אור החמה על ספר הזהר א:תו

בקר לא עבות בגין דההוא בקר וגו' פי' זה הפך הקודם וירצ' בקר וחסד זה לא עבות אין בו חצוני ועביות הדין מפני שבשעת שליטת החסד הזה משבית דין הגבו' מכל וכל וממתקו בענין שאין הדינים התחתונים נכללים בו והיינו אומ' לא שלטא דינא כלל לשלוט החצונים ועם היות שייחוד עליון בשתי זרועות כולא נהיר בסטרא דאברהם דהיינו אפי' גבורה נכללת בחסד.

מנוגה וממטר דא הוא סטרא דיוסף ירצ' יוסף יש בו אור מן הימין והמטר בו אינו מטר הדין כמו מטר הגבורה אלא מטר השפע רסיסי הזרע ולזה אמר דא הוא סטרא דיוסף לא אמר יוסף ממש אלא סטרא דיוסף שהוא נוגה מצד מעלה ומטר מצד מטה שהם שתי בחינות וז"ש דאיהו אמטיר על ארעא לאפקא וגו' היינו דשא מארץ וענין הייחוד הזה והזרע הזה הוא כאור בקר כהאיר חסד באור בקר גשמי ממש ולהכי קאמר ר"ש ת"ח וגו' גרדיני הם ממונים ללכוד בני אדם.

טהירין לשון שרגא בטיהרא דהיינו שהם פשוטים בלי גשם כצהרים:

זמינין לנפקא ממקום מחבואם דהיינו נוקבא דתהומא רבא וכמה מאריהון דדינא עליונים הנאחזים בגבורה מהם קדושים מהם חצונים ולהכי קאמר בכמה סטרין לזנייהו שהם כמה מינים שונים והאנשים הם כחות הדין וחמוריהם כחות חצונים שכחות הדין רוכבים עליהם.

יוממא וליליא יום להנהג' הרחמים מדת יום ליליא להנהגת הדין מדת לילה:

ת"ח בכל יומא ויומא כד נהורא סלקא שנשלמה חלק העומדים בחצות לילה יצא הכרוז לגעור באות' שלא עמדו בסוד ה' ולא החשיבו העונה הזאת בתורה והיא עונת התעוררות החסד.

אתער חד צפרא היא המלכות.

באילנא דגנתא דעדן היא עץ החיים וכנגד הייחוד הזה יתעורר כח ממש המתגשם בג"ע בעץ החיים אשר בתוכו לקרוא בחיל ושרביטא כנגד היסוד ואפשר דהיינו שרביט בעץ החיים יסוד בת"ת שהצפור עומד עליו וזה סימן ליושבי ג"ע שהמלכית בת"ת נקשרה ביסוד וכרוזא אינו נראה שהצפור קורא אלא הצפור קורא שלשה פעמים איזה ענין והכרוז אינו הצפור. או אפשר שהצפור עצמו מוציא הכרוז דהיינו הענין המתבאר כדמפרש ואזיל והוא ענין זה אינו ליושבי הגן אלא לתחתונים אמנם יועיל ואע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי נשמת בני אדם מתעורר בהם בהתעוררות זה כשומעם הכרוז עם היות שהאדם אינו שומע:

הורמני דטרייני הורמני מלשון הרמנותא דמלכא שפי' שליטת המלך וכן הורמני יש באדם כח ושליטה והם שליטים:

דטרייני מלשון סרנים סרני פלשתים והיינו שהם מלכים שליטים על בחירתם כנודע ובריש פ' ויצא פי' מלה זו:

מאן מנכון דחמי יר' מי מכם שיש בו שכל לראות ולהשגיח:

ולא חמי ואינו משגיח בעולם שהרי ענייני העולם וגלגוליו מושג לכל הרוצה להסתכל בדורו על כל הקוראות לבני גילו.

ולא ידעי על מה קיימי אינם יודעים על מה עומדים בעולם לעבוד העבודה שבעבורה נבראו:

לא משגיחין ביקרא דמאריהון שבראם לכבודו ולעבודתו ובזולת זה הי' להם ללמוד מהתורה קיימא קמייהו ולא משתדלין בה על מה יקומון על מי להם להשען אחר שאין השכל אתם. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' כנהירו דההוא בקר. וה"ק כאור המאיר מהבקר שהוא מחסד באותו אור ממש מאיר זריחת השמש שאף על פי שהת"ת למטה מהחסד אינו משתנה בעוברו מאתו אל המלכות וזהו וכאור בקר יזרח שמש כאותו אור שקבל מבקר כן יזרח שמש כלומר כן יזרחנו השמש אל המלכות בלי שינוי והטעם שהחסד הוא זרוע ימין ת"ת והוא ממש אור הת"ת. בגין דההוא בקר לאו איהו חשוך. כלומר הטעם שדימ' הכתוב אור הת"ת אל אור החסד ולא אל אור הגבור' שהיא ג"כ למעל' מת"ת לז"א בגין דההוא בקר לא איהו חשיך כמו הגבור' והכונ' לדמותו בבחינת אור גדול לכן דימהו לאור בקר לפי שהבקר איננו עבות כלומר אינו אור עב וחשוך כלומר שאין בו דין כלל אלא נהיר מש"כ בגבור' אעפ"י שאורה גדול עכ"ז להיו' שהדין נשפע ממנה נק' עב וחשוך וז"ש. דהא בשעתא דאתי בקר לא שלטא דינא כלל. לא שלטא דינא כלל לפי שכל הקליפות הולכי' להם ונכנסים בנוקב' דתהומ' רבה כדמפרש ואזיל ר"ש לקמן וכנזכר בפ' בלק דף ר"ד. דא הוא סטרא דיוסף ר"ל כשמאיר אור בקר דאברהם מאיר ג"כ בקר דיוסף וזה טעם שני למה שדמה אותו לאור בקר ולא לאור ערב לפי שבאור בקר מאיר ג"כ בקר אחר שהוא יסוד שאז הוא עת הייחוד והאש' מספרת עם בעל' וז"ש מנוגה וממטר דא הוא סטר' דיוסף דהיינו יסוד ממטיר על הארץ מלכות להצמיח מוצא דשא.

אר"ש ת"ח וכו' בא להכריח מאי דקאמר דהא בשעתא דאתי בקר לא שלט' דינא כלל שכן כשהבקר אור והאנשי' שולחו אלין מאריהון דדינין וכו' כדמפרש ואזיל ואגב אורחי' פריש פירושא אחרינא בקרא. בשעתא דליליא ר"ל ממשלת הליל' דהיינו המלכות מדת לילה. ופריש גדפוי היינו סוד כנופייא של כחות הדין השולטים על העול' ואפשר שהם סוד אותם גדפין הנז' בפ' בראשית דף י"ג שהם עשו ישמעאל מימין ועמון ומואב מהשמאל. גרדיני מחבלים. טהירים זכים ורוחניים מלשון צהרים תרגומו טיהרא. וכמה מאריהון דדענין אלו הם כחות קדושים והם ג"כ בעלי דינין וז"ש לזנייהו הטמא למינו והטהור למינו וכדמפרש והאנשי' שלחו המה מסטרא דימינ' קדושים וחמוריה' טמאי'. כלהו מסתלקי כשירדו לעולם השפל ועתה כאור בקר מסתלקים אל מדוריהון ומכאן ראי' שהקליפות למעל' באוירים מדקתני מסתלקי: עאל לדוכתי' היינו כחו' טמאי' שנכנסי' בנוקבא דתהומא רבה ולהכי נקט בהם לשון עאל. ותב לאתרי' היינו כחות הדין קדושים וחוזרים למקומם דהיינו ההיכלו' או בז' רקיעים דעשי' הרוחניים ששם כמה אלפים ורבבות של מלאכים כנזכר בפ' ויקהל דף ר"א וע"ש. אלין מאריהון דדינ' דשלטין בלילי' הם כחות הדין קדושי' וחמוריהם אינון גרדני וכו' והכי גרסי' בס"י המה וחמוריהם המה אינון מאריהון דדינא דקאמרן וחמוריהם אינון גרדני נמוסין.

דהא לית לך דרגין וכו' ואפי' באצילות יש דין ורחמים וכן בבי"ע לכן אל תתמה אם יש בעלי דין קדושים: דלית לון קיומא לקיימא בסטר ימינא ה"ג כלומר אין להם קיום והעמד' כשמתגל' בקר דאברהם שהוא הימין העליון. אלא בסטר' שמאלא האי כדאיתי' והאי כדאיתי' כחות הדין קדושים בשמאל העליון וכחות הדין טמאי' בשמאל הקליפ' כנז' בפ' פקודי דף רמ"ג רמ"ד.

ר' חייא פתח ואמ' וזרחה לכם יראי שמי וגומר. דגנז קב"ה ל"ג. והוה נכי צולע על יריכו. מאן שמש כלומר מדקאמר השמש בה"א הידיע' ומי הוא זה. לאתסא' להו ה"ג.

כד נהורא סלקא בעלית השחר. חד צפרא היינו מטטרון כנזכר בפ' ויחי דף רי"ז א"נ המלכות כנזכר בתיקוני' דף א'. שרביטא יסוד יזדקף בסוד והקימותי את בריתי ועיין בפ' תזריע דף מ"ד: וכרוזא גבריאל. הורמני מאמר וגזרת המלך. בריירי כמו בורייני וי"ס דגרסי ברייני והענין הוא לכון אמרין הגוזרי' גזרות על הרשעי' כלומר אתם המוכיחי' לעם העוברים על הדת עמהם שהשופטי' א"נ בוריירי מלשון אין בור ירא חטא והם האנשים רקים והכוונה ע"ד שאמרנו אתם הגוזרים גזירות על אנשים רקים עמכם אני מדבר שאתם רקים מהם. א"נ לכון אמרין הורמני וכו' כלומר לכון בני נשא אומרי' הורמני בוריירי שאומר לכם דברים הללו ולפי זה הם שרים ושופטים ברורים: דחמי ולא חמי כלומר עינים להם ולא יראו. א"נ דחמי כלומר רואה ומסתכל במעשיו ועסקיו ולא חמי בעסקי שמים. על מה קיימו אינם מסתכלים לומר על מה הם עומדים על התורה ועל המשפט ועל השלום והם אינם עוסקי' בהם עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון בקר לא עבות וגו' יתרו פ"ה. עכ"ל: