אור החמה על ספר הזהר א:תה

אבל ת"ח גיא חזיון דא שכינתא. שהיא בבית המקדש מרא' וחזיון שבה חוזים כל הנביאים נבואתם ע"י נצח והוד המשפיעים בה ומתלבשים בה והיינו שהיא ג"י למט' והם למעל' נצח והוד שהם שוקיו עמודי שש ששה ושש' הם י"ב והמייחד י"ג והיינו ג"י חזיון שכל המדרגות נראים במלכות שהיא עמוק' למט' בגיא הזה וז"ש דאיהו חיזו דכל גוונין וגו'.

מה לך איפ' ירצ' למה את מתלהבת בדיניך באף כי עלית ונסתלקת לגגות הם בחי' עליונות על בחינת המקדש הם גגות לה דהיינו ג"ג שש קצוות של בחינותי' במקדש והית' בוכ' בדיני' שהבכי דין ברחמים כמבואר אצלינו והיא בכת על ג' עניינים הא' על בית מדורה דהיינו היא בעצמ' ועל יש' דאזלו בגלות' דהיינו מרכבת' בתחתונים. ועל אינון צדיקי מצד היסוד וחסידי מצד החסד בענין שקול' עול' ברמ' אל הבינ' שהיא מצד החכמ' רמה על הספירות וקב"ה שאיל לה היא הבינ' המתפעל' מהתעוררות' מה לך איפ' למה ההתעוררות הזה באף ודין ואין העליה כסדר לקשר הכחות בנקוד' א' בדקו' אלא עלית כולך דרך ערבוביא בפרוד ההיכלות וז"ש הן אראלם צעקו חוצה שאינם נכללים בהיכלין דדכורא מלאכי שלום שהם מדכורא מר יבכיון ואינם נכללים והיינו עלית כולך לגגות לאכללא בהדה כל אינון רתיכין. והיא משיב' על שלשה בחי' הא' תחתונ' בני בגלותא. הב' מקדשא מקום המלאכים ומשכנה על האבנים כנודע ואנא בחינת דקותה.

תשואות מלא' במקום שהי' לה להמלאות מהתעוררות התחתונים ומעשיהם ותקונם נתמלא' תשואות מהדינים הנעשה בהם וצעקתם עיר היא המלכות הומיה הומה היא ובוכה לאותיות י"ה במקום שהית' קרי"ה ודאי משכן לאותיות י"ה עליזה מששה קצוות מהבינ' והדין הנעשה בהם קשה מאד והיינו חלליך שהשפעת הדין לחללם וגו' על כן אמרתי נסתלקתי לריב על ע' שהם שבע ספירות כאו' קול ברמה שעו מני אמרר בבכי דהיינו מאנה הנחם בשום טענה:

הוו יש' פלחין פולחנין תיקוני שכינה בכמה דרכים זולת עצם הקרבנות ונוסף עוד מקרבין קורבנין ועלוון דהיינו בחינות לייחוד ושכינתא שריא בבי מקדשא שואבת התעוררותם תמיד כאימא דרביעא על בנין דהיינו בחינת מרכבתה על יש' שהיא אופן א' בארץ כדפי' בשיר השירים ולזה היו כל אנפין נהירין דהיינו פני הספירות העליונות המאירות במלכות:

עד דאשתכחו ברכאן לעילא בספירות העליונות ותתא בהיכלות כנודע ולא הוה יומא שום בחינת זמן חול ושבת ורגלים ור"ח.

דלא אשתכח בה ברכאן מששה קצוות וחדואן מהבינה ששם שורשם נעלם כל יום ויום לפי בחינת ייחודו:

והוו יש' התחתונים שראן לרחצן מפני שהם ראשונים לשפע עליון.

וכל עלמא דהיינו שאר השרים והארצות הוה אתזן וגו'.

השתא דאתחרב הכל ממש בהפך:

כמה בקדמיתא וגו' הנה בתחלת הגלות הי' כח לבכות אח"כ ירדה אל מקום שאין בכיה אלא כמתים כאו' במחשכים הושיבני כמתי עולם בעלייתה תעלה קצת ותחיה ותשוב אל הבכיה: ואח"כ למעלה ולכך בבכי יבאו וגו':

המה וחמוריהם אלא בגין דכתיב וגו' הנה הם אמרו שהדין ישלוט בהם וירדו אל מקום העבד שהוא מטטרו"ן ששם שליטת החיצוני מצד החומר שהוא יצה"ר שעם כל א' וא' ומשם כניסת החיצון אל הקדש שהרי חמור דבק עם העבד והיינו וייראו האנשים כי הובאו וגו' כי הם חשבו שדין הליל' ישלוט בהם ואינו אלא הבקר אור התעורר אור החסד בעולם והנשמות שולחו שאין היכלות עליונים נפתחים להנהגה אלא באור בקר ולכך והאנשים שולחו ולא נאחז החיצוני לא בהם לעבדים ולא בחמורים לא נשארו בדין הליל' אחוזים כלל והיינו ויראו מצד הדין הקשה כי הובאו בית יוסף בית דין תחתון השולט בליל' ותתבע היא מכירת יוסף שהפרידו הברית ממנה והיינו דקאמר בגין דההוא שעתא קיימא עלייהו דינא ואם לא יפרע יוסף בידו יתגלגל עליהם ממקום אחר או קיימא דינא למעלה ע"י שהי' יוסף גומל להם טובה תחת רעה בר זכות' דההוא בוקר המלבין שחרות הדין.

ואשתלחו מן דינא והיינו והאנשים שולחו המה וחמוריהם והנה השבטים היו חייבים במכיר' זו המה נשמתם וחמוריהם גופם אמנם בפעם השנית חמוריהם נשתלחו והם לא נשתלחו שכולם נתעברו בעשר' הרוגי מלוכה וקבלו דינם והם ידעו שעתיד דין זה לתבע ולזה חשבו שיהי' בגוף ונפש ואמרו לקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו בגוף ונפש ואינו אלא והאנשים שולחו כדפי' בשביל זכותא דאברהם ימין המאיר עד בא זמן השיב אחור ימינו כדפי':

וכאור בקר חסד המאיר.

שמשא דיעקב ת"ת הקשור עם החסד ובקר לא עבות אינו חסד ע"ב שלם מפני הגבורה שהיא נוגה מפני הימין ומטר מצד גבורות גשמים מפני שיעקב אינו מחבק השכינה לעשות ייחוד דשא מארץ אלא ע"י שתי הזרועות. הרמ"ק ז"ל:

והרא"ג ז"ל כ' כותליהון נ"א גגיהון. גי חזיון דא שכינתא על שם שכל הנביאים היו ינקין נבואה ממנה כדמפרש ואזיל: מאתר אחרא היינו מנצח והוד. מגווה הוו ינקין שנצח והוד היו מתגלים במלכות ומתוכ' הוו ינקין. וע"ד אתקרי גי חזיון כלומר גי שמתראי' בה החוזים שהם נצח והוד ולא הם בלבד אלא כל המדות העליונות היו מתראים בתוכ' וז"ש דאיהו חיזו דכל גוונין עילאין ועיין ענין זה בפ' וארא דף כ"ג. מהו כלך כי עלית סגיא ה"ג.

אלא בגין דכתיב ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו כלומר התגוללו עלינו עלילות דברים ולטעון לנו טענת גנבים כי הנהרגי' בטענת גנבים נכסיהם למלך כי ממונם מגניבה שאין לו תובעים וזהו לקחת אותנו לעבדים עם חמורינו ר"ל עם ממונינו לכן באה להם התשוע' כאור בקר ונשתלחו הם וחמוריהם כלומר נכסיהם שלא נגעו לא בהם ולא בממונם וז"ש בגין דלא ישתארון אינון וחמוריהון. ומה שפתח בסמוך בוישכם אברהם בבקר וגו' הוא כמו דבר אחר והוא דמטרח רחמנ' ואמר וחמוריהם רמז שהטעם שהאנשים שולחו הוא בשביל חמוריהם כלומר בשביל ההשכמ' שהשכי' אברהם בבקר ויחבוש את חמורו וכדרך ג"ש בקר בקר וחמור חמור שזכות של השכמ' זו גרמ' שזכו שנשתלחו הם בהשכמ' אחרת. בזכותי' גרסי' ול"ג בזכותהון. דלא שליטו עלייהו בההו' זמנא אבל בזמן עשרה הרוגי מלכות שלטו עליה'. דא הוה נהורא אור ההשפע'. דההו' בקר דאברהם חסד ודקד' לומר דאברהם לפי שיש בקר דיוסף כנזכר בפרשת בלק דף ר"ד. דא הוא שמשא וכו' וה"ק וכאור בקר יזרח שמש כשמאיר ונשפע אור אותו בקר אז גם כן יזרח שמש הת"ת שהוא שמש זורח מאורו שמתייחד חסד בת"ת. דההוא בקר לאו איהו עבות כל כך כלומר אין הבקר הזה שהוא החסד נעשה עבות ר"ל משולש כחבל הזה הנעשה עבות כשיזרח שמש ר"ל כשמתייחד עם הת"ת בלבד אלא מנוגה ממטר וגו' כלומר אלא כשמתייחד עמהם גם כן הגבורה המוציא' דשאין ועשבין לעולם אז נעשים שלשתם עבות כבד הזה של הדס ושיעור הכתוב כשאור בקר שהוא החסד מאיר גם כן אור ת"ת מאיר וזה הבקר אינו נעשה עבות בייחוד זה לבד אלא כשמתייחד עמהם ומאיר ממטר דהיינו יצחק גבורה שהיא המוציא' דשא מארץ דהיינו המלכות שאז בהתחברות שלשתם משפעת הגבורה גבורות גשמים לארץ מלכות ובזה אפיקת האי ארץ דשאין ועשבין הם מיני השפעות כנזכר בפ' בראשית דף י"ח ולפי' זה הכף דוכאור בקר הוא כף הזמן ולפי' הב' דבסמוך היא כף הדמיון וז"ש בנהירו דההוא בקר וכו'. עכ"ל הרא"ג ז"ל: