אור החמה על ספר הזהר א:שצח

ואוקמוה ברזא דקרבנין איהו. הם הייחודים בספירות.

ולשמרה מ' שבה השמירה מן החצונים:

דא ג"ע מדת המלכות שהיא ג"ע בבחינת' עם הת"ת ולכך לא קראה עלמא תתאה כדקאמר לעיל בערך בחינתה להצילה מן החיצונים אלא ג"ע גן שעדן העליון בא אליו ע"י העבודה:

דאצטריך מפני שהוא עולם הצריך דלית ליה מדיליה והעבודה היא תיקון בה והמשכה מלמעלה דהיינו למפלח ולאמשכא:

איהו נמי אתברך בהדה חלק אשר לו מן הברכות ע"י דיוקן אשר לו בייחוד כדפי' בספ"ר בשער הנשמה:

ומרדף ריקים סטרא אחורא שהם ריקים מכל שפע כאו' שהם משתחוים להבל וריק:

ריש עוני שעוני המלכות מצדם כנודע:

כגון ר' ייסא סבא עיקרו בפ' בשלח.

וכי יוסף וגומר מלת זכיר' בלשון ולקח זכירה בפה ולזה יקשה וכי יוסף וגומר וילקח זכרוו במוח והיינו דקא מתרץ אלא לא אדכר וגומר: ואח"כ חזר ופי' זכרון בפה תו ויזכור וגומר ונתן טעם שמזכירת הפה ימשך תועלת לחדשם שהפה והבל היוצא ממנה יש בו סגולה שאותיות אלו הנחצבות בפה פורחות ועולות ויתדבקו בשרשים העליונים ולכך ע"י זכירת פה יזכיר גזרת החלום העליונה הגזורה בספירות העליונות ויעביר חלודת השכחה החיצונית שהיא משכחת אותם דלא יתנשי וגומר הענין שבחלום הוא גזרות המלכות והוא מקום אחיזת השכחה וישלוט שם ויכולה להשקיע ולהשכיח החלום הטוב מפני שאין כל אדם זוכה זכירה לטוב ולכך אם יזכרהו יעזר מלמט' עזר רב מן הטעם שפי' וז"ש דהא כמה דיתנשי וגומר כי כאשר נשמתו לא תתפעל מהחלום יאמרו הנה הוא עצמו לא נתן לב לבשורה טובה שבשרוהו ולא החשיב טובות הבורא וישכחוהו מלמעלה לכך צריך להזכיר:

חלמא דלא אתפרש וגומר ונראה כמי ששלחו לו כתב מתנה ולא החשיב בעל המתנה לקרוא הכתב ההוא:

אבל מלה לא לון וגומר ירצה הכרח שזכירה היא בפה שנשמר הכתוב שמה שאמר אליהם הוא מרגלים אתם שאם זכירה לא היה אמירה מאי ויאמר אליהם לימא ויאמר מרגלים אתם אלא להורות שאמירה אחרת היתה כאן:

פתח ר' יוסי ואמר כי בא החלום. ירצה נמשך מלמעל' ברוב ענין דרך כמה מדרגות זו אחר זו עד הגיע לנשמת החולם כפי מדרגתו כדמסיק דכמה אינון סמכין וגומר כדפי' פ' פקודי בהיכל עצם השמים ונוגה ויש באמצע מדרגות חצונות ומפני שהנשמה נאחזת בהם ויערבו כזב בחלום כבר בתוך התבן:

אבל לאינון זכאי קשוט דהיינו המדברים ברוה"ק שנשמתם דביקה בהיכלו' ממש שואבים החלום בלי תבן כלל ואין חיצונים בהם כדמסיק בדניאל. מהרמ"ק זלה"ה: