אור החמה על ספר הזהר א:תטז

ד"א איש החיצוני כאומות. יוסף יסוד: אחיו ישראל קדושים שזוגם בתוך המלכות והיינו שהנשמות הקדושות מעוררות היחוד ומקשרות הכל בסוד שמע וברוך שם ואחר שאינו בכלל אחד מתגרש לחוץ:

וינטלם וינשאם ר"ל היינו סוד ימי עולם להתקשר בשש קצוות והיינו יוסף:

אליך נשאתי וכתיב אשא עיני וקשו קראי חדא נשאתי ואשא זה עתיד וזה עבר שנית או' אל ההרים. ותירץ אלא דא לעילא וגו' כדמפרש ואזיל ההרים הם שית טורין רברבין חג"ת נה"י שהם הרים שבהם הברכות שהם מגדלים מזון החיה התחתונה דהיינו כנסת ישראל דאתברכא מנייהו ולזה לא אמר נשאתי עיני אלא אשא להמשיך ברכות למלכות אמנם אליך נשאתי היינו צפיית התחתונים אליה למזונותם וז"ש למצפה וגו' והנה תחלה יקדם זה שתמיד מחכה והראשון לפי שעה להמשיך והנשיאות הזה תמיד מצפה מחכה לאינון ברכאן וגו':

היושבי בשמים היושבי המלכות תוקפהא מן הגבורה חילהא מן החסד קיומהא מן האמצע והיינו שמים אש ומים כלל שלשתם בת"ת.

יובלא בינה.

אתפתח מבועי הם ה' מקורות אל שבתוכיותה שהם ה' ספירות חמשים שערי בינה כדפי' בספ"ר בשער השערים והיינו שהיא נ' וכוללם בת"ת עם החסד והגבורה והנצח והוד חמשה כולל חמשים והיסוד כ"ל כולל חמשים ומשפיעם למלכות ה"א בענין שהם מחמשים בינה לחמשים ת"ת בחמשים יסוד לחמשה מלכות:

הכפירים שואגים וגו' ומעוררים אותה אל היחוד והיינו בבחינתה למטה בתחתונים וע"י התעוררות זה היא מזדככת ועולה ברזי רזין זכוך אחר זכוך.

ומקבלא עדונין דהיינו נהר יוצא מעדן שסוד העדן מבינה ומעלה ולכך אין שם כניסה לשום א' אלא הם למטה נקראות חיתו שדי בערך הבחי' העליונות הפנימיות כדפי'. ותרוייהו מלה חדא קאמר מ"ט יר' כיון שמרע"ה נענש על למה הרעות למה אליהו אמ' למה הרעות ותירץ שלא הי' מלת למה הרעות הענין הקשה שפירושו אינו כפשוטו אלא למה השליט החצוני הרע ולפי זה מה שנענש מרע"ה הוא על שאר הדברים ולכך אליהו לא נענש על מלת למה הרעות וענין שליטת הרע באלמנה הי' נרא' שלא כדין ושליטתו על יש' הי' כדין לגבות שארית החוב במהירו' כדי שיזכו לגאולה ולכך אליהו כדין אמר למה הרעות ונענה ולא נענש ומרע"ה נענש וז"ש ת"ח וגו'.

וכל מאן דזן וגו' כדפי' לעיל שהוא עול' אל סוד עולם הזכר שמשפיע למצטרך שהוא עני בעלמא דנוקבא ולכך נדבק בעץ החיים:

ואי תימא דרע וגו' וא"כ היאך אמר למה הרעות כיון שאין הרע שולט מאתו:

ת"ח בזמנא וגו' ותירץ שהאדם גורם לעצמו במה שנוטה לשמאל אמנם גם הב"ה עושה מפני שכל זמן ששמירתו עליו אין החיצוני שולט עליו כדמפרש ואזיל כיון דנטירו דקב"ה וגו' א"כ מי גרם שליטת החצוני בבחינת האדם דהיינו שנטה מן הימין אל השמאל ובבחי' הב"ה שסלק שמירתו שכל זמן ששמירתו עליו אין לחצוני שליטה א"כ במניעת שמירתו השליט החצוני ובבחינה זו אמר למה הרעות ולפי דרך זה יקשה מה ענין למה הרעות שאמר מרע"ה שהרי יש' מקדמת דנא היו שם ושלט עליהם החיצוני בגלותם ולזה אמר שהי' מתרעם על תחלת הגלות וז"ש משה אמ' למה הרעות וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' על ידא דצדיק חי נקר' חי לפי שהוא כולל ט' מדות מלמעל' למטה וממטה למעלה. א"נ כמו שאמר בסמוך ואשקי לה לכ"י שכשהוא משקה נקר' חי בסוד והקימותי את בריתי. וי"ס דגרסי על ידא דצדיק חד. בכל סטרין בין קדישין בין מסאבין כלם אליו ישברו. א"נ בכל סטרין שהנהגת ארגמ"ן מתחלק לד' ראשים ד' סטרין ותחת כל אחד מהם כמה מלאכים לרבבות. איהי סלקא ברזא דרזין כלומר בהעלם תכלית ההעלם שלא ירגישו הקליפות שלא יתאחזו ביחוד. ואומ' סלקא ר"ל שמתעל' ומתפשט' משיעור קומתה שהיא ננסית ומתפשטת כפי שיעור קומתו כדי שייחדו שייפין בשייפין זה כנגד זה כדקא חזיומקבלא וכו'. ה"ד ול"ג ליה. עדונין מבעל' היינו השפע' לעולמות. א"נ סוד הנשמות שמקבלת כנזכר בפ' ויקהל דף ר'. קיימי בלחודייהו לפי שהשכינה נסתלקה להתייחד לעיל' ובעוד דקבילת לא יהיבת ולכן עמדי בלחודייהו בלתי השגחתה. א"נ שאינם משיגים כלל באותו ייחוד אלא עומדים מצפים לה לקבל השפע וז"ש ולא עמד איש אתו כלומר אין מי שישיג כלל כשהתודע יוסף יסוד אל אחיו כנזכר לעיל.

ותרווייהו מלה חד קאמרו ר"ל שכל א' אמר הריעות. מ"ט כלומר מ"ט אמרו מלת הריעות שנרא' שהוא ית' המריע ח"ו ולא מלה אחרת כמו מדוע ככה עשית וכיוצא. בגין דאתייהיב רשו לסטרא אחרא כלומר אין הכונה הריעות ממש בידים כדקא סברת אלא יהבת רשו. אילנא דמותא סטרא דרע ה"ג ול"ג בההוא. בג"כ הריעות כלומר בג"כ אמר קרא לשון הריעות בבחינ' נתינת רשות לסטרא אחרא. וי"ס דגרסי הכי על האלמנה דאנת פקדת למיזן לי למה הריעות ופשוט הוא. ואי תימא דרע וכו' כלומר אי הכי כמה דאמרת דאין רע יוצא ממנו ית' קשה הא דקיימא לן שהכל ממנו יתברך ואין אדם נוקף באצבעו מלמט' עד שמכריזין וכו' לז"א ת"ח כלומר לעולם שהכל ממנו ית' אבל הטוב הוא בכונה ממנו ית' ובהשגחתו על ברואיו אבל השפעת הרע הוא בהסתר פנים בלבד הרע בא מאליו וזהו הריעות דיהבת רשו וכו' כדמפרש ואזיל עכ"ל הרא"ג ז"ל: