אור החמה על ספר הזהר א:שעח

ת"ח כמה אצטריך ליה לבר נש וגו' יצה"ר הוא מצד הקליפות והאדם בעץ הדעת טוב דא מטטרון וצריך הוא להתגבר על היצה"ר דא סמאל ולזה צריך להתאחז למעלה במלכות וז"א לאתתקפא עליה ולאסתלקא עליה באתר תקיפו דהיינו גבורה תתאה. וכאשר ירצה יצה"ר לצאת ממדתו הנהוגה הסתמית אז יתעורר יצה"ר ואז יתגבר האדם ויתעלה מהמלכות לגבורה וז"ש בגין דכד אתתקף בר נש עליה וגו'. וז"ש דבעי למהוי גבר עליה ולאשתתפא באתר דגבורה. וכאשר יתעורר עוד בגבורה עליונה וכאשר יבא מעשה לידו כעין אשת אדוניו אל יוסף וכיוצא אז יצטרך עוד לעלות אל סוד כח דהיינו בבינה גבורה עליונה על הכל ועל זה נאמר ובגין דההוא יצה"ר תקיף בעי בר נש דיהא תקיף מיניה ואלו אינם כל אדם אלא אותם שבא מעשה לידם בני נשא דאתתקפו בהדיה איקרון גבורי כח עושי דברו הרי ג' מדרגות הא' כ"ח והיינו הבינה הב' גבורי בגבורה עושי דברו בגבורה תתאה.

אחר הדברים כבר פי' מלה זו בפ' וירא והנה בקצרה דברים הם בחינת המלכות אחרי בחינות המלכות הם החצונים ועכ"ז הדברים האלה כפשטו היינו שעשה דברים שהשטן נאחז בהם דהיינו שנתן לו מקום להתאחז בבחינות אחר הדברים.

שמיא וארעא אתעצרו ולא נהגי וגו' הענין ששמים ת"ת וארץ מלכות וכנגדם הגשמיים והשמים מורידים הגשמים מתוך אד העולה מן הארץ דהיינו כעין התעוררות המלכות העול' ממטה למעלה והמים הם השפע הנשפע מן השמים לארץ ולכך יחסו הענין בלשון שכיבה רביעה ראשונה או רביעה שניה והנה א"א הייחוד הזה אלא ע"י היסוד דהיינו האויר האמצעי המעלה האד דהיינו סוד כל התעוררות התחתונים ומוריד המים שפע העליונים ולפי זה עם היות שלא נזכר בתורה ענין עצירת גשמים אלא בע"ז עון פגם אות ברית עיקר בדבר זה מפני שפוגם האמצעי ולז"א ת"ח אינון דלא נטרי ליה להאי קיימא דקדושה וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ר' אלעזר אמר ויהי אחר הדברים וגו' נר" כי המלכות אקרי דבר והמלאכים דידה אקרון דברים והטומאה היא אחר הדברים. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' רבי חייא פתח ברכו ה' מלאכיו וגומר. לאסתמר' מחובוי לפי שעביר' גוררת עביר' ואם עבר עביר' א' ישתמר בעצמו ויהי' נזהר שלא יבא לידי אחרת הרי סור מרע' ולמהך באורח מתתקנ' הרי ועשה טוב. דכד בר נש אתתקף עלי. כדין איהו בכטר גבור' נרא' שלזה כינו מדת הגבור' ליצחק כי להיותו בן ל"ז שנה במבחר ימיו בתקפו ובגבורתו ודאי שהי' יצרו מפתהו לשלא יתעקד ע"ג המזבח ומרוב חסידותו גבר על יצרו ופשט צוארו על גבי המזבח ודאי אין לך גובר על יצרו כמוהו ולכן נעשה מרכב' למדת הגבורה. איקרון גבורי כח לאשתכח' זינא בזיני' פי' גבורי' הנאחזי' בגבור' עליונ' הנק' כח נמצאו מין במינו. ואלין אינון מלאכי דקב"ה קשיא לי' דאי מלאכיו ממש היינו כל צבאיו אלא ודאי בצדיקים הכתוב מדבר שהצדיקים נקר' מלאכי' כנזכר בפ' לך לך דף צ' ובויקר' רבה ואלו הם הצדיקים העושים ומתקנים את מדת המלכות הנקר' דברו וזהו גבורי כח עושי דברו כנזכר בפ' בלק דף קצ"א דאיקרי צדיק שלא נק' צדיק אלא מי ששומר בריתו מלטמאו כנזכר בריש פ' נח ובפ' ויצא קנ"ג: אתר דיצה"ר מקטרג דאיהו דרגא אחר הדברים ה"ג והענין כי מדת המלכות נקרא דברים כנזכר בזוהר לא איש דברים אנכי וגומר ואותה מדריג' הבאה אחרי' נקרא אחר הדברים כלומר אותה שבא אחר אותה שנק' דברים והיא הקליפ' וכן כתב בפ' וירא דף קי"ט וז"ש אתר דיצה"ר מקטרג דאיהו דרגא אחר הדברים כנזכר. ומה אבוי איהו מתאבל ה"ג. אשגח בי' בעלמא למיזן יתי' גרסי' והיא נכונ' שכן כל הסוגי' בהכי שקיל וטרי: דהאי איהו כמאן דסגיד לאלהא אחרא כלומר זה הבא על הגוי' או על שאר עריות הוא כורע עלי' ונמצא שמשתחו' לאל אחר אל נכר: דא גשם דרעות' כד אתרעי קב"ה בכנסת ישראל. ר"ל הייחוד שנעש' ברצון ובחשק דהיינו כשיהיו צדיקים בדור וכל מעשיהם הטובים מתתקנת בהם כ"י למצא חן בעיני המלך וענין זה נק' סוד מ"ן וייחוד פנים בפנים וז"ש דא גשם דרעות' וכו'. ועל דא שמיא וארעא וכו' ה"ג: י"ס דגרסי דא כ"י דאיהו נלאה בארעא דאיהי צחיא למשתי. ובג"כ בעי לאזדהר' בי' ה"ג והענין שיזהר האדם מלהתקשט ומלתקן גרמי' ולסלסל בשערו כדי שלא ישלוט בו יצה"ר ובג"כ כתיב ויהי יוסף וגומר וכתיב ותשא אשת אדוניו. כלומר בא וראה שכן הוא שלפי שהי' יוסף יפה תואר ויפה מראה שהי' מסלסל בשערו ומקשט גרמי' כתיב ותשא אשת אדוניו וגומר רבי אלעזר פתח לשמרך וגומר דידעי אורחוי דקב"ה למיזל בהו לפי שתכלית הידיע' היא לפי שמביא' לידי מעשה. דכל מאן דאשתדל וכו' יממא ולילי אחסין תרין עלמין העה"ז והעה"ב א"נ עולם הזכר הנקרא יום זכי ליה ע"י שעוסק בה ביממא ובשכר שעוסק בה בלילה זכי לעלמ' תתאה דהיינו עולם הנקרא מדת לילה מדה כנגד מדה: עכ"ל הרא"ג ז"ל: