אור החמה על ספר הזהר א:תטו

כל נשמתין. בין זכרים בין נקבות.

נפקין מגו האי מזלא. ג' הראשונות סוד הראש והמוח נובע כח הטיפה ומשם יוצאות נשמות זכרים בבחינת הת"ת ונקבות בבחינת המלכות משם וענין זה מוכרח ובמקום אחר אפרש.

דאיהו נהר דנגיד ונפיק הנשמות מבינה כאומ' ונשמת שדי תבינם אמנם נמשכות מסוד המזל שם ומשם נגרות ע"י היסוד כעין השפע שנעקר מן המוח דרך חוט השדרה ליסוד והיינו כד תיאובתא אשתכח מלרעלעילא דהיינו שהמ' מעוררת ממטה למעלה כדין היסוד מזריע בה שפע היורה כחץ ופרחין נשמתין ואתייהבו כולהון ע"י הזווג כלילן דכר ונוקבא כח הזכר יעשה זכר וכח הנקבה יעשה נקבה ויתקשר נשמות כלולות זכר ונקבה במלכות והמלכות פריש לון בעת צאתם מהיכל לבנת הספיר ולמטה דהיינו פתח לידת הנשמות לתחתונים.

פריש לון כל חד וחד לאתריה כדקא חזי ליה שיש מי שבניו זכרים וזוכה לנשמות הזכר ויש מי שבניו נקבות וזוכה לנשמות הנקבות והנשמות יורדות לפי הטהרה והזכות ואח"כ הנשואין לפי מעשה בני אדם פעמים זה עולה וזה יורד זה עני וזה עשיר זה בסוף העולם וזה בסופו כמה קושי יהיה להשוותם שיזדווגו זה לזה וז"ש בגין דלא מתחברן בר באינון אורחי דבר נש וגומר ועכ"ז שאנו רואים בזווגין מקרי בני אדם לעילא תליין שיעש' סולמות ויביאם להזדווג מקצה העול' וישוום כפי מעשיהם דהא קריעת ימא היא המלכות קריעתה היינו שיכנסו בתוכה הנתיבות העליונות וישקיטו דיניה ויבקע בנתיבות דהיינו י"ב שבילין דימא לעבור י"ב מקורות עליונות:

וכמה מתפתחין אורחין ושבילין עליוני' מן החכמה במלכות:

הכי אתבקע לתחתונים ואתפתח וכך הוא בכל ההשפעה היא מזוני וצריך לפתוח לה המקורות העליונים צריך להראות עושר ושבע והיינו למיהב ליה תוקפא מתתא וגומר:

א"ת דייקא. היינו המלכות והיינו להשפיעה מן המדות העליונות השבעות העשירות וצריך שנחזיקיה שינק מהם ולכך צריך להראות שבעא.

ולגבי דרגא אחרא בימי רעבון שהיא שליטת המלכות בעולם ע"י החצונים צריך להראות רעב מעין המדה המנהגת השולטת והחיצונים שולטים ויקטרגו עליו אם יראה בהפך מדתם שהוא מכחישם בהיותו מראה שבע לפני מדת הרעב ומעין זה היא ענין התפל' שהמלכות עניה קדושה צריך להראות עניות ודלות.

כפנא ולא שובעא וכן פי' בפסוק ויאמר יעקב אל בניו למה תתראו בפ' מקץ ודרך כלל צריך להתנהג כפי המדה השולטת בבקר כדינו למלכות רעבה ביום אחר מזונו שבע כמלכות השבעה עם הת"ת בימי רעבון רעב כמלכות שהיא מנהגת בחצונים:

א"ר יהודה וגומר מפני שבקבוץ ארבעתם הרבה שלום התורה וכל מה שיתקרבו ויתקבצו יוסיפו תורה ויוסיפו שלום ויוסיפו יחוד וקשר בספירות העליונות:

אסגיאו שלמא יסוד בעלמא מלכות דהיינו יוסף ויהודה וחידו מצד הבינה אתוסף וגומר. כמה דאוקימנא לעיל:

ת"ח קב"ה ברא עלמא. המון הנמצאות שעיקרם במלכות:

ואשליט אדם שהיא כעין הת"ת השולט על המלכות וכמו שהת"ת מסתעף לכמה ענפים כך האדם הזה מתפרשן מיניה בעלמא כמה זינין והם ג' בחינות הא' צדיקים מן האמצע. הב' חכמים מן הימין הג' עשירים מן השמאל. וכנגדם למטה ירדו ג' הפכים רשעים טפשין עניים.

וכולהו בגין למזכי אלין באלין הצדיקים יחזירו הרשעים והחכמים ילמדו הטפשין והעשירים ירחמו העניים והנה אלו פעמים יהיו ג' הטובות לאדם א' ויתן לשלשה החסרים ופעמים יתן מצד א' ויקבל מצד ב' או יתן משני צדדים ויקבל מצד א'. או יתן מצד א' ויקבל מב' ולזה חזר ואמר וכולהו בגין למזכי אלין באלין לכל חלקי הסותר והנה כל הנותן עולה ונקשר בעולם הזכר וכל המקבל יורד למטה בעולם הנקבה שכל המושפע בעולם המושפע וכל המשפיע בעולם החיים ועל זה ושונא מתנות יחיה ולכך אתקשר באילנא דחיי ולזה אמר הכתוב פיזר נתן לאביונים דהיינו זה מפזר לג' בחינות אביונים אלו שפירשנו ובהיותו מפזר יתעלה מהיסוד ולמעלה. אביונים במלכות הרי מעלה א'. הב' צדקתו עומדת לעד וז"ש ולא עוד אלא וגו' דהא צדקת דאיהו עביד דהיינו תיקון המלכות שהיא מצד הרשעים בתוך הקליפו' ומסלקה משם. ומצד העניים בחסרון כל וממלא בה חסרונה ומצד הטפשים מאירה מן החכמה העליונה התיקון שתקן בה עומדת לעד שתיקון הצדיקים בה לעולם מאיר בה: וסיפיה דקרא קרנו שהיא המלכות תרום ויסתלק אל החכמה דהיינו בכבוד ויוסף עשה זה לאחיו:

ור' אלעזר פליג אדר' חייא דקרא לאו בגווני טובא עסוק אלא סתם על עמוד א' דהיינו יסוד ונקרא יסוד להיותו קיום העולם והיינו שהעולם הרוחני יסודו למעלה ממנו הפך מן הגשמי וז"ש דהאי צדיק איהו קיומא וגו' ועולם זה הוא העולם ממש וז"ש ודא איהו דאשקי וזן לכולא עם היות שהיסוד למעלה מהמלכות והתחתונים למטה מהמלכות. והענין יתיישב בפסוק ונהר יוצא מעדן וגו' והענין שהנהר יסוד ואמר ומשם יפרד אם הנהר אינו משקה אלא המ' כדס"ד מהו יפרד שאין במלכות עולם אצילות פרוד ח"ו.

אלא ההוא מזונ' דההוא נהר נטיל גנתא שהיא המלכות דהיינו להשקו' את הגן ונוטלו באחדות גמורה ולבתר אחר התפשטו מן המ' עוד למטה אתבדר ההוא משקיא ממש שפע היסוד לד' סטרי אלו הם סוד ד' חיות המרכבה בעולם הפרוד. והיסוד הוא המשקה עם היותו שהוא מתפזר ע"י המלכות ולז"א וכמה אינון דמצפאן וגו' לאתזנא מתמן ר"ל מהיסוד עצמו שאינם נושאים עיניהם אל המלכות לבדה אלא אל היסוד דהיינו דכתיב עיני כל אליך ישברו ועתה ניחא קרא ביסוד אומ' פזר שהוא לשון פזור ופרוד נתן לאביונים עם היות שאינו נותן ממש לעולם הפרוד והיינו או' ובג"כ פזר נתן לאביונים דא צדיק עצמו שהוא המפזר כדפי'.

צדקתו עומדת לעד ירצ' ע"י שהיסוד מפזר למטה גורם שהמלכות צדקתו עומדת נקשרת עם היסוד הנקרא עד להשקותם על ידה וז"ש ובג"כ איהי קיימא ברזא דשלם והכריח הפירוש הזה שהיסוד מפזר ומשפיע למטה והוא מאמר רשע וגו' ואילו הי' הפי' כדס"ד פזר נתן היסוד למלכות לבד מאי רשע יראה כי הרשע אינו משיג מה שלמעלה ובמה שפי' ניחא שיסוד מפזר למטה ורשע רואה וכעס. וכמו שהמקדש קשר הרוחניים עם הגשמיים כך המלכות קושרת אצילות הנפרדים יחד.

וצדיק דא איהו אקרי גבאי צדקה שהצדקה הוא השפע העליון שהם העשירים והיסוד גובה הכל ומחלקו לנפרדים העניים. כדפי' ויש ליסוד בחינה לקבל כל מיני השפע וז"ש ובג"כ גבאי צדקה וגו' מעין היסוד:

ת"ח ולא יכול יוסף יסוד הנצבים עליו כמו החונים עליו סמיכין עלוהי אינון כל דקיימי לאתזנא וגו'.

ויקרא הוציאו וגו' כמו וכל אדם לא יהיה באהל מועד וגו' וז"ש אתו דא כנסת יש' בהתודע כאומ' והאדם ידע היינו שאר רתיכין וחיילין שהם מעצם המלכות שהם מבני ההיכל שעומדים שם כאומ' למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך שהם סבת שלום הבית. מהרמ"ק זלה"ה: