אור החמה על ספר הזהר א:שעז

כד אתי צפרא וגו' וכל ככביא דנהרי וגו' אפשר שאינם ככבים אלו אלא יש ככבים עליונים ברקיעים המפורשים בפ' תרומה ואלו הככבים וכיוצא בהם הם סוד ככבים קבועים לא אלו המתגלגלים בגלגל שאין בהם ממש לענין זה והעד לפירוש זה הוא אומר ככביא דבסטר דרום דלא שייך הכי באלו הככבים שמהם מאירים בדרום ומהם בצפון. ויריעו כל בני אלדי"ם אינון דבסטר שמאלא וגו' והיינו כעין שמתחבר מדת לילה במדת יום כך מלאכי מדת לילה מתחברים ונכללים במלאכי מדת יום.

וכדין צפרא נהיר שכינה מתקשרת במדת דרום. וישראל נטלי שירתא תפל' שחרית וכן תלת תפילות כנגד ג' משמרות דהיינו שחרית חסד ומנחה גבורה וערבית ת"ת ומכאן ראי' לפי' הראשון שפי' לעיל שהם תלת סטרי עלמא מעין הלילה הוא ביום וערבית מכלל היום יחשב עדיין מפני שעדיין לא שלט הלילה בעצם ודאי והמלכות היא מערב המתקנת באלו ביום ובאלו בלילה דהיינו מערב עם כולם והיינו או' דאסתלק יקרא דקב"ה ביממא וגו'.

שית זמנין ג' של יום חג"ת ג' של לילה נה"י דהיינו ו' קצוות המ' חיותא קדישא עם כולם.

וע"ד כלא הוא ברשותיה בעלי שיר היום ובעלי שיר הלילה וכולא ברעותי' המשתנים מבחינה אל בחינה והיינו האומר לחרס ולא יזרח ונוטלים שירה אלו השולטים בלילה ובעד ככבים יחתום ונוטלים שיר' אלו השולטים ביום והכל ברשותי' וברעותי'.

יוסף מדת יום. ככבים השבטים תיקוני דנוקבא מדת לילה.

יעקב מדת יום ככבים מדת לילה מאירים באמצעות יוסף מדת היסוד המתמצע בין יום ולילה וז"ש בגין דיוסף וגו'.

אתפרש יעקב משמושא וגו' שלא הי' משמש להוליד אלא לייחוד למעלה וכיון שיוסף נפרד שמוש וייחוד עליון לא נשלם אתפרש מהגשמי ונתאבל.

חסידו כתיב דהיינו אברהם איש החסד אבל לא צריך אלא בכל הצדיקים שבעולם.

ת"ח וגו' בגיא צלמות מקום החיצונים ושליטתם בחוצה לארץ.

קב"ה נטיר לשמירה להגין. ואגב שמירתם שמירת הרשעים ולא שמיר' לחוד אלא ברכה. וז"ש דהא מתברכין בגיניהון ועד השתא לא קאמר אלא מתברכין אלין ואלין כגוונא דארון ולא שעובד הי' רשע ח"ו שלא הי' דוד מטה ארון אלדי"ם לבית רשע אלא יר' שנתברך בגלל הארון ולא זו בלבד אלא עוד שלישית נוספת צדיקייא אחרנין מתברכין דהיינו שאחרים בשלוה ובברכה בשבילם והם בצער. השלישית היא בעצם דומה לשל יוסף כדמפרש ואזיל. ועכ"ז עיקר יסוריהם להטיבם באחריתם כענין יוסף ששלט על מעניו. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' וחד חיותא קדיש' היינו המלכות כדמסיק לקמן. כל אינון דבסטר דרום כי כן הבקר הוא חסד בקר דאברהם ולכן כד אתי צפרא וכו' כלהו משבחן. ככביי' דנהרי כלומר ככבי בקר והם אות' הככבי' ששולטי' עד הבקר לפי שיש אחרות ששולטים עד חצי הליל' ויש ג' שעות ויש שעה כנזכר בפ' תרומ' דף קע"א: ברן יחד ככבי בקר אלין ככבי' דבסטר דרום נר' שהוא ד"א והראי' דלעיל בסמוך חלקם לשנים כל אינון דבסטר דרום וכל ככבי' דנהרי וכו' ופירושו ככבי בקר הככבים שמצד הבקר דהיינו חסד לאברהם סטרא דדרום. א"נ שהכל דבר א' ופרושי קא מפרש כל אינון דבסטר דרום וכל ככביי' דנהרי וכו' דקאמרן מאי איהו אלין ככביא דבסטר דרום. דאתכלילו בימינ' אפשר דפרושי קא מפרש מלת ויריעו מלשון רעים אהובים וה"פ ברן יחד ככבי חסד אז מתחברי' אליהם ונעשים להם רעים אינון דבסטר שמאל' דהיינו בני אלהים: תלת זמנין היינו שלש תפלות. מה כתיב בה ותקם וגומר גרסי'. וע"ד כלא הוא ברשותי' גרסי' ופירוש' דקרא קא פריש שמאחר דכלא ברשותי' אומר לחרס שהוא השמש ולא יזרח ובעד ככבים יחתום שלא יאירו א"נ שלא ישפיעו למה שנמנו עליהם:

רבי שמעון אמר דא יוסף הוקש' לו בפסוק דעדיין לא מצינו שאמר הב"ה לשמש שלא יזרח ותי' דפשיט' שאם יאמר הב"ה לשמש ולככבים שלא יזרחו אלא לא נאמר אלא על יעקב ובניו שנמשלו לככבים וז"ש דא יוסף שהוא שמשו של עולם ולא יזרח כי שמוהו בבית הבור א"נ היינו יוסף שלא יזרח כלומר שלא גלה הדברים לאביו ולא כתב לו כתב אחד ואפי' אחיו שהיו נכנסים למצרים לא ידעו שיוסף הי' קיים וז"ש ובעד ככבים יחתום אלין אינון אחוי כנזכר. ד"א האומר לחרס דא יעקב דאסתלק שכינת' מיני' מפני שהטילו חרם שלא יגלה שום א' מהם הדבר ושתפו השכינה עמהם. ואסתים נהור' דילי' היינו אור הנבוא' שהית' מופעת בבית מדרשו. וככבי' לא נהירו דאי ר' לא ידע רבי חייא מנא לי' שאין אור הככבים אלא מאורו של שמש ולהיות שלא הי' זורח נבוא' ביעקב כנזכר כן לבניו נחתם מהם הנבוא' וכל זה בגין דיוסף אתפרש מאבוי.

ות"ח מההוא יומא וכו' אתפרש יעקב משמוש' דערס' נראה לפרש שהוא פי' אחר דקא מפרש במלת יחתום דהיינו חתימת וסתימת מקורו שלא הי' משמש את אשתו וזהו ובעד ככבים בשביל מה שעשו איתם הככבים שהם השבטים יחתום מבועו ואות ברית קדש שלא יהא נגד ונפק.

ויהי ה' את יוסף וגומר קב"ה נטיר לון ולא שביק לון כלומר שומר אותם שלא יבאו לידי אויבים ואם ח"ו אולי נמסרים בידם לא שביק לון כמ"ש ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגומר וכמו כן ביוסף שנמסר ביד מוכרים וקונים ולא שמרו הב"ה ועכ"ז לא שביק ליה שבכל מקום שהי' הולך ה' מצליח בידו כדמפרש ואזיל ולפ"ז הכי פירוש' דקרא ולא יעזוב את חסידיו לעולם שהרי שאם לא נשמרו לא שביק לון ולפעמים נשמרו מכל וכל שאינ' נופלים כלל הרי נטר לון דקאמר: דאפי' מאי דהוה בידי' גרסינן שאפי' שהי' הדבר בידו הית' כ"כ ההצלח' שהי' מתהפך למה שהי' רוצה אדוניו. ואינון לא יכלו לאתזנ' כמ"ש בר' חנינ' בן דוסא כל העולם כלו נזון בשביל חנינא בני וכו': עכ"ל הרא"ג ז"ל: