אור החמה על ספר הזהר א:שפו

ויהי מקץ מאי מקץ ר"ש אמר וגומר לפי דברי ר"ש פירושו אחר שעבר קץ השמאלי המשכיח נזכר יוסף והיינו מקץ א"כ יקש' מ"ט עמד הקץ הזה בין יוסף והזכירה ותירץ בגין דכתיב וגומר יוסף צדיקא יקבל טוב' מהרע התחתון החיצוני:

אסתכל בחלמיה וראה מדרגו' הקדוש' מלכות שלשה שריגים חג"ת וכיוצא אמר ודאי חלמא דזכיר' איהו וזה ראה בקדוש' ומן הקדושים הוא והוא טעם שזה רשע הי'. אמנם יש מבוא במדרגות העליונות להראה בתחתונים בחצונים ולכך מדרך אותם המדרגות בא החלום ההוא לרשע הזה לבשר יוסף בבית הבור כדפי' בפ' וישלח ולזה חטא יוסף בשגגת תלמוד שחשב היותו מן הקדוש' ואינו:

אתר דהוה ביה נשיו. החיצוני כמו ששת מבטחו בו.

קם קמי' אלו היה מצד הקדוש' לא היה כח בחיצוני לעמוד בינו ובין כח הזכיר' אמנם מפני שהי' חצוני החיצונים מבדילים בינו ובין הקדוש' מקום הזכיר' ויוסף נתן כחו למטה והבדיל הרעה בין יוסף ובין הזכיר' העליונ' ונזה לא זכר שר המשקים את יוסף שעמד בינו ובין הזכיר' והיינו וישכחהו כדמסיק וזה כי הבטחון במלכות וצריך לקושרה בזכיר' יסוד ואין כח בשר המשקים לייחד ח"ו שהוא חצוני:

שנתים ימים ימי המלכות שנת הלבנה וימי הת"ת שנת החמה והיינו דרגא לדרגא וגומר:

דא חלמא דיוסף עם היות שראה אותו פרעה הכוונה שצפה המדרגות העליונות מתוך המראה הראוי לו והוא רוכב על המראה ההיא שהיא חזחזית חלומו לא על היאור האמתי למעל' ח"ו אלא אותו דמות המתדמה לו במקומו והוא כמי שצופה השמש בכלי מלא מים שהוא למעלה משמש הנרא' אליו בכלי ההוא וכן הי' הרשע פרעה הכתיר את הצדיק מצד הבחינ' הזו וצדיק נכתר במקומו למעלה ופרעה למטה מצד הגשמי מקום חזחזית חלום פרעה ויוסף במצרים עומד עליו כאומרו רק הכסא אגדל ממך אמנם למעל' ברוחניות פרעה בחצונים ויוסף בקדושה עליונה:

דהא משפט יעמיד ארץ וגומר רצה להמשיל הספירות במשל הארץ והמשפט כאלו תאמר כמו שבמשל אין קיום כלל לארץ ויתחרב אלא ע"י המשפט המנהיג יושביה כך המלכות אלמלא הת"ת ברחמיו מנהיגה בחינותיה ישרפו כל הנמצאות ממנה ולמטה בדיניה הקשים והיינו איש את רעהו חיים בלעו וז"ש דהא משפט יעמיד ארץ וילמד הנמשל מן המשל. וגם אחר הקיום הם קישוטיה שהיא מתקשטת בהם והיינו במשפט יעמיד יתן הנהנה עוד נוספת על קיומה והיינו טוב הקישוט וההנהגה הנאותה וז"ש וכל תקונוי וגומר. הג' יוסיף על קישוטיה מזונות וההשפעה לכל הבחינות אשר בה אחר התיישבם על תיקונם וז"ש וזן לה וזה ג"כ בכלל מלך במשפט שגם במשפט להעמיד השערים ולפקח צרכי המזונות של יושבי הארץ. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' חלמא דזכירה הוא כלומר חלום טוב הוא וראוי לזוכרו תמיד כמשז"ל חלום טוב צריך לזוכרו בכל עת וכדאי' לקמן דף קנ"ט ולז"א א"כ אחלה פני שר המשקים שיזכרני אל פרעה ואיהו טעה וכו' דהא ביה בקב"ה הוי כלא ואין ראוי לו לאדם שיזכור חלומו הטוב אלא בינו לבין קונו לא ע"י סרסורים. אתר דהוה ביה נשיו היינו הקליפה שיש לפניה שכחה וכן היא גם כן משכחת לימודו של אדם. אלא וישכחהו אתר דאית בי' שכחה ושיעור הכתוב כך הוא טעם שלא זכר שר המשקים את יוסף לפי שבא לפניו המשכחו וישכחהו כמו וישכיחהו שהקליפה עשה לו שהשכיחו. אי נמי הכי פירושו ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו ויהי מקץ כלומר סבת וישכחהו היה אותו הנקרא קץ. דתב דרגא מלכות. לדרגא דאית בי' זכיר' היינו היסוד והכונה שנתייחדו ונתחברו אלו הנק' שנתים ימים ובאותו הייחוד עלה זכרונו לפניה' ואז ופרעה חולם וע"י החלום ההוא נתעל' במעלות ושיעו' הכתוב וישכחהו ויהי מקץ דהיינו דרגא דאית ביה שכחה כנזכר עד שבאו שנתי' ימים דאית ביה זכיר' ואז ופרעה חולם. מאן דחמי נהר חמי שלום שכן נהר הוא היסוד ונהר ויאור הכל א' וכן שלום הוא ביוסף העליון שלום הבית ומה שמורה זה מורה זה. כד ברא קב"ה א"ס ב"ה. עלמא עילא' עולם האצילות העליון לכל העולמות. אתקין כלא כדקא יאות רמז אל התחלק המדות לג' קוים חסד דין רחמים בנתים למזוג ביניהם וז"ש אתקין שאין לך תיקון גדול מזה היות הדברים באים ממוזגים בהמזגה מתוקה והקדים הקדמ' זו כדי לפרש מה שפי' בפסוק שבמשפט הוא יעקב המכריע. ואפיק וכו' מהבינ' הוציאם ששם הכניסם החכמה כמ"ש כלם בחכמה עשית בבינ'. נהורין עילאין ו' קצות. מנהרין לכל סטרין שהם מזרח מערב צפון דרום מעלה ומט' ורוצ' לומר נהורין עילאין מחולקים. לשית סטרין כנזכר. א"נ מנהרין לכל סטרין יר' שאין לך הנהגה בעול' שלא תהא מונהגת מאלו הו' קצות וכלם מסכימים להנהג' ההי' וז"ש מנהרין לכל סטרין ר"ל מנהירים ומאירים בהנהגת' לכל סטרין וכלם מסכימים לדעת א' באופן שנעשים הכל א' וז"ש וכלא איהו חד. א"נ ר"ל אע"ג שחלקתי לך לנהורין סגיאין אין ביניהם פירוד אלא כלא חד. וברא בכלל נהורין הנזכרים. שמים דלעילא דהיינו ת"ת וארץ דלעיל' מלכות לאתתקנ' כלהו כחדא כי אין איש בלא אשה ואין אשה בלא איש וזהו התיקון שלם וכל זה לתועלת התחתונים שע"י ייחודם למעלה נמשך לעולם שפע רב. מלך דא קב"ה בינה במשפט דא יעקב ת"ת. דאיהו קיומא דארעא פי' יעמיד ארץ לא הדר למלך אלא למשפט שהוא הת"ת. ועל דא ו' שהוא ת"ת אתזן מן ה' עילא' שהיא הבינה. ושיעור הכתוב מלך שהיא בינה היא מתחברת במשפט שהוא ת"ת לזונו ולהשפיעו לפי שהוא המעמיד את הארץ שכן המלכות מתקיימ' בשפע הת"ת וז"ש ה' תתאה אתזנת מן ו' ה"ג. בכל תיקונוי וזן לה היינו מיני השפעו' שמשפיע לה שהם סוד שאר כסות ועונה. ולפי פי' זה יהי' ואיש תרומו' היינו סמאל שהוא בקליפה מקום הת"ת וכשמתרומ' ומעל' הקטרוג למעלה יהרסנה לארץ העליונ' כביכול בכח הדין: ד"א מלך דא קב"ה במשפט דא יוסף כפשוטו. ואפ' לפר' כן מלך דא קב"ה ת"ת במשפט דא יוסף יסוד. יעמי' ארץ מלכות לפי שמשפי' בה שפע גדול ולכך וכל הארץ דהיינו כל אותם חיות השד' התלוי' בארץ הלזו באו מצרימ' דרך המצרי' והשבילי' לשבור אל יוסף ר"ל לשאול אוכל לנפש' מהשפע העליון יסו' כנזכר בפ' ויגש דף ר"ח. ובגין דאתרעי ביה ביעקב פי' שהת"ת מתעל' בסוד הרצון העליון שמתעל' בסוד הדעת לכך עבד ליה ליוסף דהיינו היסוד שיהא הוא שליטא על ארעא מלכות כנזכר ענין זה בפ' ויגש דף ר"ו. ולפי זה יפורש ואיש תרומות כפירושא קמא כנזכר. ר' יוסי אמר וכו' במשפט יעמיד ארץ דא יעקב דהא וכו' ה"ג. ואיש תרומו' יהרסנ' דא רחבע' שהוא עשה הפך דוד אבי אביו שהיה עושה משפט וצדקה והוא לא עשה כן אלא אמר אבי העמיס עליכם עול כבד ואכי אוסיף על עולכם הרי שנתרומם ונתגדל על ישראל וזהו איש תרומות דא ירבעם * נצ"ל רחבעם. א"נ שהגדיל המסים והארנונית על ישראל וזהו איש תרומות כלומר הרבה תרומות שירימו מנכסיהם מנדה בלא והלך. ואיש תרומות יהרסנה דא פרעה בגין דאקשי וכו' כלומר שנתרומם ונתגדל לומר מי ה' אשר אשמע בקולו. בקדמית' על ידא דיוסף וכו' ה"ג בלא וא"ו ופשוט הוא:

רבי אלעזר פתח ואמר חי ה' וברוך צורי וגומר אלהי ישעי גרסי' ול"ג אלהי צור ישעי. אלוהי כתיב בוא"ו האי קרא אית לאסתכל' פי' שיש בו הרבה קושיות והתחיל לפרש חדא מינייהו דאלוהי כתיב בוא"ו ואח"כ כללם יחד באו' בהאי קרא אית לאסתכל' וסמך על המעיין וכן דרכו בכמה דוכתי. והשת' אתא לתרוצינהו ומחלק התיבות במדו' העליונות וכפי אותה המדה כך ספר שבחה ואמר דא חי' צדיק' יסוד' דעלמא דאיקרי חי עלמין כלומר לא ס"ד שהשבח הזה שאמר חי ה' שהוא שבח. זה אינו ח"ו כי בו ית' לא יצדק אלא היכא דשייך מות ח"ו אלא מדה א' יש לו לקב"ה שנק' חי דעלמין ע"ש פעולותיו כי הוא מקבל החיים והשפע למעל' ומשפיע חיים לעולמות כלם ונקר' חי העולמים. דא הוא דכתיב וברוך צורי * ברוך ה' צורי. תירץ שהוכרח לומר צורי כדי לחלק בין ברוך לברוך כי מלת ברוך צודק בכמ' דוכתי. ולפי שהמשורר רצה לייחד שתי המדות יסוד ומלכות וכבר הזכיר היסוד באו' חי ה' וייחדו במלכות הנק' ברוך וכדי שנבין שהוא במלכות לזה אמר צורי כלומר באותו ברוך שהוא צורי כלומר חזקי ותוקפי שהיא המלכות וז"ש דא הוא דכתיב ברוך ה' צורי דהיינו מלכות המלמד ידיו של דוד לקרב וכו' כנזכר בפ' ויצא דף קס"ד. ודא עלמ' דאתקיים עלי' צדיק' דא כלומר כי המלכות הזה הוא מתפרנס ומתברך מהיסוד הזה דקאים עלי' ולז"א שמהחי הזה שהוא יסוד יהי' ברוך צורי ממנו כי הוא המעמיד' והמקיימ': וירום דא עלמ' עילא' בינה. אלהי בוא"ו דא שמים ת"ת ושיעור הכתוב כך הוא חי ה' יסוד וברוך יהא צורי ממנו דהיינו המלכות כנזכר והם תרין דרגין דלא מתפרשין והא כיצד וירום דהיינו הבינה יהא משפיע ומעטר לאלוהי ישעי דהיינו הת"ת בסוד תרין עטרין דירית מאבא ואמא שאז כשהחתן ת"ת מעוטר יכהן פאר ההוא הנק' חי שהוא מקור דביר' נביע במלכות ולא פסיק ולפי שדוד ע"ה הוא המדבר בעדו ולמדתו לזה אמר בכינוי מדבר בעדו אלהי ישעי. והכריח כן מקרא דכתיב השמים שמים לה' דהיינו השמים בינה ה' שמים כנזכר בתיקונים דף ל"ג ע"ש שיצאו ממנה ה' פ' רקיע דהיינו ה' שמים ואל השמים בינה מעטרים סוד שמים דהיינו אש ומים שהם סוד תרין עטרין שהם סוד חסד שבחכמה דהיינו מים וסוד הגבורה שבבינ' דהיינו אש וזהו שמים אש ומים והיא המעטרת אותם שמים לה' ת"ת ואז והארץ נתן לבני אדם רוב השפעה ורוב ברכות. ת"ח ברוך כד"א ברוך ה' ה"ג * בכת"י כתיב אדני: בא להכריח כל מה שאמר ואיך ברוך זה הוא במלכות מדבר הלמד מעניינו מה כתיב ברוך אדני באלף דלת נון יוד שפירושו ברוך הוא אדני וכשהברוך הזה הוא מיוחד ביום יום שהם יסוד ות"ת אז יעמוס לנו משאות ומעמסות השפעה האל ישועתינו דהיינו הבינה א"נ האל ישועתינו היינו אלהי ישעי דוא"ו דהיינו ת"ת וסלה היא הבינה. יום יום אלו שנתים ימים. פי' מלכות ויסוד שכל א' מהם נקרא שנה ונקר' יום ואל תתמה איך המלכות שהיא ליל' נקרא יום דהכי פי' בפ' בשלח עכ"ל הרא"ג ז"ל: