אור החמה על ספר הזהר א:תיט

קלא דאשתמע היינו הת"ת והטעם שאינו מפחיד מן החצונים לכך נשמע אמנם המלכות היא מפחדת מן החיצונים ולכך היא בחשאי שלא ירגישו בה האויבים כענין בשכמל"ו הביאו לה עבדיה בחשאי והיא תלויה בקול דשמע ישראל ואם התפלה נשמעת היא קלא דאשתמע ואינו ומחליף התיקון לכך אין תפלתו מתקבלת ולזה לא אצטריך וגו':

קלא דכל קלין נפקין היינו בינה מפני העלמה היא בחשאי וקל בלא וא"ו היא המלכות ומה תאמר מה טעם התפלה שהיא בלא וא"ו אינה נשמעת הענין הוא שהיא המלכות המתעלית להקשר עם קול בחשאי וז"ש דאיהי אזלא לאסתלקא וגו' והכרח דברי ר' אבא הוא מאומרו והקל נשמע ופי' והקל בחשאי נשמע למעל' והוא בהפך שמשמעו' הדברי' והקל החסר מ' נשמע בכל מקו' א"כ הכוונ' היא ממש כעין אומ' קול ברמ' נשמע וגו' והענין שהמלכו' כשהי' עול' אל הבינ' להתייחד עול' בחשאי וכשהיא עול' דרך בכי' נשמע ברמ' בינ' במרירו'

ובגין דאיננו לאו איהי מתנחמא וגו' הם ג' בחינות קשורות כא' מלכות נקשרת למטה בתחתונים המעוררים אותה ונקשרת בת"ת ו' וכאשר היא נעזבת מן התחתונים נעזבת מן העליונים וכאשר היא נקשרת בעליונים אין צער בתחתונים ולכך תלויים אלו באלו ולזה אמר מאנה להנחם על בניה התחתונים כי איננו העליונים דהא תליא בהא. ואו' לעיל א"ר אלעזר דא היא שכינת' כדמפרש ולפי זה בית פרעה מקום השר העליון משם בכתה שכינ' בחברת יוסף מפני שהתחילה שכינה עם ישראל בגלות מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' קול בוא"ו ת"ת. קל בלא וא"ו מלכות ולכך לא אצטריך ליה לבר נש למשמע קליה וכו'. דתפלה דאשתמע לאו איהי תפלה שאין תפלה בת"ת אלא במלכות ומלכות איהי קלא דלא אשתמע ולעולם המלכות שהיא קלא דלא אשתמע תפלתה המתפללת ומשבחת למלכא עילא' בסוד אלהים אל דמי לך למען יזמרך כבוד ולא ידום לעולם היא נשמע וזהו סוד כי אתה שומע תפלת כל פה היא היא המלכות הנקרא תפלה אתה שומע אותה א"כ מאחר שהיא קלא דלא אשתמע לכך היא נשפעת תמיד לכן צריך לו לאד' להתפלל בקלא דלא אשתמע וז"ש בסמוך ודא היא דאתקבלת תדיר ואומרו דתליא בי' פי' כי המלכות היא תלוי' השפעת' בת"ת. נשמע דא היא צלות' דהיא בחשאי לא קאי אוסימניך דקאמר אלא אקרא קאי ומשתעי מכאן והלאה ע"ד הפשט. ולפי' פי' זה שפי' קשה מאמר רבי אלעזר לקמן בסמוך דקאמר דקלא בחשאי היא הבינה והכא קאמר הוא בעצמו שהוא במלכות אם לא שנאמר שיש הפרש בין בחשאי ובין קלא דלא אשתמע והכי משמע מתוך הלשון דקא' אבל קול בלא וא"ו דא היא צלותא דלתתא. א"נ לפי הנסחא אחרינ' דגרסי בריש שמעתא רבי אבא פתח נכספה וגומר אתא רבי אלעזר לאפלוגי. אבל אם נפרש סוגיין ע"ד הפשט לא קשה מידי וה"פ דצלותא לאו איהי קלא דאשתמע כי לא נקרא תפלה אלא התפל' הנאמר' בלחש שהתפל' שהיא בקול רם לאו צלותא נקראת כדאית' נמי בפ' ויקהל דף ר"ב וכדמפרש ואזיל ומאן איהו צלותא כלומר איזהו הנקראת תפלה דא קלא אחרא דהיינו קול היוצא בלחש כי הקול הזה תליא בקלא דאשתמע דהיינו הקול היוצא בקול רם שבכלל קול רם יש קול בלחש ע"ד שבכלל מאתים מנה. ומאן הוא קלא דאשתמע כלומר כיצד אדע כשנרא' בכתוב קול באיזה קול מדבר. דא הוא קול דהוא בוא"ו כי כל קול בוא"ו הוא רומז שהי' קול רם כי כן הוא"ו מורה המשך הקול בכח ובקול רם וקל בלא וא"ו היא המלכות שהיא קול בלחש וכן משמעות קל בלא וא"ו מלשון קל הוא על פני מים כלומר שהיא קול שיוצא בלא כח ובלא חוזק אלא בנקל וז"ש וסימניך והקל נשמע וגומר.

ובג"כ לא אצטריך כלומר השתא דאמינ' שאין נקרא תפלה בעצ' כי אם התפל' הנאמר' בלחש לכן לא איצטריך ליה לבר נש למשמע קלי' וכו'. כד אתעביד גו רעותא וכונה הכא פריש קרא דפתח ביה דקאמר לבי ובשרי ירננו אל אל חי ר"ל שלא יהיה הגוף והבשר מדבר והלב חושב מחשבות און ונמצא פסוק לבי ובשרי ירננו וגומר מגלה פסוק והקל נשמע שמפסוק והקל נשמע לא פריש ביה אלא שיהי' בלחש אבל בכונה לא קאמר אבל השתא יגיד עליו רעו. והקול נשמע בית פרעה וגומר עד ר' אלעזר קאמר לא גרסי ליה בס"י הכא אלא בריש שמעתא ואתי שפיר ששני הפסוקי' משתעו בחרבן ויפול על צוארי וגומר כנזכר ואז השכינה שהיא קלא בלא ואו נשמע למעל' בית פרעה כדלקמן: מה להלן שכינה שכן כתיב רחל מבכה על בניה: רבי אלעזר אמר גרסי'. קלא עילא' היינו הבינה. דכל קלין נפקין מתמן היינו ו' קצות הנקרא כל א' מהם קול כדאית' בפרשת יתרו דף פ"א. צלותא דלתתא היינו המלכות שנקרא תפלה מיושב ולכן קראה דלתתא לפי שיש תפלה למעלה בת"ת והיא תפל' מעומד כנודע בזוהר ויקהל ופקודי: לאסתלק' בוא"ו גרסי' ולאתחבר' ביה פי' שנגדלת קומת' כשיעור קומתו וז"ש לאסתלק' בוא"ו וכו' ת"ח דהכי הוא דקול בלא וא"ו היא המלכות דכתיב הכא נשמע וכתיב התם קול ברמה נשמע כדמפרש ואזיל. דא היא קלא דבכאת ה"ג ולמד זה בג"ש נשמע כמד"א קול ברמה נשמע רחל מבכה וגומר. מן הרמה בינ'. ועד בית אל מלכות כמו מן העולם ועד העולם. הכא ברמה כלומר וקרא דהכא דקול ברמה נשמע הוא עלמא עילאה. דהא בההיא שעתא וכו' נזהר. שלא נפרש שהקול שנשמע ברמה הי' נהי בכי תמרורים אלא קול ברמה נשמע דהיינו קול בכיית המלכות כדין מה כתיב ויקר' ה' אלהים צבאות וגומר וזהו נהי בכי תמרורים הי' בכל העולמות כלן והטעם למה היה נהי בכי תמרורים לפי שרחל היא הית' בוכה ולכן היא מבכה את אחרים בנהי ובכי תמרורים ומה טעם כי איננו בעלה. דאלמלא בדלת גרסי'. דהא כדין בנהא לא יהון בגלות' הוק' לו שהיל"ל כי אינם וכן הק' בפ' וארא דכ"ט לז"א דהא כדין כלו' למה היא בוכה ומאנ' להנחם על בניה שבגלות אעפ"י שהם לפניה לפי שאיננו שאם ישנו עמה לא היה להם גלות ולהכי נקט איננו שהוא הוא העיקר וז"ש ובגין דאיננו לאו איהי מתנחמ' על בנה' וכו'. בית' דאתפרעו וכו' כמו כי פרע' אהרן. כל נהורין הם הספירו' שהם נעלמי' בתוך הבינ' והי' הוציא' וגלת' אות' במקומ'. כל מה דאתאביד מנייהו היינו כל האורו' וההשפעות שלקטה המלכות ולא נתנם להם לישראל אז יחזרום להם. ואפשר דמנייהו דקאמר אהדר לת"ת ומה שנמנעו מהם כל הברכות בזמן הגלות ויתהדר לעתיד לבא והכריח כן מקרא דכתי'. ובאו האובדים אבודים או נאבדים לא נאמר אלא האובדים זה צדיק דאבד לצדק וצדק דאבד לצדיק דשניהם נקראו אובדים: והשתחוו אפים ארצה לקבל שפע רב מהבינה שכל השתחויה היא קבלת שפע כדאיתא ריש פ' וירא. א"נ והשתחוו לה' אנדחים קאי שהם ישראל: בשופר גדול היינו הבינה. אסתלק קב"ה פי' ת"ת. לעילא לעילא לכתר בסוד אוי לנו כי פנה היום כנזכר בפרשת אחרי מות. מלאכי עילאי הם מלאכי שלום שהם יותר עליונים. וחשכו נהוריהון דכתיב חשך השמש בצאתו וכו'. וכלא עלאי ותתאי בכה עלה ה"ג. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גיליון קלא דאשתמע וגו' ויקהל ר"ב ת"ח כד אתחרב בי מקדשא וגו' אסתלק קב"ה לעילא וגו' אחרי מות ע"ה. עכ"ל: