אור החמה על ספר הזהר א:תכא

בקדמיתא בגין לאתערא שמאלא היינו שיעקב רצה לעורר אהבה ולכך היו הזבחים לאלד"י וגו' ולכך היתה נבואתו באותה הבחינה המלכות מצד הגבורה דהיינו במראו' הלילה כי הגבורה מראות למלכות שהיא לילה מ"ט בגין וגו' נראה דקשיא ליה אומרו אנכי האל אלהי אביך שהכל שלא לצורך ותירץ לזה בשתים הא' סטרא דקדושא דלעילא הכי איהו שתי הספירות הימין אל השמאל אלד"י אביך אמנם לשנית כל עצמו למה נזכר השם היינו להראו' עצם הדבור והנבוא' מן הקדש אין סימן זה אלא לקדוש' כדפי' לעיל שאין החצוני' מזכירי' שם שמי' כלל מפחד' וז"ש סטר מסאבו לא אדכר שמא דקב"ה: ולזה כל סטר קדיש' כשמתראה לנביאים וכיוצא אדכר בשמיה לפי המדרגה.

כמה עגלות הוו והם מרכבות עליונות כדמפרש ואזיל שירדו עמהם לגלות.

שש ושתין הכל בשש קצוות:

ולבתר בעגלות אשר שלח פרעה בתמיה דשדר יוסף הוו בחושבנא לרמוז גלות שכינה וקב"ה עמהם כדפי' ואחרות ששלח פרעה היה לרמוז לכאשר יעלו ישראל בגאולה אחרונה והביאו את כל אחיכם וגו' הרי בחי' א' לרמוז העליה כאשר יביאו דהיינו שש עגלות צב אף כאן ובצבים ומיני' אחרים טמאים עגלות פרעה:

ת"ח אית חיה לעילא מן חיה הם שתים ואינם באצילות אלא החיה היא הכסא ובה מצויירו' החיות שתחתיה יוצאות ממנה והם לעילא מן חיה שהיא סוד מרכבת יחזקאל קראם חיות וקראה חיה א' ולמעלה מהם כסא הכבוד היא חיה לעילא מן חיה. ואית חיה קדישא דהיינו המלכות באצילות ולכך קראה קדישא דקיימא על ריש חיוותא. אפשר לפרש ריש חיוותא הנזכרות שתים ראשונות אמנם האמת הוא שיש באצילות בתוך המלכות השרשה לחיות הנזכרות וכן פי' בתיקונין והיינו שאלו השרשים הם ריש חיוותא ודאי ראשים על החיות ושרשים אליהם. ואית חיה לעילא היינו הת"ת בסוד הדעת שהיא למעלה כעין רקיע עילאה על שאר חיוותא הם ד' חגת"ם ארבע חיות שהם ארבעתם חיה א' כדפי' ויתייחסו בשם ארבעתם ובשם א'. ואית חיה שלטא על כולהו היינו הבינה למעלה מהדעת והיא נקראת חיה ובתקונים אמרו שהיא הנשר הגדול ועליה אמר ושלטא על כולהו וכדמסיק שאל השפעתה מצפים הכל ומתנהגים וז"ש ונהרא לכלהו כדין כלהו נטלי למטלנוי כפי הנהגתם וטבעם לחסד ולגבורה ולרחמים והשפע יתפשט מבחינ' לבחינ' מאצילות אל בריאה מבריאה ליצירה. וז"ש ויהיבת דא לדא וגו'. ואית חיוותא לעילא היינו סוד היצירה נבואת יחזקאל שהם ארי' שור וגו' וכל שאר הכחות המשתלשלים נקראים חיתו יער חיתו שדי והם סוד ואמות ליסודות ולרוחות העולם ולכל סטר מהם בחינו' רחמים דין בינוני כולל ולכל א' מהצדדים הם ד' פנים כנזכר באדם אריה שור נשר וכן על זה הדרך לכולם וז"א דאינון ג' לסטר דא וגו':

ושליחו דקוסטא וגו' קוסטא מדה.

קופטרא שלשלת יר' מדת השתלשלותם:

ויאסור יוסף מרכבתו דא צדיק ומרכבתו רמז לכל קשר המרכבות התחתונות למטה על הדרך הנז'. ויעל לקראת אביו היינו שעולה להתקשר בת"ת דהיינו אדם כדפי'.

גשנה תקרובתא לשון ויגש והיינו סוד התקרבות היחוד.

וירא אליו היינו ת"ת יעקב נראה ליוסף ומרכבתו דהיינו יסוד ומלכות סיהרא וממנה לכל כדמסיק כדין נהיר וגו' וכד אסתלק היינו דוגמא למה שהי' גלות מצרים וגלות שכינה ממשמש ובא כדפי' ועל זה פתחו תמיד בבכיה.

דהא תקונא דלתתא וגו' שנעשה יוסף דוגמת מרכבה עליונה במדתו והאירו היחודים והספירות העליונות בו במעשה מרכבתו. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. אבל ת"ח אית חיה לעיל מן חיה וגו' ענין אית חיה לעילא מן חיה אפשר לפרשם בסוד הבינה והמלכות כי בינה היא חיה על ד' חיוון עילאין דכורין ומלכות היא חיה על ד' חיוון תתאין נוקבין. אמנם נלע"ד יותר כי חיוא דקיימא על חיוון תתאי היא סוד חיה ששמה רזיא"ל דמינה נפקי ואתנהירו ד' חיוון תתאי כנזכר בפ' פקודי בהיכל הרצון: וחיה עילאה מכולא היא המלכות עצמה. ומ"ש ואית חיותא לעילא על תתא וגו' הוא סוד רזיא"ל הנז' ומ"ש תחלה דאינון ג' לכל סטר ואחכ"א כי הם ט' לכל סטר הכל א' כי כמו שהם ד' חיות וכל חדא כלילא מתלת עד שעולין לחשבון י"ב וכן כל א' מהי"ב כלול מג'. ועולים לל"ו והם ט' לכל סטר וכנזכר פ' ויצא דף קנ"ט ע"א. וכן כל א' מאלו כלולה מדין ורחמים ולכן עולים לע"ב והם ע' מלאכים הסובבים השכינה. ובזה תבין ענין ס' גבורים סביב לה כי שבעים ותרין הוו אלא הי"ב הראשונים אינם בכלל כי הם ראשיים אמנם שאר הס' הם עולים למנין ובזה תבין מ"ש פ' שמות דף י"ד ע"ב א"ל ר' חייא והא הוו שבעה וסלקין לשבעין. ושם ביארתי כי יובן במאמר א' של זוהר שיר השירים. וזה שביארנו כאן הוא עיקר הדבר ועיין שם בשיר השירים כי הכל הוא א'. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' במראות הלילה במראות כתיב הוקשה לו כי כפי דבריך שאמרת ששם ישראל מורה יותר גדולה ומעלה איך אמר הכתוב ויאמר אלהים בבחינה הנקר' ישראל במראות הלילה שהוא גבריאל כי כן נקר' חזווא דליליא כנזכר בפ' מקץ דף קצ"ו ותרגום מראות הוא חזווי ותירץ ואמר במראת כתיב חסר להורות שאינה מראה זו כשאר מראות אלא במראת חד שהיא שכינה ופי' במראות הלילה מראת דאיהי לילה דהיינו השכינה.

ת"ח וכו' מביא ראיה לדבריו איך עתה נעשה הייחוד ונתגלתה שכינה אליו דיעקב שכן כתיב ויזבח זבחים לאלהי אביו יצחק ומה לו לדרגא דיצחק אלא לפי שעד עתה לא היתה נבוא' שורה עליו לפי שלא היה יחוד בבחינת נשמתו כנזכר לעיל לזה עתה שנסתלק' שכינה מן החרם כנז' צריך לייחדה שע"י כן יבא הנבואה ותחלת כל דבר לגרום הייחוד עשה זבחים לאלהי אביו יצחק לעורר סוד השמאל שהוא הראשון המעורר הייחוד וז"ש וכדין ויאמר אלהים כלומר אחר שעשה זבחים לאלהי אביו יצחק אז בא אליו הדבור שנתייחד ת"ת עמה באופן שהיתה יכולת ביד' לבא אליו במרא' הנבוא' ולדבר עמו וז"ש בהאי דרגא דקאמרן דאיהי מראת הלילה:

ויאמר אלהים אנכי האל אלהי אביך מ"ט הוקש' לו מלת אלהי אביך שהי' יתירה ותירץ. בגין דסטרא דקדושה וכו' כלומר להראות לו ליעקב שסטרא דקדושה היא מדבר עמו ולא סטרא אחרא וז"ש אנכי האל וכדי שלא יטעה שהוא אל אחר אמר אלהי אביך המיוחד והוצרך לזה לפי שהיה בלילה והוא זמן שליט' החיצונים ולא ידמה שנזדמן לו אל אחר.

ת"ח כמה עגלו' הוו וכו' הכונה לומ' לו שההיכלות שהם ו' היכלות או ס' שהם כלולו' מי' הם מתוקנות ומובאו' לך כדי שתב' ותעש' הייחוד שהרי השכינה חזרה להתגלו' אליו כנז' הרי ת"ת ומלכות כנז' מה יחסר עתה חסרי' ההיכלות שהם סוד הנערו' כדי שתתקן בה שהם רמוזים בעגלות הנושאות הכס' מובאו' לך וז"ש מכאן דשכינתא נחת וכו' והראיה ת"ח שמנין העגלות היו שש ששלח' כדי שיבא ויגמור לתקן הייחוד. א"נ רמז לו ו' עגלות כנגד ו' קצוות שהיא אחוז בהם ולא נתעק' מהם אפי' בהיותו בארץ טמאה ואידך דאמ' שתין הוו הוא בבחינ' שכל א' כלול מעשר וכלא רזא חדא בין מ"ד ו' בין מ"ד ס' הכל רמז א' ואיכ' בינייהו כללו' ופרטו' שהכוונה ששלח לו יותר פרטי לרמוז שהי' אחוז בפרטי פרטיה'. בקדמיתא כתי' וכו' הכוונה להקשו' בין למר ובין למר בשלמ' אי לא כתב רחמנ' אלא בעגלות אשר שלח יוסף ניחא שרמז לו כנז'. אבל לבסו' כתב קר' אשר שלח פרעה וכי היאמ' שפרעה שלח עגלות לרמז עליון וה"ה דהוו מצי לשנויי מאי דשני לעיל שיוסף שאל מאת פני פרעה כנזכר לעיל אלא דעדיפ' מינה משני.

אלא כלהו דשדר יוסף הוו בחושבנ' כלומר אין הכי נמי שהיו עגלות של פרעה אבל ג"כ היו עגלות של יוסף שמלבד ששלח יוסף משלו לרמוז לו הרמז הנז' שאל מפרעה שיתן לו עוד עגלות ואותן של פרעה לא רמז בהם שום דבר ובודאי שלא היו הולכים בערבוביא אלו לבד ואלו לבד. ואלין ואלין קא אתו פליג על מ"ד אותן עגלות של פרעה הי' ע"ז חקוקי' עלייהו ועמד יהודה ושרפן וכו' ואמר ליתא להא אלא אלין ואלין קא אתו. ואפשר שרמז יוסף ששלח עגלות פרעה לנח' אות' ולדבר על לבם שיראו הכבוד הגדול שנעשה להם בהכנס' בגלות ומכ"ש שלעתיד והביאו את כל אחיכם מכל הגוי' וגו' ולז"א אשר שלח יוסף אשר שלח פרעה. וכד יפקון ישראל מגלות' וכו' כלומר בזמן הגאולה לא יבואו בעגלות לבד אלא בצבי' ובפרדי' וכו' שהם נכבדי' מה' דקיימא לן מדה טובה מרוב' ממדת פורעניות ומה אם כשנכנסו בגלות נכנסו בעגלות כשיביאו אותם בזמן הגאולה אינו דין שיבואו במרכבות יותר נכבדו' וז"ש וכד יפקון וכו'. ויאסור יוסף מרכבתו וגו'. אית חיה לעיל' מן חיה תאנא והדר מפרש. אית חיה קדיש' דקיימא וכו' ה"ג. וה"פ אית חיה קדיש' ת"ת כנזכר בפרשת שמות נחתת חיה חדא דשמה ישראל וכנזכר בפרשת בשלח דף מ"ח. דקיימא על ריש חיוותא נהי"ם שהם מרכב' אליו. ואית חיה עילא' לעיל' בינ'. על כל שאר חיוות' חגת"ם שהם מרכב' לבינ' כי המלכו' רביעת' לכל תלת בסוד היא מתהלכת בין החיות. והאי חיה בינה דקאמרינן שלט' על כלהו בין על חגת"ם בין על נהי"ם ונתן הטעם לדבר דכד האי חיוות' בינ' כנזכר. יהבא ונהר' כלו' משפעת ומאיר' לכלהו מרכבות. כדין כלהו בין מרכב' עליונ' בין מרכב' תחתונה נטלין למטלנוי כלומר נוסעים למסעיו כלומר כך הם נמשכים אחר אות' ההנהג' שהיא מנהגת אם חסד כלם חסד ואם דין כלם דין ואם רחמים כלם נוטים אל הרחמים לא יסבו בלכתם לפעול הנהג' אחרת זולת' שכן היא בית דין העליון. ואם תאמר איך אפשר שהחסד יפעול הנהגת הגבורה או להפך לזה אמר להיות כי הבינה יהבא ונהר' נעש' כל א' עיל' למה שתחתי' והיא מקבלת מעילת' ולהיות' זה נותן וזה מקבל זה משליטו ע"ז כנזכר בפ' וארא בענין המטר שהמים מן החסד ונותנם אל הגבורה והגבורה מוציאתן וכן הגבורות הקשות הנפעלות בעולם באים מהגבורה אל החסד והחסד היא המוציא' אותם הרי ששלט' הגבורה על החסד ונמצאת החסד מושפעת מגבור' בבחינ' זו וכל זה היא בגזירת יוצר' שהיא הבינה כדי למתק ההנהגות במזג שוה וזהו שרמז כאן כדין כולהו נטלין למטלנוי ויהבת דא לדא ובזה שלטא דא על דא כנזכר. ואית חיותא לעילא מלכות. על תתאי על שאר חיות' לתתא בהיכלות שהם מרכבו' ארגמ"ן. וד' סטרין דעלמא פי' דרום חסד צפון גבורה מזרח ת"ת מערב מלכות הם ד' סטרין דעלמא דהיינו המרכב' וההנהגה העליונ' וכן נהי"ם כיוצא בזה הם כולהו רשימין בה כלומר היא כוללת כולם. ותדע באיזה ד' סטרין אני מדבר אינם ד' סטרין שהם ארגמן שגם הם נקראים ד' סטרין דעלמא כי הם חותם הנחתם מחותם העליון איני מדבר אלא בד' סטרין הנק' אנפין נהירין וידיען אינון שהם המרכב' עליונ' דאצילות חגת"ם הידועי' הנק' פנים כנזכר בפ' ויקהל דף ר"ח אבל המרכב' התחתונה של ארגמן נקראים אחורים ואינן מאירים ואינם ידועים כ"כ וז"ש ידיען לכל סטר כלומר אותם הידועים הנחלקים לכל סטר. ואיהי שלטא על ד' סטרין זהו מרכבת ארגמן והכוונה לומר שהארבע' סטרין הנקראים פנים מאירים הם רשימין בה כדפירשנו והם שולטים עליה אבל על אלו ד' סטרין דלתתא שהם ארגמן כאומ' אדרב' היא שולטת עליה'. דאינון ג' לסטר דא וכו' הכי איתא בפ' ויצא בסתרי תורה דף קמ"ט מיכאל ושנים שעמו שהם קדמיאל וכו' וכן כלהו ד' סטרי כנזכר שם ואית רקיע וכו' מה שאפשר יותר לומר שהוא הבריא' והכי רמיזא בפ' נח דף ע"א וכך הוא הסדר ד' חיות יצירה רקיע אשר על ראשם בריא' ועל רקיע זה כמרא' אבן ספיר מלכות העשוי' בדמות כסא בד' עמודי' שכן דרך הכסא הוא בד' רגלים והם רומזים להנהגת' הכוללת ג' אבות עמה והם ד' פנים פני אריה פני שור פני נשר פני אדם ועליה' דמות כמראה אדם ת"ת והאי רקיע שהיא המלכות והענין שבחינת שהיא שולטת על ד' חיות נק' רקיע ובבחינת שהיא מקבלת נקראת חיה דשלטא עלייהו לאפוקי מההוא רקיע אשר על ראשם שזה לא נק' שלטא עלייהו וזש"ה ותחת הרקיע הידוע ואו' דשלטא עלייהו על ד' חיו' של ארגמן הנזכר. כלהו מסתכלן לגביה וכפי ההנהג' היורדת מאתה כך הם מתחלקים ונעשים ושולטים על העולם בהסכמה א' מוסכמת ביניה' וזה שהכריח ואמר מה כתיב. כנפיהם ישרות אשה אל אחותה להורות הנהגת' שהיא מוסכמת ומיושרת מכלם ואין חילוק ביניהם אלא כנפיהם ישרות אשה אל אחותה וזה בגין דכלהו שלטין על מה דאתפקדו שהם מנהיגי' הנהגת החול בכל העולמות שלמט' מהם ושולטים עליהם בכל הנפקד והנגזר מעולם העליון. א"נ מסתכלן הוא לידע אימתי יורד להם מזונם והשפעת'. ושליחו דקוסטא פי' מלת קוסטא הוא מדה והכוונה שהשליחו' וההנהג' יוצא מאת' במדה במשקל ובמשור' כי לא נעשה שום דבר להרע או להטיב שלא יהא אותו דבר מדוד ושקול עד דקות נקודה אחת. דקופטרא עניינו לשון קשר ושלשלת והכוונה לומר שהשליחות הנעש' מאת המרכב' הזאת הכל נמדד ונקשר בקשר אחד ובהשתלשלות אחד ומוסכ' מכל ד' חלקי ההנהג'. בהו ר"ל בהם של המרכב' ארגמן הנזכר. וכד איהי מתתקנא לגבי' דאדם ת"ת ר"ל כשמתקשטת בבתולות אחריה ריעותיה ובבחינות הבריא' ונעשים הכל רתיכא חדא. להאי אדם ת"ת. כדין כתיב ויאסו' וכו' יוסף דהיינו יסוד מרכבתו דהיינו מלכות הנק' מרכבתו דת"ת מי הוא המקשר' יחד יסוד וזהו ויאסור יוסף מרכבתו יסוד הוא המקשר' ומעלה אותה לקראת ישראל אביו ת"ת כדמפרש ואזיל. ולאחר שבא יוסף וקשר המרכב' עם הת"ת עלתה המרכב' לקראת ישראל ת"ת אבי היסוד להתדבק עמו והיינו: גושנה תקרובתא מלשון ויגש אליו. בקרבנ' חדא היינו ידין בידין ורגלין ורגלין וכו' ויחודא חדא היינו התחברו' נקודת ציון בנקודת ציון. מיד וירא אליו ה' נתרא' ונתגל' ת"ת אל המלכות וז"ש דכד אתחזי שמשא בסיהר' הרי ההראות כדין נהיר סיהר' שמאיר פניו אליה ויהי' לשון וירא אליו מלשון הראות ומלשון הארה ואפשר שעניינו לבד הראות הגלות אליו ומראי' זו נמשך לה ההארה וז"ש כדין נהיר סיהרא וכו' וא"ת אחר שהפסוק מדבר בייחוד העליון מאי ויבך על צואריו אדרבא אז כל חדוון וכל ברכאן משתכחן לז"א וכד אסתלק וכו' כלומר קרא לצדדין קתני ויבך על צואריו כד אסתלק מיני' וכו'. דבכון כלא מדלא כתיב ויבך יוסף או ויבך יעקב ש"מ אכולהו קאי בין עליונים בין תחתונים. דהא תיקונא דלתתא שראה שיוסף אסר מרכבתו עלה לקראתו אמר ודאי שיוסף הוא עומד בצדקו וקאים בדרגא דצדיק וז"ש.

כדין אמר כי עודך חי דאתקיימת ברזא דברית דאיקרי חי העולמים שמאחר שזכה למעלה כזו ואסר מרכבתו ועל' לקראתו בכמה יקר אמר ודאי אין זה על חנם אלא על שעמד במדתו כבראשונ' ולא פגמו וזהו כי עודך חי עודך קאים בדרגא דחי עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון ר' יצחק פתח ואמר ודמות על ראשי החיה וגו' ויקהל רי"א, ואית רקיע לעיל מן רקיע וגו' ויקהל רי"ב. עכ"ל: