אור החמה על ספר הזהר א:שפג

ת"ח האי מאן דאסתכל וגו' דהיינו כמו שרבו בטוב עיונו הי' מוסיף ונובע מאות' חכמה כך יהי' התלמיד ככחו ממש.

וחמי ליה יעיין בחכמה שלמד מרבו ויצייר צורתו ויתדבק נפש בנפש ויוכל להוסיף מפני שיתקבצו הנה שני עניינים הא' החכמה בעצמה שהיא דבקות רוחני הב' הנשמה והחכמה יש לה התקרבות אל הצורה ואל המציאות ההוא וכשהוא יחשוב בחכמה ויתדבק במחשבתו בצורתו הנה יעורר ממש החכמה ממקורה ברבו ויהי' נובע בו ויוסיף בחומרו תוספת כנביעתו ברבו. וענין זה הוא בקנין למתבודדים הרבה ואל חבירי הרשב"י ע"ה בקדושתם מאד כמו שפי' ר' אבא בפ' משפטים שכאשר הי' חושב ומתדמה בצורת ר"ש היתה ההלכה מאירה אליו וזה מענין דבקות נפש בנפש והדמיון לא יתפוס בנפש אלא מתוך הצורה המוחתמת בחומר הגשמי ולזה יהרהר בצורה ההיא ומתוך אותה צורה יעורר הנשמה והחכמה ההיא ויתדבק בו וישיג מה שלא הי' משיג מפני היותה החכמה ההיא נובע בו כמו שהי' נובע ברבו:

והנה גפן לפני אזדעזע יוסף. מפני שהמלכות גפן מצד הדין בגלותה. וכיון דאמר ובגפן ג' שריגים הם קשרה בג' אבות כיון שהיא קשורה בשלשתם על בשורה טובה יבא לכך אתער רוחיה שהדאגה ממעטת הרוח האלהי באדם לכך אתער רוחי' והי' בו כח להדבק בדמיונו בצורת אביו ולהשיג בדבקות נפש בנפש. בשורה דחדוה שמחת היין העליון בשלימו לא לצד הגבורה לבד אלא בשלשה אבות שהם שלימותה ולכך היא מוציאה ג' מדרגות נשמות לתיקונה וקישוטה שהם כהנים מצד החסד לויים מצד הגבורה ישראל מצד הת"ת ואלו בעבודתם ואלו בשירם וישראל במעמדיהם מתקנים אותה ונעשים לה מיין נוקבים להיותו כפורחת עלתה ממטה למעלה נצה והתעוררות' כדי להתברך מהת"ת הנקשר עם החכמה והבינה דהיינו שהוא נקרא מלכא מצד הבינה עילאה מצד החכמה: והנה ג' שריגים הם כלל ג' משפחות אלו אמנם יש עוד פרטיות צדיקים בכל מציאות השלימות בכהנים ובלויים ובישראל וזהו שאמר הבשילו אשכלותיה ענבים אלין אינון צדיקייא וגו':

עד הכא אתבשר יוסף והיה החלום רומז רמז האצילות וקשר השכינה מכאן ואילך הוא במקום אחיזת האיש הזה שהוא מהחיצונים שהוא מקבל ענבים וסוחטן ומוציא יין למינו ומקבל שפע מהשר אשר לו ולכך אמר ואקח את הענבים וגו':

ענבין כבר פירשנו שהם ששה ספירות מלאות משפע הדין דהיינו יין בענבים ואם הם לבנות מורה על הדין המתלבן ואם הם שחורות מורה על הדין המשחיר ולכך כולהו ענבין ברזא דמהימנותא תליין לכך השחורות צריכין רחמי להלבינן ולהתפלל עליהם והלבנות הם אשגחותא דרחמי שנתלבן הדין:

ת"ח וגו' שיש ענבים שיש בהם דין המתפשט למטה והוא מר. אדם הא' אנתתיה סחטה ליה ענבים שהטעימו מן הענבים השחורות ודינם נסחט לחיצונים המשחירים פני הבריות דהיינו המיתה וכן ג"כ נח ויטע כרם מלכות מצד הדין וישת מן היין בהיותו שחור ומשכר ולא כעין אדם הא' ממש אלא קרוב לו וז"ש ולא אתנטר כדקא יאות ולכך ויתגל סוד גילוי עריות בתוך אהלה דהיינו המלכות אהל ה' שהיא הגפן המתגוללת בדינים עד שיונקים ממנה החיצונים. וכן בני אהרן שתויי יין נכנסו והיינו שהקריבו קרבן וקשרו החיצונית למעלה והכניסו יין נסך לקדושה. והנה אלו הם ג' עונות אדם הא' פגם בשורש העליון שאשתו נקבה סחטה לה ענבים והקריב' אליו דם הנדה ובעלה כדפי' בפ' פקודי נטמא עד מקום הטיפה היוצאת מן המוח דהיינו י' חכמה. נח שתה יין וישכר ויתגל בתוך אהלה דהיינו שלא פגם למעלה כאדם. שנשמר אמנם השפיעם מן השורש אשר להם בתוכיות הנקבה וזהו בתוך אהלה. ובני אהרן לא הגיעו לזה אבל יחדו יחוד עליון והקריבו אש זרה בתוך קרבנם וכן לא יעשה אלא לתת לה חלק חוצה.

כיון דפתח פומיה באף וגו': אף הוא א' מכחות החיצונים עון משחית אף חימה:

שלשה סלי חורי וגו' היינו חורבן וגלות ג' משפחות כהנים לויים ויש'. א"נ יורה על הספי' העליונות בדין הקשה והמלכות ס"ל * בכת"י השני חסר תיבת ס"ל. ובפרד"ס ערך סל פי' כן במלכות: בגלות והיא מתלבשת בשרים.

תרין דרגין אלין וגו' יר' הת"ת בג' אבות עם המלכות גפן כולם ראו ענין זה אלא שהמשקה בעל השמחה ראה הייחוד והתיקון דאתנהר סיהרא ונתקנה מתוך ג' אבות כדפי' והחצוני מתרחק ונתן לו חלק לעצמו ומשם ואקח את הענבים וגו' כדפי':

ודא אופ"ה מצד האש והדין חמא דאתחשך וגו'. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ת"ח האי מאן דאסתכל וכו' מביא ראי' מוכחת ע"ז שכן יוסף כשהי' עוש' איז' דבר היה מצייר לפניו צורת אביו שהי' רבו שלמדו חכמה והיה ניתוסף עליו רוח אחרא בנהירו יתיר וכו' ודכוותי' הכא כנזכר. הוה מסתכל ל"ג. אזדעזע יוסף לפי שיש גפן פורי' גפן אדרת ויש סורי הגפן נכריה אשכלות מרורות למו ולא היה יודע איזו גפן נזדמן לו בחלומו. כהני מצד החסד. ליואי מצד הגבורה. ישראל מצד הת"ת. ופירושו שנשמותיהם של שלש אלה הם מסתעפים מהגפן הזאת שהיא מלכות וז"ש דנפקי. דהא בגיניהון דהיינו מצד נשמותיהם כאמור שעל ידם היא מתייחדת בבעל'. ומה גם בזמן שב"ה היה קיים בסוד הקרבנות שהיו בו ג' מדרגות הללו כהנים לויים ישראלים שכל אחד ואחד מהם היה מעורר מדתו למעל' וגורמים הייחוד העליון שלכן נקרא קרבן רוצה לומר התקרבות המדרגות עצם אל עצמו. סלקא כ"י הוא פירוש למלת פורחת מלשון פריחה כעוף הפורח ועולה וזהו סלקא. ואתברכת וכו' הוא פירוש למלת עלת' נצה שבפריחה למעל' היא מעלה נצה דהיינו נצנים וצמחים והם רומזים למציאות הנשמות דאיהי נקטא מעם מלכא עילאה. אלין אינון צדיקייא שכן הצדיקים נקראים אשכולות על שם אשכול איש שהכל בו. דא הוא יין דאתנטיר סוד יין המשומר בענביו פירוש שקט על שמריו כשהיין הזה בבינה עדיין לא שקט כי אפשר להיותו נשפע דרך הגבורה הקשה אמנם כאשר כבר נשפע למטה בענביו אל ו' ימי הבנין אז הוא יפה מעצמו כי הוא שקט. או פירוש משומר לשון שמורה כי שם בבינה הוא שמור בלי תערובת דין קשה. והרא' לו לשר המשקים הזה החלום לבשר ליוסף ולהודיעו איך היה בימים ההם ובעת ההיא עת דודים למעלה מכל הצדדים כנז' וז"ש עד הכא אתבשר ייוסף וע"י אותו הייחוד העליון שנעשה עלה יוסף בגדולה ההיא שאז הי' עת רצון ועלה זכרונו למעלה והוציאו ממסגר נפשו כי להיות יוסף אחוז וקשור ביסוד העליון כשנתעורר היסוד העליון נתעורר דוגמתו למטה שהוא יוסף ועלה על גרם המעלות. חלמ' איהו דילי' לשר המשקים. דא איהו לי' לגרמי' גרסי'. האי איהו בוב פי' ענבים לבנות לפי שרומז אל קיבוץ יין הנשפע מהבינ' אל המלכות וכלו רחמי. האי איהו דלא טב היינו ענבי' אוכמי' שהמלכות נשפע מיין הגבורה. ובעלי הדינין נועדו עברו יחדיו ומדת הדין מתוחה כנגדו.

ת"ח אדם הראשון הכריח דבריו איך הענבים הללו יש מהן לטב ויש מהן לביש שכן אדם הראשון ונח ובני אהרן שתו מהיין האדום המשומר בענבים שחורים וגרמו מיתה לכל עלמא וזה השר משקים ראה יפים וטובים ועלה יוסף על ידם להיות מלך כדמפרש ואזיל. סחטה ענבים ר"ל כשירד לחקור בהנהגות הקליפות נתפתה שירד למטה ופי' מלת סחיט' הוא שדרך הענבים הם סתומות ומה שבתוכם אינו נגל' אבל כשסוחטין אותם נגלה מה שבתוכם כך הטתו ברוב לקחה עד שפיתהו שיבדוק ויחקור ויסחוט הדברי' והנהגו' החיצוני' ודרושיהם ולהוציאם החוצה אל העין ולגלותם וזהו שנאמר בנח וישכר ויתגל ר"ל גלה הדברים ברוב החקירות ונשתכר ובזה נמשך על אדם הא' כח הדין והמית' מהענבים הללו שהי' המלכות והרווהו מאותו היין האדום הנמשך ממנה אל החיצונים ובזה גרם מותא לכל עלמא. ולא אתנטר כלומר לא נשמר מלהיות נפתה אחריהם. בתוך אהלה בה' לרמוז כי הפגם ההוא נגע אל המ' הרמוז' בה' וזהו בתוך אהלה כלומר בתוך אהל הנקראת ה'. וקריבו קרבנ' והקרבן הי' שלא כראוי כי הפרידו למעל' כנזכר בפ' שמיני דף ל"ז. וי"ס דגרסי וקריבו קרבנ' בההוא שעת': ובג"כ כתיב ענבימו ענבי ראש כאן הכריח מה שאמרנו שיש ענבים טובות ויש ענבים רעות שכן כתיב ענבימו ענבי ראש להורות שאין ענביהם מאותם הענבים הטובות אלא מרים כלענה וראש. בגין דאינון ענבין גרמו דמא ה"ג כלומר לכך נקראו ענבי לענה וראש לפי ששפכו דמם של בריות. האי חמא ענבין דאינון טבין הדר כלפי שר המשקי' החולם החלום ההוא שראה מאותם הטובות כמ"ש למעל'. דהוו סלקין נייח' וריח' היינו והיא כפורחת שפירשנו למעל' שאלו הענבים שהיא מדת המלכות כשהית' פורחת לעלות הית' מעלה ריח מעשיהם של צדיקים שבהם היא עולה לאתקשרא בדרגין שלימין דהיינו ג' שריגים האמורים כדפירשנו לעיל.

והעוף אוכל אותם אלין אינון שאר עמין וכמ"ש וירד העיט אלו המלכיות כדאית' בב"ר עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גיליון ובגפן שלשה שריגים וגו'. רל"ח: