אור החמה על ספר הזהר א:שפא

עבד כל בריין דעלמא כל חד וחד בדיוקניה. יש לדיוקן הבהמות התלות במציאות הרוחניות לפי היות הבריות תלויות בסבות העליונות כך יתחלפו לטהורות וטמאות בסימנין ידועי' רמזה לנו התורה וכן הטהורות בעצמן לפי סבתם הרוחנית וכן ישתנו הטמאות לפי הסבות הרוחניות העליונות שהם אחוזות בהם ולזה כל חד וחד בדיוקניה כדקא חזי ליה. ואלו סבות פרטיות בעולם הנפרדים משתלשלים מהסבות העליונות אמנם האדם נמצא כפי מציאות התלותו בצורות העליונות הם הספירות ולכך האדם בדיוקנא עילאה לא כחיוב הצורות התחתונות בעולם הנפרדים אלא בדיוקנא עילא' דהיינו דמות דיוקן הספירות וצורתו אצולה משם והיא המחתמת חומרו ממש בצורה הזאת ולכך לשלמותו צריך שיהיו בו שני עניינים הא' הצורה בעצמה הגשמית הב' הרוחנית הנשמה הנאצלת מן הספירות ושוכנת בגוף ע"י הצור' הגשמית וז"ש וחמאן בהאי דיוקנא ונשמתא.

ור' אלעזר פליג שאין צריך שתים אלא אע"ג דנשמתא לאו ביה צדיקייא לא משתניין וגו' והענין כי פעמים רבות יתעלה הנשמה מן הצדיק עם היות שאין עון כגון בעת השינה עד חצות אינ' מתייאשת * וכ"כ בכת"י הב'. ונצ"ל מתיישבת. בגוף עד ברכו כדפי' במדרש רות מהזוהר. ולכך באותם העתים סוף סוף צורת אדם יש בו ואין שליטה לחיות בו אלא אם ישתנה צורת האדם ממש הגשמית לפי העון נפגמת לצורה אחרת והביא ראי' ות"ח קב"ה אחליף וגו' כי עם היות שדניאל נשמתו נסתלקה ממנו בעת השינה עכ"ז לא אשתני דיוקני' כד אפילו ליה נראה שבצור' הגשמית תלוי הכל.

א"ר חזקיה אי הכי בשלמא לדברי ר' יהודה דאצטריך תרתי ניחא דכיון דחדא מינייהו דהיינו נשמתא ליתא שהרי נסתלקה למעלה בעת השינה משום הכי קאמר אלהי שלח מלאכיה אלא לדידך דחדא סגי צורתו סגי מאי אצטריך מלאך. ותירץ שהצור' בעצמה נקראת מלאך ומה שאמר אלהי שלח שמורה ענין מתחדש הענין שהמלכות נקראת מלאך והיא שורש לכל הצורות וקיומן וכדי שלא ישתנה הי' הצור' נובעת מהמקור ההוא קיום ולא ישתנה אל האריות ולכך לא חבלוהי וטעם אומרו דכל דיוקנין מתחקקן ביה הוא מפני שהמ' שורש לכל הנמצאות התחתונות לכך הם משתרשות בה כנזכר בתיקונים דאתקריאת בשמא דכולהו תתאי.

ת"ח יחזקאל נטר פומיה. הנה המאכל האסור נעשה חלק אבר ומלביש האדם הצור' הרעה ומבטל צורתו הטובה. והנה יחזקאל נתחזק במצוה זו מפני שנטר פומי' ממאכלי דאסור דכתיב וגו' ולא ספר שבא מעשה לידו ממש אלא הי' נשמר ולכך זכה ואיקרי בן אדם לא אדם ממש כדניאל ונסיון גדול אמנם מפני שהוזהר במה שאין בני אדם נזהרים דהיינו מילי דחסידות כדפי' בגמ' זכה ואקרי בן אדם אמנם דניאל לא נקרא בן אדם מפני שהמעשה באסורי תורה ממש אמנם ע"י שבא מעשה לידו ונשמר זכה ואתקיים וכל א' וא' כפי מדתו.

דאיהו שליטא על כלהו כדכתיב ופני אריה וגו' ועל כולם ודמות פניהם פני אדם.

ואיהו מלכא שהרי אדם מצד הנאצלים דהיינו סוד הויה דאלפין מ"ה אדם אמנם שאר הצורות לנפרדים. ועכ"ד שנשמר מכל חטא צריך לחפש בסוף היום על מעשיו ביום אם חטא אם לא חטא.

דהא כד בר נש וגו' וכיון שמעידים ומתרים עליו בכל יום ראוי לו לאדם לבדוק בלילה אם עבר על ההתראה ואם עבר יתקן קודם עמדו למשפט בלילה בעת שינתו. מהרמ"ק ז"ל:

והרא"ג ז"ל כ' רבי יהודה פתח הישאג אריה ביער וטרף אין לו וגומר. באורייתא ובפולחנא דקב"ה תרתי בעינן תורה ומעש' כי היכי דיהא דחלתיה על כלא. ושלטיה על כלהו בדיוקנא דא כי כן במרכב' עליונ' ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם וגומר הרי דדיוקנא דאדם שליט על כלהו. כדין כלהו דחלין וכו' עם היות שלא פי' מידי בקר' דישאג ארי' וכו' אפש' לפרשו מתוך דבריו וה"פ הישאג ארי' ביער וטרף אין לו זה אינו כי ודאי לא ישאג אלא על טרפו והכפי' קולו ממעונתו כנזכר וזהו טבעו אמנם עכ"ז אם יזדמן לאריה ההוא או לכפיר ההוא שום צדיק אפי' שישאג טרף אין לו וג"כ לפעמים אם יתן כפיר קולו ממעונתו ולא ילכוד וזה כאשר נזדמן אליו צדיק שיש בו דיוקנו הטהור והקדוש ולכך דחלין וזעין מקמי' וכדמוכח לקמיה. ומוראכם וחתכם הגם שהכתוב סתם קאמר ומשמע שהוא דבר השוה לכל נפש אין הדין כן אלא אין הדברים אמורים אלא כד מסתכלין וכו'. דיוקנא ונשמתא. משמע שמי שזכה לנשמ' יזכה לשמירה מעולה כזו ואם לאו אינו נשמר.

אמר רבי אלעזר וכו' פליג את"ק ואמר דאע"ג דנשמתא לאו ביה ר"ל שלא זכה לנשמה אלא לנפש ורוח עכ"ז דיוקניהון לא אשתני לפי שאם אינו צדיק גמור סוף סוף צדיק הוא ה"ג בספרים ישנים בגין דאתחלף לון האי דיוקנא דבר נש ור"ל שאין שום חיהטורפת שום אדם אלא שנתחלף לה דיוקני' דההוא בר נש לצורת חיה קטנה ממנה או צורת גדי וטלה ולכך טורפתו כי כן הוא דרכו.

ות"ח קב"ה אחלף וכו' הוקש' לו איך הב"ה מחליף ומשנה הטבע ומשנה צורת הרשע כדי לטורפו החיה וכיוצא כנזכר לז"א אחלף עובדין דלעיל' ותתא כלומר מתהפך טבע הדברים בין בארץ בין בשמים שכן דרך השמים להוריד טל ומטר ולפעמים המטיר על סדום אש וגפרי' מן השמים כ"ז הוא בגין לאהדר' מילין לאתרייהו כלומר להושיב כל דבר ודבר על כנו מהפך צורת הרשע לטלה כדי שיטרפהו הארי ויחזור בעל חי מדבר לבחינתו הראשונ' הגרוע' ממנה להיותו מתהפך חלק א' מב"ח בלתי מדבר וזה הוא כדי רשעתו במספר במשקל וכן אם הוא צדיק אם פגעו הארי או הדוב הב"ה מצילו כנזכר במסכת סנהדרין ברבי שמעון בן חלפתא כל זה לאהדר' מלין לאתרייהו שצדקת הצדיק תצילהו ביום רעה וכן אנשי סדום ועמורה היו רשעים גמורים נשתנה עליהם המטר לאש וגפרית כל זה לשלם להם כפעלם וזה שאמר קודש' בריך הוא אחלף עובדין וכו' בגין לאהדרא וכו' ולאשתכחא רעותי' בכל עובדי דעלמא רוצה לומ' להודיע לעול' שהוא מהפך הטבעי' ומשדד המערכו' ועושה כחפצו ורצונו ואין מי יאמר לו מה תעשה ומה תפעל ומאן דימחא בידיה והביא ראי' מדניאל שהשליכוהו לגוב של אריות וניצול כדמפרש ואזיל. ההוא דכל דיוקנין דעלמא מתחקקן ביה הוא השכינה ונקרא מלאך כנזכר בפ' בלק ובה חקוקים כל דיוקנין דבני נשא ע"ש שהיא כוצלת כל נשמותיהם של ישראל בלילה בסוד רבה אמונתך וכן ביום בסוד נפיל' אפים וכן נראה בסמוך שהיא השכינה שעלי' נאמר ידין בגוים מלא גויות. ואיהו אתקיף דיוקני בי שלא תזוז הדיוקן שלי ולא תשתנה כמו שהיה ושלא יגרום החטא. איהו דלא אשתני קמי' כל דיוקנין דעלמא מלת גויות קא דייק דהיינו דיוקנאות של כל הגויות העולם אינם משתנים לפניו אלא כל א' ואחד עומדת לפניו כפי מעשיו זו מאירה מזו וזו חשוכה מזו ולהיות שצורתו של דניאל שהיא חקוקה בו הית' על מתכונתה לזה העמיד דיוקנו בו נמצא שהדיוקן הוא חלק א' מאותו מלאך וזהו שלח מלאכיה וכו'. ויתקיים בדיוקנא דאדם שלא תזוז ממנו דיוקן אדם ותתחלף בצורת טלה וכיוצא כדי שישלטו עליו חיות רעות. והכריח מיחזקאל שנקרא בן אדם רוצה לומר בן שיש לו צורת אדם כלומר שמעולם לא נשתנה דיוקנו מדיוקן אדם. ועכ"ד בעי לי' לבר נש כלומר ועכ"ד דאסתמר מחובוי צריך לבדוק שאי אפשר שלא חטא בבלי דעת ואם יבדוק ימצאנו כדמפרש ואזיל עכ"ל הרא"ג ז"ל: