אור החמה על ספר הזהר א:ת

כמה דאינון עבדו בשכם וגו' אינה עבירה אלא שמעון ולוי במלכות עולם הנקבה מצד הדין לכך מי שנוטל זאת מצדם גורם להם מיתה שהרי מיתה כרוכה שם למטה ממנה מצד הדין ויוסף חי ממתק מדת זאת וכל מי שנוטל אותה מצד יוסף בקדושתה היא גורמת חיים לכך יוסף נותן זאת לשבטים הקדושים גורמין חיים שמעון ולוי נותנים זאת לחצונים אנשי שכם גורם להם מיתה:

את האלדי"ם אני ירא שלא נתלהב בדיניה לכך טולו אותה מידי שאני אחיינה מצדי:

אלא בגיניה דבנימן המשלים שהרי כל תאותי אות ברית לנקודת ציון עולם הנקבה ושם בנימן בסוד ויהי בצאת נפשה כי מתה כדפי' בפ' ויצא ולזה כל זמן שהנקבה אין בה תיקון זה אין הזכר מוצא בה נחת רוח לכך יוסף מגלגל אחר בנימן דהיינו נקודת ציון כניסת היסוד ביניהם ולזה ע"י בנימן יתגלה אליהם שאין גילוי אות ברית אלא תוך הנקודה הנז' ואתם עלו לשלום ולהקשר בשש קצוות אל אביכם וסוד זה הוא קשר היכל הרצון בת"ת וקדש הקדשים ביסוד ויעויין שם בפ' פקודי:

ומזליה דשמעון שור דראובן טלה שמעון שור:

ר' יוסי פתח וגומר דכד עמא כלהו וגומר רישא דקרא וגומר הענין שהספירות העליונות יתבטל מהם הדין ויתמתק ע"י שני דרכים. הא' מצד המזגת הספירות וקשרם זו בזו כיצד חסד בגבורה וגבורה בחסד ת"ת עם שניהם וכן נה"י הב' מצד הייחוד כאשר יתעורר הייחוד והת"ת ישפיע במ' א"א להשפיע אם לא ע"י שיתקשרו האברים כולם עליונים בזכר ותחתונים בנקבה בסוד שמע וברוך שם ואז יתייחדו יחד ואין דין כלל. והרי שני הדרכים האלו הם מתיקות הדינין ושניהם יפעלו בני אדם במעשיהם כיצד אם הם באהבה ואחוה שלום וריעות אפי' שהם עובדים ע"ז שאין ייחוד כיון שהם גורמין הייחוד הנזכר דהיינו קשר הספירות מהם ובהם לא מחמת יחוד זה יספיק לשאין הדין ישלוט עליהם והיינו חצי הפסוק אם שלמים וכן רבים כיון שהם שלמים זה בזה הרבים יספיק וכן יש דרך אחרת אם נגוזו ועושים צדקה שהצדקה גם כן גורם יחוד למעלה בספירות שהרי היא מעוררת הת"ת להקשר בזווג עם המלכות וזה הנותן פרוטה עושה שלום היסוד בין הת"ת והמלכות א"כ משתיהן ועבר הדין ולא ישלוט בהם מפני שנמתקו המדות:

ד"א אם שלמים וגו' יר' שלמים על תחלת המילה שישלמו עצמן שלא יהי' בהם אותה ערלה שע"י כך נעשים מרכבה למדת שלום יסוד וכן צריכים עוד להשלים עצמן במדה זו שיהיו פרים ורבים ששלמות היסוד תלוי בזה דהיינו להמשיך נשמות לעולם כדפי' בפ' וישב: עוד צריכים כדי להשתלם במדה זו וכן נגוזו ועבר שתעבור מעליהם תמיד ולא ישובו לטמא אות ברית ולא יפגמו אותו ויחזור הקליפה להתאחז בהם. מהרמ"ק זלה"ה. ועיין מה שכתבנו בס' אור הגנוז בס"ד: