אור החמה על ספר הזהר א:תד

בגין דדינא דלעילא לא יכיל לשלטאה עלייהו שמדת רחמים מלמדת זכות עליהם שהם לשם שמים כוונו והב"ה גרם להם והביא המעשה לידם לקיים עצות מרחוק וממש להשתתפה שכינה עמהם לגלגל הגלגולין א"כ אינם חייבים אמנם מצד הדין החזק כיון שנדחת שכינה בגלות ולא עמדה מדת הרחמים במקומה התחיל הדין לתבוע תביעה זו ולכך לא נתבעה תביעה זו אלא בחורבן בית שני שגלתה שכינה בגלות שלימה ונסתמו הרחמים מכל וכל והי' לדין כח לשלוט עליהם והיינו עד דאשתכח שעתא ומעין זה לכל אדם בפרטי ענייניו לו ולבניו אחריו:

דלית ליה לבר נש לאסתכלא וגומר היינו עיון תפלה שמעיין בתפלתו ונראה לו שהוא ראוי והגון להתקבל תפלתו ולכך מעורר בעלי הדין עליו לקטרגו על עוניו והנה החיצונים נקראים מחלה לב שהם כואבים השכינה שהיא נקראת לב ועוד מפני שגורמין לתחתונים מכאובי לבותם בצרות ומיתות ורעות בני אדם והכל ענין א' שפוגמין ברע למעלה ופועלים למטה. לכך יניח התפלה שהיא מלכות ולא יעיין בה שהנחש כרוך אחריה ויתפוש בת"ת שאין החיצונים מגיעים שם מפני שהוא עץ החיים מהספירות העליונות חכמה ובינ' כנודע ואז תאו' שהיא המלכות באה לפניו למעל' ויתנו לה צורכי האיש הזה ושאלותיו שאין החצון מעכב ולא שולט כלל ונקראת המלכות תאו' מפני שכל תפלות תאו' בני אדם היא והת"ת מתאו' לה בהתעוררות' למט' בתפלות כלל העולם:

ד"א תוחלת וגו' דא הוא אתר וגו' הענין שהתוחלת היא שאלת האדם בתפלתו שהוא מייחל אות' ולפעמים היא ממושכ' שנמשכת דרך כל המדרגות וכחות הדין וכל א' מלמד קטיגוריא על האדם אם ראוי לינתן לו שאלה זו ואם אינו ראוי ויתגלגל הענין מבית דין לבית דין והנה לזה יתעכב זמן עד בואה דרך כל בתי דינים וידונו בה כפי הראות בכל בית דין וב"ד ולפעמים ימצא קטיגור שיעכב בקטרוגו השאל' כול' שלא יותן לו כלל ומה גם אם בין זה לזה עשה שלא כהוגן שנתעכב מכל וכל מצד הקטרוג רעתו אשר עשה בשעתו ולפעמים תבא מב"ד עליון חתומ' ושלימ' ולא ינתן לבתי דינים לבדוק בה אלא היא משאת פני המלך ולא יבדק בבתי דינים כלל דהיינו ועץ חיים ממש משם תאו' באה ולא תבדק:

דא יעקב דאתמשיך לי' וגו' הענין שיעקב גופא ויוסף סיומא דגופא והנה מכיון שהתחיל התעוררות היחוד עד התעוררות היסוד אל היחוד הנה נמשך כמה עד שיתוקן המ' עד שתטבול ותעל' בין ב' הזרועות כדי שיתעורר היסוד אל הייחוד ולכך בין יעקב ויוסף תוחלת שהיא המ' היא ממושכה ויש מחל' לב עד שתטהר מדיני' וישפיעם למטה כדי שתתעל' אמנם עץ חיים דהיינו יוסף עץ פרי עוש' פרי אל חי שהוא משפיע החיים במ' אין בין התעוררות היסוד להתאוות המלכות עד שתבא שום עכוב אלא מיד תאו' היא המלכות בנימן נקוד' ציון מיד באה ליוסף ולכך דיוקני' דמיא לדיוקני' דרחל שכל חשק המ' שם וכללות כל אברי' שם.

בי מקדשא מ'. כהניא החסד וכיון שראו שהשיב אחור ימינו עלו על כתליא כי הם היו קודם בתוך המקדש גזברים בסוד היסוד שושבין דמטרוניתא והם היו כהנים סוד החסד האחוז ביסוד ועתה שהדין שולט מתעל' מקור הברכות לבינ' וחסד השיב אחור בסוד האחוריים בדין כנודע ולכך נפלו לאש הדין ונשרפו באש הגבור' השורף במלכות מקדש ודאי. מהרמ"ק ז"ל:

והרח"ו נר"ו כתב. מה כתיב בתרי' וימהר יוסף כי נכמרו וגו' למעל' ביאר כי וירא יוסף אתם את בנימן הוא שרא' במרא' הנבוא' כי עתיד בית המקדש ליבנות בחלקו של בנימן ואמר עתה כי אח"כ נתנבא על חורבנו ואז בכה וז"ש מה כתיב בתרי' וימהר וגו' ויבך שמה ולכן סמך לזה ביאור פסוק משא גיא חזיון וגו' שביארו ר' חזקי' על החורבן עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' רבי חייא פתח תוחלת ממושכ' דא הוא דתנינן וכו' ה"ג לאסתכלא בבעותי' זה הוא עיון תפל' הנזכר בגמרא פ' אין עומדים וע"ש ברש"י ז"ל. גרים ליה מחלת לב וכו' ושיעור הכתוב תוחלת ממושכ' מי שתוחלתו נמשכת שמעיין בתפלתו ואומר מתי יבא שאלתי שכבר התפללתי עליה בכונ' ראוי' גורם שיתעורר עליו המקטרג הנק' מחלת לב ע"ש שמחלה לבות בני אדם בקטרוגיו. דא הוא דרגא דכל צלותין היינו מדת המלכות וכדמסיק מכח ג"ש. באתר אחרא דלא איצטריך בקליפה. א"נ בהיכל זכות ששם נדונין כל ענייני העולם כנזכר בפרשת פקודי דף רנ"ב ששם מתעכבים התפלות מ' יום לעיין בהם והיינו תוחלת ממושכ' אבל אות' הבא' מעץ חיים דהיינו קב"ה תכף ומיד באה שאין להם רשות לעכב שלא תבא אלא תכף ומיד התאו' באה: דבחולקהון הוה מקדש'. אוף הכא וישא עיניו וירא את בנימן אחיו בן אמו כלומר כמו שהראי' הראשונה שאמר בה וירא יוסף אתם את בנימן אינ' ראי' כמשמע' אלא ראי' ברוח הקדש שיזכ' בנימן לבנו' בית המקדש ג"כ בחלקו כמ"ש ובין כתפיו שכן אוף הכא בהאי קרא ששינה שני' ואמ' וירא את בנימן אחיו ג"כ היתה אותה הראיי' ראיית רוח הקדש והכונה שהי' רואה ומסתכל ברוח הקדש איך אחיו זכה למעלה זו שיבנה בית המקדש בחלקו ולא זכה הוא עמו כתורת האחים וזהו שאמר וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו ראהו שהי' אחיו בן אמו ולא זכה להיות עמו בחלקו שיבנה בית המקדש בחלק שניהם: א"נ מ"ש וישא עיניו וירא את בנימן אחיו ראה ראיה אחרת דהיינו החרבן וזהו וירא את בנימן אחיו כלומר מה שאירע לבנימן אחיו שעתיד ליחרב בית המקדש שהי' בחלקו וזהו שמפרש ואזיל ואמר מה כתיב בתרי' וכו'. כי נכמרו רחמיו אל אחיו כלומר כיון שרא' שהיה עתיד ליחרב נכמרו רחמיו ובכ' וזהו כי נכמרו רחמיו אל אחיו בעבו' אחיו ממה שיארע לו וזהו שפתח רבי חזקיה ואמ' משא גי חזיון וכו' שמדבר על החרבן ואפשר שזה רמז באו' גי חזיון כלומר משא על גיא חזיון שראהו יוסף בחזיון שעתיד להיות גיא מחמ' החרבן וכמ"ש ערו ערו וכו' עד שנעשה גיא. והשתא תרתי קראי פסוק שאמר וירא את בנימן אם הוא שרא' ב"ה בבניינו והפסוק השני וישא עיניו וירא את בנימין וכו' וסמיך ליה וימהר יוסף וגו' ויבך הוא שרא' בחרבן בית המקדש. עכ"ל הרא"ג ז"ל: