אור החמה על ספר הזהר א:תט

א"ל ר' יוסי דילמא איהו משתדל בצלותיה וגו' דוקא ר' יוסי השיב כך על עצמו מפני שהוא אמר כך אמנם ר' חייא שתק שלא להוציא שקר מפיו:

דיכיל לצערא לי מפני שהשלום היא השפעה שהאדם משפיע שפע דרך מדת שלום יסוד אל חבירו במלכות ולכך ציוו רז"ל הוי מקדים שלום לכל אדם מפני שהקדמת השלום גורם שיתעלה האדם וישפיע מן הת"ת למלכות דהיינו סוד ממעלה למטה והמשיב הוא ממטה למעלה אור חוזר ולזה ראוי לאדם שיהיה מקדי' כדי להיות בסוד אור ישר ולא בסוד אור חוזר והנה כשמקדי' שלום לאדם חצוני הוא משפיע למטה בחצונים ויש בזה כמה הפסד הא' שחוטא ומשפיע לחצונים הב' שהרשע אין לו כח לינק מן הקדושה ולא היה מתחזק כנגדו ועתה מכחו ממש מתמלא שפע ומתחזק לנגדו ומצער אותו: הג' שנעשה הוא כלי להשפיע לחצונים וירד אל ביניהם וסופו נופל בידם ועם היות שפירשו רז"ל להקדים שלום לגוי היינו דוקא גוי המבקש השלום ואז הוא חצוני הראוי לדורון אמנם איש מלחמה יסתכן אם יקדים וכולם רמוזות בדבריו עיין ותמצא.

מצוה דאתחזי לבר ציצית ותימה וכי חברי ר"ש היו מבטלים המצוה ועוד ק' שהם אמרו לעיל שהציצית היא לתפלה וכי לתפלה לחוד הוא הציצית לכך נראה שהם לא היו מתעטפים מלמעלה בדרכים אלא תחת בגדיהם כמנהגינו עכשיו שאנו לובשים ציצית קטן מלמטה ולכך דקדק שאמר מצוה דאתחזי לבר כנראה שהיה להם מכוסה ולכך אמר שהי' מתעטף לתפלה. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. או מרחיש תלמודיה בגין וגו' אין הענין כי אסור הוא לפסוק ממשנתו כי אפי' באמצע ק"ש חייב להפסיק ולהשיב שלום. אך הכוונה כי כל השונה דבר א' ומפסיק בענין א' חל עליו כח השכחה בענין ההוא ומשתכח ממנו והבן או' בגין דלא יעקר ליה: וזה נמצא בסוד מעשה הזכירה כי ראשית כל התנאים צריך שלא יפסיק ממשנתו עד שיגמור הקצבה המיוחדת לו וזה ברור ליודעים בסוד קבלה מעשית ונמצא בס' המגיד למהרי"ק. ובקבלת הר"ש מולכו נמצא כי או' דלא יעקר ליה קאי למ"ש או מרחיש בתלמודיה אמנם או' משתדל בצלותיה לא שייכא האי טענה אמנם אפשר כי היא צלותא דעמידה שאסור להפסיק אפי' להשיב שלום וכדגמירנא ואפסיקא הלכתא ההולך בדרך מתפלל והוא הולך עכ"ל:

מההוא יומא נדרנא דלא לאקדמא שלם וגו' כלו' כיון שאני עובר איסור הקדמת שלום לרשע הנה אתער כחו ויכיל לצערא לי. וז"א לא אקדימנא בגין דיכיל לצערא לי בגין דאסיר לאקדמא וגו' והריני עושה איסור. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' דאתחזין למהוי ביה דלית בי' ה"ג כלומר חדא מאינון תרין דהיינו שלשית לשנים האחרים המשלש אותם הראויים לאדם היוצא לדרך לית בי' דהא לא אתקין וכו'. בגין דלא יעקר לי' שלא יעקור את עצמו מאותו מקום שהוא קורא ולא ידע לחזור אל מקום שהי' בגין דיכיל לצערא לי ויתתקף בי בחילא כלומר באותו שלום שאתן לו אני נותן לו כח משמו של הב"ה שנקרא שלום ובאותו כח יתתקף בי. בגין דאסיר לאקדמא שלם לבר נש חייבא לפי שמשפיע לו כח באותו שלום שנותן לו כדקאמרן. מצוה דאתחזי לבר כגון תפלין או ציצית. לאנהגא עלמא כי השמאל שהם הקליפות הם רצועות הדיינין ומפחדם האדם ירא מלעבור על דברי תורה. אתכליל בר נש שהוא יצה"ט ויצה"ר. ערלי לבא וערלי בשרא לאסתאב' ה"ג. ובהאי אתדבק כלומר בהאי טוב שהוא יצה"ט שמתדבקין בו גורמים שמתדבקים בטוב העליון דהיינו רזא דמהימנות' שהם המדות העליונו'. בגין דטוב הוא לישראל ישראל אית לון חולקא וכו' שישראל נקראים טוב לפי שמתדבקים ביצה"ט ולכן יזכו לאותו טוב של עולם הבא שנקרא טוב כמו שאמר הכתוב מה רב טובך אשר צפנת ויבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים:

הדרן עלך פ' ויהי מקץ בילא"ו

ויגש אליו יהודה וגומר. ר' אלעזר פתח כי אתה אבינו כי אברהם וגומר. האי אוקמוה במס' שבת א"ר שמואל בר נחמני לעתי' לבא אומר הקב"ה לאברהם בניך חטאו וכו'. עביד עבידתא כדקא חזי כלומר מלאכ' גמור' והגונ' וכמז"ל וכל צבאם כל מעשה בראשית בדעתן נבראו בצביונן נבראו וכן נאמר במלאכ' כל יום ויום וירא אלהים כי טוב חוץ מיום ב' לסבו' שאז"ל. בכל יומא ויומא כמה דאצטריך רמז מה שאז"ל בב"ר וז"ל יום ראשון ברא שמים וארץ. בשני ברא רקיע מן העליוני' בשלישי מן התחתונים תדשא הארץ דשא. ברביעי מן העליונים וגומר. בחמישי מן התחתונים וגומר בו' מן העליונים ומן התחתונים וגומר וזהו שאמר כאן בכל יומא ויומא כמא דאיצטרך כדי שלא תהא קנאה במעש' בראשית וזהו שדקדק בסמוך כיון דאתא יומ' שתיתא' ואיצטרך למיברי אדם כלומר הוכרח והוצרך הב"ה ביום הששי לעשות בן אדם שיהי' מן העליוני' ומן התחתונים לסבה הקודמת. קמי קב"ה ל"ג עכ"ל הרא"ג ז"ל: