עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryאור החמה על ספר הזהר

אור החמה על ספר הזהר א:תכב

Ohr HaChammah on Zohar 1:422 · אור החמה על ספר הזהר · free full Hebrew text

Open in the reader →

א"ר יוסי פרעה אע"ג דאוקמוה ברזא אחרא כדפי' לעיל ביתא דאתפרעא שהיא השכינה סמך קא סמכינן בעלמא לא שיהיה פרעה מלך רומז בה ח"ו שהוא חצוני ואין לו מגע בקדש אלא נגדיי כדמסיק אלא הכוונה רמז בתורה לבד:

כל דינא דעביד בביטול החיצונים עשה תמורת מעשיהם והלביש מדת הפנימיים דומה לחצונים ופועל כמרכבתם ולכך ברכבי פרעה שהם דין ולאבד דמיתיך רעיתי דהיינו השכינה שהיתה מאבדת בהם כמדתם מהם ובהם וז"ש אוף קב"ה עביד כההוא גוונא ממש:

וישב יש' ת"ת בארץ מצרים שירד עם השכינה לגלות לתוך שר מצרים והיינו בארץ גושן במדת המלכות יחודו ולכך ויאחזו בה שהרי השכינה קנו להם לעיל בזכות הגלות וסבלם ואפשר יש' התחתונים לבד ועם היות שהיו במצרים היו בשכינה ושתיהן כא' טובים. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ויאחזו בה דהא דילהון אתחזי כמה דאוקמוה במדרש רז"ל שנתן פרעה לשרה ארץ גושן במתנה וירושה וז"ש אחסנת עלמין שירשוה בניה אחריה ולכן אתחזי להון ונ"ל כי לכן בס' יהושע נז' ארץ גושן ואפשר כי היא עצמה. עכ"ל:

והרא"ג י"ל כ' דאקרי חי העולמים לפי שהוא משפיע חיו' לכל העולמות שלמטה ממנו ג"כ מקבל תמצית כל שייפין של העולמות העליונים שהוא חיות הגוף. וע"ד בקדמיתא וכו' ירצה שבראשונ' בעת הבשורה אמרו לו עוד יוסף בחסידותו שנק' חי וצדיק אפי' שהוא מושל בארץ מצרי' הטמאה ואז השיב ואמר רב וכו' כלומר גדול הדבר הזה שיוסף עדיין הוא בדרגא דחי ורב מלשון רב וגדול. דאיצטריך למיקם וכו' כלומר כמה מיני תחבולות וערמות הוצרך לעשות להנצל מיד יצרו כדי שיוכל לעמוד קיים ומקושר במדת חי כי להיותו מושל על ארץ מצרים היה יכול לעשות כל מה שיפתהו יצרו. ת"ח ויברך יעקב וכו' כלומר השתא אתי שפיר שיעקב ברך לפרעה עם היותו רשע ברכו לפי שלא העבירו ליוסף על הדת: א"נ פרעה רמז לקליפ' שיש לה ג"כ שכר כמשל הזונה הנז' בפ' תרומה. א"ר יוסי פרעה אע"ג דאוקימנ' ברזא אחרא דהיינו הבינה כנזכר לעיל. סמך הוא דקא סמיכנא כלומר אסמכתא בעלמא הוא אבל כפי פשטו אין פרעה אלא הקליפה כדמפרש ואזיל. מה ההוא סטרא קטיל וכו' ה"ג. וכן כלא במצרים בההוא גוונא ה"ג והכוונה כי אין הדמיון לבד בהריגה ולאפקא נשמתין אלא אף להכות ולפצוע כמו שעושה הקליפ' כמו כן את רעיתי עשית כן שעשית במצרים תשע מכות מלבד העשירית שהית' הריגת הבכורו' וא"ת וכי כינוי רעיתי לא יצדק במלכות אלא בבינ' כנזכר בפ' ויקרא לז"א.

דכתיב כי אני ה' וגומר כלומר אחר שכן כתוב בתורה כי אני ה' הורה שהשכינה הנק' אני היא הית' המכה והנוקמ' מהם כנזכר א"כ על כרחך תפרש רעיתי דקאמר קרא על השכינה קאמר.

ולזמנא דאתי מה כתיב מי זה בא מאדום וגומר ומסיים קרא אני הוא המדבר בצדק' הרי שלעתיד ג"כ השכינה היא העתיד' לעשות בהם נקמות. א"נ ולזמנ' דאתי לא תהי' השכינה פועלת הנקמות אלא הת"ת שאפילו הרחמים הגמורי' יתהפכו עליהם לאויב כנזכר בפ' אמור בסוד ולאחותו הבתול' וגומר ומאן הוא דיעביד כן אני הוא המדבר בצדקה והוא רב להושיע ונתן טעם לדבר ואמר ת"ח מה כתיב וכו' כלומר תדע טעם הנקמה למה תהי' כל כך גדולה ועצומ' ק"ו הוא ומה ישראל שישבו בארץ מצרים ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד והוו קיימין בתפנוקי מלכין ועכ"ז להיות שבאחרי' הימים הכבידו עליהם עולם בחומר ובלבנים עשה בהם הקב"ה כ"כ מכות ומכת בכורות באחרונ' מלכות עכו"ם שאכלנו הממנו ושרפה את היכלנו ועשו בנו נקמות עאכ"ו שיהי' להם כפלי כפלים ולכן ראוי שיעש' בהם נקמה שבעתים אל חיקם וראוי שיבא הקב"ה חמוץ בגדים מרוב ההריגה. א"נ ה"ק למה לא הי' למצרים כל כך פורענות כמו שעתיד להיות על מלכות עכו"ם ונתן הטעם לפי שישבו ישראל בארץ מצרים ויאחזו בה שלא הגלום ממקומם כמו שעש' מלכות עכו"ם שגרשום מכל המקומות. ועוד שפרו ורבו והיו בתפנוקי מלכין ולכך לא הכביד הקב"ה עולו עליהם כ"כ אבל מלכות עכו"ם שעשו מה שעשו תגדל המכה וההריגה עד אין תכלית. להון אתחזי שכן ארץ גושן הית' כתובת שרה אמנו כנזכר במדרש. א"ר יוסי ל"ג וטעות הוא. דהא צערא וכו' כי מאחר שאחזו בה בדרך אחוזה ולא היו גולים לכך הוו קיימי בתפנוקי מלכין עכ"ל הרא"ג ז"ל:

הדרן עליך פרשת ויגש אליו יהודה. בילא"ו:

גיליון על מה שאמרו המגיהים שאינו מלשון הזוהר אמר וז"ל ולדעתי כי הוא מסתרי תורה והם דברים נפלאים אלא שיש בו הרבה טעות וצריך תיקון והטועם דבריו ימצאם מתוקים מדבש והם כולם רמז וראשי תיבות ה' יפתח לבנו להבין תורתו אמן. עכל"ה: