אור החמה על ספר הזהר א:תח

ת"ח כד סטרא דא שלטא וגו' לאתחזאה בשוקא אלא שיתחבא בביתו וימעט הליכתו בחוצות ששוד וכפן הם מתפשטין כדפי' בפ' פקודי בהיכל אהבה ולזה יכיל לנזקא וימות ברעב ויכפן יותר מדאי שלא בטעם אפילו שיאכל מפני שיש בכח כפן להשליט הרעבון במעים ואח"כ שוד ימיתהו ויש כח באדם להשמר ממנו ולהתחבא והיינו למה תתראו והיינו נמי והתקדשתם שיש כח לאדם להתקדש ולא ישלוט בהם הרעה והיינו שיתדבק באנ"י ויברח מאח"ר והטעם שעם היות שאחר שולט יש חלק במציאות לאני מטעם שאני שולטת גם בעולם הזה ואחר אינו שולט אלא בעולם הזה כדמסיק ולזה כששולט אני בעולם יהלך בגלוי שאני שולטת וכאשר אחר שולט יחביא עצמו תחת יד אני שהיא מתאספת אל המסתרים מפני שליטת אחר השולטת ומטעם זה אמר אחר כיון דאטרוד לההוא גברא מעלמא עילאה שאין שם שליטת אחר א"כ ליהני מעלמא דין שבה שליטת אחר והוא נדבק באחר: ועם היות שחלקי המציאות התחתון הרבה מאד יש כח בחצוני לשוטט בו ולשלוט מפני רבוי כחותיו וז"ש בגין דההוא מלכות הרשעה מלכות שלימה ושליטה והנהגה יש בה.

וכמה אינון גרדינין ממנן שהם כחות שולטים תחת יד ממשלתו להשליטם בכל פרטי המציאות כולו.

ולא אתייהיב ליה רשו למהדר וגו' הענין שבעוד שהאדם לא עקר עצמו מן הקדש מכל וכל ונשאר לו שורש מושרש בקדושה כשישוב בתשובה שהיא עולם הבא ישתרש שם ע"י השורש ההוא הנשאר לו אמנם אם הרבו לפשוע וחטאיו עקרו השורש מכל וכל ואין להם כח בתשובה שהרי נשתרשו ממנה מכל וכל ואין סיפוק בידם לשוב בתשובה:

ובו תדבק הדבקות שאין בו פרוד והיינו תדיר דקאמר אפילו בפרטי' שאינם גופי המצות כאלו מתרחק מהם מפני שהם מרוחקים מהב"ה ומתדבק בכל אשר בחר ומתקרב אליו.

ובשמו תשבע אילו אמר ובו הי' מורה המדרגה העליונה אמנם עתה שאמר ובשמו הכוונה במלכות הנקראת שמו ותשבע היינו המשכת העליונות אליה והיינו שהם שבעה ימים או שנים בקדוש' כדפי' ריש דבריו וז"ש מאי תשבע כמה דאוקימנא שבעה דרגין לעילא לעילא עילאין על כולא הן אמת הם שבע מדרגות בבינה עצמה ולכך כתיב ויבנהו שבע שנים כדפי' בפ' ויצא. ויש בעצמות הספירות שבע ויש למטה מהמלכות שבע בענין שהם בספירות שבעה מהבינה ויש שבעה מהספירות עצמן ולז"א שבעה דרגין לעילא לעילא עילאין על כולא כי אלו עליונים על כלם לא שהם רזא דמהימנותא סתם אלא רזא דשלימו דמהימנותא שעל ידי אלו העליונים משתלמין התחתונים שיש למטה מהם שהם הספירות לא התחתונים מכולם כעין ההיכלות אלא לתתא מינייהו דהיינו ז' ספירות למטה מהבינה ואינון חבורא חד ז' שבבינה שורש לאלו שבספירות עצמן וגם הם מתחברין למטה במלכות אמנם אלו הם קשורא חד:

וע"ד כתיב ובשמו מלכות תשבע תמשיך כח השביעיות האלו מלעילא שבעה שבבינה ומתתא שבעה שבספירות וכנגד השביעיות אלו אמר ז' * נ' דצ"ל ז' וז' ימים. בשבעה ימים בשלמה שעשה החג כנגד ב' בתים מלכות ובינה ז' עליונות וז' תחתונות ובעד האמצעיות אמר לאתדבקא ביה בקב"ה כדקא יאות. וכנגד העליונות והתחתונות אמר זכאה הוא בעלמא דין ובעלמא דאתי:

לדורון לקרבא ולצלותא הם ג' בחינות הא' כלפי מעלה צלותא המלכות לקשרא למעלה ושתים למטה הם דורון דהיינו לתת חלק לחצונים מן הקדש להאכילם חלק מן השפע כפי הראוי להם כשהם רוצים להמתק ולהיות בחינת נופת תטופנה שפתי זרה. בחינ' עליונ' המתקרבת ואינה מקטרגת.

וקרבא כשהם מתאכזרים ונעשים אויבים ואינם רוצים להשלים אז משפיעים עליהם מהביטול ושלשתם כאחד טובים בתפלה להשפיע הקדושים לדורון להשפיע למטה לאותם הראויים לכך למלחמה אם יש הצריך לה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. שבעת ימים ושבעת ימים כלהו חד וגו' כל זה יובן בסוד ז' מעילא לתתא וז' מתתא לעילא גם אפשר לפרש כי הם ז' היכלין דנוקבא כנודע בפ' פקודי וזהו אמתות הענין בלי ספק:

ר' חייא ור' יוסי וגו' דהוה אתי מתעטף וגו' מכאן משמע דמלבוש של ציצית צריך שיהא על כל בגדיו וכמ"ש וראיתם אותו וגו' וז"ש דהוה מתעטף וגו' וכן בדף ר"ה ע"א אמר כי חשיד להו האי גברא בגין דלא חמא בכו מצוה דאתחזייא לבר נר' כי דרך הוא להיות לבר על כל הבגדים אמנם מן ר' חייא ור' יוסי אפשר להוכיח דאין בזה קפידה כיון שהם לא נהגו כך: ואפשר לומר כי מפני שהיו הולכים בדרכים בין הגוים הצניעוהו תחת המלבושים. עכ"ל: ועיין בס' אור הגנוז בס"ד:

והרא"ג ז"ל כ' לאתקדשא דכתיב והייתם קדושים ה"ג. ות"ח אני שלטנו דעלמא דין וכו' שכן מורה אני ר"ל אני נמצא ועומד חי וקיים בעה"ז ובעה"ב אבל הקליפ' איקרי אחר שאינו עומד אלא בהאי עלמא שכשירצה לילך ולעלות לההוא עלמא ימצא עצמו אחר חלש ותשש הכח שלא יהי' לו קיום והעמד'. ובג"כ אחר דנחת פי' אלישע אחר. ולא לאפתח מבועי' ה"ג. ואפשר שהם ז' מדות שבבינ' ודלתת' מינייהו הם הז' ספירו' התחתונים וצריך לקשרם בשרשם שבבינ' ועז"ה תדרוך כל הסוגיי' שבעה דרגין לעיל' ז' ספירות שהם עילאין על כלא דהיינו על עולם הבריא' ועל עולם היציר' ועל עולם העשי'. שלימו דמהימנות' עולם האצילות. דשבע' דרגין דלתתא מנייהו היינו ז' היכלות דעולם היציר'. למהוי כלהו חד מ' הנק' שם כנודע יהי' כלול מכל השבע' בין מהשבע' ספירות שיהיו כלן מתייחדים עמה בין ז' היכלות שכלן יהיו נכללים היכל בהיכל והיכל בהיכל עד שנעשים כלן נקודה חדא והמלכות נכללת מאות' נקוד' כנזכר בארוכ' בפ' פקודי בהיכלות נמצאו כלן ייחוד א' ע"י המלכות הנק' שם וזהו ובשמו תשבע וזהו דמפרש ואזיל ובשמו תשבע מלעיל' ומתתא וכו'. שבעת ימים ז' ימי הבנין שהם ז' ספי' הנז' ושבעת ימים ז' היכלות היציר' הם ארבע' עשר וכלם נעשי' יום א' וכללות א' וז"ש ארבע' עשר יום ולא אמר ימים וכלא חד כלומר כל הארבע' עשר נעשים ונקראים יום אחד. יש ספרי' דגרסי זכאה איהו מאן דמייחד אלין באלין עליה כתיב יפתח ה' לך וגו' וגירסא נכונה היא מגירסת הספרים. פתח ליה אוצרין טבין קדישין הם ההיכלות כנזכר בתיקונין דף כ"ט שני ממונים יש בפתח ההיכלות חד נקר' פתחון שהוא פותח ההיכלות שיכנסו התפלו' וחד נקר' סגרון והוא הסוגר וכשזה המייחד המדות דופק על הדלת מני קב"ה דיפתחון ליה תרעי דהיכל' וכו'. וכן המדות נקר' אוצרות והכונה שכלם מתפתחין לקבל צלותיה ובעותיה וז"ש בסמוך אלין אוצרין דלעילא ותתא. את השמים אלין אוצרין דלעילא ותתא דהשמים סתם לכלול קא אתא. א"נ את השמים א"ת דייקא השמים אלו המדות העליונו' א"ת אלו ו' היכלו' שהם ז' ימי' וז' ימים כדפרישנ': כלהו חד דכתיב וכו' כלומר והראי' שמתייחדים כלם יחד דכתיב את אוצרו הטוב את השמים אוצרו חד ואיהו את השמי' הרי שהשמים שהם רבים כללן וקראן בתחל' בלשון יחיד ואמר את אוצרו הטוב לרמוז שכל השמים בין התחתוני' שהם ההיכלות בין העליוני' שהם הי' ספירות הכל אחד ואוצר חד איקרון. מנלן מיעקב לדורון ותעבור המנחה על פניו. לקרבא והי' המחנ' הנשאר לפליט' לפי שאלחם עמו לתפל' ה' אלהי אבי אברהם וגומר כדרז"ל עכ"ל הרא"ג ז"ל: