אור החמה על ספר הזהר א:שצט

דאודעין ליה מילי דקשוט וגו' ומפני שהחצונים יודיעו קשוט מהדברים הקלים העתידים לשעה קלה ולזה אמר מלין קיימין שהם עתידות ואינם נדחות ולא נעקרות ע"י הפתרון או ע"י תענית כשאר חלומות או ע"י שכחה וכיוצא:

ואי תימא לבר נש טב וגו' א"כ מאי שבחיה שיתדבק בחיצונים.

הכי הוא ודאי אמנם אינו מן החצונים אלא מראים לו גזרותיו של הב"ה על הרשעים כדישיבקש עליהם רחמים ועל כל העולם:

רעותא רצון הכתר.

פימא מ' והכוונה שאם יאמרו בפה ולא בלב אין הסכמת הספירות כולם לכן יאמר אותו לפני אהוביו כדי שיפתחו פיהם ברצון טוב ויהיה הסכמת כל הספירות וז"ש לכולא איהו שלימא דכולא אם לפתרון אם לחלום אם לרמז הספירות העליונות דהיינו ברזא דמהימנותא כדפי' ואם לא יספר אותו כלל לא ישתלים בשלימות זה ואם יספר לפני אויבים וישיבו רעה ח"ו נשלם ונתהפך למטה ואם ישיבו טוב שלא ברצון טוב לא הסכימו הרצון והמחשבה העליונה עם הפה לכך יהיו אוהביו שיהי' שלם בכל מיני שלמות כדפי' ומפני שיש גזרות עליונות שהו' תלויות בעניינים אלו ובגין כך קב"ה אודע ליה לבר נש וגו' כדי שיהי' הענין נשלם ומתתקן למטה.

סלקא מהגוף לאפו. ונפקא משם לעלות אל מקום העליה במדרגות למעלה.

ועאלת דרך המדורין עד עלותה אל המדור השביעי בסוד מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קדשו עד היותה נכללת במדת המלכות:

וכמה חבילי טהירין בין האויר מן העולם הזה עד העליה למעלה:

וכד אתער ההיא נשמתא מחתמת בדמיון האדם מה דחמאת ולזה החלום לגוף האדם אינו אלא קרוב ליקיצה ותעורתו משינתו והנשמה יודעת קודם בעת היותה למעלה וזה ירגיש האדם בעצמו בחלום פעמים יראה לו בעת תעורתו פעמים רחוק יותר ושניהם אמת ופעמים יראה לו שאותו הענין נאמר לו שני פעמים הא' למעלה הב' למטה וכך הוא באמת ומי שישיג ענין זה צריך שישלוט הרבה בנשמה אמר ההוא יודאי וגו' אפשר דלא פליג אר' יוסי וזה שהדגלים מעלמא דנוקבא ותיקוני נוקבא ואם היה יוסף עמהם היו הם זכרים כי הוא סוד היסוד המבדיל בין זכר לנקבה והם גרמו לעצמן במכירת יוסף שהפרידו אות ברית מהם ונעשו נקבות תיקוני עלמא דנוקבא וזהו ואשתארו אינון נוקבין ולכך יוסף ג"כ נתגאה עליהם כדברי ר' יוסי ואמר הם נתרצו להיות בעול' הנקבה יהיה כרצונם ונסתלק מהדגלים כדי שיהיו תקוני הנקבה ויוסף תיקון עולם הזכר שאלמלא לא נתגאה יוסף לא הי' הזכר מסתלק מן הנקבה והי' הזכר והנקבה יחד ויאמר לבני יוסף לאפרים ויורה על תקוני דכורא בהדי נוקבא ביחודא חדא: ויוסף קראם מרגלים מקום שנים אנשים מרגלים והם אמרו שאינם בחוץ אלא כולנו בני איש אחד דהיינו ענפי הת"ת נחנו לתיקון השכינה למטה בקדש ולפעמים כנים ומכון וכן לקדושה העליונה עולם הזכר אנחנו לפעמים בסלוק הנערות למעלה כאומרו בתולות אחריה רעותיה לכך כנים אנחנו לא היו עבדיך מרגלים בחוץ לעולם שאין אותה הבחינה המתעלת לעולם הזכר בעת היחוד עם הזכר דהיינו בעת היות יוסף נכנס בהיכל קדש הקדשים אינה נוגעת בחצונים לכך לא היו עבדיך מרגלים מהרמ"ק ז"ל:

והרח"ו נר"ו כתב. אמר ההוא יודאי ודאי שמענא דיוסף וגו' נראה כי עד היסוד נק' עלמא דדכורא. אבל בדף קצ"ט נראה דדכורא הוי בבינה. ועיין במה שכתבנו בספר אור הגנוז בס"ד: