אור החמה על ספר הזהר א:שעו

אלא ודאי איהי אצטריכא לעובדא דא וגו'. סוד הענין בקצרה כי האיש מפקיד בבת זוגו רוח חיוני בעת זווגו עמה ואותו הרוח מכשכש במעיה וכאשר היא מזדווגת אל היבם גם הוא מכניס בה רוח חיוני ואותו רוח הראשון מושך אותו רוח שנסתלק מן היבם ומושך אותו שם במעיה ונבנה וזהו סוד באות נפשה שאפה רוח ואילו יכוון היבם באשה אחרת ימשכנו או לא ימשכנו אמנם בבטן אשה זו ימשכנו בהכרח ע"י הרוח ההוא המכשכש במעיה שהוא חלק המת ממש. וענין קטרוג המת עם הנושא האלמנה שהיא נעשית קטלנית תלוי בזה ג"כ שאין אותו הרוח נעקר ממעיה אלא בבנין ע"י יבום או בקטרוגא סגיא ולפעמים נעקר החי מפני המת ולפעמים המת מפני החי והכל תלוי בזכות וגם תלוי אם היא בת זוג לשני שאז נוטלה מן הדין והראשון נעקר והולך לו כיון שלא קדמה אלא ברחמים. וכאשר היא מתיבמת נבנה הרוח ההוא ע"י היבום ומתיישב ולזה אשה זו ולא אחרת.

ויוסף הורד מצרימה וגו' כדמסיק כל זה גרם ויוסף הורד או יהודה גרם כל הנזכר וגרם ויוסף הורד כדמסיק והיינו אומרו מה כתיב לעילא וגו'.

וכתיב והנה תאומים בבטנה תחלה תאומים דהיינו אחין ואח"כ בבטנה וז"א תאומים הוו מקדמת דנא.

ר' חזקיה אמר לא אשתמע הכי ירצה ממשמעות הכתובים נראה שהיו בנים אחרים ואפשר שר' חזקיה לא יחלוק על ענין הגלגול והיבום המפורש אלא רצה שנשתנו שינוי גדול דהיינו בנין אחרנין.

ור' אבא אמר שהענין הי' לאשכחא אובדא דהיינו אחרים בגוף והם בעצמן בנפש והם קרובים בקצת.

פריצותא קדמאה דפרץ. על הפריצות הכתוב בתורה בפירוש רמז לו דהיינו באונן דכתיב והיה אם בא אל אשת אחיו ולכך מת דאם לא כן הי' הוא מביא לאחיו ביבום ומפני פריצות וימת גם אותו ולכך אצטריכת לאונן שני טרחות להביא אותך ואת אחיך ע"י יהודה ומעש' תמר בקושי ובזכות ע"י כמה נסים ולא על חנם הטרחת לקונך בכך אלא מפני שצורך גדול בך דפריצות תעביד דהיינו מלכים עומדים ממנו ולכך טרחה תמר בדבר כדפי' רז"ל. או ירצה אותו חלק אשר לך בחוץ שפרצת יהיה מועיל לך לעשות פרצה באומות שצריך שיהי' לו חלק בחוץ ולכך דוד הי' לו חלק בחוץ כדי להשבית האומות כדפי' בסבא והיינו אונן שיעש' אנינות באומות. הורד ע"י הסכמה עליונה.

לסטר חטאה. לעבירה.

ת"ח שבעה ככביא שצ"ם חנכ"ל בז' רקיעים רקיע לכל א'. ובכל רקיעא ורקיעא אית ביה כמה שמשין הם המלאכין השוכנים בעלית הרקיעים.

ממגן ליה לשמשא ליה לקב"ה מהם לצורך העולם מהם לשום צורך ענין אחר.

שמשא או ממנא שמשא הוא בערך מה שלמעלה.

ממנא בערך מה שלמט'.

וקיימי כל חד וגו' שאינם בחריים לשנות מעבודה לעבודה כדכתיב לא ישנו את תפקידם. ולא תאמר שפועלים בהכרח ובלא כוונ' כמו היסודות לז"א וכל חד ידע עבידתיה לשמשא.

בשעתא דעאל ליליא כדין אתפרשן וגו' אפשר שהם ג' משמרות בתחלת הליל' משמרת צפון בארבע שעות אמצעיות משמרת מזרח בארבע שעות אחרונות משמרת דרום והיינו בתחלת הלילה מזדמנים לומר שירה לתלת סטרי עלמא אמנם אומרים שירה בתלת משמרות שהם תלת משריין והצד הרביעי מערב היא מדת המלכות חד חיוותא קדישא ממנא עלייהו שהיא בעלת השיר עם כולם ודאי. ואפשר לומר תלת סטרי עלמא צפון בתחלת הלילה ומערב באמצע הליל' ומזרח במשמרת הליל' השלישית והרביעי דרום בבוקר והמ' היא חד חיוותא עם כולם וניחא טפי. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' אלא ודאי איהי איצטריכא לפי שנשאר בתוכה חלק נפש בעלה שנפטר כנזכר בסבא וע"י חלק זה הנשאר בה נמשך אותו החלק האחר ההולך ערטילאי ונבנה ונתקן שם כמו שיתבאר בסמוך. מ"ט איהי אשתדלת לגבי' כלומר הניחא אם הית' מחזרת אחר שלה שהי' יבמה ותבנה ממנו אבל לגבי' דחמיה אמאי ותירץ בגין כי ראתה כי גדל שלה והיא לא נתנה לו לאשה דכתיב ל"ג אלא בגין כי ראתה וכו'. ואי תימא אמאי לא נפק וכו' שבשלמא ביהודה שפיר כנזכר אבל רות דלא אחוה הוה ולא חמיה הוה א"כ מ"ט ותירץ. אלא ודאי איהי אצטריכת ולא אתתא אחרא לסבה שאמרנו דהיינו בשביל אותו חלק נפש אשר בה ולכך בועז סוף סוף קרוב הוא והוה חזי למינטר אתריה. לאתקנ' עלמא לבתר במלכים ומשיחים שהעמידה. אי נמי תיקון אותם הנשמות. לא הוה בהו שבחא ולבתר הוה בהו שבחא ה"ג ר"ל שקודם לא הוה בהו שבחא אלא אדרב' גנאי הוה לכך נקראו ער ואונן כנזכר לעיל אבל אח"כ נשתבחו שנקראו פרץ וזרח שניהם צדיקי'.

ויוסף הורד מצרימ' וגומר מה כתיב וכו' הוקש' לו מה סמיכות פרשה זו לכאן יותר טוב היה לו לסמוך אותה אצל והמדני' מכרו אותו וגומר ויוסף הורד מצרימ' לז"א מה כתיב לעיל כלומר הוצרך לסמוך פרשה זו לכאן לאשמועינן תרתי חד איך קב"ה מודד מדה כנגד מדה ראה מה כתיב ויכר ויאמ' צדקה ממני וגומר מי גרם לו ויכר זה לפי שאמר לאביו הכר נא הכתונת בנך וגומר ולכך הכניס פרשתו של יהודה בין הדביקים להודיעך כי סבת הבושה זו של יהודה שהכירה הכל היה מפני שיוסף הורד מצרימ' שאם היה אומר לאחיו היו מחזירין אותו כדמסי' ועוד לפי שכתיב והנה תאומי' לאשמועינן חידושא של הגילגול והתיקון של ער ואונן כדמפרש ואזיל וז"ש וכתיב והנה תאומים וגומר. תאומים הוו מקדמת דנא אחין הוו קשה לו אומר תאומים שהיל"ל והנה שנים בבטנה לז"א לאשמועינן שאותם שהיו כבר תאומים שהיו אחים שהם ער ואונן הם הם אותם שבבטנה. ר' חזקיה פליג דהתם בער ואונן לא היו תאומים אלא כל א' לבדו אלא בנין אחרנין אתיילידו שאינם ער ואונן. א"ר אבא וכו' הגם שראה קושית רבי חזקיה עכ"ז בא לסייע ת"ק מתוך קושיא חזקה שהוקש' לו ואמר בג"כ אשתדל' וכו' כלומר היתכן שתמר הצדקת הית' מעיזה כ"כ פניה לעשו' הנבל' ההיא אלא ודאי כונתה היתה טובה להחזיר אבידת ער ואונן כנזכר ור' חזקיה סבירא ליה שנדחק תמר לעשות זה כדי להעמיד מלכים כנזכר.

ת"ח מה כתיב וכו' הכריח איך אלו היו ער ואונן ממש מדקאמרו ליה מה פרצת עליך פרץ רמז הכא פריצות' קדמאה דפרץ שהשחית זרעו על הארץ ופרץ פרצה שעל ידה מת וז"ש מה פרצת וגומר כלומר למה פרצת גדריה שהוצרכת לחזור ולהתגלגל ולאטרחא למרך. ובג"כ פריצותא תעביד וכו' דהיל"ל לה מה פרצת עליך מאי פרץ אלא לומ' מאחר שפרצת גדר ועברת עביר' קודם ועתה חזרת להתתקן תתהפך הפרצה ההיא לטוב ותהי' פורץ גדרן של גוים.

ולבתר דכל עובדא וכו' מסקנא דשנוייא הוא למה שאמר למה נסמכה פרשה זו כאן והכי פירש ולבתר וכו' כלומר לאחר שספרה תורה כל מעשה יהודה אמר ויוסף הורד מצרימ' להורו' דיהודה זבין לי' ליוסף והא כיצד אלו אמר יהודה נהדר ליה לאבונא וכו' ומדלא קאמר הכי הוא זבניה לי' ליוסף למצרים. וי"ס דלא גרסי כל האי אלא ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר וכו' מאי הורד דאסתכ' קב"ה כלו' היל"ל ויוסף ירד מאי הורד אלא דאסתכם קב"ה וכו'. ולכן אמר הורד כלומר הורד מן השמי' לקיי' גזר' בין הבתרים. לסטר חטאה קנה לי' רז"ל הכריחו ענין זה דמעיקר' כתיב פוטיפר ולבסוף כתיב פוטיפרע מלמד שירד גבריאל וסרסו ופרעו וכו'.

פתח ואמר האומר לחרס וגומר ת"ח ז' ככבייא היינו ז' ככבי לכת שצ"ם חנכ"ל וכל רקיעא ורקיעא אית בי' כמה שמשין כנזכר בפי ויקהל דף ר"א ר"ב. בגין דלית לך שמשא או ממנ' וכו' אתא לאשמועינן שאין רבוי חיילות המלאכים לכבודו ית' כדרך המלכי' אלא ברא' לכשיהי' כל א' על תפקידו ועל עניינו כדי שלא יהי' מגמת פניו אלא לדבר ההו' וכי הם משוני' זה מזה תפקידו של זה אינו דומה לתפקידו של זה וז"ש בגין דלית לך שמשא או ממנא דל"ל פולחנ' ושמוש' למארי' וכו'. וכל חד ידע עבידתי': המשורר לשורר והשוער לשער כמו שהיו במקדש כמו כן למעל'. ואינון אתפקדן גרסי' ול"ג הא עכ"ל הרא"ג ז"ל: