אור החמה על ספר הזהר א:תב

ר' אבא פתח ואמר מים וגומר בגין דאיהו עביד עצות ואייתי טעמין ירצ' הקב"ה מביא לעולם עניינים שיבא עצות בלבות איש דהיינו יוסף המשיך הענין בדרך שכשיבאו בני אדם להתייעץ על אותו הענין יבא הענין לרצון עליון והיינו עצה בלב איש ועתה מים עמוקים הוא קב"ה שהוא מים והשפעות נגרות מהעמקים שבחכמתו לגלגל גלגולים שיהי' רצונו מתקיים ע"י עצה בלב יוסף אותם הטעמים שחושבים בני אדם לעשות כך או כך הם גלגוליו של הקב"ה וז"ש ואייתי טעמין לבני אדם למעשיהם וז"ש על עלמא ע"י דיוסף דהיינו שנתייעץ אגלגל עליהם מרגלים יורידו לבנימן אגלה להם ואורידם כולם אלי לאהבת בנימן ואביו ואזונם ואפרנסם להמשיכם לגלות ואיש תבונה יוסף איש מהיסוד בעל המלכות הנקראת תבונה ידלנה להמשיכם אל הגלות כאומרו רד"ו שמה:

חיים עלייהו כעובדא דר' אבא וכן לעלמא דאתי מעביר הדין מעליהם מטעם שהיו מעבירים על מדתם:

דא יהודה שנתייעץ להרוג את יוסף ואיש תבונה שהבין כוונתו יוסף ותקן הענין:

קולטא לשון קלטתו הרוח יהי' תל המתלקט:

קסטופא ילמד מן הענין שלהבת אש וכדומה:

ובעי גבי דחבריה ירצה ממה שהוא זכות חבירו ונוטל ממנו.

אשתמודע שיורשם בפניו בהכרת פניו ענתה בו כדי שבעלי הדין יפגעו בו ויכירוהו ומסיפא דקרא נפקא לן השתא לרישא דקרא כי טעם הולך בתום ילך בטח מפני שהב"ה מכסה עליו וז"ש ות"ח וגו' והולך בתום היינו שמתדבק בת"ת מדת אמת דהיינו תום כאו' יעקב איש תם והיינו שהוא מתנהג באמת דהיינו אזיל באורח קשוט וכל הליכותיו בתוך התום הנה החצונים אין להם אחיזה במדה זו ונתעלה מהם לכך ילך בטח מהשכינה הנקראת בטחון הדבק בו והיינו אומרו ילך בטח שכך הת"ת הולך למלכות ומתלבש בו: ומעקש דרכיו היינו שמתדבק בנחש א"כ ראוי שיודיע למודיעיו שהם החיצונים ובעלי הדין:

ויקום גופא ונפשא קודם הפטירה בעת הפחדה:

יומא דדינא איהו לאדם פרטי.

יומא דספרין פתיחן מכל מעשיו טובים ורעים שהם ב' ספרים כדכתיב וכל מעשיך בספר נכתבים:

מאריהון דדינא קיימין לדון אותו בכל בתי דינים כפי מעשיו ומה שיגזר מן הדין בעלי הדין מזומנים לקיים הגזרה:

בגין דההוא זמנא ראש לכולם קיימא נחש על קיומיה לשלוט באדם במיתה דהיינו לנשכא לי' והיינו ואתה תשופנ' עקב בסוף ימיו במיתה ואינה כנחש הנושך באבר א' אלא נשיכתו הוא להיות נכנס בין הנפש והגוף ומבדיל בכל קומתו הגשמית לרוח חיים הקדושים וזה בענין שהוא נכנס בין עשיה והעולם הגשמי ושולט בו ממש כמוהו נכנס בין העשיה הגשמית אשר לאדם לעשיה הרוחנית שהם החיים ומבדיל בין החיים ובין הגוף בכל פרטי שעור קומתו ולכך כל אבריו מתרגשין.

ונשמתא אתפרשא שהרי סכינא חריפא הבדיל וחתך קשורי הנשמה עם הגוף.

ואזלא ושטיא בעוד שלא נקבר הגוף שיש לה רשות לעלות.

לא ידע לאן אורחא תהך שאינה יודעת אם דרך זו טובה או זו ואפי' שמזדקקין לה שלוחים להוליכה אינה יודעת אן אתר סלקין לה אם דרך טובה או דרך רעה ג"ע או גיהנם. וסוף הדין אפילו יזכה כל זכות שבעולם שהגוף ינתן לרקבון וז"ש ועאלין ליה תחות וגו' ונשמתא אתפרשא מיניה ואין לה מכל הנאות גשמיות שום תועלת. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' בחד קולטא דהלא דארעא גל אבני' שנלקט שם וממנו ולמטה מקום עמוק כמו גי וכן נר' מדלקמן בסמוך דקאמר ונפל ההיא קולטא לעומקא דתחותוי. קיסטר' דגורדנ' משמע מתוך הלשון שהוא מין שרץ ארסיי ולשון גורדנא מלשון גרדיני נימוסין שהם כתות של מחבלים. וי"ס דגרסי קסטופא דנורא ויהי' להב אש אוכל'. ובעי גבי דחברים ר"ל שרוצה לגבו' מחבירו מה שעשה לו שאם עשה לו איזו הכעס' נוקם ונוטר עד שגובהו ממנו. ות"ח ההוא דאזיל הוקשה שאין ילך בטח מקביל ליודע כי כפי מה שפירש יודע ר"ל ישתמודע איהו בעיניהון דכל מאריהון דדינא היה לו לוי ל' אחר כהולך בתום שהוא מקביל למעקש דרכיו שיהי' אותו הלשון מורה כסוי והעלם ממאריהון דדינא לז"א ות"ח וכו' קב"ה חפי עלי' וכו' כלומר אה"נ דלשון ילך בטח הוא מקביל ליודע כדקאמרת דילך בטח הטעם הוא מפני שהקדוש ברוך הוא חפי' וכו':

וייראו האנשים כי הובאו וגומר רבי יוסי אמר ווי לון וכו'. תחות ארעא לאתדבקא גופו בעפר הארץ וי"ס תחות עפרא לאתדבקא: