אור החמה על ספר הזהר א:תיג

דוד מלכא מדת המלכות.

חי וקיים נקשר ביסוד והיסוד קיים בסוד והקמותי את בריתידהיינו חי הוא בעצמו וקיים נוסף הקימה והמלכות עמו וקיים חי מצדו וקיים מהספי' העליונות:

לעולם בבינה ולעלמי בחכמה עלמין בכתר והיינו קשרה ויחודה בספירות העליונות והנה בחי' המלכות מצד מעלה היא זו ומצד מטה קשורים עמה התחתונים וביניהם החיצונית המיתה ועיקר הכל לסלקה מהם ולכך אילו דוד היה ישן שינת המיתה יוריד המלכות עד הקליפות לכך הוה נטיר כל יומוי דלא יטעום טעם מיתה כדי שלא ישלוט המיתה במדתו. וענין שתין הוא שהם ששים מדרגות יורדות ומתפשטות עד הגיע המיתה התחתונה. והענין כי הם סוד ו' קצוות שהם מדרגות החיים והקדושה אלא שהא' מן הששים האחרון שם תלויים האיצונים ולא היה נותן להם מקום להאחז המות והיה מסתלק למעלה מקום שאין שם שליטתם וז"ש בגין דשתין נשמי חסר חד איהו רזא דחיים דלעילא שש קצוות קדושים למעלה והיינו דמסיק דאינון שתין נשמי עילאין ואלין רזא דילהון דתליין בהו חיים וגו':

הוה משער שעורא דליליא וגו' כדפי' ר' יוסי שלא הי' ישן מתחלת הלילה אלא הי' משער שלא ישאר מן הלילה אלא כדי שינת הסוס מעת שכבו עד קומו:

בגין דאתקיים בחיים ויהי' מציאותו במדרגות קדושות שהרי קיום האדם בשינה היה קיומו ע"י שינה קדושה לא מיתה ולא היה חלק מרכבת דוד במלכות מתחלת הלילה ועד חצות שהיא מתגוללת בדינים הקשים אלא בבחינת המלכות מחצות ואילך ולכך היה מתקן עצמו בענין שכשיתעורר מדתו דהיינו מחצות ואילך ימצאהו בבחינתה ממש שאין המיתה והחיצונית שולטת מחצות ואילך וז"ש בעא דלא לאשכחא ליה לדוד מתקשר וגו'. והטעם שבחי' המלכות המתעוררת מחצות ואילך היא בחינת קדושתה שאין חצוניות אחוזה בה עם היות שנאחזת בבחינה השולטת עד חצות וז"ש בגין דכד אתפלג ליליא קדושה עילאה אתער וגו' וזו היא מדת דוד ולשאר האדם בר נש דנאים בערסיה מחצות ואילך ולא אתער לאשגחא ביקרא דמאריה לעסוק בתורה או שירים ובקשו' וכיוצא הא איהו אתקשר ברזא דמותא מפני שאין אותה שינה אפילו במלכות המתפשטת בחצונים אלא החצונים לעצמן מפני שאין המלכות בחיצונים אלא עד חצות אמנם מחצות ואילך החצונים לבדם והישנים משם ואילך נטמאים מכל וכל.

וע"ד דוד שהיה בבחינת חי וקיים הי' צריך שלא ישן בחצי הלילה אלא עד שתין מעין כל אדם מחצות ואילך:

עד דברא אורייתא פי' עד שהגשים התורה ונתפשטה אל בריאה דאילו על תחילת מציאותה הרי קדמה אלפים שנה לעולם אלא הכוונה שברא העולם ונתפשטו הנמצאות ונתרחקו משורשי מציאותם ולא היו מתקיימין מפני הרחקם לכך הוריד התורה שהיתה דקה למעלה והמציא' למטה כדי שיתקרב השורש אליהם וז"ש בגין דמינה נפקי וגו' ואח"כ ברדתה בה קיימי וגו' דהא בחכמה היא החכמה והיא התורה והכל דבר א': עלמא עלאה בינה:

לא אתברי אלא מגו חכמה עליונ' יסד ארץ בינה ארץ העליונ'.

ועלמא תתאה לא אתברי אלא מגו חכמה היינו יהו"ד ת"ת בחכמה העליונ' יסד ארץ מלכות:

וכולא נפקי מגו חכמה עילא' ומגו חכמה תתאה היינו יהו"ד ת"ת והיינו בחכמה מלכות יסד ארץ כל התחתונים המשתלשלים ממנה שכולם נכללים בשם ארץ ושלשה פי' אלו רמז הכתוב בסתם דבריו:

ולא אתקן בזמנא חדא שאין הבינה נותן בו שפע לכל ימי עולם אלא מידי יום ביומו הוא מקבל כדי צורך הייחוד לאותו המציאות:

אפיק נהורן וזיון היינו סוד אור נשמת הת"ת המאיר מתוכיות הבינה:

וכל שבעא מצד הבינה בת שבע ומשח רבו מצד החכמה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. סוד השתין נשמי אודיעך אתהן בקיצור נפלא. הראוי לך לדעת כי הלא אדם יש בו נפש ורוח ונשמה כנודע בהרבה מקומות עוד יש באדם כמה כחות כנזכר במדרש הנעלם של פ' וירא והם סוד לוט וב' בנותיו והם כח המתאוה וכח המחזיק וגו' כנזכר שם וע"ש. והנה סוד הנשמה היא מסוד הכסא ששם הבינה. וסוד הרוח מעולם המלאכים מטטרון כי שם הת"ת וסוד הנפש מאופנים סנדלפון כי שם המלכות הנק' נפש. הנה כל אלו הם זו מרכב' ומלבוש לזו וזו לזו וכולם הם בקדושה והם נק' יצה"ט וכנזכר פ' תרומה דף קמ"ב ובתיקונין כנודע. האמנם יש ג' כחות אחרים הנק' יצה"ר והם לוט ושתי בנותיו ג"כ נרמזים בסוד נעמי מחלון רות וכליון וערפה כנזכר במדרש הנעלם של מדרש רות. האמנם צריך שתדע כי בליל' נסגרים שערי היכלות העליונים ואין יוצא ואין בא האמנם מלאך ממונה א' יש הנק' יהודיע' כנזכר פ' תרומה דף קמ"ב וממונה על מה שנכתוב ב"ה. והנה כחות הקליפה שליטתם עתה בליל' כנזכר תשת חשך ויהי לילה וגו' פי' כי בלילה גובר הדין הנק' חשך ובזה ויהי לילה ואז ובו תרמוש כל חיתו יער. ודע כי בתחלת הלילה יורדים ס' רבוא מלאכים אשר הם ממונים על השינה ומפילים שינ' על כל הנבראים כנזכר פרשת תרומה דף קע"ג ע"א. והנה זהו סוד המפיל חבלי שינה על עיני וגו' והם מצד הקדושה אמנם סוד הטלת השינה הענין הוא כי הוא הנשמה והרוח כולם כלולים כל א' וא' משש קצוות כי אין לך דבר שאין בו ד' רוחות ומעלה ומטה וזהו הסוד היות יש ס' רבוא. והנה כל קצה וקצה כלול מעשר הם ס' ולכן יש בנשמה סוד ס' כחות וכן בנפש וכן ברוח. וכאשר בעת המיתה המתפרדת הנשמה מן הגוף הוא ע"י מלאך גם בעת השינה הדומה אל המיתה יורדין ס' רבוא מלאכים כנגד ס' רבוא נפשות יש' וכל א' וא' מושך כח הנפש והנשמה והרוח אליו כי הם אינם יכולים לצאת אלא ברשותו ית' כמ"ש ויוצר רוח אדם בקרבו כמשז"ל כי הם צרורין בכמה קשרים שאל"כ בעת הצרה הי' האדם שומט נשמתו ממנו. ואז ע"י אותם המלאכים נמשכין ויוצאין עמם הס' נשמי שיש בנשמה וברוח ובנפש. ואלו הס' נשמי אינן מתחילין מעת אשר ישכב האדם על מטתו ויתחיל להנשים אמנם אחרי יוסר רעיוניו וסרעפיו ממנו אשר לא ישלוט בו וברוחו כי אז מורה התחלת יציאת הנשמה והרוח והנפש מאז הם נתחלין להמנות והנה אחרי יצאו ס' נשמי חסר חד עדיין הוא בסוד הקדושה כי יוצאין ע"י אותם מלאכי קדש האמנם בנשימה אחרונ' אז הטומאה מזדמנת להם ובראותה הקדושה שהלכה מן הגוף נכנסת בתוך הגוף ושורה עליו כדרך שעושה בעת המיתה. אכן יש הפרש כי בעת השינה לא תכנס עד שתצא הנשמה מעצמה ואחרי כלותה לצאת אז יש לה רשות ליכנס ולכן צריך סוד הנטילת ידים בבקר לחזור להוציאה כאשר נבאר במקומו ב"ה: אמנם בעת פטירת האדם אז בעל כרחה של הנשמה נכנסת הטומאה בתוך הגוף ומכרחת את הנשמה לצאת כי אם לא תכנס תחלה הטומאה לא תרצה הנשמה לצאת וסוד כפיית הטומאה את הנשמה לצאת הוא כי הלא נודע כי הקדושה אסור ליטמא והטהר' שונא את הטומאה ולכן בראות הטהרה את הטומאה בתוך משכנ' בורחת משם בסוד את משכן ה' טמא ואז בורחת השכינה משם כן הענין בנשמה הקדושה: וסוד זה הוא ענין טיפה א' מג' טיפות שתלויין בחרב המלאך המות והם ג' כחות של טומאה ועל ידם מת האדם: ונלע"ד כי הם סוד ג' כחות טומאה כנגד ג' נשמה ורוח ונפש ועל ידי שלשתן בורחות ג' הנשמות הטהורות והקדושות. והנה יש הפרש אחר בין השינה למיתה והוא כי בשינה אין שורה על האדם רק כח א' שהוא נק' עסטיראה שהוא דרגא שתיתאה דמלאך המות כנזכר פ' פקודי דף רס"ז ע"א ופ' פנחס דף רל"ד ע"ב והוא סוד מדרגה התחתונה מן המדרגה הששית כי כל מדרגה כלולה מי' נמצא היות כח הטומאה השורה בעת השינה א' מס' ממדרגות הטומאה השורה בעת המיתה ואל זה הענין רמזו שם פ' פנחס דף רל"ד ע"ב כי שינה א' מס' במיתה ובפ' תרומה ריש קע"ג. ופ' ויגש ר"ז ע"ב כי כח הטומאה השורה במיתה הוא המלאך המות עצמו דרגא קדמאה מהו'. מדרגות ובעת צאת נשימה האחרונה אז הטומאה שורה עליו ולכן הי' דוד ע"ה נשמר שלא ישן כל הס' נשמי. דא"כ בהכרח תשרה הטומאה שהיא א' מס' במיתה עליו. האמנם בעת צאת הנשמה כנזכר אז הנפש נשאר בעה"ז משוטט בעולם כאשר הוא אחר המיתה ואז חולמת חלומות שמודיעין אותה אותם השדים ושרי המזלות החונים באויר העולם. והרוח הוא יעלה אל עולם המלאכים והנשמה אל עולם הנשמות העליון כאשר הוא אחר המיתה כנזכר פ' ויקרא דף כ"ה ע"א. וכל זה בשראוי האדם לכך ולכן תמצא היות החלו' מעורב מכמה תערובות עם שהחלום חלום מתוקן ומסודר כי הלא הנשמה תחלו' מענין העול' אשר תעל' בו והרוח יחלו' מעין העול' אשר עלה אליו. אכן הנפש משוטט וזהו סוד תערובי החלומות וזה נכון ומבואר: האמנם לפעמים כפי הזכיות גם הנפש תפגע בשאר נפשות הצדיקים המתים הנשארים בקברותם כנודע ואז יודיעו להם עניינים רבים. האמנם לפעמים שאין האדם זכאי וישארו שלשת כחות נשמה ורוח ונפש משוטטים בעה"ז ואז כל עיקר חלומו הם מעניינים מה שהגידום נפשות הצדיקים כמו שביארנו ולפעמים אפילו בזה אם זכה והכל כפי זכות האדם ובפרט כפי מה שנזדמן לידו איזו מצוה גדולה בו ביום כי אז יזכה לעלות או שיגידוה נפשות הצדיקים והכל לפי עיני הדיין הוא האל ית'. אך לפעמים ג"כ עם שאינו ראוי עכ"ז כאשר השי"ת יודע היותו אדם חשוב ונשמתו עליונית ורוצה להיישירו אז עולה נשמתו ומייסרו ואז יגלה אזן אנשים וגו' כנזכר בדברי אליהו באריכות ובזה לא יק' לך ענייני החלומות איך לפעמים הצדיקים לא יחלמו חלומות עליונים ולפעמים מי שאינו ראוי יזכה לחלום חלומות נפלאים והכל בכוונה גדולה מאתו ית':

והנה יש עוד הבדל אחר בין עליית הנשמה בחלום או בסוד הנבואה והוא סוד חלום א' מס' בנבוא' כנזכר פ' פנחס דף רל"ד ע"ב והענין כי גם בנבואה יש שש דרגין כנזכר פ' ויצא ובהרבה מקומות: והנה סוד דרגא דנבואה עליונ' מכולם וסוד החלום תחתון מכולם והם ו' דרגין כל א' כלול מעשר הרי הם ס' נמצא חלום הטוב א' מס' בנבואה: גם יש בו כח א' מס' במיתה בסוד הטומאה השורה עליו כמבואר: ולכן אין לך צדיק גמור שבעולם שאין בחלומו מתערבין דברי הבל ורעות רוח כי נפשו יורדת למטה ונשארת באויר העולם והחיצונים מערבים אותם בחלומות השוא וז"ש כאן ע"י שד כאן ע"י מלאך כנזכר במסכת ברכות ובפ' פנחס דף רל"ד ע"ב. והענין כי קצת החלום שע"י המלאך הוא אמתי וקצתו שהוא בסוד הנפש ע"י השד שוא ידבר והנה כי לא נחלקו רז"ל במאמריהם האומרים פעם כי אין לך חלום שאינו מעורב כנזכר על פסוק מה לתבן את הבר וגומר כך א"א לחלום בלא דברים בטלים. ופעם אחרת אמרו כי יש שינוי בין חלום לחלום ואותו שע"י מלאך הוא אמתי ושע"י שד ידבר שוא. נרא' כי יש פעמים שהחלום כולו אמתי ונכון. אך הענין במ"ש כי בחלום א' עצמו יש בו חלוקים אפי' שיהי' צדיק גמור והחלק של הנשמה ורוח או של הנפש שהגידו לה הנפשות הצדיקים שבקבורתם הוא אמיתי והשאר ידבר שוא:

והנה אחרי צאת כחות הנז' מגוף האדם נשארים בו שאר כחות היצה"ר שהם לוט וב' בנותיו והם ם הגוף הטועמים ם הם מתאוים האמנם סוד השמיעה והראיה אינם אלא מצד הנפש הקדוש' בגוף הישראלי ולכן עם היות שהלכו למו נפשות האדם עכ"ז כמה פעמים יחלום האוכל והנה הוא אוכל ושותה או הולך והנה הוא דבר מתמיה כי הלא הנפש והגוף אינם בחיבור אז וא"כ מי הוא המתאוה אל המאכל ודברי החומר אם הנשמות ודאי שבהיותם משוללי החומר לא יתאוו לזה. והגוף הוא אבן דומם ואיך יתאוה האמנם היא בסוד אלו כחות היצה"ר ונפשות החומריית שבאדם שבהם כח ההרגשה והתאוה וכדומה כשאר הבהמות ולכן אם יכו האדם בעת היותו ישן ירגיש בו. וזהו סוד הנרמז במדרש הנעלם פ' וירא דף ק"ט ע"ב על פסוק ותקם הבכירה כי כשהאדם שוכב על מטתו בלילה נפש המתאוה וגומר ע"ש. ועיין פ' ויקהל דף רע"ו ע"ב ושם קרא לזו הנפש הנשארת באדם חילא דדרגא וגו' ע"ש. ואפש' לבאר בדרך מבואר לכאורה מ"ש דשינה א' מס' במיתה פי' כי א' מן ס' חלקי השינה שהוא החלק האחרון מן הס' נק' מותא וכן זהו פי' חלום א' מס' בנבוא' כי א' מס' חלקי החלום והוא חלק הראשון מן הס' נק' נבוא' ושאר הנ"ט חלקים דלתתא מיני' נק' חלום וז"ש חלום א' מס' בנבואה פי' כי ענין החלום הוא כי חלק א' מס' חלקי' שבחלו' הוא נבואה. וכן השינ' חלק א' מס' חלקים שבה והוא חלק האחרון שבהם הוא הנק' מיתה: ואומ' א"ל יתיישר חילך ויתתקף אורייתך. בירך אותו על צד שמו ומעין שמו כי הוא נק' חזקיה לזה ברכו שיתיישר חיליה וגבורתו וכחו וכן א"ל יתקף אורייתך פי' חזק ואמץ בתורתך:

ורזא דאבהן דא הוא יעקב. וגומר מכאן נלמוד לכל מקום כי יעקב הוא רזא דאבהן. עכ"ל: ועיין מה שכתבנו בס' אור הגנוז בס"ד: