אור החמה על ספר הזהר א:שפט

ואחית ליה ליוסף בקדמיתא דבזכותיה במה שתקן וזכה אתקיים ברית בהדיה ויהיה מקור נובע לשכינה ועתה כשירד שכינה עם יעקב ובניו שכינה עמהם לגלות ואינו גלות אלא עלתה שכינה אל היסוד להתקשר עם יוסף מקור הבאר וזה כלל דבריו.

ת"ח דההוא רשע דפרעה וגו' ושם זה אלדי"ם נקראת המלכות מפני שליטת' על הכל אפילו על החצונים ואין החרשים יכולים לעשות דבר אלא בשם זה שהוא שם אלדי"ם שיש לו פנים לשלוט על החצונים ולכך יוסף אמר אלדיי"ם יענה את שלום פרעה שמתוך שם זה יכול לשאוב דרך אותם הפנים אשר לו בחיצונים ואלו משה בא לו בשם זה הי' מודה פרעה מפני השגתו בפנים דמשקיפים עליו ועל כחותיו אמנם בא לו בשם ה' ולא יודה פרעה על השם הזה שהוא כל שליטת הקדושה וביטול החצונים ולא יסבול פרעה ביטול החיצונים והשבתתם מכל וכל אלא בשם אלדי"ם הזן אותם ומעמידם ולזה משה היה רוצה להכניעו ולהשביתו שיודה שאין ממש בחלקו כלל:

פתח ואמר מי כה' וגו' סוד כיהו"ד כל מקום שהוא מורה על י' חכמה ה' בינה ו' שית ספירין ה' מלכות כ' כתר על שם ה' וקשר עשר ספירות מגביהי לשבת דהיינו סוד כ' כתר יהו"ד חכמה מגביהי לשבת על הבינה כורסי יקרא כסא לכבוד החכמה הנקראת כבוד דלעילא לא כסא תחתון אלא עליון בינה כדפי' וההנהגה התחתונה בדינים דהיינו הפנים אשר לבינה בדין דמתמן מתערין דינין ולכך לא אתגלי לתתא בשעתא וגו' ולכך על הקליפות אין שם זה ולא הנהגה זו מתגלית כלל אלא שם אלדי"ם בעל הדינים והקושי ולכך פרעה לא יודה בשם זה שאינו מדתו:

קב"ה נחית בדרגוי דרך הבינה ושש קצוות בהתלבשו בלבושי ההנהגה עד שימצא הנהגתו בתחתונים לבטל החיצונים וכחם ולהנהיג בקדושה וברחמים וז"ש לאוטבא להון:

כד זכאין לא אשתכחו ומיד הקליפות גוברות והדין הוה בעולם מיד שם זה והנהגה זו מסתתרת והעולם מתנהג בהתגברות הדינים והחיצונים שלוחי הדין:

בגין דצדיקייא אינון בצדקם מרכבה ליסוד והיינו שקושרים שם ה' אשר בעולם הזכר עם אלדי"ם שבעולם הנקבה ומורידים הנהגת הרחמים והשם הזה מבטל דיני שם אלדי"ם וממתקן ומעביר החיצונים ומשגיח בעול' בשם יהו"ד ומכירים בו ולא כן פרעה הרשע:

לא גלי שמיה וגו' הייני שם יהו"ד שאין בו חלק אלא לצדיקים דכתיב ועמך כולם צדיקים: אמנם הגוים כתיב מלך אלדי"ם על גוים והיינו אותו השם שמתפשט בהנהגתו אפילו לשרים למטה אמנם ישראל כי חלק ה' עמו שם זה לישראל לבד.

לממנן תריסר אפשר כי שבעים שרים הם ששה ששה נעשים י"ב פעמים ששה כעין הקדושה דהיינו י"ב מזלות תחתונים והשרים מופקדי' עליהם:

פתח ואמר כל הדברים יגעים וגו' קשיא ליה תלת בקרא חדא כל הדברים יגעים וגו' שאינו שהרי ידבר כמה דברים ואינה יגיעה ואת אמרת כל הדברים יגעים וז"ש וכי כל הדברים וגו'. ב' אומרו לא תשבע עין וכאשר נדקדק שתים אלו שאינם ברשותו אמנם הפה שהוא ברשותו מאי איכא למימ' וז"ש ופומא קיימא ברשותיה. ג' כי אם שלשה אלו לא יוכלו א"כ אין מי יוכל א"כ היכן הם הדברים יגעים אחר ששלש' אלו לא יוכלו אין זולתם מי שיוכל וז"ש וכל מה דאלין וגו' א"כ הדברים האלו מהיכן הם:

ור' חייא פי' דקרא אקרא דבתרי' קאי דכתיב מה שהיה הוא שיהי' וגו' ואין כל חדש תחת השמש ואהאי קרא אין כל חדש תחת השמש א"כ כל הדברים שתחת השמש לא יוכל וגו' וז"ש א"ר חייא הכי הוא דדבורא וגו':

אפילו בריין וקסטורין יר' לומר לספר המינים והבריות ותמונתם לא יוכל איש לדבר כ"ש אם יבא לפרט פרטי ענייניהם כיצד יולידו ומה יולידו והיאך טבעם ומה מציאותם וסגולתם וטבעם לפעול' האדם ומחכמת בעלי חיים שיש בהם עד אין תכלית וזה אפילו בדברים התחתונים כ"ש בעליונים וז"ש אפי' בריין וקסטורין לשון דמות ותמונה או ירצ' לשון מינים ואפי' שיאמר האדם שראה כולם ישקר כי אין עין שישלוט לראותם ולז"א לא תשבע עין לראות לא שראיית העין ילאה אלא שאין מי ששלט ראותו בכולם וז"ש ועינא לא יכיל למשלט וכן אזן לשמוע שמי ראה אותם שיספר מהם שישמע האזן השומעת ומה שהקשה לך או' כל הדברים יגעים אם יגעים מי ידע שלא יוכל לדבר וגו' דהיינו הקושיא הג' לזה תירץ ובג"כ שלמה דהוה וגו'. מהרמ"ק ז"ל:

והרח"ו נר"ו כתב. רש"א כתיב ה' מתיר אסורים וגומר הביא ר"ש פסוק ה' מתיר אסורים כדי להבין עמו פסוק שלח מלך וגומר וז"א ה' מתיר אסורים ר"ל הנה לך פסוק זה כי ה' הוא מתיר אסורים. והנה הוא כתיב שלח מלך וגומר ויש בו קושיא א' והיא כי אחר שאמר שלח מלך למה חזר לאמ' מושל עמים וגומר ועוד כי תחלה קראו מלך ואח"כ קראו מושל עמים לכן ביאר כי ודאי שחוזר לשי"ת כי הוא מתיר אסורים כמ"ש ה' מתיר אסורים ובזה יובן כי תחלה אמר מלך שהוא הת"ת מלכא עילאה אשר שלח את מושל עמים היא מטרוניתא הנק' מושל עמים ויפתחהו כי היא העושה כל שליחות של מלכא עלאה כמ"ש המלאך הגואל אותי כי היא המלאך ההולך עם כל הצדיקים בדרך להצילם וגם נק' מושל עמים כי היא מושל על התחתונים כנודע: וז"ש כאן ויריצהו וגומר חסר וא"ו החוזר לשי"ת שהוא יחיד וז"א וירצהו כי הב"ה אתרעי ביה ולכך התירו מן הבור ופתח מאסרו כמ"ש שלח מלך שהוא השי"ת:

ד"א ויריצוהו ר"ל כי המשיך עליו חוט רצון וחסד והוא סוד היסוד מדתו של יוסף לתת לו חן בעיני פרעה.

מה כתיב אלדי"ם יענה את שלום וגומר הוקשה לו הזכירו שם אלדי"ם בכאן ללא ענין ובירר כי הכוונה לתועלתו כי רצה לפתוח בשלום כדי להמשיך עליו השלום כי הכל כפי ההתחלה ומחוייב אדם לפתוח בשלום ושלא לפתוח פיו לשטן וכמו שהתחיל הנחש ושר האופים והמן באף וכן הלכו באף:

ר' אבא אמר ת"ח וגומר הביאור כי אמת הוא כי לא להיותו פרעה חסר וסכל הידיעה לא הי' יודע שם יהו"ד כמ"ש לא ידעתי את ה' וגומר אמנם ודאי חכם גדול היה יותר מכל חכמיו אמנם האי דאמר לא ידעתי וגומר היינו משום דלא הי' יודע אלא שם אלדי"ם כאשר נבאר והנה אמנם כי הי' יודע ומכיר את ה' אך לו בשם יהו"ד רק בשם אלדי"ם והראיה כי הוא אמר הנמצא כזו איש אשר רוח אלדי"ם וגו' כנר' שהיה יודע ומכיר בשם אלדי"ם ולכן בעת בוא משה לפני פרעה והזכיר לו שם יהו"ד הוה קשיא קמיה משום דאי הוו אמרי לי' בשמא דאלדי"ם הוה מכיר והי' משיב דברים נכוחים אך כשומעו שם יהו"ד שלא שמע חשב אולי היו מהתלים בו לפי שהי' הוא מכיר את עצמו שהי' בקי בכל האלוהות ואפי' באלהי השמים כי הלא הכיר את אברהם ואת יעקב ואת יוסף ומכולם הבין והכי' מציאותו וכמ"ש כאן איש אשר רוח אלדי"ם בו ולכן חשב כי היו מהתלים בו וז"א ויחזק ה' את לב פרעה יר' שלא כדרך הפשט כי א"כ ק' כי איך יחזק הב"ה ידי עושי רשעה ויסייעו להרשיע אמנם פי' הפסוק כי שם זה של יהו"ד שהזכירו לו הוא סבה להתחזק לבו כי בשמעו שם זה נתחזק לבו כי לא הכיר בו והי' חושב שהיו מהתלים בו אמנם אין פי' הפסוק ח"ו כי הב"ה החזיק לבו כפשטו: ומשה בכוונה גדולה לא רצה להזכיר לו לומר אלדי"ם שלחני אליך כי אז ישוה ח"ו אלהותו ית' עם שאר האלוהות אחרים שאמר כולם כתובים בפנקסי וח"ו כל אפיא שוין ולכן הזכיר לו שם יהו"ד כדי שיחשוב כי אין אתו ידיעת מה:

פתח ואמר מי כה' וגומר הנה פה גילה ענין הנז' והביאו' ממ"ש פ' משפטים דף צ"ו ע"א והוא סוד נעלם ממה שידעת כי גופא דאילנא הוא שם יהו"ד ושאר השמות הם ענפי אילנא וחד ענף מאינון ענפין הוא מושל ושליט על סטרא אחרא והוא שם אלדי"ם והראי' כי אפי' ע"ז איקרון אלדי"ם אחרים והנה ישראל הם מגופא דאילנא והסוד כי חלק ה' עמו אמנם שאר אומות הם משמא דאלדי"ם ולכן לא נתגל' שם זה אלא ליש' ולכן כיון שאין לכל הקליפות שום אחיזה בשם זה לכן לא הוה מכיר פרעה עם שהיה מכיר בכל דרגין דטומאה לכן הי' מכיר בשם אלדי"ם וזה נכון למבינים ואין להאריך בזה כי הוא סוד נעלם אמנם בשם יהו"ד אין מכיר בו. והביא ראי' אל העלם שם זה מכל השמות לסבת היותו גופא דאילנא מפסוק מי כה' אלדינו וגומר והענין דבשעתא דלא אשתכחן זכאין בעלמא הא איהו אסתלק וזהו המגביהי לשבת וסודו נתבאר פ' ויחי דף רכ"ט ע"א דוגמא היושבי בשמים כי היל"ל היושב אמנם הסוד כי מתעלה סוד רוחניות הנשמה הנק' יהו"ד ומתעל' עד סוד הכתר כי נגנז בחכמה שהיא סוד יו"ד שבשם וזהו יו"ד דהמגביהי וכנז' פ' בא דף ל"ז ע"א דסליק עד כתרא עלאה וזה יובן בסוד מה שעוררנוך היות הי"ס גופא ושם יהו"ד נשמה וז"א כאן קב"ה נחית בדרגוי וגו' כנז' שם פ' בא דף ל"ז ע"ש ודי למבין. והנה בעת שמסתלק אל יו"ד ראשונ' דבההיא שעתא אתמר עמוק עמוק מי ימצאנו כנז' בתיקונין דף קכ"ו ע"א ואמנם בעת דאינון זכאין כדין נחית קב"ה באינון דרגין הם הי"ס ונחית עד יו"ד תתאה שבמלכות בסוד חכמה עלאה חכמה תתאה הם ב' יודין שבאות א' והוא"ו אחיד בתרוייהו וזהו המשפילי ודי למבין הנה העלינו מכל זה כי אין לך רוחניות כשם הזה של יהו"ד כי הוא גופא דאילנא ונשמתא דכל הי"ס וע"ד לא גלי קב"ה האי שמא בר ליש' כי נשמתם נאצלת משם מגופא דאילנ' כד"א כי חלק ה' ולכן לא נתגלה אל פרעה ואל הגוים אלא שמא דאלדי"ם ולא שם יהו"ד: עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' אתקיים ברית בהדיה דהיינו שכינה כלומ' עמדה עמו שכינה הנק' ברית וכינה אותה בשם ברית ע"ש הברית ששמר יוסף ובזכותו היא השליטתו על כל ארעא דמצרים שכן כתיב שלח מלך ויתירהו מושל עמים דהיינו השכינה ויפתחהו.

רש"א כתיב ה' מתיר אסורים וגו' והכא כתיב שלח מלך ויתירהו אלא שלח מלך וכו' ה"ג בס"י והכי קא מקשה כתיב ה' מתיר אסורים משמע שהת"ת הוא המתיר אסורי' והכא אמר שלח מלך וכו' כנראה שהוא מלכות שהיא נק' מלך סתם. ותירץ דה"פ שלח מלך דא עלמא עילאה בינה שלחה למלכות שהיא מושל עמים שיפתחהו מכבליו. דאיהו מושל עמים גרסי' וכלא מעם קב"ה א"ס ב"ה וי"ס דגרסי וכלא קב"ה איהו כלומר בין המשלח והשליח הכל יחיד מיוחד בתכלית היחוד. ויריצוהו מן הבור ויריצהו חסר וא"ו ה"ג. בר קב"ה ולכן אמר בלשון יחיד. דהא כלא ביה בין רבי' דהיינו גוי בין על יחיד דהיינו ועל אדם הכל תלוי בו ית' שהוא משגיח בכלל ופרט. א"נ הדר לקרא דוהוא ישקיט ומי ירשיע וגו' כלומר הן לטוב הן לרע כלא תליא ביה. ובג"כ כתיב ויריצהו חסר בלא וא"ו להורות על היחיד. מאי ויריצהו אחר שפי' מי הוא המריץ חזר לפרש מלת ויריצהו מאי היא. כד"א יעתר אל אלוה וירצהו שהאל ברחמיו נתרצה לקול תחנוניו שהי' מתחנן לפניו ית' בראותו צרת נפשו בבור ההוא ואחר שנתרצה למעלה נתרצה לתתא ויבא אל פרעה. דאמשיך עליה חוטא דחסד וזהו וירצהו ר"ל הכניסו הקב"ה ברצונו של פרעה אפי' בעודו בבור מצא חן בעיניו קודם שראה פניו. מה כתיב ל"ג בס"י. ולג"ס אתי שפיר מה כתיב והוא כמכריח ואומר בא וראה איך מה שפי' בויריצהו דאמשיך וכו' שהוא נכון שכן כתיב אלהים יענה את שלום פרעה ואין מקום לדברי' האלה כאן שהיל"ל אחר ששמע החלום ורוצה לפתור אותו וכמה שאמר דניאל אחר ששמע חלומו של נבוכדנצר אמר מארי חלמא לשנאך כלומר שלום יהי' עליך והחלום על שונאיך אמנם יוסף עדיין לא שמע כלום והיל"ל אמור החלום ואפתור אותו לז"א בגין לאקדמא ליה שלם כלומר שמרוב הכנסת הרצון וחן שנכנס בלב פרעה לא הספיק יוסף להקדים לו שלום אלא שתכף ומיד פתח פרעה ואמר חלום חלמתי וגו' ואני שמעתי עליך וגו' ואחר ששתק פרעה התחיל יוסף ונתן לו שלום כדרך הנכנס לפני המלך להקדים לו שלום ולמפתח בשלם א"כ לא היתה כוונתו של יוסף באומרו אלהים יענה וגומר ככונת דניאל כנזכר. ר' אבא אמר וכו' הוא מקושר כמ"ש אלהים יענה את שלום פרעה שיוסף לא הזכיר לפניו אלא שם אלהים ועל דבריו אמר פרעה הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו ולא הזכיר אלא השם ששמע מיוסף. וע"ד משה לא אודע ליה מלה דשמא אחרא דהיינו שם אלהים שהי' מכיר בו אלא שם ה' שלא היה מכיר בו כדי שע"י כן יקשה ויכביד את לבו למען ישית הב"ה אותותיו בקרבו כדפי' רז"ל. דאסתלק מעל כורסי' יקרי' ר"ל הת"ת מסתלק ועולה עד המלכות כלו' שיש פירוד ח"ו. ולא אתגלי לתתא ר"ל אינו מגלה פני הרחמים לתתא על המלכות. א"נ לתתא על העולמות התחתונים ומסתיר פניו מהם וזה בשעתא דלא אשתכחו זכאין בעלמא כי בזמן שהצדיקים בעולם הם מסגלים מצות ומעשים טובים וגורמים הייחוד וז"ש בסמוך בגין דצדיקייא אינון יסודא וכו'. ובס"י גרסי' דאסתלק על כורסי יקרי' דלעילא ופי' שהת"ת מגביה על הכסא העליון שבכלם והוא הכתר כנז' בפ' בא אל פרעה דף ל"ז. קב"ה נחית בדרגוי ת"ת יורד דרך המדרגות להשגיח בעולם כנז' שם בפ' בא אל פרעה. וקיומא דעלמא מלכות כי הצדיקים הם בסוד היסוד והם הגורמים סוד והקימותי את בריתי ומצורף לזה מ"ש בפי' חד צדיק אלביש קנאה וכו' שהצדיקים הם נקשרים ונדבקים במדת המלכות וכשמדת היסוד רואה שהצדיק הזה מקושר עמה אלביש קנאה ורשפי אהבה בוערים ונעשה הייחוד כדמיון האיש המקנא וז"ש בגין דצדיקייא אינון יסודא וקיומא דעלמא דהיינו המלכות כנודע. וע"ד קב"ה לא גלי שמיה וכו' כי ע"י השם הקדוש שמזכירים הצדיקים בתפלתם גורמים שישפיע הב"ה עצמו לראות בשמים ובארץ להשגיח בעולם אבל לשאר עמין לא שכן לפרעה לא גלה לו אלא שם אלהים ולכך כששמע שם ההויה הכביד את לבו לפי שלא היה בקרבו. שמיה קדישא שם ההויה כמו שמוכיח מקרא דכתיב כי חלק ה' עמו וגו'. וכי כל הדברים יגעים ולא תשבע עין לראות וגו' מ"ט וכו' ק' ליה תרתי בתרי בבי דקרא וכי כל הדברים יגעי' אינון למללא דקאמר לא יוכל איש לדבר וחד ולא תשבע עין לראות ולא תמלא אזן משמוע מ"ט אלין היל"ל ידים מלעשות ורגלים מלילך וכיוצא. וכל דא אלין תלת וכו' ה"ג וה"פ להקיש הפה שהוא ברשות האדם לאזנים ועינים שאינן ברשותו מה העינים והאזנים שאפילו שרואות ושומעות מה שאינן רוצים או מה שלא היה בדעתם לראות ולשמוע והיה ס"ד שלכך ישיגו כל הדברים קמ"ל שהם כמו הפה שהוא ברשותו שאינו מדבר אלא מה שהוא רוצה ובזה אינו יכולה להשיג לדבר כל הדברים וכן האזנים ועינים. ולגרסת הספרים היא גרסא נכונה וה"פ כל מה שאלו הג' יגעים בליאות ויגיע' אע"פ שאינן יגעים כ"כ בקלות עכ"ז אינן יכולים להשיג בשלימות כל הדברים א"ר חייא הכי הוא וכו' ואין כל חדש וכו' כלומר הכי הוא דדבורא דבר נש וכו' אינו יכול להשיג כל הדברים בשלימות כדקא אמרת ולא מפני שהם דברים מתחדשים ושלכך אינם משיגים אותם כי אינן יכולים להשיג היום מה שעתיד להתחדש למחר שהרי אין כל חדש תחת השמש ונמצאו כל הדברים כבר הם בעולם ועכ"ז אין הפה יכולה לגומרם ולא האוזן לשמעם ולא העין לראותם. קסטרין פי' הערוך בערך קס"ט שהוא מדה ולפי זה יהיו המודדי' נקראים קסטורים והכונה שאפי' אלו בעלי המדות היודעים למדוד כל הדברי' ולומר כמה טפות יש בים והם חכמים בחכמת המספר אינן יכולים להשיג כל מילין דעלמא: עכ"ל הרא"ג ז"ל: