אור החמה על ספר הזהר א:תכ

מ"ט בגין דשלטא עלה וגו' ונתן רשות לקליפות לשלוט וכל מקום שנתן רשות לחצונים לשלוט צער הוא לכל התחתונים ועתה בגלות זה של מצרים לא נעש' שום צער אלא שירדו ישראל למצרים בשמחה לזה אמ' שגלות מצרים לא שלטו החצונים במדת המלכות ולא ינקו ממנה כענין חורבן בית המקדש וא"י ששלטו החצונים בא"י מורה ששלטו במלכות אמנם בגלות מצרים שלא שלטו במלכות שהיא נקראת א"י וז"ש מ"ט היה הענין זה בחורבן ולא בירידת ישראל למצרים בגין דשלטא וגו' והטעם דשלטא על ארעא קדישא וכאן לא שלטא על ארעא קדישא:

דהא לא שליט בבר נש עד דנטיל רשו ובזה אין נותנים לו רשות שאינו ברשות גבוה מיתתו ועתה יש לשטן שתי תביעות הא' על זה שהעבירוהו מידו שלא מת ע"י מפני שהקדימוהו ועם היות שאין מיתה בעולם אלא ע"י כי אי אפשר להסתלק מן הגוף אלא על ידו עכ"ז שאני היות כל שחיטתו ע"י מלאך המות או היותו ע"י בני אדם שהרי אות' הסבה שהקדימו לו נטלוה מידו שהוא הי' שוחטו בחרבו. הב' הדין עם ההורג שחטא אפילו כל איזה חטא שלא הי' מגיע לו חסרון ואין ספק שמלאך המות יודע הוא מי הוא זה ואיזה הוא ההורג אמנם בדיני הבריות כל זמן שלא נודע הוא תובע על אנשי אותו מקו' שתי תביעות אלו וז"ש ובג"כ אית ליה דינא לשלטאה על ההוא אתר כמה דלא נודע עם היות שהוא יודע והוא תובע עליו ממקום אחר ואומ' הרי פלוני הרג פלוני אמנם על אלו הוא אומר הרי ביניהם נהרג פלוני ואינו נודע והם שותקים ולא חוקרים וכיוצא בעניינים אלו ועל שתי תביעותיו הוא אומר ובג"כ אית ליה דינא וגו' וזהו בערך זכותו הכי נמי אית ליה דינא וגו' בערך קטרוגו תמיד אפילו שלא הי' לו חלק בזה כלל והם מתקנים שתיהם הא' בגין לאעברא דיניה דהיינו זכותו ותביעתו הב' ולאתתקנא דלא ישלוט בה מקטרגא דהיינו קטרוגו סתם וע"י עגלה ערופה היו מתקנים שהיו עורפין אותה ונעשית כעין שעיר עזאזל וזה חלקו לשתי העניינים:

על פי פרעה שדר לון א"כ היאך רמז רמזים שהרי פרעה לא הי' יודע רמזיו:

ואתה צוית' דייקא דקארינן צו וכתיב צי והיינו צותה מעין צויתה שתבע אות' בפיו לצורך הרמז ומפני שהיה ברשות פרעה נאמר על פי פרעה והעד שיעקב לא אתקיים מורה שרמז רמז לו בזה. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ותחי רוח יעקב בקדמיתא וגו'. מצאתי כתוב ונ"ל ששייך בכאן וז"ל תחלה נמשך לאדם רוח מבחינת המלכות ואח"כ נתוסף בו רוח מבחינת היסוד וכן עד"ז עד שמקבל רוח מכל הי"ס דאבי"ע וזהו פי' רוחא דיתוסף ביעקב קודם יוסף שהיתה רוחו גם מצד אצילות ובעת דאגתו נסתלקה ממנו. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' דשלטא עלה דשלט על ארעא כי שליטת' על הארץ הקדוש' שולטים כביכול על השכינ'. דשלט על ארעא אסטרא אחרא קאי שאז בזמן החרבן שלט על ארץ הקדוש' לפי שקודם אין לה שליטה בארעא קדישא כלל כנזכר בפ' ויקהל דף ר"ט. וכי אדמת ישראל קץ היא והלא ארץ ישראל באמצע יישובו של עולם היא א"נ מלת קץ הוא רומז לנתינת הקץ לבריות לכן תמה שאין כינוי זה שייך בה. אלא הכי הוא ודאי כלומר שנקרא קץ אמנם הכונ' אל השכינ' שכן היא קץ וסוף האצילות כדמפרש ואזיל עד שנקרא אחרית הימים כנזכר בפ' כי תשא. קץ איהו לימינ' פי' צד הקדוש' נק' ימין ויש לה קץ שהיא השכינ' כנזכר ונק' קץ הימין כנזכר בפ' ויחי דף רל"ג. קץ איהו לשמאל' פי' הקליפ' נק' שמאל ויש לה קץ ג"כ ונק' קץ הימים על שם שנותן קץ ותכלה לימי האדם והיא מלכות הרשע' שהיא העשירית כנזכר בפרש' פקודי ובתיקונים דף ל"ו וכדלקמן בסמוך. דכתיב קץ שם לחשך המאציל בה שם לחשך שהיא הגבור' קץ שהי' הקליפ' בסוד רצועת הדיינין שהיא של שור וחמור שאין הדיין מכה בידו אלא ברצועות שבידו ולכל תכלית הוא חוקר הקץ הזה אינו חוקר אלא לעשות כליה ותכלה לעולם. קץ כל בשר ע"ש שנותן קץ ותכלה לבשר האדם ומכלה אותה: היינו דכתיב לאדמת ישראל שהיא השכינ' שהיא קץ הימין קץ האצילות בא עליה קץ הימים קץ השמאל שהיא הקליפ' ושלטה עליה. קץ דשמאל' דא קץ דיצה"ר והכונה להיות שנטו ישראל אחרי יצר הרע שהוא הוא השטן קץ השמאלי אותו הקץ בעצמו הוא מלאך המו' והוא החריב את ארצנו והגלנו מארצנו וז"ש. דכד גרמו חובין אתגזר ואתייהיב שלטניה למלכות חייבא וכו' ה"ג כלומר אתגזר מבית דין העליון שממשלת' של אדמת ישראל קץ שהי' השכינ' תתייהב לקץ דיצה"ר שהיא מלכות עכו"ם בסוד ושפחה כי תירש גבירתה. רעה אחר רעה כלומר מלכות עכו"ם שבאה אחר כל הרעות והקליפות כלם וז"ש וכלא חד כלומר פי' בא הקץ שהוא קץ דשמאל' הוא פי' רעה אחר רעה כנזכר. אתרמיז לון השתא עגלות שכן דרך הרוכב רוכב על העגל' וב' עגלים מושכי' אותה נמצאו שהם משועבדים תחת הרוכב א"כ רמז שיהיו משועבדים העגלה שהיא הקליפ' מלכות עכו"ם והנמשכי' עמה תחת כפות רגליהם של ישראל. רבי אלעזר אמר רמז רמז יוסף ליעקב וכו' ה"ג. עגלה ערופ' דאיהי אתי' וכו' אפשר דפרושי קא מפרש מאי דאוקמו' דקאמר והטעם של עגלה ערופ' הוא מפני מלאך המות כדמסיק ובנתינ' טעמי' אלו נתפרש יוסף מאביו והוכרח ר"א לומר זה לפי שלא יזכור יעקב הענין אלא ע"י שנתעכב זמן רב ללמדו ליוסף סודו' עגל' ערופ' שיש בה סוד גדול ועמוק ולזה אמר יוסף אשלח לו עגלות לרמוז לו כי הדרוש העמוק והארוך שלמדני כשנתפרשתי ממנו הי' סוד עגלה ערופ' ובזה יזכור במהרה. א"נ הוא פי' אחר ורמז אחר הוא שרמז יוסף ליעקב בשלוח לו עגלות לרמוז לו שהוא הי' גורם הריגתו ואם היה נהרג היו חייבין להבי' עגל' ערופ' כמו שיתבאר בסמוך.

ובג"כ אית לי' דינא לשלטא' על ההוא אתר הוקש' להם כי לא הי' ראוי להבי' עגלה ערופ' אלא ההורג כדי לכפר עליו ומה להם ולצרה לז"א הכתוב הטעם שיקחו זקני העיר ההוא עגלת בקר לפי שלא נודע מי הכהו ולזה לפי שאין מלאך המות יודע מי הרגו כדי שב"ד יהרגוהו לזה יש לו פתחון פה לקטרג על אותו מקום שנמצא ההרוג בצדו ולכן להסיר מעליהם רק את המות הזה יביאו עגלת בקר ויהרגו' בלא זמנה ויכפר על זה שנהרג בלא זמנו ונמצא שנפש א' שנהרג בלתי ידיעתו יהרג אחר בידיעתו ויקח נפש תחת נפש הכי אית ליה דינא דלא אתידע כמו שלא נודע מי הכהו הכי אית ליה למלאך המות לתבוע דין דלא אתידע על מי בפרטו' אלא מקטרג על ההו' אתר בכללות ולכן תיקון הדבר שכללות זקני העיר ההיא יביאו עגלה ערופ' להסר מעליהם קטרוג זה כנזכר: ורמז קא רמיז ליה שבשלוח לו עגלוה הנמשכות ע"י העגלות רמז לו שהוא הי' הגורם מיתתו בשלחו אותו לאחיו שיהרג על ידם ולא ידעו מי הכהו והיו מביאי' עגל' ערופ' ולרמוז לו זה אשר לא טוב עשה שלח לו עגלות הללו. אינון עגלות על פי פרעה שדר לון כלומר אילו הוה משדר לון יוסף הוינא אמרי הכי כמה דאמרת אבל לא שדרינהו אלא פרעה. ותי' דאה"נ שפרע' שלחם אבל יוסף תבע לון כדי לרמוז מ"ש. בה"א משמע וכו' פי' דקיימ' לן שכל ה"א מור' דבר ידוע והכא טרח רחמנ' וכתב הא לרמוז שאמר פרע' ליוסף ואתה צוית' וגומר כלומר אתה צוות הה"א דהיינו אותו הדבר הידוע ששאלת ממני רשות לשלחם אני מצוה אותך שתשלחם ולכן זאת עשו קחו לכם עגלות וכו'. אי נמי ואתה צויתה קרי בי' ואתה צויתה בחירק ובה"א במפיק ומלרע והוי כאלו אמ' ואתה צוית' אתה צויתה אותה הדבר. ויעקב לא אתקיים במל' ה"ג כלומר לא האמין להם עד שראה העגלו' ונרמז מה שרמז לו. קרי ליה אורייתא יעקב בגין שותפותא כי שם יעקב מורה שלא היה לו תוספת יתרון משאר בני אדם אבל בהקראו ישראל מורה תוספ' ויתרון שהיה לו נבואה ולכן כל זמן זה היה נקר' יעקב לפי שנסתלק ממנו השכינה מפני החרם כנודע. והשתא דשכינתא סלקא כלומר שנסתלק' מן החרם שהרי הם גלו ואמרו עוד יוסף חי ונסתלק' השכינה מכלל החרם כדין וכו'. ודא הוא רזא דשכינתא אמלת יעקב קאי שנק' יעקב שכינה וזהו ותחי רוח יעקב אביהם שהיא אבי כל השבטי' שעד עתה שלא היתה יכולה לשרות על יעקב כמעט לא היתה במדרג' חיים אבל עתה אחר שנסתלק' מן החרם ותחי רוח יעקב השכינה. א"נ ודא הוא רזא דשכינתא אמלת רוח קאי ותחי אותה הנקרא' רוח ונשמתו של יעקב עתה נסתלקה מן החרם ושרתה על יעקב. ה"ג בספרי' ישנים ובתר דאיהי קיימא בקיומא כדין דרגא דלעילא אתער לגבה ואיהו דרגא דישראל מכאן דדרגא דלעילא לא אתער עד דאתער וכו' והכונה בתר דאיהי עמדה על קיומא ר"ל ברשותה שנסתלקה מן החרם כדין דרגא דלעילא דהיינו ת"ת אתער ונתייחד עמה בסוד שורש נשמת יעקב וע"י הייחוד ההוא באה הנבוא' ונקרא בשם ישראל עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גיליון ת"ח כל בני נשא כולהו עברין וגו' קי"ד ע"א עכ"ל: