אור החמה על ספר הזהר א:תז

יומי דרע מדרגות החצונים כדמסיק. אי ס"ד כפשטיה דקרא וכדפי' רז"ל.

ברא ליה באתוון כדפי' בפ' בראשית:

עד דאתקיימו כולהו ונכללו באות ב' לברוא העולם בכל אותיות נכללות באות ב' דבראשית ונתגלגלו כ"ב אלפא ביתות ויש זוג א' דהיינו אות ט' צד הקדושה ואות ר' רע צד החיצוני ולא שהאותיות הקדושות יהי' בהם רע ח"ו אלא מעורר למטה הרע כנודע והנה דבקות שתי אותיות מגיע אל בחינת דבקות הקדוש בחצוני שכונה שאינה מתיישבת שני הפכים יחד.

את ברירא דטוב למעלה תחלת הטוב הוא אות ט' ולא נזכרה בתורה בשום תיבה עד בא טוב א"כ המדרגה העליונה כזה שאינה תחתונה בבחינה המתקרבת הקדושה אל החוץ ולכך צריך שתרד מרום טובתה למטה אל הרעה אל החצונים.

תרוייכו אתכליל כחדא לא בבחינה המתדבקת הרע והטוב אלא נוטל הטוב בטוביותו עליון ונוטל הרע ברעתו התחתון ונכלל זה בזה.

אבל את לימינא להדריך אל הדברים הימניים להקשר אל מקומך אל הקדש וצורך גבוה חבורך בה:

פריש לון קב"ה נתן הבדל בינם לשאר המדרגות דהיינו שיש לטוב יומין ושנין מדרגות הטוב ויש לע' מדרגות ולכך הימים לטוב הם מדרגות שמשתלשלות והענין כי נקודת מבוע הקדש והיינו מדרגות הקדושים שהם ימים ושנים והם מדרגות נער מטטרון שיש בו כמה השתלשלות מדרגות ששה ימים הם ששה מדרגות דומות לששה ספירות וכן שנים כמו שהם שנים בספירות כך יש בהיכלות וכן לחצונים מדרגות לסמאל ולילית והיכלות וספי' טמאות כדפי' בספ"ר בשער התמורות וכמו שהם נקראים ימי טובה כך החצונים נקראים ימי הרעה.

לאתכללא בהו בבר נש היינו יצה"ר שהוא כח נאצל מהחיצונים וע"י פעולת האדם יתדבק בחצוני בכל כחותיו מחמת הנצוץ ההוא הקטן המתלהב בו וכן יצה"ט נצוץ הקדושה וע"י מעשיו נכלל בקדושה העליונה בענין שנכלל בשתי נצוצות ויש כח בהם להכליל בכל המציאות כולו יחד. וטעם ימים ושנים מפני שיש בהם בחינה שהם שנים דהיינו שבע שנים ויש בחינה שהם ימים דהיינו שבעה ימים והענין תלוי לפי הכללות וכבר פי' הענין בארוכה בפ' אחרי מות והנה ט' דהיינו טוב הוא היסוד ור' דהיינו רע החצוני ולזה רזא דמלה דלא לאפקא מבועא דהיינו יסוד אות הברית ט' כדפי' מפני שהרע נעשה נקבה אליו והוא נובע ברע ומרבהו ומגדלו.

ר"ש אמר שאפילו נשמה טמאה יש לה יכולת לכלול בגוף ההוא ולהמשיך שם הטומאה יתרכב הטוב ברע דהיינו ישר' סטרא דטוב ומלביש בזרעו סטרא דרע ומרבהו למערב טוב ברע.

תחת שלש השלשה לבד הם רמז לענין זה דהיינו עבד מולך סמאל שולט ושנואה לילית תבעל שהרי ימי הרעה מתפשטים בעולם ע"י לילית והוא פותח המקור גורם ששנואה תבעל ודאי ושפחה לילית תירש גבירתה ויונק מהמבוע העליון בנים זרים שנשמתם מהזר החיצוני.

יאכלם חדש דהיינו שהחדש מתחדש והם נכפין ובעי בר נש היינו שאפי' שיהי' חשוך בנים צריך להמתין עד בא ימי הטוב דהיינו צד הקדושה עם היות שבגמ' נר' דרך אחרת שלא אסר לחשוכי בנים.

כי ישרים דרכי ה' עם היות שמצות פריה ורביה מצוה בשעה גרועה מצוה להמנע ואם לאו פושעים יכשלו בם שיולידו מה שאינו הגון להם והעדרם טוב ממציאותם ואתם הדבקים וגו' וצריך הדבק לפעול כמינו וכיון שהקדושה אינה נפתחת לא יפתח וכשיפתח למעלה יפתח הוא למטה:

והתקדשתם שלא תערבו בחיצוני כמוני שאיני משתמש בהם והבדלתי ביני לבינם. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. דהא אורייתא פתח בי כי טוב. ר"ל כי אות של טית לא נזכרה בתורה עד וירא אלדי"ם את האור כי טוב נמצא כי פעם הראשונה שנז' אות טית בתורה היתה במלת טוב. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' לאו אינון יומי דסיבו כדקאמר במדרש. ברא ליה באתוון דאורייתא ועם היות שלא ברא העולם אלא באות ב' דבראשית כנזכר בפ' בראשית הכונ' הוא שנכללו באות בי"ת כל האותיות ועל ידם הית' מוציא' ההויות והנבראים כלם. וכל אינון אלפא ביתות היינו כ"ב אלפא ביתות שבכלם נברא העולם. ואתחלפו תרין אתוון אלין נו"ר ט' טוב ר' רע כדמפר' ואזיל והתחברות הזה בא בסוד רל"א שערים פנים ואחור כנזכר בס' יציר' באלפא ביתא המתחלף אף בע גס דן הם ול זך חי צת קש טר. הרי טית בריש יחד. סלק' ט' לפי שהיא אות המור' טובה לעולם ולזה הות סלקא שלא היתה רוצה לרדת בהתחבר' עם עושי רשעה. ולא אתיישבת לפי שנשאר' בלא בן זוג וז"ש לקמי' היך אנא מתחבר' לאתיישב' באת רע כלומר איני יכול' להיות בן זוגו לפי שאני מורה טוב והיא מורה רע. דהא בר נש דאנא בעי למברי בכון תרווייכו אתכליל היינו יצר הטוב ויצה"ר ואחר שהוא יכלול שניכם יחד התיישבו שניכם יחד ולכן כשמעם דבר ה' כדין תבו ואתיישבו דא בדא כחדא. יומין ושנין ידיען ימים וזמנים שישלוט הדין על העולם כנזכר בפ' אחרי מות דף נ"ח שיש שנים של טובה ששולט הקדוש' ושנים של רעה ששולטת הקליפ' וכנז' לעיל דף קצ"ח ע"ש וזש"ה ימים יוצרו ולא אחד בהם שלא יהא נוצר בין ימי הטובה בין ימי הרעה כלם יוצרו. למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני כלומר למה אירא מימי רע מאות' הקליפות הנק' ימי רע לפי שעון עקבי יסובני אפי' העונות הקלות שאדם דש בעקביו אני נזהר בהם ולעולם יסובבוני שהם נגדי תמיד שלא ליכשל בהם. לאפק' מבועא דברית כלומר שלא ישפיע היסוד העליון בקליפות שהמשמש מטתו בשני רעבון כשם שהוא משפיע כך גורם שישפיע היסוד העליון ונמצאת השפע' יוצאת בזמן שהקליפ' גובר' ויונקת מאותה השפעה. ובמה שאמר אגב אורחי' פירש פסוק דוהי' שארית יעקב דקא פתח בי' ברישא דשארית יעקב הם מנשה ואפרים שהיו שארית השבטים לפי שלוי ויוסף לא נמנו בכלל השבטים כמרז"ל נמצא מנשה ואפרים שארית ליעקב וזה שארית יעקב יהיו בגוים כטל מאת ה' וכרביבים עלי עשב נולדו כמש"ה בטרם תבא שנת הרעב שנולדו בשנות השבע בזמן שהי' טל מאת ה' ורביבים עלי עשב ולכן יהיו מצליחים בקרב עמים רבים כפי הצלחת הזמן שנולדו בהם שהי' שבע גדול בכל העולם:

רש"א וכו' גרים לאמשכ' רוחא לההוא ולדא מההוא סטרא גורם שנשמת אותו הולד יהא נמשך מסטרא אחר' שהיא נשמת טמאה. ויהיב דוכתי למפשי כי הקליפ' הוא עקר ואינה עושה פירות דאי הוו עבדי פירי הוי' מטרטשי עלמ'. וזה שעוסק בפרי' ורבי' בשנת בצורת שהקליפ' שולטת בעולם גורם שצד הטומא' יפרא וישגה בסיטרא דקדושה דהיינו באשתו של זה הישראלית שהוא מצד הקדושה בנשמה ההיא המכנסת בה: א"כ בסטרא דקדושה מלכות וזה לפי שגורם שהקליפה תהי' מתקרבת אלי' לינק מהשפעת' ונמצא מכניס צלם בהיכל וז"ש. ותו רזא דכתיב תחת שלש רגזה ארץ וכו' כשיש דינין בעולם העושה זה גורם שיתייחדו הזכר והנקבה של הקליפ' ונמצאת במקום ייחוד הגברת שפחה תירש גבירת' בענין הייחוד וזהו בה' בגדו ודאי דקאמר בסמוך שאין לך בגידה גדול' מזאת וסיפי' דקרא יאכלם חדש היינו שבכל חדתותי סיהרא נפקדים אותם הילדים מלילית כנזכר בזוהר: ובעי בר נש לחכא' למארי' כלומר ואם הוא חשוך בנים אפי' הכי לא ישמש מטתו אלא יבטח בקונו שיתנם לו כד ייתי וישלוט דהיינו בשנות השובע שאז השכינ' שולטת. א"נ כד ייתי וישלוט חוזר אלי הקליפ' בזמן שהקליפ' ייתי וישלוט אז בעי בר נש לחכאה למארי' וחכיתי לה' המסתיר פניו כלומר אפי' שמסתיר פניו שהוא שנת רעבון אעפי"כ וקויתי לו שיעברו פנים של זעם ויבאו שנות שבע ואז יבאו בני עם מזוני. וצדיקים ילכו בם שאעפ"י שפריה ורביה היא מצוה צדיקים ילכו בם ואינם משמשי' מטותיהם בשני רעבון. ופושעים יכשלו בם שאנשים הפושעים המשמשים מטותיהם בזמן הזה יכשלו בם שממשיכין לבניהם רוח מסאב' כנזכר. וכתיב ואתם כלומר אתם הדבקים בה' וממנעי נפשייכו מפריה ורבי' ואינכם מתדבקי' בקליפ' תהיו חיים כולכם כהיום הזה עד שיעברו שנות הרעב הללו ויבאו שנת שובע ואז הב"ה יפקדכם בבנים ונמצאו זוכים לבני חיי ומזוני ושלשתם דמוזים בקראי בני ומזוני בקרא דהמסתיר פניו וכו' וחיי חיים כולכם היום: וכתיב והתקדשתם מכאן עד ובגין דא קב"ה אזהר וכו' י"ס דלא גרסי ליה כלל עכ"ל הרא"ג ז"ל: