אור החמה על ספר הזהר א:שפב

לאתכפייא בגו עפרא וגו' מפני שהשכינה למטה בנפרדים והחיצונים קרובים לה מפני שנתלבשה ממש בשר החיצוני שיש' גולים בתוכו וכשיש' פוגמין מיד החיצוני הוא מתגבר והשכינה שוכנת בתוכו ומשפיעו ומשליטו על ישר' והיינו הכנעת השכינה. אמנם נראה שהעוסק * בתורה. אינו גורם טובה להתעלות השכינה מהשר החיצוני השולט בגלות לכך חדש ר' יצחק ואמר וכן מאן דאשתדל וגו' גורם סלוק שכינה וייחוד למעלה וראי' מיוסף שהיתה שכינה עמו בגלות ובתוך הגלות בעצמו ע"י צדקתו גלגל הב"ה גלגולין עד שמלך ושלט על החיצונים.

ות"ח ע"י דחלמא בעון שהוציא דבה וגו' וכאשר שב ותקן ע"י החלום נתעלה.

אלא אינון חלמין עליה דיוסף הוו שכולם לא חלמו אלא על ענין השכינ' וגלותה וגלגולי יש' והי' הענין מגיע ליוסף וכיון שכן צפה יוסף החלום הטוב על השכינה לפותרו לצד הטוב ומי שצפה רעה על יש' תפתר עליו רעה ולזה פתר לרעה מפני שאיש רע הוא וטל בשורה רעה בא כדמפרש ר' אלעזר לקמי'.

לפקדא פישרא. מפני שהפתרון הוא סוד פ"ה העליון מלכות וצריך לקשר פיו בפה העליון להתקיים ולז"א לאלדי"ם שהיא המלכות דהיינו דבור היינו או' כל החלומות הולכין אחר הפה כדמסיק ואזיל.

חלמא למטה בגבריאל ויש ששה מדרגות עד הנבואה כדפי' לעיל ולכך יתעלה מן החלום למעלה עד המלכות מקום הנבואה מקום הפתרון דהיינו לאלדי"ם שהיא המלכות.

מאן דאחיד בשמייא היינו צדיק שנאמר כי כל בשמים ובארץ ותרגם דאחיד בשמיא וארעא ולכך הצדיקים הכל מסור בידם ולכך עוצר השמים ושולט בארץ כי עיקר הגשמים מן השמים ומן הארץ כדכתיב ואד יעלה מן הארץ והשקה וגו'.

וכ"ש דההוא רוחא דעליה וגו' אם מה שאין בידם שולטים והקב"ה מקיים רצונם מה שבידם להנחיל לצדיקים כמותם שיש יכולת בידם והרי שלשה טענו' כדי שיוכל להנחילו הא' צדיק הב' שמשא דיליה הג' דהא קב"ה אמר ליה ואת אלישע וגו' אמנם כל זה מחייב עד שיעור נבואתו של אליהו ומה גם אומ' תמשח לנביא תחתך כמותך במקומך וז"ש וע"ד הוה לי' וגו'.

חד תרין נמוסין יר' הרוח הנבואיי האלהיי לא הי' אלא כדי רוחו של אליהו אמנם הנסים הי' רוצה שיפעול ע"י הרוח ההוא פי שנים בנסים ברוחך באותו הרוח עצמו אלי כשיהי' נאצל מאליהו על אלישע ועם היות שלא שאל תוספת רוח אלא לפעול ע"י הרוח ההוא ממש תוספת נסים אמר הקשית לשאול.

אם תיכול וגו' היינו שיאצל אותו רוח מאליהו לאלישע וצריך שיעמוד אלישע באותה שעה דבק עם אליהו כדי שיקבל כל מציאות הרוח ולא יסתלק קצתו בעת שיעתק מאליהו לאלישע ולזה צריך שידבק מחשבתו עד שיעשה אלישע עם אליהו עצם א' כדי שישגב הרוח כפי מקומו באליהו ממש ואז יהי' בו המציאות והוא כי כמו שאליהו פועל בו כרצונו כך יוכל אלישע ע"י הרוח ההוא לפעול בנסים כרצונו פי שנים ממה שפעל אליהו מפני שלא הוצרך אליהו יותר מאלו אמנם כמו שאליהו בעצמו הי' מוסיף כך יוסיף אלישע וז"ש ת"ח וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ובגין דידע מלה על עקרא ושרשא דילה בג"כ פשר חלמא וכו' ה"ג. אינון חלמין עליה דיוסף הוו כלו' להודיע ליוסף דברים העתידי' וכמ"ש לקמן שראיית הגפן רמז על כנסת ישראל וכו' שריגי' אינון תלת אבהן וכו'. לאהדרא מלה על אתריה היינו פתרון טוב לההוא שבשר טוב ופתרון רע למי שבשר רע. מ"ט בגין וכו' נקיט האי כללא בידך שכשתשמע חלום לפתור אותו קודם שתפתרנו תאמר הלא לאלהים פתרונים כדי שתהא השכינה נזקק לקיי' הפתרון הטוב ההוא שכן כל החלומו' הולכין אחר הפה דהיינו המלכות ואפשר שזהו שאמר לאהדרא מלה על אתריה דהיינו להחזיר החלום על מקומו דהיינו המלכות שהוא מקום הפתרון והוא פי' השני. דדרגא דחלמא לתתא איהו היינו בגבריאל כי הוא בעל החלומו' כנזכר בפ' ויצא דף קמ"ט. שתא דרגין אינון והם נהי"ם בריאה וגבריאל זה הוא ביצירה בהיכל הרצון הרי שש דרגין מדרגא דנבואה עד ההוא אתר דחלמא. ופישרא קיימא עלייהו היינו המלכות שהיא הפותרת ומקיימת החלום ולכך בדבור קיימא מלה וזהו כל החלומות הולכים אחר הפה דהיינו מקום שיוצא ממנו הדבור שהוא המלכות כדלקמן.

רבי אלעזר פתח וכו'. וכי ברשותי' קיימא דקאמר שאל כמי שהיה ספק בידו למלאת שאלתו הרי קושיא לאליהו וקשיא לאלישע שהשיב ויהי נא פי שני' וגומר וז"ש ותו דאלישע הכי נמי איהו הוה ידע שלא היה בידו ולמה שאל ממנו נמנעות. לירתא ליה לנבואתי' ה"ג.. וכי ס"ד דעל חד תרין שאל ומה דלא הוה ברשותי' היך שאל מיני' אלא איהו לא שאיל מיני' רוח על חד תרין אלא הכי שאל מיניה דההוא רוחא וכו' ה"ג בספרי' ישנים. ופי' שרצה לחזור ולהקשות קושי' ג' על שני קושיות שהקשה לעיל והוא הא' כי אין דרך ארץ ולא דרך מוסר לשאול אדם מתנה גדול' מאחר שהרשהו שישאל היה ראוי לשאול דבר נאה ומתקבל וזה אם הונח שיהי' ספק בידו למלא' שאלתו. ב' ומה דלא הוה ברשותי' איך שאיל מיניה כלומר הגם שלא היה מתנהג בדרך מוסר עכ"ז מפני ההמנע לא היה לו לשאול ממנו. דההוא רוחא דהוה ליה דיעביד תרין נימוסין כלומר אעש' פ' שנים שני ניסים באותו הרוח שאת' נותן לי. אלא הכי קאמר ליה אם תיכול וכו' ה"ג והכונה שאם יהיה חומרך כ"כ זך ומזוקק כדי שיוכלו עיניך לראות אותי בעת הסתלקי מן העולם שאז בעת ההיא אשפיע לך הרוח הזה ששאלת אז יהי' לך כן ואם אין לא יהיה וז"ש דכל ההוא עיקרא דרוחא בשעתא דיסתכל ביה כד חמי ליה יהא ליה דביקותא ביה שאז תדבק נפשו בנפשו ובאותו הדבקו תושפע נפשו של אלישע מהרוח ההוא. א"נ אפשר לפרש אם תרא' אותי וגומר אם תיכול למיקם וכו' כלומר כשתרצ' לעסוק באיז' חכמה בבי' מדרשך ותוכל לעמוד על הענין ההוא בכל כך דבקות כמו שהיית בשע' שנסתלקתי ממך ושם תוכל לראו' אותי ולציירני בעין שכלך כמו שהייתי בעת ההי' שלוקחתי ממך יהי לך כן וז"ש דהא כל ההוא עקרא דרוחא בשעתא דיסתכל ביה דהיינו בשע' שיציירנו בשכלו ובאותו ענין נחמי ליה לאליהו כלומר שיציירנו לפניו באות' שעה שהשפיע עליו הודו כשלוקח מאתו כדין יהוי ליה דביקותא ביה כדקא יאות שאז מתדבק נפשו ורוחו בו ממש ויוכל לעשות מה ששאל. יהוי ליה דביקותא גרסי'. ולפי זה אתי שפיר. ת"ח האי מאן וכו' עכ"ל הרא"ג ז"ל: