אור החמה על ספר הזהר א:שפה

ד"א כי עצום דא הוא מקטרגא. נתן הכתוב טעם למה הוצרכו התחתונים העזר מהשכינה כנז' ואמר משני טעמים הא' כי רב מאד ולכך צופה תמיד לאדם ומקטרג מכמה דרכים לכך נעזר מהשכינה. הב' כי אחר שנצחו עולה כח החיצוני העצום החזק למעלה לקטרג עליו ואיהו תקיפא כפרזלא תקיפא כטורא. מלת עצום מורה על חוזק הכמות והאיכות כהר דהיינו בכמות ובאיכות כברזל והוא מקטרג עד שנוטל נשמה בדבר עליון דהיינו שהוא עושה דברו ולזה הוצרך האדם השמירה והתיקון והעזר בשכינה כנז'. ועתה הם שני פירושים במלת עצום השטן הנוטל הנשמה.

גדול יום ה' יום פקודת האדם לדין ללכת לבית עולמו על החיצוני הזה ונורא מאד והנה הם ג' מלות גדול ונורא ומי יכילנו והיינו נגד שלשה עניינים גדול מורה שליט על כולא וזה גדולת היום ההוא הרב והגדול שאין נמלט ממנו. הב' נורא שאינו כך אלא קשה ונורא וז"ש ותקיפא ואמר מאד להיותו חזק על כל הנמצאות ואמר ומי יכילנו שאין למלט ממנו וז"ש וכולהו תחות שולטנותיה ולאידך פירושא שפי' כי עצום מאד עושה דברו ושכרו ליום הגדול היינו דמסיק זכאין אינון צדיקייא וגו' לעלמא דאתי בינה למחדי שמחת הבינה וזה מצד הייחוד קב"ה ושכינתיה וז"ש דזמינין וגו' ואמר זה להשלים בכי טוב דכתיב וישמחו כל חוסי בך וגו':

והרא"ג ז"ל כ' בגין לאסתאבא להו ל"ג. וע"ד קב"ה אזדמן קמייהו בגין לנטרא ושיעור הכתוב וה' שהוא מלכות ות"ת הנועדי' יחד נתן קולו דהיינו פני הרחמי' ת"ת לפני חילו ישראל לנטרא לון כמגן העומד להגין מפני האויבי' וזה לפי שרב מאד מחנהו דכמה ממנן שליחן וכלהו קיימי לאסטא' ולכך עומד לפניהם להצילם מהם והטעם שעומד כנגדם לפי שהם צדיקים ועושים דברו ועוסקים בתורה. א"נ לפי שעצום אחד דהיינו צדיק א' בארץ שעוס' בתורה הב"ה מציל כלם בשבילו והכי קאמר טעם נתן קולו לפני חילו לשמור את כולם לפי שההוא יחיד עצום עושה דברו עכ"ל הרא"ג ז"ל:

הדרן עלך פרשת וישב יעקב. בילא"ו:

דא איהו קץ דשמאלא. ירצה קץ לשון סוף משך השמאל שהיא הגבורה שסיף פעולותיה נגמרות ע"י החיצונים והיינו אומרו קץ דשמאלא והוא לשון קציצה וכריתה.

חשך היא הגבו' והדין שהשחרות הוא יותר חזק מהאודם והיינו הכלי שבו השמאל והגבורה כורתת וקוצצת הצריכים כריתה ועקיר' ומקומה ידוע למטה מן המלאכים אשר בהיכלות לצד צפון ומשם מתפשטת למעלה מן ההיכלות מבחוץ דהיינו סוד המדורין ללמד קטיגוריא לפני הב"ה על הנבראים והיינו ושאט לעילא ממדרגתו וקיימא קמי קב"ה ואסטי היינו שטן שני פירושים הא' לשון התפשטות מלשון שטו העם שמתפשט מעלה ומטה כדפי'. הב' לשון נטיה כעין שטה מעליו וכיוצא.

ולכל תכלית וגו' הענין שההעדר סבת ההויה וכן מהשטנת השטן נמשכים כמה דברים טובים שאלולי הסטנתו לא ימצא הצדקת הצדיקים וכיוצא וכן יתחדשו כמה הויות טובות בהעדר המציאות הקודם א"כ טוב זה מות או מלאך המות אמנם אין כוונת השטן לשום טובה מהעתידות אלא הכוונה לתת תכלית להוויות להעדירם וז"ש כל עובדוי לא אינון וגו' אמנם הב"ה מסכים על ידו מפני המציאות הטוב העתיד להיות. ויש לשטן עוד פעולה ג' קשה מן הכל שהוא אבן דהיינו יצה"ר המכשיל בני אדם וז"ש אבן וגו' דבה כשלין חייביא דהיינו מלת אבן ומציאותה בזה העולם התחתון החומרי דהיינו ארץ עיפתה כמו אופל שאין הארת הרוחניות בה שכל המאירים בה מיד מחשיכים בהתלבשם בחומר העכור והעד הנשמ' והיינו אומרו וקיימא בהאי ארץ ר"ל ארץ התחתונה עולם היסודות דאיקרי ארץ עיפתה וגומר:

ת"ח אית ארץ החיים היינו מדת המלכות המתפשטת עד תחומיה שהם סוד חשמל ועד שם התפשטות החיים והיינו ארץ ישראל שעד כאן התפשטות אור הת"ת הנק' ישראל והיינו חיים עליונים מתפשטים שם והיא נקראת בשם אבן כאומ' על אבן אחת שבעה עינים והאבן הזאת משם רועה אבן יש'. והחיצונית ארץ המיתה ארץ אופל כדפי' ומתפשטת כל מקום החומר והיינו אבן אופל וצלמות. וז"ש מאן אבן אופל וצלמות דא קץ דאיהו מסטרא דחשך דהיינו גבורה זוהמא דדהבא ולזה הוא אבן המכשיל הנאצל מאופל וצלמות זכר ונקבה של החצונים ושוכנת בתחתונים מקום אופל וצלמות שאינו נכנס בארץ חיים ארץ ישראל:

ת"ח כמה אית וגומר להנצל מכשלון האבן הזאת והם ג' בחינות הא' העבוד' מעשה המצות היינו פולחנח דקב"ה. הב' התורה ולאשתדלא. הג' תולדה יוצאת מבין שניהם דהיינו להתחכם מתוך המצות והתורה עוד פולחנין דקב"ה שהם טעמי המצות והעבודה כי בזה יוסיף האדם ליזהר מכשלון האבן ולזה התורה מכרזת מי פתי וגומר:

אשתדל במעש' ואתדבק בלב שאינה מן השפה ולחוץ:

זכי לאתתקפא ממש מושך לו חוזק מן הת"ת עץ החיים וגומר:

אתתקף ביה בעלמא דאתי מפני שהת"ת נאחז במלכות ובבינה ולזה מי שמתחזק בו בעולם הזה שהוא נגד המלכות נאחז בו בעולם הבא שהוא נגד הבינה.

בכמה דרגין מתפרשן וגומר והיינו התורה מדרגות בעולם הזה ומדרגות בעולם הבא כפי אחיזת האדם במדריגותיה כך יזכה בנשמה במדרג' ההיא בעולם הבא והיינו דמסיק ת"ח אילנא דחיי וגומר יש בענין הדבקות בתורה עץ החיים בחינות בין תוכיות לאין תוכיות כ"כ וז"ש מתפשטין דא מן דא ועכ"ז אחדות הספירות במקומו עומד כדמסיק. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' רבי חייא פתח קץ שם וגומר דא איהו קץ דשמאלא ר"ל קץ הנמשך מהשמאל דהיינו הגבורה וזהו קץ שם לחשך שהיא הגבורה הנק' חשך שם לה קץ דהיינו רצועה בישא כדי שתלקה על ידה ותפעול פעולו' גבורותיה על ידי קץ זה ונק' קץ על שם שנותנת קץ ותכלה לכל הבריות וכן נק' קץ כל בשר ע"ש שמכלה הבשר ונותן לה קץ ואפיסה והמשים הקץ הזה לחשך היא הבינה שממנ' דינין מתערין אל הגבורה וממנה נמשכים כל הפעולות. דאיהו שאט בעלמא להסתכל ולראו' להלשין אח"כ עבד אל אדוניו. אבן אופל וצלמות דא אבן נגף וכו' ה"ג אבן אופל וכן כתיב בקרא וטעות הוא שנפל בספרים לגרוס ארץ אופל. האמנם קשה דלא לשתמיט ספר א' לגרוס אבן אלא כל הספרים גרסי ארץ אפל וצלמות ואולי היו גורסי' במקרא ארץ אפל וצלמות כגירסת הספרים ולפי זה אתי שפיר מאי דקא מיבעי ליה לקמן מאי ארץ אפל וצלמות דקא הדר לקרא ואל תתמה על זה בהיותם גורסי' במקרא ארץ כי אפי' בספרי תורה היו מהם שהיו גורסים אלין הכי ואלין הכי כדאית' בגמ' ג' ספרים וכו' ובזוהר מצאתי כמה מקומו' דהוו גרסי בספריהם נסחא אחרת ופי' הפסוק כפי גירסתם כדאיתא בפ' נח בפסוק נורא עלילה וכו' לכו חזו מפעלות אלהים ובקרא כתיב מפעלות ה'. וכן בריש פ' בחוקותי את משפטי תשמרו ובקרא כתיב מצותי וכן בויחי דף רכ"א והי' השרב לאגם ובמקר' כתיב לנוה צאן ומקרא דוהיה השרב לאגם והיה השרון כתיב וכן אם עונות תשמור יה אדני באדנות כתיב והם פירשו ביהו"ד. וכן ויהי נועם ה' פירשו ביהו"ה ובמקרא באדנו' כתיב הרי כמה מקומות היו גורסי' אלו שלא כגירס' שלנו וכמו כן בנדון דידן. וקיימא בהאי דאיקרי ארץ עיפתה כמו אופל הוקש' לו בפסו' דבשלמ' ארץ אופל מצינו אבל אבן אופל לא מצינו ואם הכונה שהיא אבן חשוכה כמו אופל לימא אבן שחורה או אבן חשוכה מאי אבן אופל וצלמות לז"א וקיימ' בהאי דאיקרי ארץ עיפתה כלומר אין פשטיה דקרא כדקא ס"ד אלא ה"פ קץ שם לחשך כדקאמרן והוא לכל תכלי' הוא חוקר והי' אבן היושב בארץ אופל וצלמות דהיינו בהיכלו' התמורו' שם היא יושבת כי ליצה"ר הזה יש לו ז' שמות וכנגדן יש לו היכלו' וא' מהם הוא אבן מכשול כדאית' בפ' פקודי. ה"ג בס"י ת"ח אית ארץ לעיל' ואיהי ארץ החיים אבל האי ארץ דאיהי לתתא איהי אפל וצלמות מאי אופל וצלמות דא איהו קץ וכו' והענין שהוקש' לו במה שאמ' וקיימ' בהאי ארץ עיפתה שלא מצינו מקו' שיהיה כן לז"א ת"ח אית ארץ וכו' כלומר לאו כמו דס"ד שמדבר בארצות האלה התחתונים אלא בארץ העליונ' שבחיצונים שהיא כנגד ארץ הנקרא ארץ החיים וכו'. והאי דקא מבעי' ליה מאי ארץ אופל וצלמות לא ידענ' מאי קא מיבעי' ליה דקרא לא כתיב אלא אבן אופל וצלמות ולא שייך לומר מאי ארץ וגומר אלא כדקאמר ליה קרא וצ"ע ולפי מה שכתבנו שהיו גורסין בספריהם ארץ אופל אתי שפיר דאקרא קא מהדר. אשתדל באורייתא ואתדבק בה תרתי קאמר חד העסק בה וחד שאפי' בזמן שאינו עוסק בה הוא דבק בה שגם בדרך כשהחכ' הולך לבו חושב בתורה וזה דרך החכמים החסידי' שאינם מסיחין דעתן ממנה ושכרו בא לו מדה כנגד מדה דזכי לאתתקפ' באילנא דחיי בעצם שלא די לו אחיזתו בו אלא אחיזה בחזקה דבוק ואדוק בו כדמפר' ואזיל. הכי אתתקנן להו דרגין לעלמא דאתי וזה כיון דאשתדל באורייתא בעה"ז מתקשר' נפשו למעלה במקום שהוא מוכן לעמלי תורה דהיינו גופא דאילנא ממש מש"כ לאחרי' וז"ש ת"ח אילנא דחיי וכו'. דהא באילנא דחיי י"ס דל"ג דהא והטעם לפי שנר' מכריח דבר בעצמו ומ"מ אינו מדוייק שיהי' כמכריח אלא כמודיע הדבר. ענפין ועלין וקליפין אינן כמשמען כי עץ החיים הזה הוא רומז אל הת"ת ולא יצדק לומר בו שום דבר מגדרי הגשם אלא הם בחינות שונות ומעולות זו מזו וזו מזו עד שזו נעשית מוחא לדא ודא קליפה לדא וכלם. בחינות רוחניות הם זו לפנים מזו וכפי מעשיו של אדם כך הוא הולך ומתקשר זולת העוסק בתורה שהוא מתקשר בגוף האילן בעצמו כדמסיק עכ"ל הרא"ג ז"ל: