אור החמה על ספר הזהר א:תא

ד"א כה אמר ה' וגו' אלין בני יעקב אם שלמים כדפי' לעיל ששלמות השבטים תלוי בהיותם עם יוסף כדפי' לעיל שאז נקשרים בעולם הזכר והיינו דקיימי באתריה דברית דהיינו מלת רבים יר' עם היות שהם למטה בעולם הנקבה רבים כל א' וא' לעצמו אם שלמים היו עולים למדת היסוד שלום הבית ונעשים שלמים או יר' רבים ל' רבי המלך שהם גדולים במעלה שם. וכן נגוזו דגזיזו מנייהו בשתי דרכים הא' שנטל יוסף היינו אות ברית ונטל שמעון והיו תשעה שלא נשלמו לעשרה ועבר ח"ו הי' הדין יכול לשלוט בהם והיתה גזרת יוסף שולטת בהם והם חלשים בהליכתם וביאתם וכל זה כדי שלא יתגברו עליו ויהרגוהו כענין ויקח מאתם את שמעון:

דינא קשיא גבורה דינא רפיא מלכות ובהתקשר שתי מדות אלו דהיינו כד ינקא וגו' ח"ו יגבר הדין מאד:

בשעתא דאתעבד דינא על יש' שהב"ה פוקדם תמיד דבר יום ביומו אין המדות מתלהבות בדין כדי שינק המלכות מהגבורה שהרי אין עונשם כ"כ לכך דין רפא שבמלכות מוכיחם כאם המייסרת הבנים כאו' אשר יסרתו אמו: אמנם כד אתעביד דינא דשאר עמין אין הדין נעשה עליהם עד שתמלא סאתם ולזה צריך להתגבר המלכות בדין הגבורה ליפרע מהם ולכך אתמליא עברה וגו' אוף הכא ועבר כיון שנגוזו חסרו מעלת המלכות שאינם עשרה אלא תשעה וחסרו מעלת הזכר שאין יסוד עמהם ולכך שתי מדות הדין מתקשרות:

ת"ח בשעתא וגו' והיינו נגוזו מעשרה לתשעה:

ד"א וכן נגוזו אהדר למה שפי' אם שלמים אלו יש' וכן בבני יעקב ונגוזו הכוונה נגוזו עובדין בישין והשתא יקשה מאי ועבר אמנם במה שפירש ר' שמעון בכתוב לפי אורחיה יתבאר ועבר לפי דרך זה והיינו או' מאי ועבר רש"א וגו' בכמה דינין אתדנת עד בואה לג"ע של מטה דין מיתה דין קבר דין גיהנם אמנם אחר עלותה מג"ע של מטה לג"ע ש"מ צריכה טבילה בנהר דינור כדפי' בפ' פקודי והנה אם שלמים וכן רבים בדינים החולפים עליה ולא נשאר לה אלא טבילת הנהר וכן נגוזו בצדקה ועבר ולא תטבע באש הנהר כדמסיק.

במקום קדשו היכל קדש הקדשים למעלה וטבילת הנשמה בהיכל עצם השמים ונוגה כדפי' שם.

ועניתיך בדינים הקודמים לא אענך בדין זה שהצדקה מגינה. או אפשר דהיינו דמפרש ועניתיך מאן דזכה למעבר בהאי ונתענה בדין זה שוב אין דין אחר משם ולמעלה ולפי זה הכרוז יהי' לכל הנשמות שנתענו בעינוי הנפש ואין עוד עינוי וזה דוחק דלישניה משמע דכרוזא לההיא נשמתא דיהיב צדקה לא אענך וגו':

דלא אית ביה רזין והסוד נעלם ונסתר בפשטים וספורי העניינים וגם באותם הספורים כפי הפשט יאמר אורחין לבני נשא לא שהם ענייני התורה שאותם העניינים באו בה בפירוש אלא לאתתקפא בהו שיתחזק האדם בעבודה ויקנה המדות הטובות בראותו הנהגת החסידים הקדמונים וזכות לבם ותקוני מעשיהם כדפי':

לאתתקפא וגו' מצד הגבורה ולזה הוא חוזק מצדה ולמהך באורח קשוט היינו אמת מצד האמצעי ולסטר ימינא מצד החסד ולא יהכון בסטר שמאלא החיצוני הטמא דהיינו שמאל הגבורה שהחצונים אחוזים שם:

ובגין דבעי להו צורכם ודאי להאחז בקדש למהך לסטר ימינא להאחז בקדוש' אית לון לאסגאה רחימו היינו אהבת חסד ואהבה זו נמצאת בקדושים שהם התאחדים זה עם זה תכלית אחדות והחצונים הם בעלי איבה אלו עם אלו ונפרדים ולכך צריך להתרחק ממדה זו להתקרב אל מדת האהבה:

ות"ח בגין כך וגומר ירצה מטעם שיש שתי בחינות אלו במציאות קדושים וחצונים לכך יש באדם שתי מדות אלו יצה"ט ויצה"ר מן הקדושה נאצל עליו יצה"ט מן החיצונים נאצל עליו יצה"ר ולפי המעשים כך מתחזק הבחינה אם מעשה האדם ביצה"ר מעשים מגונים מחזיק יצה"ר ואם מעשה האדם מעשים טובים מחזיק יצה"ט ושלמות כל צד מהם בהתקשרו בשורשו לפי מעשה בני אדם יצה"ט משתלם בטוב ויצה"ר משתלם ברע ולכך הזהיר אל תאמר אשלמה רע במעשים רעים. קוה אל ה' והשלם יצה"ט ועם היות שיש בזה כמה מנגדים אל תחוש קוה אל ה' ויושע לך מכולם:

ד"א אל תאמר אשלמה רע וגומר הם שני בחינות זו לשלם רעה תחת טובה זו רשע ולזה אסור להוציאו בפה אל תאמר. הב' לשלם רעה תחת רעה אל תעשה אלא קוה אל ה' ויושע לך מעצמו דהיינו השכם והערב עליהם לבית המדרש והם נופלים או יביאך אל מקום שיתוקן הענין כענין יוסף שזכה לכמה גדולה והושיעו והטעם שאם האדם ישלם רעה תחת טובה יתלבש בחיצונים שכך דרכם שהקדושים גומלים להם טוב' ומקיימין אותם והם גומלי' להם לרעה ופוגמין בהם תמיד ואם האדם ישלם רעה תחת רעה הנה להתלבש בחצונים והוא אינו בקי בהם ולהב"ה כמה דרכים לענין זה לזה קוה אל ה' עלה למעלה דרך קו האמצעי ולא תרד למטה לחוץ ובהעלותך יושע לך תשועה אמתות. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. וכן נגוזו דאזלו ושבקו וגומר זה יובן במ"ש לקמן דף ר"ג א' בגין דההוא שעתא קיימא עלייהו דינא לאתפרעא וגומר פי' כי עון מכירת יוסף הי' מקטרג ותובע לפני המקום בעת ההיא אלא שנתארך הדבר עד זמן י' הרוגי מלכות וכמ"ש לעיל דף ר"ב ב' על וייראו האנשים וגומר עכ"ל: