אור החמה על ספר הזהר א:לח

לבטלא כל בני עלמא שהם חוזרים אל מקורם בסוד נשמתם:

ולבתר אפיק לון וגו' שאינו מבטל מציאותם ומורה ודאי רבה אמונתך על גדולת' שאינה מבטלת הנשמות ובמציאותם נכללות בה ויוצאות ממנה ואינם מוסיפין אורה ולא גורעין בצאתם זה מורה על גודל אורה ומעלתה:

כגוונא דא רבה וסגיאה כי ענין הנחלים נאמר לגבי שפע הספי' העליונות אל המ':

להאי סטרא כי טוב אל החסד ואל הגבורה שמסכימים שניהם לטובה בסוד מטה כלפי חסד ויאמר ויאמר שתי מאמרות משתי שדות [צ"ל מדות] שבו א' מימין ואחד משמאל כנז':

ויאמר אלי"ם יהי מארת וגו' מארת חסר לשון מארת ה' בבית רשע:

אסכרה לרביי לילית המרשעת:

קליפה למוחא הם הקליפות שנבראו בתחלה כדכתיב והארץ היתה תהו:

קליפה אחרא היא לילית וסיעותיה שהיא נקבה לסמאל:

אגפי זוטרי המלאכים בהיכלות קדושים כנז' לעיל:

לאתדבקא בהו ולא כקליפה למוחא שהוא סביב רשעים יתהלכון אלא ליכנס פנימ' להיכלות דהיינו ולאתחברא בגוויהו ואין ספק שהם היו מתקוטטים עמה לדחותה ולא בעאת לאתפרשא מנייהו:

בגין לאתתקנא בהאי עלמא וגו' לאירדתי על תכונת הענין:

פרחה מתמן שאינ' יכולה לתקן עמו:

נטרי תרעין שהם עומדים חוצה להיכלות:

בשיפולי ימא במדרגות תחתונות שהם הקליפות שהם מצולות ים: כיון דחטא אדם שנקנסה מיתה לבני אדם ואז נתמנתה היא על הקטנים ומלאך המות על הזקנים ואחר על הבחורי' כדפי' בפ' פקודי:

דאתחזון לאתענשא וגו' כי יש בנים שאינם נענשים בחטא אביהם כאשר אינם בניו ממש כגון שנתגלגלו לצורך איזה דבר ואינם נענשים אלא אותם הראויים ג"כ אל העונש:

בשעתא דההיא להט אתהפך כי היא נקראת מתהפכת לפי מה שנשפע לה מלמעלה אם טוב במילוי הלבנה שוקטת ואם רע בחסרונ' מתגברת וכן לילית פועלת למטה המיתה כשהיא רואה שמתהפכת הקליפה למיתה והיא גם כן מתגברת:

ערקת שאינ' נוטלת רשות אלא כמו שבורחת:

וחייכת בהו והיינו שחוק המתרבה בנערים רוב המתים באסכר' ואפשר דחייכת היינו שהם מזדעזעים הרבה והיינו שחוק שלה להרע:

כד אתייליד קין שבו נתגשמו הקליפות מצד סמאל שהטיל זוהמא בחוה:

לבתר אתקריבת בהדי' בשעה שחטא והורידו הב"ה לארקא:

אדם מאה ותלתין וגו' מיני שדים קא חשיב הא' מקין הב' מאדם הג' מנעמה והיינו דקאמר עד דאתא נעמה שהיא אשה והולידה מזכרים אחרים כי עד עתה מינים הקודמים היו מזכרים בני אדם ונקבות חצונות עתה נקבה בת אדם וזכרים חצונים:

בלילית וגו' כאן יש שתי גרסות או בלילית או לבדה וכל הסוגיא הולכת על שתי דרכים אלו בספרים.

ונטלי מנייהו תיאובתא אינם נוטלים הזרע הגשמי ממש אלא חמום העבירה שהיא מולידה שנותנת כח אל החצונים להשפיע בהן:

כד אתתקנת סיהרא שהיא מתטהרת בחדושה מה שהיתה מארת חסרה מאור שלה ו' היא עתה אמרת ה' מיוחדת צרופה מטומאת החצונים:

עומקא דאגוזא הקדוש' היא אגוז שיש לה ד' קליפות הירוקה והקשה והריקות והנאכלת עם המוח סוד רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה ומתוכה דמות ד' חיות ד' מוחין לד' סטרין וכולא איהו דא לגו מן דא כי הסבה מקפת המסובב ואל ערך השגת האדם יקרא העליון פנימי והם כגלדי בצלים והאדם פנימה לכולם. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ויאמר אלי"ם יהי מארות וגו' מארת חסר וגו' הענין כי מכאן יש הוכחה אל הוית הקליפות כי לא נתהוו עד לבתר דאתגניז אור קדמאה והוא אחר אצילות הי"ס כנודע. והנה זה הוא הפך ממה שביארנו באדרת נשא בפסוק ואלה המלכים אשר שם ביארנו כי אחר האצילות הכתר בכללות הי"ס אז נתהוו הקליפות. האמנם נוכל לומר כי אמת הוא שכשנאצל הכתר שם נאצלו כל הי"ס בכללות ובציור דק וכולם היו בכח והנה כנגד זה הם כי גם זה לעומת זה עשה האלי"ם לכן גם שם בקליפות נתהוו הראש שבהם שהוא כתרא דמסאבותא דילהון ולכן לא היה בהם קיום וזהו בונה עולמות ומחריבן כי בסטרא דקדושה לא שייכא חורבן ח"ו אעפ"י שהיו דקות כי אדרבה עיקר מקומם ואור שלהם הוא בהתדבקותם בא"ס אמנם הקליפות עיקר הוייתם הוא אחר התפשטותם לקצה התחתון ואז קונים הויה לפעול טבעם. ואחר אשר יצאו הי"ס לפעול ואז קנו הויה ובריאה וז"א ואתברי אסכרה לשון בריאה ממש והוא ע"י בריאת לילית שהיא העשירית שבהם ועתה קנו הויה בפועל כי הכל עשה האלי"ם זה לעומת זה ואין להאריך עוד בזה: ואו' מטת לגבי אנפי זוטרי ובעת לאתדבקא בהו הם סוד המלאכים הנקבות הנק' כרובים אנפי זוטרי כנז' לעיל דף י"ח ע"ב כי הכרובים נק' אנפי זוטרי דלית להו דיקנא כמו הנערים והם הנקבות הדומים לנערים בלתי זקן וזהו מלת כרובים שפי' כנערים וכתרגומו כרביי ר"ל כי הם דומים בזקן שלהם כמו הנערים שאין להם זקן. ולהיותם נקבות כמוה לכן רצתה לילית הרשעה לידבק בהם כמו שעשתה לחוה אשת אדם ואז דחפה השי"ת משם ואמנם בפ' תרומה דף קמ"ד ע"ב נתבאר כי לבסוף יכלה להסית את הנקיבות המלאכים הנק' חציר כמו שביארנו שם והוא סוד אדם דעשיה. ואמנם הכרובים הנ"ל דף י"ח ע"ב הם הנק' עשב. ולכן נתנו לה כח באנפי זוטרי תתאין הם בני האדם הקטנים ששולטת בהם האסכרה בשביל חטא חוה הנק' אנפי זוטרי וז"ש ויתבת תמן עד דחטא אדם ואנתתיה וגו'. עכ"ל: