אור החמה על ספר הזהר א:שצב

עם האשה אשר אהבת דא כ"י בגין דבה כתיב אהבה ולפי זה אשר אהבת ירצה שמשכת עליה משך אהבת חסד במעשיך וירצ' לפי זה ראה חיים שהם חיי הבינה במלכות ע"י קשרה בחסד כדפי':

כל ימי חיי הבלך המלכות נקראת הבל וז"ש בגין דהא אתקשרת בחיים עם היות שהיא עלמא דמותא כנודע עתה כבר נקשרה בבינה כדפי' ונתקן המיתה שבה והנה באומרו ימי חיי הבלך שלל שלא נחשוב חיי העולם הזה הכלה לחיים וז"ש דהא עלמא דא לא שריין בי' חיים. או אפשר שעל המלכות ממש קאמר דאיהי עולם החיים אימתי בסוד הייחוד דהא עלמא דא מלכות בהיותה נפרדת למטה בסוד גלותה כדמסיק בגין דאינון חיים מתעכבין למטה מהת"ת ואינם מגיעים למלכות וז"ש ולא מטון הכא אינון נהורין דההוא שמשא בעת הפרוד לזה הזהיר על הייחוד וז"ש ואסתלקו מעלמא מיומא דאתחרב בי מקדשא שאין יחוד והיינו חשך השמש לא השמש עצמו אלא בצאתו אח' שיצאו מאורי אורו יחשכו שם למטה ממנו וז"ש מאי חשך השמש דסליק נהוריה ומנעו למטה ממנו שלא יגיע אל היסוד וז"ש כד"א הצדיק אבד שהוא ג"כ אבד אורו הבא לו מן השמש.

ובעי סיהרא למיעל בשמשא דהיינו המלכות העול' בשש קצוות ואח"כ למיעל שמשא בסיהרא דהיינו שכל שש קצוות יאירו בה ותתייחד עם הת"ת:

כי היא חלקך בחיים ובעמלך כל המצות והתורה בדא סלקי ונחתי זה כל האדם והעסק כנודע:

דא נשמתיה ומעשה הנשמ' הם צדקה וכשרון ודאי:

דא היא אשה מ' וכל מה שיוכל האדם לעשות בזווגם יעשה ודאי כדפי' ולכולהו פירושי מאי דקאמר כל אשר תמצא ידך ירצ' כל זמן שמסור בידך דהיינו כל זמן שהוא בעלמא דין.

מ"ט בגין וגומר היינו לישנא דקרא כי אין מעשה וגומר:

ואית עובדין וגומר ירצ' יש עוד יתרון בעול' הזה שאין לבד העולם הזה למעשה ועולם הבא לאכול שיש מעשים בעולם הזה לאכול בו ולא יחסרו מן העה"ב דבר וז"ש וכלא אשתאר בשלימות מפני שהקרן קיימת וגומר והיינו כנגד המלכות שיש לה ג"כ חלק אחיזה בעולם הבא. והיינו אומרו ת"ח יוסף זכה וגומר איהו לקיט כולא סוד ה' חסדים מצד החסד ומצד השמאל אמר כל עותרא ביה קיימא.

קב"ה בינה עבד ליה לצדיק שליטא וגומר שכל הספירות משפיעות בו והוא כלי לזון כל התחתונים: והנה הבינה אית ליה רתיכא עילאה חגת"ם והבינה כסא על המרכבה וחכמה אדם על הכסא. וכן המ' נקראת כסא על החיו' ונק' מרכב' המשנ' ויסוד שולט על מרכב' המשנ' אשר לו לקב"ה:

אברך קשירו היינו סוד יאהדונה"י ובהם סוד הברכה והקשר ובהם סוד הנהגת כל הנמצאות מהרמ"ק ז"ל:

והרח"ו נר"ו כתב. מאי חשך השמש וגומר פי' כי הוא אמר כי צריך לחבר המלכות הנק' חלקך עם החיים הבאים מן השמש ולזמנין לא מאטו תמן נהורין דשמשא משמע כי השמש עצמו לעולם לא יחסר אורו ואדרב' הוא הביא פסוק א' הסותר את דבריו והוא חשך השמש בצאתו משמע כי הוא עצמו חשך ולזה ביאר ע"ד מה שביארנו הצדיק אבד דדייקינן מיניה מדלא קאמר אלא אבד ולא קאמר נאבד משמע אבד למטרוניתא דיליה אבל נהורא דידיה לעצמו לא נאבד וכן זהו חשך השמש כי חשך לאחרים אבל הוא בעצמו ודאי דנהיר דאי לאו הכי הל"ל נחשך כנודע ולפי שאין רע יורד מלמעלה לז"א כי אין הכוונה כי החשיך למלכות ושלח בה חשך דאם הוא אור מתנוצץ היאך יחשיך אמנם מניעת האורה יקרא חשך וזה אמר דסליק נהוריה ולא נהיר:

ות"ח כתיב וירכב אותו וגו' פי' כי הנה ב' כסאות הם כסא דיעקב וכסא דוד הם ת"ת ומ'. והם חסד וגבורה ונצח והוד הם ד' חיות של כסא יעקב והיא מרכב' עליונה. ויש מרכב' תתאה ונק' מרכבת המשנה והיא המלכות בהיכלותיה כנודע' ואמר כי להיות שע"י הצדיק אתזן עלמא ואפי' המלכות אתזנת בגיניה כנודע וא"כ מי שהוא צדיק רוכב על מ' הנק' מרכבת המשנה. וז"א קב"ה. עביד ליה לצדיק שליטא בגין דמיניה אתזן עלמא. ואמר דקב"ה אית ליה רתיכ' עלאה ורתיכא תתאה. והאי רתיכא תתאה איהי מרכב' המשנ' וז"א ואיהי מרכבת המשנה. ואמר כי להיות שיוסף זכה במדרג' צדיק לכן וירכב אותו במרכבת המשנה וז"א ויוסף הצדיק אקרי כלומר כי הלא יוסף הצדיק כנודע וא"כ ליה אתחזי למהוי רכיב על מרכבת המשנה וגו' כי כמו שיסוד הנק' צדיק רוכב על המלכות כן האיש הנק' צדיק על שמו.

ת"ח ויקראו לפניו אברך וגומר פי' כי כבר ידעת כי סוד כריעת האדם בתפלתו היא בסוד היסוד כי זהו סוד כל הכורע כורע בברוך כי ממשיך את היסוד עד המלכות להקימה מנפילתה ולכן כיון שהוא היה במדת היסוד לכן היו כורעים אליו וזהו ויקראו לפניו אברך דוגמת היסוד אשר כל הכריעות הם אליו וז"א וכולא כרעין לגבי אתר דא. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ת"ח בג"כ יוסף וכו' חזר והוקש' לו ולמה הי' ע"י יוסף וכי המבלי יוסף לא הי' יכול הב"ה לגלגל גלגולי' לקיים מראת בין הבתרים לז"א נעשה ע"י יוסף בגין דאיהו צדיק ששמר אות ברית קדש והוא מקושר ביסוד הנקר' גבאי צדקה כדלקמן ר"ח והוא כדמיון העשיר הנותן לעני ולכך גלגלו העושר ע"י עשיר וכן לקמן בסמוך מה כתיב וילקט יוסף את כל הכסף והכי אתחזי דהא ההוא נהר דנגיד וכו' וכלא למזכי לון לעלמא דאתי חזר והוקש' לו ואעיקר' דכלא פירכא ולמה נגזר מעיקר' הגלות ותירץ בגין למזכי לון לעלמ' דאתי והענין כי נשמות ישראל שנכנסו בגלות מצרים היו נשמות מגולגלות מדורות ראשונים מדור המבול והפלגה נשתעבדו בחומר ובלבנים ואותם שנדונו במי המבול ולא ניצול רק נח בתיבה הם אותם הילדים שהושלכו ליאור ולא ניצול רק משה בתוך התיב' ואנשי סדום הנאמר בהם הוציאם אלינו ונדעה אותם והוכו בסנוירים הם אשר מתו בתוך שלשת ימי האפילה נמצאו כל אותם הגלגולים לברר וללבן נשמו' הפושעי' ולצרפם לשיזכו לחיי העולם הבא וזה שרמז כאן באומרו וכלא למזכי לון לעלמא דאתי.

פתח ואמר ראה חיים וגומר. ואוקמוה בפ' קרח דף קע"ז. אלין חיין דעלמא דאתי הכונה ת"ת הנקרא חיים המקושר בבינה ומאותה בחינ' צריך האדם להשפיע אל המלכות ופי' הפסוק ראה אתה בן אדם והסתכל והשתדל להמשיך הת"ת הנקרא חיים ליחדו עם אשה אשר אהבת שהיא המלכות: דזכא' הוא בר נש דזכי בהו באותם חיים דהיינו להתקשר בת"ת כמ"ש בפ' משפטים זכה יתיר וכו'. בגין דבה כתי' אהבה כלומר תדע שבכנ"י הכתוב מדבר ולא באשתו ממש בגין דבה וכו' כלומר באשה הזאת כ"י מצינו כתוב בה אהבה מה שלא מצינו באשתו ממש דכתיב אהבת עולם אהבתיך עולם היינו מלכות כנודע וכתי' גבה אהבה ור"ל באותה אהבה שאני אוהב לעול' מלכות כן אהבתיך ונמצא דבר הלמד מענינו. ואימתי אוהב אותה בשעתא דסטרא דימינא אחיד בה שמשם נמשך לה האהבה. וא"ת ומי יאמר שכן אוהב את ישראל וי"ל שכן אמ' ע"כ משכתיך חסד שמהפועל שפעלתי עמך תבחן האהבה שאהבתיך. בגין דאיהי אתקשרת בחיים כלומר למה אני אומר לך שתרא' חיים עם אשה אשר אהבת לפי שכל ימי חייה הבל ולכך כשקושרין אותה באותם החיים העליונים היא מתקשרת עמהם והיא מחזרת להתקשר עמהם. ואיהי עולם דחיין שריין בי' פי' מלכות היא עולם שכשקושרין אותה עם אותם החיים אותם החיים שריין בה דהא עלמא דא לא שריין בי' חיי' מחמת עצמה בלתי מסעדים ועוזרים אלא ע"י הצדיקים שממשיכי' אותם החיים אליה ואז שריין בה וזולת זה לא שריין בה חיים כלו' כדי להשפיע לעולמו' ולכן נקר' בכל הזוהר אילנא דמותא אבל כשהיא מקושרת עם הת"ת כל חיין דעלמא שריין בה להשפיע לכל העולמות וז"ש כל ימי חיי הבלך בגין דאיהי אתקשרת בחיים וכו' והשתא הבלך כמו ערכך הכף מיותרת והוי כאלו אמר כל ימי חיי הבל ור"ל כל ימי חיי האשה הזאת הם הבל. א"נ הבלך היא השכינה הנק' הבל בכל הזוהר ואעג"ב דקראה אשה השתא קראה הבלך ותרתי משמע הבלך היינו השכינה וג"כ להורות על העדר ימי חייה בזמן החרבן שאתה היית הגורם שיהיו חייה הבל ולכך אנכי מצוך לאמ' ראה חיים עם אשה דהיינו החיי' העליוני' מאחר שאתה גרמת כנזכר. א"נ דעלמא דא היינו חיי העה"ז ממש שהם כלם הבל ולכן תביא מאותם החיים העליונים. בגין דאינון תחת השמש ולא מטאן הכא אינון נהורין וכל עוד שאין נצוצי וזהרי השמש הזה אינן מגיעים אליה נקראו ימי חייה ימי חיי הבל שכן אין אור ללבנה אלא מה שמקבלת מהשמש וזש"ה אשר נתן לך תחת השמש וזה דווקא בזמן החרבן כדמסיק כי בעוד שב"ה היה קיים היו ימי חייה חיים נצחיים וקיימים ולא היה צריך סעד ממך. חשך השמש נחשך לא כתי' אלא חשך לאחרים דהיינו לאשה הזאת הנז' וז"ש דסליק נהוריה ובזה לא נהיר למי שהי' ראוי להאיר. כד"א הצדיק אבד כלומר ודכוותי' נאבד לא כתי' אלא אבד למטרוניתא ור"ל אבד אותה שהלכה בגלות ואינו מאיר לה כמו שהי' רגיל. כי הוא חלקך בחיים וכו' כלומר זה חלקך בכל עמלך בעה"ז שלעול' תחבר השכינה עם החיים ת"ת וז"ש דא הוא שמשא בסיהרא ועיין בפ' קרח דף קע"ז. למיעל בהו כלומר על ידם. א"נ שבעלות האדם עד הבינה כמ"ש זכה יתיר יהבין לי' מסטרא דאבא ואימא אז נעשין הת"ת והמ' כמין מעלות ומעבר לעלות בהם וז"ש למיעל בהו לעלמא דאתי. בגין דיתתקף בה בההו' עלמא ה"ג. ולומר מכאן ולהלא' אעביד עובדין טבי' דודאי אין מעשה וכו' ה"ג. ולג"ס דגרסי השתא ר"ל השתא דאתינ' להאי שאני רואה שאין שום דבר מועיל כי אם המעשים הטובים מכאן והלא' אעביד וכו' לא יזכי לבתר בההוא עלמא ואוקמוה מאן דלא אתקין גיורין בהאי עלמא ה"ג. דיכול מנייהו הכא שהם הפירו'. וכל' אשתא' והקרן קיימת לעה"ב: לאתזנ' בלא וא"ו גרסי'. וחטאתי לאלהים מלכות דהיינו אשה: ויתן אותם אלהים ברקיע השמים דהיינו השמש והירח והככבים האמורים לעיל בקרא נתנם שישפיעו השפעתם ברקיע השמים דהיינו יסוד להאיר על הארץ מלכות ברקיע השמים ובג"כ יוסף לקיט כלא וכל עותר' בי' קיימא וכלא איהו כדקא יאות ה"ג וחסר בספרים: וקב"ה אית לי' וכו' פי' הבינה. רתיכ' עילאה חגת"ם. רתיכא תתאה היא מלכות בפני עצמה מרכבה לבדה לג' אבות כנזכר בפ' וירא דף צ"ט וז"ש איהי מרכבת המשנה. ויוסף הצדיק איקרי נתן טעם למה לו נאה לרכוב על מרכבת המשנה הזאת לפי שנק' יוסף הצדיק שהוא קשור ואחוז ביסוד עולם על ששמר אות ברית קדש ולכך לי' אתחזי למהוי רכיב וכו'. אשר לו לקב"ה בינה. וכלא איהו ברזא עילאה כלו' כלא דלתתא איהו ברזא עילאה למהוי כגוונא דלעילא צדיק יסוד עולם רוכב במרכבת המשנה למעלה יוסף הצדיק רוכב במרכבת המשנה למטה.

ויקראו לפניו אברך. קשירו דאתקשר פירש אברך מלשון משנה המבריך את הגפן שהיא מלשון קשירה מין במינו וכן היסוד קושר ומבריך הת"ת עם המלכות. וכלא כרעין הו' פי' שני במלת אברך ופירושו כלא כרעין לקבל אתר דא דהיינו היסוד כדי לקבל ממנו כנזכר בפ' ויגש דף ר"ח. וכלהו אודן לגבי' הוא פירוש ג' במלת אברך מלשון ברכה והודא' וכן מלת ברוך הוא ביסוד כנזכר בתיקונים דף קכ"ב וזהו ונתון אותו לשבח עלכל עלמא. עכ"ל הרא"ג ז"ל: