אור החמה על ספר הזהר א:שצ
Ohr HaChammah on Zohar 1:390 · אור החמה על ספר הזהר · free full Hebrew text
Open in the reader →ובגין כך שלמה דהוה ידע וגו' שנתחכם מכל אדם ידע שאין במציאות שיוכל לדעת זה וז"ש דהוה ידע מלה אמר דא:
ות"ח כל עובדין דעלמא בכמה קשירין וגו' הרי זה ענין לעצמו שהבריות סוגים ותחת הסוגים מינין ותחת המינין עוד פרטים יכלול מהם הרבה מינים ואלו נקראים קשרים הסוגים הקושר מינים הרבה והמינים הכולל פרטים הרבה. או ירצ' קשירין ממונים עליונים שהם קשורין בהם דהיינו סוד עשיה רוחנית שאין לך בריה שאין לה מלאך השומר את מינה וטבעה וענינה מלמעלה אפילו שרי יבחושין ופרעושין והכל יש עולם רוחני כגשמי מקיבוץ אלו הכחות הנזכרים ולזה אמר וכל בני עלמא לא ידעין ולא משגיחין על מה קיימי שרואים הגשמי ואינם יודעים הרוחני וגם כשיגיע האדם לדעת המינים הגשמיים אימתי יוכל לעמוד על שריהם המופקדים עליהם וז"ש ואפי' שלמה דהוה חכים וגו':
אית דרגא ממנא על ההוא עובדא אינו מדבר בבריות אלא אפילו מעשים כגון מעשה בני אדם בהלוכם ומעשה ידיהם כל מציאות המעשים בראם הבורא ונתנם ביד האדם לעשותם כגון ההלוך לבית הכנסת או לבית עכו"ם מי בראם הב"ה ונתנם לאדם יבחור כאשר ירצה ומנה על המעשים כולם שרים מופקדים על הטוב והעבודה מלאכי טובה ועל הרעה והמגונה מלאכי רע וכאשר יעשה האדם המעשה ההוא ממש יברא מלאך שיתעורר עם כת המופקדת על מיני המעשים. ופסוק את הכל עשה יפה בעתו היינו הטוב והכשרון שהוא יפה בעתו דהיינו הכח העליון הממונה עליו וז"ש דההוא עובדא מתקשר וגו'. והנה פי' הכתוב את הכל בעתו דהיינו קשר היסוד במלכות עשה יפה המעשה הטוב גורם והיינו ברעותא דלבא גם את העולם נתן בלבם לקשר ולייחד כל בעתו אינו צריך אלא בלבם כוונת הלב וז"ש דאמשיכו עובדין טבין. לעתו. לאוטבא לון ולכל עלמא דהיינו גם את העולם נתן בלבם תיקון כל העולם כולו תלוי בלבם לפי כוונתם במעשה הטוב הם מזווגין כ"ל ועת"ו לקיום כל הנמצאות עם היות שהנמצאות נעלמות מעין כדפי' כל הדברים יגעים וז"ש מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה שאין ידיעה לאדם בנמצאות לרבויים כדפי' וז"ש וע"ד אתייהיב כולא ברעותיהון דבני נשא דכתיב מבלי וגו' ירצה אע"ג שלא ימצא וגו'. והרשעים אינם משגיחין לעשות מעשים טובים לקיום הנמצאות וז"ש על תקונא דאצטריך ליה עלמא דרך ריבוי הנמצאות ולאתתקנא עובדא בההוא דרגא וגו' הכוונה הטובה שצריך שיהיה במעשים לזווג שלום וצדקה שבכוונה הזאת תלוי קיום הנמצאות:
מבלי אשר לא ימצא האדם פירשתיו לעיל: או אפשר דהכי קאמר וכאשר האדם עשה המעשה אשר אינו הגון לעולם ולקיומו מפני שהכל תלוי ברצון ובכוינה ועשה מה שלא יקיים הנמצאות את המעשה אשר עשה האלהי"ם וגו' כדמסיים ובג"כ דאינון עובדין לא אתעבידו וגו' דהיינו דאתכליל עובדא וגו' לשמאליים כדפי' לעיל:
מה כתיב בתריה ידעתי כי אין טוב בם וגו' ירצה אחר שכבר קלקל במעשיו ועשה אשר לא טוב אין טוב בם במעשים ההם לתיקונם כי אם לשמוח ביסורים כדי לעכל הרע ההוא אשר גרם במעשיו ולעשות טוב בחייו דהיינו להודות על הרעה וגומר בגין דההוא דרגא וגומר דהיינו כמו שפי' שכל המעשים גורמין רוחניים למעלה ומעשה הרע אל השמאל כדפי':
ואיהו אזיל בלא ידיעה שאינו רואה מה שנברא במעשיו:
ות"ח לעולם אל יפתח האדם ירצ' כמו שהמעשים יבראו עת רעה והאדם לא ידע ויהי' לו כשלון בפח מעשיו פתאום כך לא ידע האדם כמה ממונים על פתיחת פיו ונוטלים הדבורויפתח פיו לשטן ויפול ברשת דבריו ולא ידע:
כד שרא למללא לפרעה עם היות שפרעה רשע ואין לו חלק בשלום עכ"ז מצד יוסף שהוא צדיק פתיחת פיו בשלום:
ור' יהודה פי' טעם שני ואמר שמצוה על הצדיק לכבד את המלכות והיינו שלמא דמלכותא כי אפילו שיהי' גוי המלך מולך מהמלכות וצריך להתפלל בשלומו שהוא יחוד והיינו חס על שלמא יסוד דמלכותא מלכות. הרמ"ק ז"ל:
והרא"ג ז"ל כתב שלמה דהוה ידע מלה כלומר שטרח ולא השיג והיה יודע הדבר שאין יכול באדם להשיג אמר דא וז"ש בסמוך ואפילו שלמה מלכא וכו' לא יכיל לקיימא בהו. וי"ס דגרסי דהוה ידע כל מלה אמר דא כלומר קרא דא כי להיות שלמה חכם גדול ואזן וחקר והשיג כל הדברים אמר מלה דא כל הדברים יגעים וכו' שאין שום אדם אחר זולתו יוכל להשיג: קסטרין תרגום בחצריהם ובטירותם בקסטרוותהון. והכוונה שכל הדברים תלויים בהיכלות העליונים הן לטוב הן לרע כמבואר בפ' פקודי. וי"ס דגרסי קסירין והוא מלשון קיסר והכוונה שלכל דבר ודבר יש עליו שר וממונה למעלה וזהו שפי' בסמוך את הכל עשה יפה בעתו כל עובדין דעבד קב"ה בעלמא בכל עובדא ועובדא אית דרגא ממנא וכו'. פתח ואמר את הכל עשה יפה בעתו וכו' מבלי אשר לא ימצא הכי כתיב בקרא. ברזא דחכמתא גרסי' ולא גרסי' ברוחא. ההוא עובדא דעביד ההוא דרגא ממנא. לההוא סטר' עביד ליה סיועא וכו' ה"ג. ממנא דאיהו לההו' סטר' קא מקטרג לי' ה"ג ואסטי לי' אחר דאוביל לי' לההוא סטר מכריעו לכף חובה לעולם לעשות רע לפי שכבר נמסר בידו דההו' סטרא. א"נ ואסטי לי' ר"ל מסטין עליו למעל'. ונראה דאלו הממונים ואלין דרגין דממנן על כל מלה הם יצה"ט וכחותיו ויצה"ר וכחותיו איש איש על עבודתו ועל משאו וכן נראה מתוך הלשון דקאמר עביד לי' סיועא דהיינו יצה"ט וגבי יצה"ר קאמר מקטרג לי' ואסטי לי' דההוא עובדא אתקשרא בעתו כלומר כל דבר שיעשה האדם יפה והגון הוא בשביל עת שהדבר ההוא הוא מקושר בעתו דהיינו השר של אותו דבר ונקרא עת לפי שהוא ממונה על העת ההי' שהאדם עושה בה מצוה נמצא שהשר והעת הכל אחד. וכל עובדוי דעלמא גם ואת ריבה כל עובדין דעלמא. לאו אינון אלא ברעותא דלבא כד סליק ברעותא דבר נש ה"ג בס"י וכן נראה שהוא שפת יתר. לאתדבקא בעת שלום ר"ל מתדבקים בעת דשלום דהיינו במלכות דאיהי עת דיסוד דאיהו שלום א"נ ידעין לאתדבקא בעת שלום ר"ל יודעים שיתדבק בעת שהוא המלכות היסוד שהוא שלום. ובחילא דצדקה דעבדין לתתא וכו' לאנהרא בעתו ה"ג ופי' כל יסוד על שם שכולל חמשין תרעין כנז' בר"מ בפ' פנחס רכ"ג. לאנהר' בעתו שהוא המלכות שהאדם בהיותו נותן צדקה לענים הוא במדרגת היסוד וגורם שהיסוד העליון ישפיע לעני' מלכות. עת דההוא עובדא כלומר אינם מכירים השכינה שהיא ממונה על ההוא עובדא ועתידה ליפרע מהם. א"נ למה שפירש עת דא ההוא ממנא דממנא עלי' הן לטב הן לביש יאמר ווי לון לחייבי' דלא ידעין עת דההוא עובדא דהיינו אותו הממונה על אותו דבר שהוא הוא דקא מקטרג עליה ואוביל ליה לההוא סטר ואסטי ליה כדקאמר לעיל. על תיקונא דאצטריך ליה לעלמא כלומר אינן משגיחין להטיב מעשיהם שהוא הוא תיקון העולם כולו וקיומו והיו מטיבין להם ולאחרים. ולאתקנא עובדא בההוא דרגא דאתחזי ליה כלומר אינן משגיחים לעשות המעשה הטוב שבזה יהי' אותה דרגא דהיינו אותו ממונה הממונה על אותו מעשה נזקק לסייעו במעשה ההוא ולהיות בחברתו שכן אתחזי ליה שבמעשה הטוב נזקק לו דרגא דימינא לסייעו ובמעשה הרע נזקק לו דרגא דשמאלא כדקאמר לעיל. וי"ס דגרסי דאתחזי לי' מ"ט בגין דלא ידעין ואתי שפיר למאי דפרישנא שאם היו יודעים שלמעשה הרע נזקק דרגא דשמאלא ולמעשה הטוב נזקק דרגא דימינא לסייעו כולי עלמא היו מטיבים מעשיהם.
וע"ד אתייהב כלא ברעותיהון דבני נשא הוא פירוש גם את העולם נתן בלבם והכוונה לומר לכך נתן הב"ה הרשות והבחירה בלב האדם לבחור הטוב או הרע כדי שיטה עצמו לבחור בטוב ולמאוס ברע כיון שעל כל דבר שיעשה או טוב או רע יהי' ממונה עליו לטהרו או לטמאו ולתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו לטוב טוב ולרע רע כנזכר לעיל א"כ נכון הוא שאת הכל עשה יפה בעתו שעל כל עובדין יש עליו ממונה דהיינו עתו כנז' והכריח הטעם מסיפיה דקרא דכתיב. מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף פירושו כך טעם למה הב"ה נתן את העולם בלבם דהיינו הבחירה להרע או להטיב כדי שלא ימצא האדם טענה לומר את המעשה הרע שאני עשיתי שהאלהים עשאו וכל הרעות שעשיתי מראש יצירתי ועד סוף ימי אין לי עליהם עונש שמוכרח הייתי במעשי שהאלהים עשה הכל יפה בעתו שמנה את כל דבר רע או טוב שיהי' ממונה עליו לסייעו או לקטרגו א"כ מאחר שהאלהים מינה העת הזה לקטרגני דהיינו הממונה על אותו דבר כדפירשנו א"כ אין עלי אשם לכן לבטל הטענה הזאת נתן הב"ה את העולם בלבם דהיינו הבחירה והרצון שאם יחטא ואשם ידע שנפשו אותה ויעש וזהו דמסיק ביה אי ההוא עובדא גרים ליה בישא בגין ההוא דרגא דקא ממנא עליו אית לי' למחדי בי' ולאודא' עליה דאיהו גרים ליה נפשי' וכו' שכמו שנטה לבחור ברע הי' לו לנטו' עצמו לבחור בטוב ולמאוס ברע ונמצא שיעור הכתוב העולה מכללות המאמר הוא זה. את הכל עשה יפה בעתו כל הדברים עשאן בעתו שהוא השר הממונ' שעליו אם להרע אם להטיב אם להרע לקטרגו ולהחטיאו ואם להטיב לסייעו ועם כל זה שיש על הדבר הרע ההוא שר למעלה לא מפני כך הוא מוכרח במעשיו כי גם את העולם נתן בלבם דהיינו הבחירה והרצון ונתן להם הבחירה בלבם כדי שלא ימצא אדם טענה לומר את המעשה הרע שעשיתי מראש ועד סוף שעשאו האלהים במנותו עליו שר למעלה המחטיאו והמקטרגו אלא שהוא ברצון נפשו ובהשלמת דעתו עשה מה שעשה וכדלקמן בסמוך איהו גרים לנפשיה וכו' ואע"ג דפירש בפסוק קצת מלות ע"ד רמז המדות הוא אגב אורחיה אמר ביה מלתא והכניסו בין הדבקים אבל כל הסוגיא שקיל וטרי על הדרך שפירשנו: א"נ רמז תירץ קושית הרמב"ם שהקשה אם הקב"ה הי' יודע שהאדם יחטא מוכרח הוא שיחטא ותירץ דאין האדם יכול להשיג דעתו ית' וזהו מבלי אשר ימצא דעת אלהים מראש ועד סוף ודוק. ובגין דאינון עובדין וכו' דיתכליל עובד' דא בדרגא דא כלא בתיקונא אלא כפום רעותא דבר נש מה כתיב וכו' ה"ג וה"פ להיות שאותם המעשים שהאדם הרע עושה אינם נעשים על הדרך הטוב שיהי' אותו דבר מתוקן ומקושר בדרג' דילי' שהוא הממונה עליו כל מעשה ומעשה מקושר ונאחז בשרו למעלה ויהיה זה נגד זה לסייעו מלמעלה ולהשפיעו כח וחוזק ואינו עושה כך אלא הולך כפום רעותא דבר נש שהולך אחרי שרירות לבו הרע אחר מראה עיניו מה כתיב בתרי' ידעתי כי אין טוב בם באות' המעשים אין בהם טוב כלל כי אם לשמוח וכו' כדמפרש ואזיל. דהא אי ההו' עובדא גרים לי' בישא בגין ההוא דרגא דקא ממנ' עלוי וכו' הכונה הוא לומר כי באותם המעשים אין שום טוב בם כלו' איני רואה בהם טוב תועלת ומצו' לנפש כי אם לברך על הרעה בשמחה כשם שהוא מברך על הטובה בשמחה והכונה הוא לשלול מאות' המעשי' שהאדם עושה בשרירות לבו שאין בהם שום טובה ותועלת לנפש כלל כי אם ברכות צדוק הדין ולזה יותר טוב לעשות טוב בחייך כדי שתברך לעולם על הטובה כי בעשותך הטובות ההוא דרגא עביד לך סיוע להטיב: קוסטר' רשת או פח. וכל דא ל"ג לי': כהם יוקשים בכף כתיב בקרא. כד"א את הכל עשה יפה וגו' ה"ג ול"ג כמה דאתמר והכונה לומר דפירוש' דקרא דכי לא ידע איש את עתו הוא כפירוש' דקרא דהכל עשה יפה בעתו דהיינו אותו השר דהיינו שרו הממונה עליו שהוא עליו לקטרג עליו ואוביל לי' לההוא סטר' ואסטי לי' כמ"ש לעיל שאילו הי' יודע עתו לא הי' עושה הדבר ההוא ולכן הוא נאחז כדגים במצודה רעה שהיא החכה המכוסה באוכל ובראותו אותה יבלענו ונמצא נתפש ונאחז מתוך מעיו ובהם יוקשים בני האדם שנתפשים בשביל שהלכו בשרירות לבם ועוברים עבירות ואינן יודעים את עתם שכבר לכל א' אוביל ליה לההוא סטרא ואסטי ליה כדלעיל והמשיכו אותו לסטרא אחרא כדג הזה הנמשך ויובל אל היבשה מקום המות. דאיהו לא ידע מאן נטיל ההיא מלה וכו' בשביל זה הביא כל הסוגיא דלעיל וקרא דכי לא ידע האדם את עתו שמאחר שלא ידע איש את עתו אל יפתח פומי' לביש דאיהו לא ידע מאן נטיל ההיא מלה וכד לא ידע בר נש אתכשל בה אבל צדיקייא כד פתחי פומייהו כלהו שלם ת"ח מיוסף כד שרא למללא התחיל אלהים יענה את שלום פרעה:
אמר רבי יהודה וכו'. פליג עליה ואמר דלעולם לא נילף מיוסף דשאני יוסף שהי' מדבר לפני המלך וקודשא בריך הוא חס על שלמא דמלכותא אבל בעלמא לא תילף מהכא: עכ"ל הרא"ג ז"ל: