אור החמה על ספר הזהר א:שעה

ת"ח מה כתיב ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו היינו המתגלגלים שהם רשעים קבורים שמתו קודם ובאו וחוזרים לעולם ואין להם מנוחה בג"ע אלא ע"י מעשיהם וממקום קדוש יהלכו שאינם קדושים ואינם נכללים במקום קדוש עד שיטיבו מעשיהם בפעם השנית וכאשר יבואו לעולם ויתקנו מעשיהם וישתבחו בעיר אשר כן עשו ירצה כן ודבר נאות ומתוקן עשו ומיד יכנסו לעיר העליונה וישובחו שם. דכמה שליחין שלוחי ההשגחה העליונה וכמה ממנן הם ממונים למטה והם שבעה עיני ה' המה משוטטים וירצה התשוטטות שיתפוצצו מאלו השבעה כמה אלפי אלפים נצוצות להשגיח ויצוייר בהם מעשה האדם בתמונתו בצלמו הרעה המגונה ברב או במעט ויתעלו העינים אל היכל זכות ושם שני עדים מזדמנין ורואים בעינים ומעידין על שיעור המעשה הרע המגונה אשר עשה כדפי' בפ' פקידי ומיד יכתב למעלה בספר בהיכלות ע"י אש שחורה ולבנה.

לא עאל לפרגודא עולם הבריאה עולם הנשמות ושם מתגלה סוד הכתר ואין לו חלק לעולם הנשמות ע"י הגיהנם. אמנם ע"י התשובה אין לך דבר שעומד בפני התשובה שהיא מטהרת הכל והעד כולהו קראי דמייתי בלא תשובה קא מיירי דומיא דער ואונן שלא שבו.

זכאה חולקיה דבר נש דדחיל למאריה ויהא נטיר שלא לבא אפילו בדרכים רחוקים לידי כך ע"י הרהורים.

וידכי גרמיה מהרהורים רעים לאשתדלא בדחילו דמאריה ויפנה לבו מהבלי עולם ויהיה לבו מלא יראת ה' וכל עסקיו בה.

בעולמו ימי הבחרות הם כבקר לימי חייו.

באתתא דאתחזיא יליף הכי מלישנא דזרעך זרע הראוי לך לאפוקי זרע באשה פגומה שאינה זרעך.

כחצים זרע היורה כחץ ביד גבור שיש בו גבורה לזורקם כראוי כן בני הנעורים שיש לו חיים להדריכם נראה זריקתם בכושר.

אשפתו אוצר החצים דהיינו עולם הבא ומלא עולם הבא מהם ממה שעסק עמהם בתורה ומעשים טובים שהכל בספר נכתב וז"ש ויהא ליה אגרא טבא לעלמא דאתי:

לא יבושו לשון רבים לא יבוש מבעי ליה אלא אהדר אל הבנים שהם פודים את אביהם בשער בית דין עליון וכשאינם מודרכים בעבודה מתביישים שאין בכדי מעשיהם לעדות אביהם אמנם כשהם הגונים עומדים בשער העליון בלי בושת ופודין את אביהם מן הדין מפני ששכר המלמד גדול כשמועיל וז"ש דלית לך אגרא וגו' והם מתביישים עם היות שהם בחיים כיון שמספרים שם גנותן אע"ג דאינהו לא חזו נשמתייהו חזו. וכשהם בני הזקנה אין כח באביהם להוכיחם כראוי וגם אין סיפוק בחייו שהם קטנים.

ת"ח מאברהם שלא סיפר בשבחו רק מה שיצוה את בניו ואת ביתו אחריו שכל מעשיו כאין בערך זה.

וע"ד ההוא זכו וגו' פי' כי עם היות שמצד מעשיו יש כח לבעל דין לחלוק יש כח וגבורה ביד מעשה זה לנצחם מפני כחו הגדול:

ולערב אל תנח וגו' הנה בני הנעורים טובים מצד המוסר ואינם בכוונה הגונה מצד הבחרות אמנם בני הזקנה טובים מצד הכוונה שכבר חלש רתיחת החומר ויצרו אמנם אין כח להוכיחם ולזה אל תנח וגו'.

מ"ט בגין דלא תדע איזה יכשר פעמים יכשר המוסר פעמים יכשר טוב הכוונה בשעת ההולדה וזוכה לבן שמעצמו אוחז דרך הטובה. ולפעמים שניהם כא'.

נחלת ה' בנים וגו' נחלת ה' היא מדת המלכות אמנם מאירה מצד הבינה וז"ש צרורא דנשמתא דהיינו צרור החיים שהנשמה למטה במלכות והיא מתעדנת בעדן הבינה כאו' לחזות בנועם ה' דהיינו בינה לא למעלה אלא ולבקר בהיכלו ולז"א סטרא דעלמא דאתי דהיינו בינה:

אלא איהי צדקת הות עד מדרגת הנבואה וחכמה גדולה.

למעבר עמיה טיבו שלא יאבדו שני משפחותגדולות כאלו משבטו והמלכים היו תלויים באלו.

ואתעברת מיד משתיהם בביאה א' והרויח כל הנאבד בבת אחת.

וכולא הוה מיניה מה שהיא נתעוררה ומה שהוא נטה אליה אל הדרך הכל מלמעלה להקים ב' אלו כדפי'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ובכן ראיתי רשעים וגו' קצר דבריו כי מבואר הוא כי רשעים אשר כבר היו קבורים נתגלגלו ובאו פעם אחרת. ע"כ:

והרא"ג ז"ל כ' ת"ח מה כתיב וכו' יש ספרים דלא גרסי ליה ואי גרסי לי' הכי פירושו והענין דקשי' ליה בכל מאי דדריש לעיל דמנא לך מאי דאמרת בפסוק ושבח אני את המתים וגומר לעולם אימא לך כפשטי' דקרא שמדבר בג' בני אדם המתים שכבר מתו ואותם שעדיין לא מתו ואותם שעדיין כלל לא באו ומהיכא תיתי לן גלגול הנשמות כי היכי דתדרוש הא לזה אמרו ת"ח מה כתיב כלומר פסוק מלא הוא שהנשמות חוזרות ומתגלגלות שכן כתיב ובכן ראיתי רשעים קבורים ובאו כלומר שאחר שמתו ונקברו חזרו ובאו לעולם כדי להתתקן: כמא דאתמר בתיקונין דף ק"ג וכן בדף ק"ו ובדף ק"ט וקי"ב: וא"ת ולמה צורך הגלגול בגין דקודש' בריך הוא עביד טיבו כנזכר בתיקונין שעל זה נאמר ועושה חסד לאלפים וגומר: וכל אורחוי כלהו קשוט וזכו ואם כשיתקלקלו ולא יתגלגלו ויתתקנו אלא שיאבדו מן העולם הזה ועה"ב נמצאו ח"ו מצותיו ית' נקמה בעול' ואין זה כונתו ית אלא להטיב לבריותיו ולכך המקולקל יחזור ויתתקן ויזכה לטוב ההוא.

ר' חייא פתח בבקר זרע זרעך וגומר. לאזדהרא מחובוי כלומר הזהרות מלעבור על מצות לא תעשה. ולאזדהרא מעובדוי דהיינו הזהרות לעשו' מצות בזריזות ובשמחה ובטוב לבב לשם שמי'. וסהדין עלייהו גרסי'. דאסתאב בר נש יתיר וכו' הטעם הוא כנזכר בגמרא דנדה ר"י אמר כל המוציא ש"ז לבטלה חייב מיתה ר' יצחק אמר כאלו שופך דמים רב אשי אמר כאלו עע"א וכו' הרי שעובר על ע"ז וש"ד והוא בעצמו ג"ע א"כ אסתאב יתיר ועוד כנזכר בפרש' ויחי דף רי"ט שזה יותר מש"ד שהורג בניו א"כ ודאי אסתאב יתיר. ה"ג לא יגורך רע לא עאל לפרגודא והוא פירוש ללא יגורך כלומר לא יכנס לפנים מהפרגוד במקום שאתה גר שם. באיתת' דחיא ליה בס"י ל"ג ליה ולגירסת הספרים ירצה שרצה לדקדק מלת זרעך בכינוי לומר זרע זרעך במקום שיצא כיוצא בך שיקרא זרעך זרע הדומה לך. לא יימא וכו' עד מה כתיב אל תנח ידך וגומר בס"י לא איתיה וכן נרא' שהיא שפת יתר. בת כהן הות בתו של שם. וא"ת והרי שומרת יבם הית' ושומרת יבם שזנתה אינ' נדונת במית' וי"ל דבני נח מוזהרי' על העריות ואחר שכבר נתחייב' מיתה כבני נח אמר מ"מ תמות בשרפה כדין בת כהן והציע זו להגיד קושייתו ולומ' וכיס"ד דאיהי אזלא לזנאה גרסי' בגין דידיע' ידעת אפשר שהידיע' תהי' שכיון שמתה בת שוע אשתו ושני בניו מתו ראתה שהיה בלא בנים אלא שלה והיה חרד עליו והי' שכול ואלמון ואותם שתי נשמו' היו הולכות ערטילאין שלא היו מקבלים אותם ליכנס בפרגוד' כנזכר לעיל וכדי לזכותו ולזכותן עשתה המעש' וז"ש למעבד עמי' טיבו ממש עמו הית' עושה חסד שיהיו לו בנים ויתתקנו אינון דהוו אזלין ערטילאין. וי"ס דל"ג מלת עמיה ולפי הגירס' ההיא יאמר דידיע' ידעת ואסתכלת בחכמת' היינו שהיו עתידים לצאת ממנה כמה מלכים דהיינו דוד ושלמ' וכו' וכן מלך המשיח לכך הפקירה את עצמה וז"ש בגין למעבד טיבו וקשוט לגמול חסד עם העולם להביא מלכים וגואלים לעולם וז"ש בסמוך וכלא הוה מיני' שכל הטוב יצא ממנו כדמסיק ואי תימ' וכו'. וע"ד אתת בתרי' ואשתדל' בעסק' דא ה"ג עכ"ל הרא"ג ז"ל: