אור החמה על ספר הזהר א:שפח

חכימין בטיירא. טיירא בככבים: שאני למלכים מפני שהשר העליון שופע במלך ונצוץ השכינה לפעמים מתלבשת בו וכ"ש אם יש' גולים תחת ידו שיושפע עליו כח עליון בשר ויגלו למלך יותר מהשגתו מפני צורך רבים ולז"א אשר האלדי"ם עושה השכינה ודאי:

ת"ח כתיב אותי השיב וגומר לראיה שהב"ה מגלה לחסידים שהרי מתוך החלום ידע יוסף ונתגלה לו הסוד. או אפשר להראות שכל אדם מראין לו מה שראוי לו שהרי שר המשקים לא חלם אלא מה שהי' מגיע אליו כאו' אותי השיב על כני הנוגע לי.

כמה דקב"ה אתרעי בהו בצדיקייא בגין דצדיקייא אינון עאלין שלמא בין העליונים ותחתונים ועבדין שלמא בעליונים בעצמן ועבדין שלמא לתתא בתחתונים בעצמן דהיינו שלום לקשר העלולים בעילתם ושלום לקשר הדין עם הרחמים מעלה ומטה ואח"כ מתוך זה עאלין כלה בבעלה שהיא נקשרת מכח קשר התחתונים בעליונים ואלו ואלו מהם ובהם דהיינו סוד שמע וברוך. והנה מדת רוצה במדת יראים הוא דרך כלל שהיראים מתוך היראה עושים רצון גבוה וז"ש ובג"כ קב"ה אתרעי בהו דהיינו רוצה.

דדהלין ליה ועבדין רעותיה דהיינו יראיו שמתוך יראה באים לרצון.

ובג"כ רוצה ה' וגו'. ירצה עתה מתוך מלת למיחלים וגו' יובן אומ' רוצה ה' וגו' דהיינו רצון המרצה אותם כדמפרש ואזיל. ולא דקדק קודם מלת את יראיו מפני שאינו מתיישב אלא ע"י פי' למיחלים לחסדו.

מאן דרעי ברעותיה וגו' ולפי זה רוצה מרצון הכתר והם אינם מיחלים אלא חסדו לבד והב"ה נותן להם מהחסד עילאה רצון עליון ג"כ ואפשר שהיראים יגעי כח מעסק הלילה והב"ה מרצה אותם להחליף כחם בחסד ביום ובכלל החסד רצון חסד עלאה לרצותם.

ת"ח בקדמיתא נפיל בבירא וישליכו אותו הבור' דהיינו שנכנ' לעמקי הקליפ' ועמד בכשרותו ויצא בכשרותו והיינו בבירא אסתלק דהיינו ויריצוהו מן הבור לרצותו מבור נפילתו ומתוכו הרצוהו. ר' שמעון אמ' וגו' שאין רצוי זה מן הבור הראשון שעדיין לא היה ראוי שלא נקרא צדיק אמנם הבור הב' כבר נקרא צדיק ומשם הרצוהו:

אתעטר בהדיה פי' שנעשה מרכבה ליסוד ונעטרה המדה למעלה במעשיו ונעטרה על ראשו. ומה דהוה בור בקדמית' דהיינו המלכות הי' בור יבש מפני שאין היסוד נפתח במקור מימיו אלא אליו ועתה בתיקון יוסף אסתלק בהדיה ונתקנה המלכות ונעשית באר והיינו ויריצוהו דהיינו רץ ונתעלה מבחינת בור שהיא השכינ' ואסתלק בבחינת השכינה באר מים חיים שהיסוד נובע בתוכ':

ויקרא השכינה דהיינו דברו שקדמה להודיעו:

ת"ח קב"ה מגלגל וגומר זה ענין גדול לצדיקים שזכותם גורם להטריח כמה גלגולי' עד שיתקיים גזרתו בלא צער. והנה כיון שירדו לגלות ושכינה עמהם טבע הענין גורם שמאורי אור השכינה יחשיבו * וכן כתוב בכת"י הב'. ואצ"ל יחשיכו: שזהו ענין גלות וגלגל הב"ה גלגולין שיוסף אות ברית יקדם למצרים ושם יפול ושכינה עמו ויתגרה עמו אשת אדוניו ויזכה לתקן שכינה מבור לבאר ויתעלה בתוך עמקי הגלות כדי שירדו יש' בכבוד וז"ש ואחית ליה ליוסף בקדמיתא וגומר. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב וישלח ויקרא את כל חרטומי מצרים וגומר ביאר כי חרטומים הם המכשפים. והחכמים הם חכימין בטיירא ר"ל מכירין בצפצופי העופות כאשר פירש הקמחי שכן בלשון ערבי קורין לעופות המרובין טייאר. והנה ר' יצחק הרגיש במ"ש ר' חזקיה כי חלום הזה לא היה מצד הטומאה כי א"כ איך כל חכמיהם וחרטומיהם לא יכלו להגיד אך הענין כי עם היות כי סוד דרגא דחלום הקדוש הוא דרגא קדישא עלאה ואינו משתמש בו כי אם החסידים והקדושים עכ"ז המלכים מראה להם הב"ה חלומות משם והטעם כי הלא המלך הוא מנהיג העולם ולכן צריך התעוררות עליוני אליו כי לב מלך ביד ה' לכל. אשר יחפוץ יטנו ע"י אותם החלומות כמו שמצינו שהוצרך לכל זה להנהיג את העולם ולקיימו בז' שני הרעב וגם להמליך את יוסף וא"כ אין תימה אם הראוהו חלום מצד הקדושה והראי' או' את אשר האלדי"ם עושה הגיד וגומר כנזכר סוד המלכות המושל על דרגא דחלמא הוא המגיד לפרעה את חלומו. וביאר או' אותי השיב על כני וגומר וגם נסתייע ממנו אל האמור וז"א ת"ח אותי השיב וגומר הענין כי הנה החלום הוא חד דרגא ועליה קיימא דרגא אחרא הנק' פתרון והם סוד מ' ויסוד עם שהם למטה בגבריאל דרגא שתיתאה עכ"ז גם שם יש התעוררות דיסוד ומלכות בסוד י"ס דיצירה והנה יוסף הוא סוד הפותר העומד על החלום ולכן בפתרונו הושיבני על כני נמצא כי יוסף עצמו הושיבני על כני כי הכל תלוי בפתרון ואם היה הוא פותר לרעה כמו שפתר אל שר האופים ג"כ היה כן נמצא כי יוסף הוא שהושיבני על כני ותלה לשר האופים ואמנם רז"ל באגדה ורש"י ג"כ פי' השיב פרעה הנז' * אצ"ל וקשה. כי הל"ל אותי הושיב פרעה על כני אמנם כאן פי' כי חוזר ממש אל יוסף כי הכל תלוי בפתרון א"כ הנה כי חלום זה הוא חלום העליון אשר הוא תחת הפתרון ואינו שם בטומאה. ואל תתמה כי פסוק זה נאמר בחלום שר המשקים כי כבר ארז"ל שהראוהו גם הוא חלום עליון בזכות יוסף כמ"ש והנה גפן לפני וגומר אלו יש' וגומר וכן הי' הענין בפרעה שלא ימותו כל העולם ברעב ולגדל את יוסף:

וישלח וגומר רוצה ה' את יראיו וגו' ביאור הכתוב הוא כי הנה נודע מפסוק יומם יצוה וגומר כי העוסק בתורה בלילה מושכין לו חוט חסד ביום נמצא כי העוסק בתור' בלילה הוא מצפה ומחכה עד הבקר כדי ליטול חלק בהתעוררות אותו החסד כי הוא מתגלה בבקר בסוד יסוד הנקרא בקרו של אברהם כנודע וז"א רוצה ה' את יריאיו ומי הם הנקראים יראיו וביאר כי הם אותם המייחלים לאותו החסד והם העוסקים בתורה בלילה כי אין מעלה גדול' הימנה כי אין רנה של תורה אלא בלילה והסוד נודע כי הם שושביני מטרוניתא לזווגה עם מלכא. והנה תירץ בזה קושיא א' שהיל"ל רוצה ה' ביראיו כמו כי רוצה ה' בעמו יפאר ענוים בישועה וזה יובן מטבע הלשון וכמו כי חפץ בבת יעקב ולא אמר את בת יעקב. אמנם פירושו מרצ' ומפייס את יראיו ומלת רוצה הוא פועל יוצא ולא פועל עומד בעצמו רק מרצה ומפייס השם את יראיו ועתה לא שייך לומר מפייס ומרצה ביראיו רק מרצה ומפייס את יראיו וכן היה פה ליוסף ויריצוהו מן הבור ר"ל כי פייסוהו ודברו על לבו דברי פיוסין על צערו שהי' בבור אסור שם כמה שנים וז"א ויריצוהו מן הבור ר"ל פייסוהו מעסקי וענייני הבור שהי' אסור שם ולכן הביא כאן פסוק רוצה ה' וגומר השייך אל ענין ויריצוהו וגומר עוד דייק כי ממש מן הבור נתרצה והוא כל דרכיו ית' מדה כנגד מדה ובתחלה התחיל בבור כמ"ש השליכו אותו אל הבור ומעל' ג"כ באה לו מן הבור וז"א ויריצוהו מן הבור כלומר פייסוהו מן הבור עצמו כי משם עלה לגדול' ונתפייס השי"ת עמו:

ר"ש אמר וגומר הענין כי הלא לא נק' יוסף צדיק עד שנבחן באשת פוטיפר ושמר בריתו הנק' צדיק והנה גם בקליפה יש בור כנודע ואמר כי עד עתה הי' בבור הקליפות כי אשת פוטיפר בת אל נכר היתה מצערתו והית' הקליפ' משוטטת אחריו אמנם עתה אשר נבחן ויריצוהו ופייסוהו ויעלוהו מאותו הבור ונתעלה במלכות הנק' באר מים חיים והענין נודע כי הטומא' היא מסורסת לכן נק' בור כנזכר פ' משפטים דף ק"ג ע"א דוגמת הבור שאינו נובע אכן הטהרה עבדא איבין ופירין ונובע תמיד ונק' באר מים חיים. וסוד זה יובן מסוד כי כל האבות והנביאים כולם הוצרכו לירד בקליפות ומשם נתעלו בסוד ויעל אברם ממצרים כנזכר פ' תולדות דף ק"מ ע"ב. וגם יוסף הורד בבור שאון הזה ומשם נתעלה. ואפשר לפרש פי' אחר כי בור ובאר שניהם בשכינה ונודע כי בור נק' כשהיסוד רחוק ממנה ואינו משפיע בה וכשהיסוד שהוא מקור הבאר נובע כדין אתקריאת באר מים חיים ונודע כי יוסף במדת היסוד ממש יותר מכל הנבראים והנה קודם שנבחן יוסף ולא נק' צדיק כביכול השכינה נק' בור ובעת שנבחן ועלה אל מדרגת היסוד כדין אתקריאת באר מים חיים. אכן או' אסתלק מן דא ואתעטר בבאר מים חיים מור' יותר פי' הראשון:

וישלח פרעה וגומר הקושיא פשוטה כי ויקרא חוזר אל האמור והנז' ואם פרעה שלח בעדו איך יחזור ויקרא אל פרעה הנז' והכי היל"ל וישלח פרעה לקרא את יוסף. וביאר כי חוזר לשכינה כמו ויקרא אל משה כי כל מקום שאו' ויקרא סתם או ויאמר סתם חוזר אל השכינה כנז' פ' תרומה דף קל"ח ע"א. והכוונה כי בעת אשר שלח פרעה בעד יוסף מאתו ית' הית' זאת כי הוא קרא אל יוסף להעלותו במעלה ההיא כנזכר עד עת בא דברו ר"ל כי השכינה נק' דבר ואמר כי עד עת בא השכינה הנק' דברו של השי"ת אז אמרת ה' צרפתהו ואז שלח מלך ויתירהו וגומר.

ויגלח ויחלף וגומר לחלוק כבוד למלכות כי הלא עדיין לא הי' יודע יוסף סוד קריאתו על מה היתה ואולי הית' לרעה וא"כ איך גלח ויחלף שמלותיו וביאר לחלוק כבוד למלכא כי הוא חיוב דהא אוקמוה הכי והוא גבי משה ואהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה לחלוק כבוד למלכות וכמ"ש וירדו כל עבדיך ולא אמר ותרד אתה:

ר' אלעזר פתח ויבא יש' מצרים וגומר הענין להיות שנז' פה גדולת יוסף עד אין תכלית לכן הביא פסוק ההוא לרמוז כי כל מעל' הזאת היתה כדי שלא ירד יעקב בכבלי ברזל למצרים וז"א ויבא יש' מצרים ר"ל כי עתה אשר שלח מלך ויתירהו ושמו אדון לביתו וגומר ולכן ויבא ישראל מצרים בא מעצמו ובמעלתו שאל"כ הי' עתיד להביאו ע"י אחרים בכבלי ברזל לקיים גזרת בין הבתרים והטעם כי יעקב לא הי' רוצ' לירד מצרים ולצאת מארץ ישראל כי זו תאות הצדיקים לעולם וכמ"ש דוד כי גרשוני היום וגומר ובבא עת הגזרה שהוא שנת רד"ו שמה הי' ראוי לירד בכבלי ברזל כי הי' מתחלת הגזר' ולכן הי' בא בשעבוד אך עתה שהורד יוסף בכבלי ברזל אז נתבטלה הגזר' מעל כל השבטים ונתקיימה ביוסף השקול ככל תולדות יעקב כמ"ש אלה תולדות יעקב יוסף ואח"כ נעשה מלך ובא יעקב וכל השבטים במעל' גדול' והק' או' ויבא ישראל וגומר ויעקב גר וגומר וכי תחלה אמר יש' ואחכ"א יעקב ועוד כפל הענין ויבא ישראל ויעקב גר ודי באחד מהם. וביאר ע"ד אנכי ארד עמך וגומר כי הקב"ה הנק' ישראל מדת יעקב והוא ישראל סבא בא מצרים עם יעקב ואו' ויעקב גר חוזר ליעקב ממש וז"א דהא בגיניה דיעקב ובנוי נחתא שכינתא למצרים וז"א ויבא ישראל מצרים. ועוד נתגלגל הענין כי הלא בבא יוסף שהוא סוד ברית עלאה כדין היתה לו שולטנות מאלו כמ"ש שלח מלך ויתירהו וגומר. עכ"ל.

והרא"ג ז"ל כ' דחכימין בטיירא פירש הערוך שהוא אסטרולוגיא"ה ועוד פירש שהוא מלשון עוף שכן בלשון ישמעאל קורין לעוף טייר והענין כמ"ש פ' וישב דף קפ"ג שהדברים העתידים מתגלים ע"י העופות וכמעש' דעיליש ברח עיליש ברח וכו' ולכן שלח פרעה בעד החכמים הבקיאים בחכמה זו אולי ישמעו דבר ויבינו מלשון העופות פתרון החלום ההוא וכן אית' בתיקונים דף קכ"ג על אלין תנועות העורב שמראה העתידות ושאל ר' אלעזר לאביו אם מותר להסתכל באותם התנועו' כדי לחזור בתשובה וכו' הרי שמהעופות יוכל האדם להסתכל ולהבין הדברים הנעלמים וז"ש וכלהו הוו מסתכלן פי' בצפצופי העופות למנדע ולא יכילו לאתדבקא. א"נ לפירושא קמא דפרישנא דטיירא הוא איסטרולוגיאה פי' וכלהו הוו מסתכלן הוא בחכמת האיסטרולוגיא"ה. א"ר יצחק פליג אר' חזקי' שאמר שלא בא חלומו של פרעה מסטרא דע"ת לכל חפץ מלכות. אלא מסטרא דקץ שנתים ימים קליפה ואמר דלית' להא דהניחא לכל חלומות העם * בכת"י כ' הגוים: אמנם למלך יש לו מעלה שמראי' לו מצד דרגא עילאה מלכות כד"א את אשר האלהים עושה הראה את פרעה מאת האלהים ממש הראה את פרעה דוקא להיותו מלך.

ת"ח כתיב אותי השיב על כני וגו' הכריח דלא גלי קב"ה מה דאיהו עביד בר לנביאי וחסידי שכן יוסף על פי פתרונו לשר המשקים השיב על כנו ולשר האופים תלה וודאי שלא בדרך מקרה והזדמן פתר מה שפתר אלא שגלו לו מן השמים שזה היה חייב מיתה וזה לא. ומה גם במ"ש לעיל דף קצ"ב ששר המשקים בשר ליוסף בנין הבית ושר האופים בישרו חרבנה ובודאי לא החלימו לזה החלום הראוי למיתה ולזה חלום שישיבוהו על כנו בלתי כונה ובמקרה והזדמן אלא שגלגלו חוב ע"י חייב וזכות ע"י זכאי והכל בכונה ידועה הרי שעל פי יוסף שהיה חסיד וחכם נעשה הכל לפי שהב"ה גלה לו כדקאמרן:

ר' אבא פתח וכו' כמה קב"ה גרסי' בלא דל"ת. אינון עבדין שלמא ע"ד שפי' בזוהר ויעש דוד שם ועשיתם אותם כמו כן יפורש כאן לפי שסוד הקמת הברית הוא ע"י מצות שעושי' הצדיקים א"כ נמצאו שהם ממש עבדין שלמא דהיינו הברי' העליו הנקרא שלום ועל ידי כן עבדי שלמא לעילא דהיינו שמשימים שלום בבית העליון ובזה עבדי שלמא לתתא שמשפיעים מאותה השפעה הנשפעת מאותו שלום למטה וזהו שפי' דבריו ואעלין כלה בבעלה. א"נ אינון עבדין שלמא כלומר ממציאי' המצאות לתוך שלום בין איש לאשתו וכיוצא ובזה עבדי שלמא לעילא שמכניסים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ובזה גורמים שיהי' שלום והשקט לתתא בעולם התחתון. וי"ס דגרסי הכי בגין דאינון עבדין שלמא לעילא ועבדי שלמא לתתא ופי' כמו שכבר פי'. ובג"כ רוצה ה' את יריאיו כתי' ולא ביריאיו רצה להרכיב שני פירושים זה על גב זה א' פירש רוצה מלשון רצון כמה קב"ה אתרעי וכו' ובג"כ קב"ה אתרעי בהו ומדקאמר קרא את יריאיו ולא אמר ביריאיו ש"מ נמי פי' שני דהיינו לשון רצוי ופיוס. בגין דהוה עציב ושיעור הכתוב ויריצוהו פייסוהו מהעצבון והדאגה שהי' לו מן הבור. בקדמיתא נפיל לבירא וישליכו אותו הבורה. בבירא אסתלק לבתר ויריצוהו מן הבור והיא הוראה גדולה להשגחתו ית' שבדבר שמוחץ בו מרפא. ומאן דהוה עביד בבו' בקדמיתא כשהשליכוהו אחיו דהיינו השכינה דהוה עביד נס עמו שלא הזיקוהו אותם הנחשים והעקרבים כשהיה בבור הראשון כשהשליכוהו אחיו הוא בעצמו שעש' לו נס גם בבור הזה השני ואסתלק בהדי' כלומר העלהו עמו מהבור הריק ההוא שהיא הקליפה ונתקשר עמו ואתעטר בבאר מים חיים שהיא השכינה שהעלתו עמה דהיינו סוד דיוקנו הטהור והקדוש כנז' לעיל בפ' וישב דף קצ"א. ואפשר נמי לפר' ומאן דהו' עביד נס עמו דהיינו השכינה שבבור בקדמיתא בתחל' כשנתנוהו בבית האסורים ואז הית' השכינה עמו כדכתיב ויהי ה' את יוסף וגו' ויתן חנו וגו' אסתלק בהדיה כלומר היא אותה שהעלתו מאותו הבור מקום הקליפה ונתקשר בה שהיא באר מים חיים. וי"ס דגרסי ומה דהוה בבור בקדמיתא וכו' והכי פי' כלומר מי שהי' בבור ההוא בור ריק הקליפה דהיינו יוסף ויסוד עמו שהוא מרכב' אליו שכבר עמד בנסיון ואתקשר במדתו והיה מורה היות היסוד העליון משפיע בקליפה עתה נסתלק משם בהדי' דיוסף ואתעטר בבאר מים חיים דהיינו השכינה. ואפי' לגירס' הספרים יפורש נמי הכי. ואומ' ואתעטר רמז למ"ש בתיקונים שכשהיסוד הזה נכנס בנקודת ציון נעשית לו עטרה והבן. לקרא ליוסף מבעי לי' לפי שאין שני ווין באין כאחד וכמו וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם ולא אמר וישלח משה ויקרא וגו' א"כ אמאי שני הכא. דא קב"ה מלכות. דכתיב עד עת בא דברו וגו' דברו היא מלכות ג"כ. עד עת בא דברו הה"ד ויקרא את יוסף כי אין קריאה בלתי דבור ואין דבור בלתי קריאה נמצאת שהדבור היינו הקריאה דהיינו שכינה ומנ"ל מעיקרא דקריאה היא השכינה בג"ש ויקרא ויקרא. בשלשלאי דפרזלא כי כן דרך הגולים שכל ההתחלות קשות שכן היה בגליות האחרות שכל הצרה העצומה היתה בתחילת הגלות ואח"כ לא היתה הצרה כ"כ אמנם במצרים היה בהפך אלא ודאי בגין חביבו ורחימו וכו'. ת"ח מה כתיב ויבא ישראל מצרים ויעקב גר בארץ חם כיון דכתיב ויבא ישראל מצרים לא ידענ' דיעקב גר בארץ חם אמאי אצטריך האי אלא ויבא ישראל וגו' ה"ג בס"י וחסר היא בספרים. דא קב"ה מלכות כדלקמן בסמוך. דהא בגיני' דיעקב וכו' ושיעור הכתוב ויבא ישראל דהיינו שכינה למצרים לפי שיעקב הי' גר בארץ חם. עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון בזמנא דבר נש אשתדל באורייתא בליליא חוטא דחסד וגומר פ"ב ע"ב: