אור החמה על ספר הזהר א:שפז

ויהי מקץ וגו' ר' חזקיה פתח ואמר לכל זמן וגו' ת"ח כל מה דעבד קב"ה לתתא דוקא במעשה התחתונים שהם הנפעלים מן העשיה כי מה שלמעלה באב"י שהם מדרגות סוד אחדות אמונתם של ישראל אינם תלויים בזמן ח"ו אלא קיים לעולם ולזה אמר עם היות שהכתוב אמר לכל זמן אינו הכל כולל כל הנמצאות אלא דוקא כל מה דעבד קב"ה לתתא כדמסיק ואזיל דהיינו דוקא אור החיצונים:

ועדן הוא לכלא וגו' תחלה הודיע הכתוב שכל המציאות יחד יש זמן שיתבטל כולו ואח"כ הודיע שזה המציאות הנכלל באור הגוים וחשך יש' יש עת לפרטי ענייניו דהיינו עדן הוא לכלא לכל ההוא רעותא רצון ההנהגה דאשתכחת לתתא באור וחשך כדפי':

ד"א שלא תעלה בדעתך שעזב ההנהגה לפי זה אל התחתונים ח"ו אלא ע"ת שהיא המלכות לכל חפץ דהיינו דרגא ממנא ושולטת בעת טוב לטוב ובעת רע לרע והיא תחת השמים שהת"ת מנהיג העתים בדין וחסד ועתה יש בקץ זה שתי הנהגות שהרי החצוני הוא כלל ההנהגה אור וחשך וכולל טובה ורעה והיינו שנתים ימים דהיינו מקץ שנתים ימים שבו משם פרעה חולם והיינו אומרו מסטרא דחשך וגו':

באתערותא תרין הענין שהחלום רוח נשפע ופתרונו רוח שני נשפע עליו ושתי הרוחות מפעמין אותו ופרעה ג"כ נשפע עליו שתים הא' שהוא החלום נתיישב בו והפתרון מפעמו והוא פי' למה דאוקמוה וממנו מסתייע ולז"א אבל ת"ח ותפעם רוחו וגו'. הרמ"ק ז"ל:

והרח"ו נר"ו כתב. ות"ח ההוא נהר שבע דרגין אשתקיין וגו' הם סוד ז' היכלי הקדושה והם ז' פרות הטובות וכנגדן ז' היכלי הטומאה והם ז' פרות הרעות: ר' יצחק אמר שבע פרות הטובות וגו' הראשון פי' כי שבע פרות הם סוד ההיכלות אמנם ר' יצחק פירשם יותר למטה דהוא במלאכים והרעות בטומאה:

ר' חזקיה פתח ואמר לכל זמן וגו' הפסוק הזה ביאורו שייך אל פסוק ויהי מקץ כי לכל הדברים יש קצבה וקץ וביאור הפסוק הוא כי בכל הדברים והפעולות ההוות בעה"ז שהוא תחת השמים הכל הוא נגזר מאת השי"ת לזמנים קצובים ואין לנו לתמוה אם נרא' יש' עם הקדש תחת ממשלת הגוים הזדים עושי רשעה בגלותינו הארוך הזה וכמו שאירע ג"כ כיוצא בזה ליוסף הצדיק משועבד ביד מצרים אשר בשר חמורים בשרם אמר כי הלא דע לך כי הכל סבה מאתו ית' ולכל אלו הדברים שם הקב"ה זמן וקצבה. ואל תאמר כי דוקא באלו הדברים הכוללים הוא כך כי הלא ועת לכל חפץ וגו' אפילו לכל מה שחפץ הוא ית' לעשות תחת השמים הוא העה"ז בכל פרטי ופרטי לכל ישראל עת וזמן:

ד"א ועת וגו' ביאורו על השכינה הנק' עת כדכתיב עת לעשות וגו' שהיא השכינה הנק' עת כנזכר פ' תרומה דף קנ"ה ע"ב ופ' וירא דף קי"ו ע"ב וכן ואל יבא בכל עת נמי אוקימנא דיש עתים הרבה רזא דאלדי"ם קדישין ורזא דאלדי"ם אחרים ולזה צוה שאל יבא בשום עת רק בזאת שהיא המלכות ובעת הזאת יכנס והנה זו העת היא חד דרגא ממנא שהיא המלכות אשר היא ממונה על כל העה"ז כנודע כי היא המשגחת בעה"ז כי היא ראש לתחתונים והנה בכל חפצי ומבוקשי העה"ז הכל הם ביד עת הנז' וז"א ועת לכל חפץ תחת השמים. והנה ביארנו היות הרבה עתים כמ"ש ואל יבא בכל עת אמר כי זה ויהי מקץ אינו ח"ו סוד קץ הימין שהיא עת קדישא הנז' כי ח"ו שלא השיג פרעה חלומו מצד קץ הקדוש הזה אלא מצד הטומאה הנק' ימים ולא ימין כנודע והוא נק' קץ שם לחשך שהוא דרגא דטומאה ומתמן חלם ההוא חלמא:

ויהי בבקר ותפעם וגו' שאל פירוש ותפעם מה עניינו כי נגזר מלשון פעם ושאל היאך צודק כאן לשון פעם וביא' כי גם בנבוכדנצר כתיב ותתפעם רק שהוא כפול בב' תוי"ן. והענין כמשז"ל כי נ"נ ראה חלום ופתרון ושכח שניה' ופרעה ראה חלום לבד ולכך כתיב ותפעם אמנם ביאר עתה פי' ותפעם ואמר כד"א לפעמו וגו' והוא נאמר בשמשון ודרשו רז"ל כי הי' בא לו הנבואה לפעמים פעם בא ופעם הולך ולא היתה הנבואה מתיישבת בו כשאר הנביאים רק לפעמים לבד ולא ביישוב תדיר רק למקרה וע"ד כתיב ותחל רוח ה' לפעמו ר"ל להיות דכדין הוה שירותא ר"ל כי אז הי' מתחיל להתנבא כמ"ש ותחל וגו' לכן הי' לפעמו לפעמים ולא תדיר וכן הענין כאן כי חלום פרעה הי' הולך ובא פעם זוכרו ותכף נשכח ממנו ולכן היתה תמיהת פרעה לידע מהו סוד הדבר הנפלא הזה שלא הי' מתיישב עמו רק פעם באו ופעם הולך אמנם להיות שהיה חלום לבד כתיב ותפעם. אמנם בנ"נ היו שתי פעימות ושתי התעוררות כי פעם היה בא החלום בזכירתו ופעם שוכחו והיו ב' פעימות ולז"א ותתפעם הנהנתבאר פי' תיבות ותפעם מלשון פעמים. גם נתבאר החלוק או' כאן ותפעם והתם ותתפעם בב' תוין שהוא כמו כפעם בפעם הכתוב בשמואל בתחלת נבואתו שר"ל כי היתה הנבואה בא אליו בהתעוררות לזמנים ולא תמיד. והנה לראותו תימה הזה הגדול שלח לקרוא לחכמים ולחרטומים ולא כן אירע לו פעמים אחרות: עכ"ל. ועיין מה שכתבנו בספר אור הגנוז בס"ד.

והרא"ג ז"ל כ' כד"א ויהי מקץ שנתים ימים הכריח שיום יום הם מלכות ויסוד מקרא דהכא דכתיב ויהי מקץ שנתים ימים כנזכר לעיל דרגא דאית בי' זכיר' דהיינו שנתחברו ונתעוררו שנתים ימים שהם יסוד ומלכות וכו' כנזכר והנה עומד על היאור רזא איהו תפיס קרא ופריש ואזיל כדלקמן. דכל נהר דא יוסף הצדיק ה"ג.

והנה מן היאור וגומר דהא מנהר דא פי' יסוד. אתברכאן פי' של עולו' כלומר מתברכאן ובזה הם עולות. דרגין דלתתא פי' ז' פרות ז' היכלות ונקראו יפות מרא' ע"ש שהם שבע נערות הראויות לתת לה וכו' כדמפרש ואזיל: ויוסף איהו נהר כלומר והראי' כי יוסף שהוא דוגמתו של נהר זה למטה אתברכ' כל ארעא דמצרים בגיני'. א"נ קשי' לי' אומרו והנה מן היאור וגומר שהיל"ל והנה מן הים דהיינו מהמלכות כי היא הזנה כל העולמות לז"א בגין דההוא נהר כלומר הגם כי היא המשק' אותם מ"מ אין לה בידה הטוב הזה כי העיקר הוא היסוד שהוא הזן לכל העולמות בהשפיעו בה משח רבו' דכל המדות העליונות והראי' שכן הוא במוחש דיוסף איהו הוה מפרנס כל ארע' דמצרים ולא יהודה.

ות"ח ההוא נהר שבע דרגין וכו' השת' פרושי קא מפרש מאן אינון דרגין דלתת' דקאמר יפות מרא' הם שבעה היכלות ואפשר שנק' כן ע"ש שהם מתיפו' ומשתקיין מהשכינ' הנק' מרא' וכן ג"כ בריאו' בשר כלו' בריאו' מהמלכות הנק' בשר. ואפשר נמי על שם שהם הם המייפים את מדת המלכות הנק' מראה בסוד מעש' התחתונים הנחת' בהם והשכינה מתקשט' בהם וזהו ג"כ ובריאות בשר המבריאות והמחליאות את המלכות הנק' בשר מחולאים כי כשהי' חולת אהב' לאתקשר' לגבי דלעילא כשהי' * אצ"ל היא מתקשטת: מתקשט' בהיכלות הללו. דלא אשתכח בהו פירוד' הכונ' לומר שאלו ההיכלות ע"י נפעל כל פעולות העולמות ועל פיהם יהי' כל ריב וכל ההנהגות ואין הנהג' בעולם כי אם בהסכמתם כלם וז"ש ותרעינ' כלו' רועים ומנהיגים העולם באחו באחוות' בחבור' דלית בהו פירוד'. וכלהו לשבח' קיימי פי' אפי' כשיורד' מאתם איזו הנהגה רעה הכל הוא לטובה ולשבח כי הם ממונים מאתו ית' להנהיג העולם ואין רע יורד מלמעלה והכל לתכלית טוב. ואפשר שהוא פי' למלת יפות מראה ובריאות בשר כלו' שהנהגת' שמנהיגים העולם הוא לשב' ולתפארת וז"ש בסמוך ועל דא שבע פרות יפות מראה כלו' על דא שותרעינ' באחו באחוות' באחדות' וקיימי לשבח' לכך נקראים שבע פרות יפות מראה: דהא כל הני דרגין וכו' הראויות לתת לה מבית המלך הכריח עוד דכלהו לשבח' קיימאן שכן נתונו' המה לה מבית המלך דהיינו ת"ת ובודאי כל הדברים הבאים מבית מלכו של עולם הם לשבח' ועל דא יפות מראה ובריאות בשר איקרון. ולקבל דא כתיב שבעת הסריסים פירוש כנגד ז' היכלות הקדושה שבעולם הבריאה והם הנז' בפ' בראשית דף כ"ג ואלו ההיכלות אינן מתגלות אלא ביום שבת כנז' שם ובשית יומין דחול הם סגורים ואינם נפתחי' ולכך קראם הכתוב שבעת הסריסים על שם שמסרסים את עצמם כל ו' ימי המעשה ואינם פועלים * יעוי' במק"מ: וזה שמעתי מפי הה"ר יצחק אשכנזי יצ"ו. ועד"ז אפשר לפרש מה שאמר המשרתים את פני המלך שהמלך הזה הוא בבינה כנז' בפ' שמות דף ר' * ובכת"י כ' דף ד' ולא ידעתי הכוונה וע' בזהרי חמה קצ"ג ב' מלך במשפט כו' ובדף קצ"ה א' שלח מלך: ואלו הז' היכלות דבריאה משרתים אל המלך הזה שכן אימא עילאה מקננא בכורסיי' וז"ש לעיל ואלין אינון יפות מראה שהם בתולות טובות מראה ותרעינה באחו כי מהיצירה ולמטה נאמ' ומשם יפרד אבל היכלי הבריאה כלא באחדותא באחוותא וכלהו לשבחא קיימי כלומר לשבח ולרחמים שכן אינם מתגלים אלא ביום שבת מש"כ בהיכלי היציר' ששם כל בעלי הדין. כד"א ואת שבע הנערות הראויות היינו נערות בתולות טובות מראה דעלייהו קאי קרא.

ר' יצחק וכו' בא ר' יצחק ופליג ואמ' דאינן אלא היכלי היציר' וז"ש עילאין על אחרנין כלומר שהיכלות הקדוש' הם למעלה מהיכלי התמורות דג"כ בא לאשמועינן מאן אינון שבע פרות הרעות: שבע השבלים ר' יהודה אמ' וכו' הוסיף על תרי תנאי ופירש מי הם השבלים הטובות והרעות כדמפרש ואזיל. דכתיב ביה כי טוב ובשבלים נאמר ז' השבלים הטובות והם ג"כ בהיכלות הקדושה אלא שהם בחינות שונות מבחינות הפרות וזהו שפתר לו יוסף ז' פרות הטובות ז' שנים הנה וז' השבלים הטובות ז' שנים הנה חלום אחד הוא כלומר הכל רומז במקום אחד בקדושה אלו בהיכלות ואלו במדורין כמו שיתבאר בסמוך וז"ש.

אינון מסטרא דדכיו ולא קאמר מסטרא דקדושה כנז' לעיל הם המדורין המקיפים את ההיכלות כי כינוי סטרא דקדושה לא איתי' אלא בהיכלות הקדושה אבל במדורין שהם כחות טהורים אלא שפעמים מתמלאים מכתות מלאכים טמאים כפי מעשה התחתונים כנודע לכך אמר בהם מסטרא דדכיו: אמנם שבע הפרות הרעות וז' שבלים הרקות יהיו שבע שני רעב כלומר הם רומזים מקום הרעב וז"ש ואלין מסטרא דמסאבו כלומר השבלים הרעות הם מדורין המקיפים היכלי הקליפות דוגמת מדורי היכלי הקדושה כנזכר בפ' בראשית דף מ'. אחזיין ליה כל הני כלומר בשלמ' ז' שבלים הטובות והרעות שהם המדורין דבסטרא דדכיו ומשריין דבסטרא דמסאבו ניחא. אבל ז' הפרות הטובות שהם ז' היכלי הקדושה אמאי אחזיאו ליה והלא לא היה ראוי והגון לכך: כגוונא דילהון חמא כלומר לא ס"ד שרא' ההיכלות ממש בעצמם במקומ' אלא בהיכלות התמורות משם ראה היכלות הקדושה כי כל מה שבהיכלות הקדושה נחתם בהיכלות התמורות וממה שלמטה מסתכלין מה שלמעלה וז"ש בסמוך ואיהו חמא באינון דרגין דלתתא. כמא דאיהו בר נש הכי אחזיאו ליה בחלמי' ולכך מלך קשה כזה הראו לו בחלומו במקום הראוי לו בהיכלות התמור' כנזכר וזהו דמסיק ובגין כך פרעה חמא כדקא חזי ליה ולא יתיר. הכי סלקת בכל לילה ולילה. לאשתמודעא להשיג. וי"ס דגרסי לאשתכחא והכל אחד.

רבי חזקיה פתח וכו'. לכלא שוי זמנא וזמן קצוב אתא לפרושי כפל הפסוק דכיון דקאמר לכל זמן מאי ועת לכל חפץ היינו הך לזה אמר לכלא שוי זמנא וזמן קצוב ותרתי קאמר. חדא לכל זמן כלומר לכל דבר ודבר הן לטוב הן להפך יש זמן שיבא עליו ואם יתמהמ' חכה לו כי בא יבא וזהו שאמר לכולא שוי זמנא. שנית ועת לכל חפץ רוצה לומר ואותו זמן שיבא יש לו זמן ועת קצוב כמה יעמוד ויתמיד אותו העושר או אותו החולי ח"ו וכיוצא וזה שאמר מאי ועת לכל חפץ זמנא ועדן הוא לכל ההוא רעותא דאשתכח לתתא ר"ל דבר שחפץ בו ית' שירד למטה אל התחתונים יש לו עת קצוב כמה יעמוד. זמן שוי לנהורא ולחשוכא וכו' אפשר לומר דכל מה שפירשו רז"ל במדרש שכל הכ"ח עתים הם בגליות כאן התנא כללו בדבורו הקצר באומרו זמנא שוי לנהורא דשאר עמין וזמנא שוי לחשוכא דאיהו גלותא דישראל וכו'. כדכתיב עת לעשות לה' פירשו בפ' תרומה עת מלכות והיא בלתי מתוקנת ומקושטת וצריכ' תיקון לייחד' עם הת"ת וזהו לעשות לה' אימתי כשהפרו תורתך. ולא יבא בכל עת אל הקדש מדקאמר ואל יבא בכל עת שר"ל אל יבא בכל עת שיזדמן אליו דהיינו עת רעה שהיא הקליפה אלא בעת הידוע' הנק' זאת כמ"ש בזאת יבא אהרן וכו' ש"מ שהשכינה נק' עת והכי פירשו בפ' וירא דף ק"ו. מסטרא דההוא קץ וכו' ה"ק ויהי מקץ דהיינו הקליפה הבא' אחר שנתים ימים דהיינו מלכות ויסוד כנז' לעיל ופרעה חולם משם בא לו החלום. שאעפ"י שלכל זמן ועת שהיא השכינה היא ממנ' לכל חפץ לא בא לפרעה חלומו משם אלא מצד קץ דחשך שמשם חמא פרעה בחלמי' והיא הקליפה הבא' אחר שנתים ימים כנזכר:

אבל ת"ח ותפעם רוחו כד"א לפעמו מלשון פעם והוא שפעם הוה אתי רוחא דהיינו רוח הקדש ופעם אזיל לפי שלא היתה רוח הקדש עמו בקיום והעמד' לפי שהיתה התחלת הנבואה כדמפרש ואזיל. א"נ מלשון פעמון שהענבל שבתוכו אזיל ואתי כך הוה רוח הקדש הולך ובא הולך ובא וכן ג"כ הוא פי' ותפעם דהכא. כדין הוה שירותא כלומר לפי שותחל רוח ה' כלומר שהיתה אז התחלת הנבואה לפיכך לפעמו אתי רוחא ואזיל. אוף הכא בפרעה. רוחי' אתער ביה ואזיל שהיתה רוחו מעוררתו ומזכירתו וכשהי' רוצה להסתכל בדברי החלום היה הולך לו באופן שלא היה יכול להתיישב בדבר כדי לפתרו. אתער תרין מדקאמר ותתפעם ר"ל שני פעמים כמ"ש כפעם בפעם שני פעמים והענין שנבוכדנצר ראה החלום ופתרונו ושכח את שניהם ורוחו היתה באה ומעוררתו ומזכירתו מעט מהחלום והולך לו ומעט מהפתרון והולך לו באופן שהיה מערבב החלום עם הפתרון בערבוביא ובסירוגין ולא הוה יכול להתיישב בדעתו וז"ש פעם בהאי ופעם בהאי ר"ל פעם היה מעוררו בחלום ופעם מעוררו מפתרון. א"נ כולו בחלום קא מיירי ופעם היה מעוררו ומזכירו קצת מהחלום והיה חוזר ושוכחו וחוזר ומזכיר לו קצת אחר וחוזר ושוכחו וז"ש ואזלין ותייבין כלומר הולך ובא וזהו פעם בהאי ופעם בהאי כלומר פעם בקצת החלום ופעם בקצתו האחר כסדר ושלא כסדר ולא מתיישבא בדעתיה. עכ"ל הרא"ג ז"ל: