אור החמה על ספר הזהר א:שפ

מהו לשכב אצלה. הענין שהרשות הניתן מלמעל' אל החיצונים לשלוט ממש עונתה. ושכיבה עמה היא שמשפיעין לה כח הדין לפעול ונותנים לה רשות ואותו רשות עליון השפעה היא ודבר שיש בו ממש והיינו ושפחה כי תירש גבירתה ממש שליטה נותנים להם בעולם ונדחת הגברת וז"ש בגין לנסבא שולטנא וגו'.

כד"א ולאיש אשר ישכב עם טמאה ענין איש היינו קשר סוד הדינים והיינו קשר הבינה בגבורה וגבורה בהוד ובמלכות ומיד שערות זוקפות והדין הוה והחיצונית נוטלת שם עונתה והיינו איש אשר ישכב עם טמאה והעולם נשרף בדינם ובקושיים ועל אלה אמר ולא שמע אליה להיות מדות הדין נקשרות לשכב אצלה. להיות עמה היינו למיהב לה שמיד דרך הברכות נשפעות לחוץ ונטלת גאותן של יש' ונתנת לחיצונים דהיינו למיהב לה רבו וברכאן וגו' והם ג' דברים רבו מן הימין וברכאן מן האמצע וסיועא מן השמאל שאלו השלשה הם פנימה. והיא רוצה לעושקם בסבת עונות התחתונים.

ר' אבא אמ' כולא איהו אורחא חד לפרש הכתובים בהסטותו למעלה או בפתויו למטה אמנם עיקר הכתוב הוא כפשוטו בדרך יצה"ר עם האדם וז"ש אבל יצה"ר איהו וגו'.

ת"ח האי סטרא מסאבא וגו' ספר ג' מדרגות שיש בו המדרגה הא' מסאבא שהוא טומאה רוחנית שנדבקת באדם המטמא עצמו. הב' מנוולא איהו הרי מנוול יותר מטמא שהיא עוד זוהמ' המנוולת. הג' לכלוכא שהוא יותר ממנוול מלוכלך והם מדרגות זו על זו ויותר מכולם לואה ממש וכן בעלי עבירה נדונים בה כפי מדרגתם וז"ש וביה אתדן מאן דאסטי אורחוי שהוא מעט מטה לחוד וביה אתדנו אינון חייבין דעלמא שהם אפי' תכלית הרשע דלית לון מהימנותא וגו'.

יומא דאתי בר נש לאתבא בתיובתא אז מתגבר יותר לראות אם מהו מדרך תשובתו ויבטלהו.

או לאשתדלא באורייתא לראות אם בטל תורתו והנה כשהאדם עושה מצוה הוא נאחז במלכות אינו ותפחד כ"כ ואינו מתחזק אמנם כשהאדם עושה תשובה נאחז בבינה או כשעוסק בתורה נאחז בת"ת והם מדות עליונות לכך מתגבר לדחותו מהם.

ותתפשהו בבגדו מתחיל עמו בקלות להמשיכו אל החמורות שיהיה מתנאה בגופו בכליו הרי זהו תחלת הזמנתו לעבירה.

ויעזוב שפושט סלסולת ונאות בגדיו וקשוט מלבושיו כחד טורא רברבא מפני שהם צדיקים גדולים ויצה"ר אשר להם גדול כל הגדול מחבירו יצרו גדולה.

דקיק כשערה שהם רשעים ויצרם מעט והטעם כי הצדיקים בשיעור קומה עליון הנגדיי הוא הר גדול הרשעים אין להם אלא נפש מועט שעור השער חלק קטן מן הקדושה כמשל בשער שכמעט יוצא חוצה לכך לו חלק מעט ביצה"ר שזה לעומת זה עשה האלדי"ם. הרמ"ק ז"ל:

והרח"ו נר"ו כתב. ר' אבא אמר כלא איהו אורחא דא וגו' פי' כי ר' אלעזר פי' כי יוסף הוא קב"ה וקרא מיירי כד סליק יצה"ר לאסטאה קמי קב"ה ואמר ר' אבא דאע"ג דכל הפסוקים יוכלו להתפרש על דרך א' עכ"ז יש בו פי' אחר דקרא מיירי כד נחית יצה"ר לאסטאה בני נשא הנק' יוסף ולא מיירי כד סליק לגבי קב"ה לקטרגא.

כחד טורא רברבא ויתמהון וגו' פי' כי הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו שצריך שיהי' כחו גדול ולכן אידמי לצדיקים כטורא רברבא שגם נשמתו גבוהה אבל לקטרגא לרשעים היצה"ר הוא קטן ודבר מועט וגם הרשע נשמתו כחוט השערה ויכיל לאטעאה לון ולכן נדמה להם כחוט השערה. ולפום גמלא שיחנא א"כ שקולים הם הנשמה עם היצה"ר ואין הפרש בין הצדיק לרשע אלא שזה רצה לנצחו וזה לא רצה וא"כ הצור תמים פעלו אם מצדיק את הצדיק אעפ"י שנשמתו גבוהה ומרשיע את הרשע שנשמתו כחוט השערה כי גם היצה"ר שלהם הם על זה האופן וכל דרכיו משפט. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' לנסבא שולטנו אפשר שפירש מלת אצלה מלשון ומאצילי' קראתיך שהוא לשון ממשל' ושרים וזהו לשכב אצלה שר"ל שישכב עמה הממשל' והשולטנו' ולא תזוז ממנה כדי להחריב העול' ולא נתן לה הממשל' הזאת עד שנוטלת רשות. ולאיש ת"ת אשר ישכב עם טמא' הקליפ' אשה זרה והשכיב' היא למיהב לה רבו וברכאן וסייעת' וכו'. דאלמל' בדלי"ת גרסי'. ר' אבא אמ' כלא איהו חד אורח' אבל יצה"ר וכו' הענין שר' אבא רצה לפרש הענין יותר כפשוטו דהיינו לפרש הפסוקי' על פיתויי היצה"ר לצדיק כדמפרש ואזיל ואינו מכחיש פירושי' דר' אלעזר אלא שנ"ל יותר מתיישב ע"פ דרכו וז"ש ר' אבא אמ' כלא איהו חד אורח' כלומר שנינו דורכי' דרך א' אבל להך גיסא שפיר טפי. ה"ג בס"י זכאה מאי עבי' נטיר אורחוי ושבילוי דקב"ה ולא יתדב' ביה היינו דכתיב ויהי כדבר' וגומר במה דאיהי אמרת ליה וה"פ כשבא היצה"ר לפתות הצדי' מה הוא עוש' נטיר אורחוי וכו' הה"ד ויהי כדבר' אליוסף שהו' כינוי לכל צדיק וצדיק דעלמ'. ואומר אורחוי ושבילוי ר"ל שאפי' שביל דקיק דהיינו מציאות מעט הטייי' לרעה משתמ' ממנה כי היכי דלא ייתי לאתדבקא ביה וז"ש ולא שמע אליה אפילו דבר קל כדי שלא יבא לשכב אצנה להיות עמה בגיהנם. ואו' בכל יומא שכן בכל יום ויום דורש' אותו אולי תוכל להלחם בו ונכנס בדברי' קלים ועכ"ז הצדיק הזה נטיר שבילוי כדקא'.

ת"ח כד בר נש וכו' פי' אחר הוא דפריש בקרא דפירוש' קמא כולי' בההוא עלמא קאי כמ"ש לשכב אצלה גו גיהנם ולאתדנא תמן להיות עמה והשת' קא פריש לשכב אצלה בעה"ז להיות עמה בעה"ב וז"ש אסתאב עמה בהאי עלמא וזהו לשכב אצלה ואסתאב עמה בההוא עלמא היינו להיות עמ'. ובי' אתדן היינו אומר' ז"ל נדון בצוא' רותחת ופירושו הוא שאות' הקליפה הנקרא כן ע"ש שהיא מנוולא ומלוכלכ' היא דנה אותו כנזכר בפ' פקודי דף רס"ה. מה כתיב ואין איש לית גבר וגומר לאו למאי דסליק מיני' קאי דהא כיון דויבא הבית' לעשות מלאכתו דהיינו לעסוק בתורה והוא באותו יום דאתי לאתבא בתיובתא על חובוי כדקאמרת ודאי דדחי ליה ליצה"ר בשתי ידיו ואיך יצדק אומרו בו ואין איש לית גבר דיקום לקבלי' כבר קם ואגח ביה קרבא אלא ודאי לאינשי דעלמא קאי שכשיצה"ר מתחיל ליכנס הוא כדרך ההלך הבא לאיש וכשרוא' שאין דוחין אותו נעש' אורח ואח"כ נעש' בעל הבית כמשז"ל. א"נ קאי למאי דסליק מיניה והכונה שזה שבא כהיום הזה לעשות מלאכתו שהוא לעסוק בתורה אינו נזהר בעצמו בעצם לדחות היצה"ר מעליו ולגרשו ממנו גירושין גמורין ולכך אפי' שבא הבית' לעשות מלאכתו אין איש וגומר שאינו דוח' אותו מכל וכל וזהו שדקדק במל' זו באומרו לית גבר דיקום וכו' ויגח ביה קרבא כדקא יאות כלומר כמו שראוי לעשות לבעל תשוב' דהיינו עזיב' החטא מכל וכל ובהאי פי' אתי שפיר טפי דכל האי סוגי' אזיל בחד שיטה וכלהו קראי. אתקין ליה וקשיט ליה וכו' כלומר מפת' אותו שילבש בגדי משי ורקמ' ואז לבו גס בו ואתי למחטי קמי מארי' והוא תחלת התפיש' וזהו ותתפשהו בבגדו ע"י בגדו: ישבוק ליה ויתתקף לקבלי' ואגח ביה קרבא ויערוק מיני' ה"ג ד' חלוקו' הללו הם הדרגות זו נמשכת מזו והא כיצד האדם כשיתחיל היצה"ר להתגרות בו ולפתותו אם הוא חסיד אינו שומע אליו אלא מיד שביק ליה ואינו מתחבר עמו. ואם האדם הזה לא נזהר לשבוק יתיה אלא כבר התחיל לשמוע אליו מה תקנתו יתתקף לקבליה יתחזק כנגדו ולא יכנסו עוד דבריו באזניו. ואם לא עשה כן אלא כבר נכנס עוד לפנים עמו מה תקנתו יגח ביה קרבא ילחם עמו מלחמ' ה' ויכניעו ויגיעו עד עפר. ואם אחר שהפילו ארצה אולי יקום עליו כדרך הלוחמי' לז"א ויערוק מיניה והכונה היות שהפילו לארץ ולא נשמע אליו בעביר' ההיא לא יבטח כי רב חילו. אלא צריך להזהר ממנו ולברוח כמטחוי קשת ממנו לפי שכשהוא רואה את עצמו נפול וכבוש תחת רגליו מתהפך בתחבולותיו ומכניסו במיני עבירו' אחרות ובמינים שונים בפנים אחרי' כדי שלא ירגיש בו שהוא רודף אחריו ופורש רשת לרגליו ופתאום מפילו תחת רגליו לזה אמר ויערוק מיניה בגין לאשתזבא מיניה ולא יחזור לשלוט עלוי: למחמי ליצר הרע כחד טורא לפי שהיצר הרע של הצדיק הוא גדל ורב' לפי שכאשר הוא מעכב על ידו מלעשות מצו' ועם כל זה הצדיק הזה כופה אותו ועוש' המצוה ההיא הרי גרם לצדיק ההוא רב טוב וראוי לגרום קצת מהטוב ההוא ליצר הרע נמצא שהו' גדל ורבה בכל מעשה ומעשה הטוב שיעש' הצדיק כמשל הזונה הנזכ' בפ' תרומ' דההיא זונה אית לה שבחא וכו' וכן יש לזונ' עונש כאשר ישמע לה בן המלך וכן ג"כ היצה"ר ענוש יענש וע"י העונש ההוא נעש' מך וקטן ודק כחוט השער'. ויכוס ליה לעינייהו ר"ל יוצא ממנו הדם דהיינו אותו צד האדמימות שבו והמרירו' שבו ויתמתק וזש"ה ואת רוח הטומא' אעביר מן הארץ דהיינו צד הטומאה שבו כמו רוח מזרחית שפי' צד מזרח עכ"ל הרא"ג ז"ל: