אור החמה על ספר הזהר א:תג

ותנן לעולם ירגיז אדם יצה"ט וגו' ירצה שילמד יצה"ר שיתפחד מיצה"ט כעין עבד מאדוניו ואדוניו מנהיגו בגערה וירגז מאדוניו מפני שגורם למעלה הקדושה גוערת בשטן ושולטת עליו ויעשה כמי שיצה"ט רודף אחרי היצה"ר ויצה"ר נרדף וז"ש וישתדל אבתריה אחר מדה זו תמיד והרי ענין זה מצד המלכות ודאי אי אזיל מיניה יאות שהרי לא הטריח הספירות העליונות ואי לא אזיל שהוא מתגבר אפילו כנגד המלכות יתעסק בתורה דהיינו כנגד ו' קצוות שכח רחמים בהם יותר ואין כח ליצה"ר הנחש טמא שם כ"כ: ואי לאו ידכר ליה יום המיתה דהיינו סוד התשובה בינה שמשם ביטולו והכנעתו והיינו דמסיק דמתבר לבא פי' בתשובה ואינו כלי לשרות בו היצה"ר החיצוני מפני שנדבק בתשובה כדפי'.

דאע"ג דאיהו חטי לא יתייאש מן הרחמים ויאמר כיון דאטרדוה לההוא גברא מההוא עלמא להני בעלמא דין אלא יהדר בתיובתא שלימתא כדיני התשובה שיחזור להתחזק בו שאין לך חולשא כחלישות חיל העונות כדמפרש ואזיל:

ות"ח לכמה דרין ירצה לא יאמר אדם היום לא עשיתי רעה שאפילו מה שעשה זה כמה שנים נפרעין ממנו וראיה מהשבטים לכך ישוב לפני קונו מהישנות עם כל החדשות והעיקר תלוי בתשובה:

ודינא קיימא קמיה סטרא דשמאלא תובע העון ועד שימחק מכל וכל לא יתרצ' ולכך וגבה ויחזור ויגבה עד שיבא הכל לחשבון:

דגלי סתירין וגומר היינו שהגוים הם כחות נחש הקדמוני ואינו שולט אלא במלכות בהתפשטותה ביצירה בהיכלות מבחוץ ששם אחיזתו לבד אמנם הנעלם פנימה אין לו אחיזה ולכך כל הדבר הרמוז במקום גבוה אין לגלותו לא"ה שמשליטם בנעלם מקום שאין להם אחיזה וכאשר ח"ו יתגלה אליהם יהי' ערו"ה רע בין ו"ה ולזה חזקיהו כמו שגלה למטה כך ממש גלה למעלה ושלטו החצונים בעין הרע למקום גבוה וזה הי' סבה שיכלו החצונים ליכנס פנימה לפגום והיינו מה דהוה סתים מקום בית קדש הקדשים נקודת ציון ששם נקודת שפע הברכות לא הי' ראוי לגלותו לחצונים והיינו כי ראו ערותה ושלט שם ערוה רע שהפריד בין ו"ה והיינו שלום יסוד ואמת ת"ת יהי' בימי מלכות שיהי' היחוד בימיו אמנם לעתיד יתפרדו ח"ו. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' בגין דמתבר לבא דבר נש כלומר לאו כדקא ס"ד דמלאך המות הוא דקא מתתבר מקמי יומא דמות' אלא לבא דבר נש הוא דמתתבר בזכרו יום המות ובזה הוא עצב ואין יצה"ר שולט במקום עצב. לארגזא ליה מלת ליה ל"ג. דאע"ג דאיהו חטי אי יהדר מיניה בתיובתא שלימתא הא תקיף איהו וכו' ה"ג. ולית ליה חילא לאתתקפא מ"ש דההוא יצה"ט וכו' לכמה דרין אתפרע עד עשרה הרוגי מלכות. מנ"ל כלומר מנ"ל דדינא קיימא קמיה תדיר עד דאתפרע מחזקיהו כדמסיק לקמיה. דגלי סתירין כמ"ש ויראם את בית נכות' את הכסף ואת הזהב ואת הבשמים וכו' ובמדרש אמרו שהרא' להם את הלוחות וא"ל בזה אנו עושים מלחמ' ונוצחים: מה דאיהו סתים ברכ' שריא עלוי וכו' ה"ג. ואהדר פתקין גרסי' שכן ספרי' כתיב לשון רבים וכן לעיל בסמוך אמר ומה כתיב בהו וכו' וכן לקמי' קאמר וכתב אחרנין תחותייהו בכלהו קאמר לשון רבים. עכ"ל הרא"ג ז"ל: