אור החמה על ספר הזהר א:לז

פשיטו דאתכליל כחדא וגו' היינו י' ו' עושה ן' שהוא זכר ונקבה יחד ואפשר ששתי פנים הם ב' ראשים באות ן' אל הימין ואל השמאל:

כל חד וחד בסטרייהו אל הימין פני ארי' וכן כלם. כמא דאתחזי לון לפי בחינת שורשם מלמעלה שהם חסד דרום גבורה צפון וגו' וכפי המשכתם משורשם מלמעלה הם מתבחנים למטה:

ואלין אינון דקא משלבן היינו שתהי' אריה כלול מארבעתם עד שהם י"ו פנים לאריה וכן לכולם והיינו ע"י שורשם שהם פני אדם אלו העליונים שהם כלולים מכולם ומוציאין אותם כלולים אלו באלו:

אתנהגן נ"א בכל השמועה אתנהרן והכל א' כי ההנהגה הוא ע"י ההארה מלמעלה ע"י השפע שאין להם הנהגה אלא כפי הנשפע להם מלמעלה אם דין ואם רחמים וכיוצא:

ברזא דארבע שמהן וגו' הם יהן"ד פני אריה היד"ו פני שור ויה"ד פני אדם הוד"י פני נשר שמהן גליפין מד' אותיות השם אמנם למטה אין הויה זו מצטיירת אלא ד' שמות שהם ד' כנוים א"ל גדול גבור נורא כדמסיק וז"ש אתנהגן ברזא דד' שמהן וגו':

סליק לאתנהגא היינו סילוק החיה אל הרקיע אל פני אדם שלמעלה ממנה ולקבל שפע: ולאסתכלא בכל השמועה אד"ג לאסלקא והכל א' כי ההסתכלות המסובב בסבתו הוא סלוק לו וע"י זה ישיג ויאיר ויושפע:

שור לאנפי אדם וגו' הענין שממש מתנהר כל א' שלא משורשו כדי להשלים ההנהגה שאין שפע הגבורה נשפע לשור ולא שפע החסד לאריה כדי שיתמזגו לכך שם א"ל שהוא בחסד מאיר בשור שהוא בגבורה ושם גבור שהוא בגבורה מאיר באריה שהוא מהחסד:

ברזא דתרי גוונין אד"ם ושו"ר מה שנמצא מבחי' שניהם זה מקבל וזה משפיע:

כדין אתהדר לאחורא אחר שהיא העלתה התעוררותה למעלה חוזר לאחוריה שלא להסתכל במה שמצטייר ברקיע פני אדם. ואח"כ אותם הפנים שנצטיירו בפני אדם דהיינו הרקיע מסתכלין למעלה בכסא שעל הרקיע:

וכורסייא חקיק וגליף ליה דהיינו שהתחתון נכלל בעליון ומשתרש שם ויונק משרשו ומסתלק למעלה יותר בשורש שורש' ברשימה דקה וז"ש ואתרשים וגו' בענין שסוד ההנהגה וההשפעה הוא בסוד המציאות המשתלשל מעילה לעלול ממציאות אל מציאות עד למטה: והנה סדר העליה הנזכרת הוא שור ואחר כך נשר. ואח"כ אריה ואח"כ אדם כסדר שנא"ן והשמות כסדר התפלה האל הגדול הגבור והנורא ולמה יקדם השמאל ונרא' לפרש שהם מסודרים בסדר שמאלו תחת לראשי וגו' בקצת כי תחלה מתעורר השמאל אל המ' ואח"כ הימין ואח"כ הת"ת מתייחד עמה ולכך ראשונה שו"ר סוד הגבורה ואח"כ נשר נגד המ' ואח"כ אריה נגד החסד ואח"כ אדם שהוא כולל כולם למשוך את כולם כלולות יחד לקבל מלמעלה:

אדם אסתכל בכלהו עד עתה שהי' ציורם כל א' לבדו במה שהם מסתלקים ומסתכלים באדם סגי להו להצטייר אמנם עתה שהכוונה שיצטיירו כולם יחד בכללות בו באדם כדי לכוללם צריך שיקדם הסתכלות אדם אליהם וכולם נכללים יחד ומסתכלים בו ואז כדין כולהו אצטיירו בגלופייהו באותם החקיקות. שהם חקוקות קודם באותם הסילוקים שנסתלקו מקודם אותם הציורי' המצויירים בו נכללי' בציור זה בענין ששם נור"א כלול משם א"ל גדו"ל גבו"ר:

ורזא דא שנא"ן שפני אדם כלול מכולם הוא תיבת שנאן לא מציאות' למטה:

ועל רזא דא איקרי קוב"ה וגו' פי' כאשר יהי' כללות ענין זה למעלה בספירות שתהי' כל ג' ספי' חסד גבורה מ' כלול' כל א' בת"ת וכולם כלולות בת"ת שבת"ת יחד אז יתייחס למעלה שם האל הגדול הגבור הרי כל א' לעצמה בת"ת והנורא הרי כולם יחד בת"ת עצמו:

בד' אתוון וגו'. י' חסד ה' גבורה ו' ת"ת ה' מ':

גליפן בכורסייא היינו מבחינת עצמם ע"י אדם והיינו דמסיק חד לימינא וג' כל א' לבדו ומפאת הכסא רשימ' בד' סטרין שהם בדקות יותר מציורם שמחמת עצמם:

אלין ד' שמהן עילאין שהוא מציאותם הדק א"ל גדול גבור ונורא:

נטלין להאי כורסייא סוד ד' חיות נושאות הכסא והיינו מציאות כל א' לעצמו:

וכורסייא אתכליל בהו היינו מציאותם יחד מצד הכסא עצמו:

ענוגין וכסופין הוא השפע מהספי' העליונות:

מליא ענפין ממציאות האורות הכלולות בה לכל סטר בסוד ו' קצוות:

איבין הם הפירות הנאכלים הנשפעים לתחתונים אמנם הענפים הם יופי לאילן:

נפקי אלין ד' דיוקנין פי' מציאות ד' חיות שהם בדקות נשרשות בכסא:

ומציירין בציורייהו פי' בהיותם למעלה נשרשות היו נעלמות בדקות רשומות ברשימא ועתה שמתגלות יוצאות ממציאות רשימא אל מציאות ציור והם מדרגות בגילוי:

מנהרין נצוצין מלהטין סוד כללות האורות בסוד השפע:

ואינון זרעין וגו' היינו המשכת השפע לתחתונים ע"י אחרים שמקבלים מהם בסוד מציאות השתלשלותם:

איקרון עשב שהוא קטן מהעץ מפני שהם שם בדקות: ואח"כ בצאתם אל מציאות אדם הם עץ פרי וגו' וז"ש כיון דנפקא דיוקנא דאדם וגו' ומפני שאדם הוא סוד זכר ונקבה יחד כנזכר לעיל אמר שהוא עץ פרי עושה פרי דהיינו זכר ונקבה:

בו דייקא פי' זרעו בו שאינו מוציאו אם לא על ארעא לתועלת כדפירש:

דשא דהכא דקאמר קרא תדשא הארץ דשא. לאו איהו מזריע זרע פי' אינו להנהגת התחתונים שאינם משפיעים לזולתם אלא נבראו למאכולת אש עליון כנז' לעיל:

דלית ליה דיוקנא פי' שהם מציאות שאינו ממציא זולתו כלל ולכך אין להם דיוקנא וגו':

בר נש לתתא וגו' היינו לבוש הנשמות בסוד הגוף:

ולא איהו בקיומא שהגוף כלה באפיסת הכחות:

מתציירן בציורייהו בלא מלבושא אל מציאות המלאכים אינם גוף ונשמה בתוך גופם אלא הם בעצמם מתגשמים בגשם הזך ההוא וא"כ המלאכים הם גוף והם נשמה הכל א' והיינו בלא מלבושא ואין להם דרך להתלבש בלבוש כלל וז"ש ולאו בגוונא אחרא כמלאכים:

וההוא אשא דאכלה היינו שהם נכנסות בתוך רוחניות הכסא למעלה מקום האצילות וזה בתנאי שאינה חוטאת. מהרמ"ק זלה"ה:

גיליון ן' דא איהו אדם פשיטו וגו'. עקב רע"ד: רשימא בד' סטרין דעלמא כרסייא וגו'. נח ע"א. עכ"ל: