אור החמה על ספר הזהר א:שצז

עקיבין דמסתכלין תדי' הם כחו' תחתונים למטה והם משתלשלים מהחצונים והם מופקדים למטה על חקירת אותם הפרטים הנזכרים הכל כפי ראית העין או הדבור בפה וכיוצא והם באים לידי חשבון גדול ופרוטות הרבה באים לידי סלע גדול וכדמסיק ואלו החצונים כשמתרבין עושים מחנה גדול והיינו עקבי שהרי יצה"ר שיעור קומת האדם עשו כנגד יעקב ועקבות עשו ממונים על מה שדש יעקב בעקביו דהיינו קליפות קלות סוף הקומה החיצונים שהם ממונים על דישת העקבות האלו ואלו הכחות אינם קליפות קשות אלא קליפות אמצעיות בין הקדושה והחצונית והיינו וידו אוחזת בעקב עשו שהם הכחות אלו התחתונים והם בינונים והם עינים צופות באלו העונות שאדם דש בעקביו:

ת"ח קב"ה עבד ליה לבר נש דיזכי ליקרא דיליה שיוכר חכמתו מבריאתו והוא כנגד יו"ד שרשם דניכר החכמה עליונה מבריאת האדם:

ולשמשא קמיה לעבודתו במעשה התורה כנגד ה' ראשונה שבשם דהיינו בינה מקום העבודה ולזה לא אמר לשמשא ליה אלא קמיה דהיינו תיקון הספ רות אשר לפני הבינה להכינם כסא לה. וכנגד ו"ה היינו לאשתדל באורייתא יממא וליליא ת"ת ומלכות והיא עסק התורה:

בגין דקב"ה אתרעי משפיע הרצון בת"ת תמיד ולכך רוצ' שהתחתונים יעסקו בה וימשיכו לה הרצון.

וכיון דברא אדם והגשימו בתחתונים יהב קמיה אורייתא והגשימה לפניו:

ואוליף ליה בה הדריך מציאותו למציאות התורה כדי שע"י עסקו בה ידע אורחא להשפיע בדרכים ההם ממנה למטה במלכות ויתנהג עצה דכתיב אז ראה בחכמה ויספרה בבינה הכינה בת"ת וגם חקרה במלכות ויאמר לאדם שהגשימה לפניו. ומה אמר שני עניינים הנזכרים אוליף ליה בה דהיינו חכמה למנדע אורחא דהיינו בינה שמבין מתוך מה דאוליף ליה שהיא חכמה שמתוכה מבין דבר מתוך דבר והיינו יראת ה' וסור מרע התור' עצמה יראת ה' ודרכיה סור מרע:

כיון דאסתכל בה וראה מתוכה סור מרע נתאוה לרע ההוא שלמד מתוך התורה סור ממנו והיינו אומ' עבר על פקודהא ונדבק ברע:

ואתפס בחובי' אין עונשו נקמה ואכזריות אלא ממש נלכד בחובו והעון סם הממיתו וזה הטעם לכל הנענשים וז"ש וכל אינון וגומר:

שלמה מלכא כמה מעלות טובות היו לו הא' שלמה שקראו הקב"ה ידידיה על אהבתו אותו ונקרא שלמה על שלום ימיו ובנה המקדש וכמה מדרגו' טובות מצדו ומצד אביו. הב' מלך שהמלכי' חשובים מאד למעלה: הג' חכמתו הגדולה דאתחכם וגו' הד' הי' שלם בתורה זולתי מלה חדא דאעבר: ועכ"ז עונשו גדול מאד גרים ליה וגומר מי שהוא הדיוט ואין בו א' מכל המדות הטובות ועובר סתם על התורה עאכ"ו: ועתה בזה יקשה יוסף וגומר שצדקות השבטים אין ראוי שיהי' בהם אפי' כמלא נימא נדנוד עבירה שהרי המעט חשוב הרבה כדפי' א"כ למה עבר על בנפול אויבך וגומר ושמא תאמר שהי' שגגת תלמוד והא איהו ידע וגומר.

אלא לאיתאה וא"ת תינח קודם בא בנימן מעשה הגביע מאי איכא למימר ועוד משום תיאובתא דיוסף יצער אחיו כל הצער הזה למלאות תאוה זו: לכך י"ל שתאותו להגלות אליהם והם היו במכירתו ואין זכותם מספיק ולא נתן לו רשות להגלות עד בא בנימן שלא נמצא עמהם מבקש היה יוסף שידעהו מעצמן ולא זכו ועמד בעצמו לראות שיעשו בבנימן מדה כנגד מדה אמר יהיה לעבד והם יעמדו שלא יהיה עבד ויתכפר להם עון לעבד נמכר יוסף ויזכו להכירו ולזה תיאובתיה הי' בבנימן שבו תלוי הדבר ועכ"ז לא נפלו מעולם והסעידם בכל האפשר כאו' וימלאו את כליהם בר בלי מדה ובלי משקל ובלי כסף אלא ביכולת המקבל כמדתו העליונה המשפעת בי"ב שבטים תחתונים כנודע והם יונקים ואינם יודעים ממי יונקים ועתה היו מקבלים י"ב אבנים שתחת המלכות בהסתר היסוד:

ר' יהודה אמר כד ברא קב"ה לסיהרא היינו אצילות המ' עד הבריאה והתלבשה בכסא לא יחסר כל בה ח"ו אם יהי' בה חסרון היינו מצד התחתונים ביצירה התחתונה שהרע למטה והם גורמים שימעט אורה ולנך קודם מציאות האדם הוה מסתכל בה תדיר שאין בה שום דופי מעצמה ח"ו וגם עתה מצדה לא יחסר ח"ו כאו' עיני ה' אלדי"ך בה:

בשבעין קשירין דהיינו קשרים הנכללים בהיכלות לשון קשר שכל א' נקשר במקומו והוא קשר הכלול כמה עניינים ואפשר לשון קסר שתחת ממשלתו כמה שרים וממונים על כמה מחנות.

שבעה סמכין שבעה ספירות וכנגדם ז' היכלות כנודע וע"י בחינות אלו יהבא על שלימו כל זה נכלל בהכינה וגומר ואחר שהזמין לה כל זה מסרה לתחתוני' שיהיה ענין זווגה תלוי בהם והיינו ויאמר לאדם וגומר דהאי מתעטרי עם תתאי שכל עבודת התחתונים הוא בגינה לקשרה לייחדה וע"ד סלקי ונחתי וז"ש לדחלא ולמנדע ליה לקב"ה בגינה לייחדה ודרך בה ידעו לקב"ה. וכל הנז' היינו השגחת החכמה שבה סוד הזווגין כנודע אמנם סור מרע דהיינו כל לא תעשה אשר לאדם בתורה הוא מצד הבינה:

פתח ר' יוסי ואמר לא יועילו אוצרות רשע מצד הקליפות דהיינו ענין רע כי הם הצליחוהו והם יאכלוהו שכך דרכם בהבל בא ובחשך ילך:

וצדקה הת"ת היא עץ החיים והיא צדקה וכלל התורה נקראת צדקה והיינו הת"ת דכתיב כי נשמור וגומר והיינו כלל התורה כדפי' ואפשר דקרא הכי קאמר וצדקה תהיה לנו וצדקה שהיא הת"ת נשיג כי נשמור לא תעשה לעשות מצות עשה דהיינו תיקוני המלכות לתקן בשמירה ועשיה המלכות שהיא נקראת המצוה הזאת לפני ה' חכמה אלדינ"ו בינה והם המייחדים הת"ת עם המלכות ע"י תקונינו: דא צדקה ממש עשיית הצדקה המשכת האור מן הת"ת למלכות ולנך אמר ובתרין גוונין איהו הת"ת או בעסק התורה או במעשה הצדקה.

ובתרין סטרין לפי מעשהו קרי ביה אורייתא מערך בחינתו ופניו למעלה מבחינת אצילותו מחכמה כנודע. וקרי ביה צדקה מפניה אל המלכות למטה: וקרי ביה שלום היינו מציאות שני הבחינו' אלו כאומ' והיה מעשה הצדקה שלום שהשלום יסוד קשר התורה והצדקה והכל עולה לענין א' כדפי'. מהרמ"ק זלה"ה:

גיליון הכינה דאיהי יתבא בתקונהא בתריסר תחומין וגומר בשלח נ"ח: