אור החמה על ספר הזהר א:שפד

ודא חמא דאתחשך וגו' דהיינו שנסתלקו ג' אבות מהמלכות והיא בחשוכא וגלותא כדפי' ושליט עליה חויא בישא דהיינו והעוף אוכל אותם והיינו וירד העיט על הפגרים כדפי בריש פ' ויחי וגו':

ונתת לעבדך לב שומע ירצה לב גשמי מוכן לקבל ההשפעה העליונה דהיינו לב שומע ירצה דבק בשמיעה דהיינו המלכות הנק' שמע וכן כתיב וטוב לב דהיינו שלבו שואב מן הטוב העליון משתה תמיד לעולם שותה מן היין המשומר בענביו מפני שע"י הטוב השוכן בו שאב מן היין:

ורוח נכון מפני שסתם רוח הנזכר בתורה נאמר לטובה ויהי כנוח עליהם הרוח מארבע רוחות בואי הרוח לזה תמה וכי אית רוח וגו' יצדק מלת רוח על החיצוני לזה אמר שיש רוח הטומאה הנק' רוח עועים המעוות האדם מדרך טובה לרעה לכך אמר רוח נכון על הקדוש המתחדש כמו שהוא חדוש השורש יתחדש הענף וז"ש חדש בקרבי אחר שישרה יתחדש מידי חדוש השורש העליון דהיינו חדושה של לבנה וזה שאמר בשעתא דאתחדש וגו' ירצה בכל עת התחדש הלבנה יתחדש הרוח בקרבי:

וכי נשמתין כיון דסלקין לג"ע עליון עול' הנשמות דרך ההיכלות זר ירידתם לעולם: עוד קשה אי צדיקא * יעויין בס' אור הלבנה דרבינו הרמ"ק ז"ל הי' לו גירסא אחרת הכא: איהו שהוא מקום הטהור והקדוש יבעי שקרא שהם החיצונים למטה: ויקשה עוד שממש רצה להתהפך מקדושה לטומאה כאומ' אצא והייתי מורה קושי ועוד קשה אחאב היאך נתחייב בדינו למעלה שהרי נתחייב נבות מיתה מטעם מורד במלכות: הרי אלו ד' קושיות בענין זה ושלשה ראשונות בעיקר הנשמה:

ת"ח האי רוח דקאמרו דאיהו רוחא דנבות הם פירשו הענין סתם בשילוח ואינו כן אלא יש בו ענין מפני שהנשמות כאשר זכאות ועולות למעלה אינם תובעות להיות שקר ולהתלבש בהון אלא נבות לאו זכאה איהו שיתעלה אפי' במקום עליית החצוני מפני שהחיצוני יש לו עליה כאומרו ויבא גם השטן בתוכם אמנם הנשמות בעלותם דרך ההיכלות מיד יתעלו לג"ע עליון א"כ אילו עלתה עמדה שם ולא יצא לשקר ולומר שנבות עלה ולא ירד ורוח אחרת היתה ונכחיש דברי הקדמונים מכל וכל אין ראוי אלא נאמר שנבות לאו זכאה איהו כ"כ שיוכל לעלות למעלה אלא הי' למטה צועק מפני שלא. היה זכאי לעלות שאילו עלתה לא יצאה אמנם ע"י צעקתה למטה עלה החיצוני בצעקתו וכשיצא יצא החיצוני להיות רוח שקר בכח נבות וצעקתו והכריח שנבות לא היה זכאי הוא ממה שהוא התעורר בשקר לנקום נקמתו והשתא צדקו דברי הקדמונים שאמרו שרוח נבות היה אמנם העולה לא היה רוח נבות אלא רוח שקר החצוני המקטרג שיש לו כניסה ויוצא ופועל ע"י שקר וכל איזו פעולה שאפשר ובזה נתקנו ג' שאלות אמנם הד' שאמר שנבות מורד לא יקרא מורד מפני שאינו נותן בעין יפה יטול המלך שלא כדין עם היות שנטל כדין מתוך שהרגו אמר הרצחת וגם ירשת וז"ש קטיל ליה בלא דינא ונסיב וגו':

אבל וה' בכל אתר הוא ובי דיניה. יהו"ד מלכות ו' ת"ת המשתתף בבית דינו:

נתן קולו לפי הנראה שמפרש במלכות והייניו בחינתה לעצמה למטה מבחי' בית דינו והיינו לא איש דברים שהיא נקראת דברים וכדמפרש ואזיל:

לפני חילו אלו יש' להזהירם בתורה והטעם שהב"ה נתן קולו שכינתו לפני חילו יש' מפני כי רב מאד מחנהו שהם אותם המתפשטין לעולם התחתון להטות בני אדם מדרך טובה לרעה ולכך צריכין התחתונים עזר מן הקדש להשמר מאלו החיצונים כי עצום וחזק וגבור עוש' דברו דהיינו העוסק בתורה ונצח החיצוני ולא נצחו החיצוני הטמא. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' דא חמא כד סליק וקא שליט דרג' עילא' ואתנהיר סיהר' וכו' ה"ג. ודא ודא חמו באלין תרין דרגין וכו' ה"ג. האי קרא אוקמו' לב טהור מכלל דאיכא טמא והו' שם א' מז' שמות שיש לו ליצה"ר כדאית' בפ' החליל. אבל לב טהור וגומר לא ניחא ליה במאי דאוקמו' לפי שזהו ורוח נכון ממש שהוא נכון מפני שהוא טהור לז"א אבל לב טהור כד"א ונתת לעבדך לב שומע ר"ל לב פקח להצליח בכל החכמות והענין שיש קליפות שנכנסים בלב המעיין לטפש ולסתום לבו שלא יבין שמועתו לזה היה מתפלל דוד ושלמה על הדבר דוד אמר לב טהור כלומר טהור מאותם המונעי' שיהיה טהור וחלק להיות בכל דרכיו משכיל וכן שלמה אמר לב שומע כלו' לב מבין מל' כי שומע יוסף. וכתיב וטוב לב משתה תמיד היינו מי שנפשו רחבה שמבין כל מה שרוצה ולבו פתוח כפתחו של אולם זה יש לו משתה תמיד כלומר לעולם הוא שמח לפי שאין לו דאגה אלא למי שיגע ועמל ואינו משיג מבוקשו שלעולם הוא עצב כנזכר בפ' חלק כל ימי עני רעים זה שדעתו קצרה וטוב לב משת' תמיד זה שדעתו רחבה. ה"ג בס"י ורוח נכון חדש בקרבי וכי אית רוח דלאו איהו נכון אין דא הוא דאסטי לבני עלמא וכו'. ולפי גירסת הספרים יאמר שהיה דוד מתפלל שהאל ית' יתן לו רוח נכון כרוחו של משיח שנא' בו ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה וכו' שזה ודאי נק' רוח נכון. י"ס דגרסי בשעת' דאתחדש סיהרא דוד מלך ישראל חי וקיים ובג"כ חדש. ופירושו רצה לדקדק מלת חדש דהיל"ל תן בקרבי ומדאפקי' בלשון חדש ש"מ תרתי חדש לי בשעת חדוש הלבנ' וז"ש בשעתא דאתחדש סיהרא דהיינו חדוש הירח התחתונה אז דוד דהיינו מלכות חי וקיי' לפי שמתחדש' א"נ בשעתא דאתחדש' סיהרא עליונ' אז דוד דלתתא חי וקיים וזהו חדש בקרבי כלומר התחדשות שלמעל' חדשהו ג"כ בקרב:

ר' אלעזר ורבי יוסי הוי אזלי וכו'. ותו הוה יהיב ליה אחרא או דהבא ה"ג וכן המקר' הכי כתיב ואתנה לך תחתיו כרם טוב ממנו אם טוב בעיניך אתן לך כסף מחיר זה. אי רוחא דנבות וכו' ואי צדיקא וכו' הכי קאמר איך רוחא דנבות היותו כא' מן העם יכיל לסלקא וכי כל הרוצ' ליטול את השם יטול מה תאמר יכיל לסלקא לפי שהיה צדיק ק' וכי אי היה צדיק איך אמ' והייתי רוח שקר וגומר. ובה"י גרסי' הכי הכא אית לאסתכלא וכי רוח דנבות יכיל לסלקא ולמתבע קמיה שקרא דכתיב ויצא הרוח אי צדיקא הוא וכו'. והיינו מאי דפרשינן לגירסת הספרי' וה"ק וכי רוח דנבות יכיל לסלקא ואי תימא יכיל תימה וכי יכיל ג"כ למתבע קמי' שקרא וכו' אי צדיק' הוא כיון דאמרת יכיל לסלקא איך יבעי שקרא וכו'. ותו על מה דקטל וכו' שינוייא היא בתר דתריץ קושיא קמייתא תריץ קושיא בתריתא דהקש' וקאמר ותו מ"ט אתענש עליה אחאב תריץ וקאמר שהטעם שנענש לפי שהרג אותו שאם כרם היה חייב לי' בדינא דמלכותא קטולא מי הוה חייב ליה וז"ש על מה דקטיל ליה לנבות ונטל כרמא דילי' לכך נענש דקטולא אמאי קטיל ליה והגם דמאי דקאמר ונטל כרמא דילי' היא שפת יתר דעל קטולא אתענש ולא על נטילת כרמו עכ"ז מאחר שההריגה היתה בסבת נטילת הכרם נמצאת אצלו נטילת הכרם עבירה וראוי ליענש גם עליה וזהו שחזר ואמ' קטיל ליה בלא דינא ונטיל כרמא דיליה כלומר על שניהם נענש. ובג"כ כתיב הרצחת וגם ירשת הכריח מה שאמרנו כי ע"י שסבת הרציחה היתה בשביל הירוש' הוכיחהו גם על הירוש' וזהו הרצחת בשביל ירשת היה לך ליירש ולא לרצוח. וע"ד אתענש כלומר על דא דאמרן דרצח וגם ירש אתענש. ובס"י גרסי' תו במה דקטיל ליה לנבות ונטל כרמא דיליה אי יטול כרמא דילי' יטול קטולא אמאי קטיל ליה אלא וכו' והכל עולה אל מקום א'. בכמה סטרין בלא וא"ו גרסי'. דכתיב קול דברים כלומר קול דההוא הנקרא דברים דהיינו קול ת"ת דברים מלכות. כד"א איש האלהים כלומר בעלה דההיא דנקראת אלהים מלכות עכ"ל הרא"ג ז"ל: