אור החמה על ספר הזהר א:שעד

ר' חייא בעא האי דאיהו זכאה שלימא וגו' שלא נכרת מטעם עבירה ח"ו שא"כ הוא גרם לעצמו שנכרת בעונו. גם אשתדל באורייתא שאינו זכאי בעל מלאכה אלא בעל תורה וגם נשא אשה וז"ש בגין דאשתדל בה ולא זכה לבנין וגו'.

ועובדוי מצותיו לעול' הרוחות ותורתו לעולם הנשמות הם מגינים.

בביתי ובחומותי היינו בעולם הבא שיש לו בית מקום הנשמות. ובחומותי מקו' הרוחות והנפשות שהם שני חומות יצירה ועשיה חומות לבריא' שהנשמות מהבריאה והרוחות מהיצירה והנפשות מהעשיה. יד במלכות במקום הבנות. ושם בת"ת שם העליון במקום הבנים. ומפני שהיסוד אינו נפתח ע"י עכ"ז חק עולם אתן לו דהיינו היסוד הנמשך נהר דנגיד ולא פסיק והכל מפני שנאחזים בבינה דהיינו עולם וז"א בגין דאלין אית לון חולקא לעלמא דאתי. ובין כך ובין כך ירצה מעת שמת זה שאין לו פדיון עד עת שמת זה שאינו צריך פדיון יש להקב"ה אוצר ידוע שבו מושב אלו הנשמות והיינו הנקראים נשמתין אזלין ערטילאין בתיקונים.

בגיניהון אית להון אגר טוב וגו' מיד בעלותם מפני שהניחו בנים סתם אמנם אח"כ כשמוסיפין הבני' תורה ומצות מתעטרו' שם האבות ממעשה הבנים כנודע וז"ש ובגיניהון ירתי וגו' שהאבות יורשים הבנים שם כמו שהבנים יורשים האבות בעה"ז כך האבות יורשים הבנים מדי יום ביום.

נטע אילנין הם הנשמות שכל א' דמות עץ החיים העליון ונטיעתם בחומר הזה אפי' כמה זמנין עניינו אותם דלא אצלחו הצלחה הראוי' אמנם לא קלקלו שאם קלקלו יש גבול לנטיעתם כמו שאמרו בתיקונין שאם הרשיע ונכרת אינו נוטע אלא ג' פ' כאומרו פעמים שלש עם גבר.

דלא יתפרש גזעא משרשיה ירצה שהאח עושה חומר לאחיו להתלבש בו ומפני שזה החומר הוא נמצא מחומר אביו לכך הוא מסוגל זה לפדיונו משאר החומרים טפות בני אדם וז"ש דלא אתפרש גזעא משרשיה. והם ג' בחינות. הא' המגולגל בפדיון אחיו שהוא חביב לפני הב"ה שעליו צותה תורה.

ובג"כ כתיב עליהם ושבח אני את המתים שאינם מתים עתה אלא שכבר מתו בלא בנים ועתה מצליחים בבנים מן החיים אשר הם חיים היינו השני המגולגל סתם בלי פדיון אלא שמתגלגל ע"י מה שהזמין לו הב"ה פדיון והיינו שהם נקראים חיים מפני שהם חיים ע"י עידון ששבו לימי עלומיהם בסוד הגלגול ואלו נקראים חיים שעושים בנים ומצליחים אמנם אילו היה להם כמה עכוב עד שנמצא להם פדיון ולזה אמר מן החיים שאין חיותם בקלות אלא אשר הם חיים עדנה * בכת"י הב' כ' עדנה ע"י עדנה וגלגול אמנם כו'. . אמנם טוב משניהם מי שבא ולא יצטרך לחזור שהוליד בנים ועשה כדי צורכו וז"ש וטוב משניהם אשר עדן וגו' ירצה מגולגל לא היה שלא נתלבש וחזר לימי עלומיו כדפי'. והטעם לזה מפני הטורח התלוי במגולגלים שהם סובלים עון אשר עוותו בגלגול הקודם וז"ש ולא סביל חובין קדמאי ולא זו בלבד אלא שמיד נח מזעף העולם וחרדת הגלגול וז"א בגין דקב"ה יהיב ליה אתר וגו' וזכה מיד אל העולם הטוב והמנוחה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב ר' חייא בעא וגו' ותירץ ר' יוסי כי ודאי אם היינו יודעין אנחנו שהוא צדיק גמור לא היה צורך אל היבום אמנם להיות שאין מכיר במעשה האנשים כי אם השי"ת לכן אנו צריכין לעשות לאשתו שתתייבם ואם הוא היה בלתי צדיק א"כ כהוגן היה היבום ולצורך ואם היה צדיק גמור אין היבום מפסיד כי יועיל למי שהשתדל לעסוק בפריה ורביה ולא יכיל וכבר אמרנו לעיל כי תקנתו היא ענין היבום ואם אירע שלא היה לו אח לייבם א"כ מה יעשה והנה לכן תקן לו השי"ת מקום זה כי אם הי' האיש ההוא צדיק ולא תצטרך האשה ליבום מצד בעלה יועיל לזה האיש אשר השתדל ולא יכיל ואין לו אח ויתגלגל באשה זו. ואמר כי זה נרמז בפסוק כי בעיר מקלטו וגו' והענין כי האיש ההוא שהשתדל ולא יכיל ולא שבק אח ליבם אשתו הב"ה מכין לו מקום בנוקבא דטינרא עד דאשכח אתר דפרוקא כנז' פ' משפטים ריש דף ק"ו והנה ממתין זה באותו עיר מקלטו עד מות חסיד א' הוא כהן הגדול ואז מתיבמת אשת כהן הגדול ונכנס שם ושם אשכח פרוקא דיפרקיניה. והנה צדיקים אלו בחייהן לא זכו לבנים ובמיתתן זכו לבנים. וצריך לידע זה כי הנה האשה יולדת אותן ואחיו הולידן וא"כ היכי קראן בניו אמנם זה יובן מפ' משפטים דף ק"ב כי האיש המת מניח לעולם ניצוץ א' מנפשו ורוחו בבטן אשתו נמצא כי גם בניו הם ודי בזה. ועתה ביאר פסוק הסמוך לו האומר כי כבר סיפרנו רעת מי שאינו עוסק בפריה ורביה אמנם הנושא אשה ומשתדל אז יש להם לו ולאשתו שכר טוב בעמלם וז"א טובים השנים שהוא מי שנשא אשה יותר מן הא' שלא רצה לישא אשה. והנה ק' כי איך אומר כי זה טוב מזה ואינן נכנסין בסוג א' לומר זה טוב מזה נר' כי זה ג"כ טוב הוא רק שזה טוב מזה. אמנם הענין כמ"ש אחורי דף זה כי אע"ג דאשתדל יומם ולילה ומבועיה קאים למגנא לא עייל לפרגודא והראי' מחזקיה מלך יהודה. נמצא כי יש טוביות א' בזה והוא כי עסק בתורה כל ימיו רק שלא אשתדל בפריה ורביה ועכ"ז יותר טוב הוא מי שהשתדל בפריה ורביה אע"ג דלא עסק כ"כ בתורה ונתן טעם אשר יש להם שכר טוב וגו' ר"ל כי העוסק בתורה ואין לו בנים לא עייל לפרגוד ולא תועיל לו תורתו אמנם העמל ומשתדל בפריה ורביה אעפ"י שאין בו כ"כ מעשים עכ"ז זוכה לעה"ב בשביל בניו הנק' עמל כמ"ש ז"ל ואת עמלינו אלו הבנים. וגם אפשר שנק' עמל כי אין לך עמל כגדול בנים ולזון אותם ואת האשה אשר ילדתם ובזה נתרצה הקושיא מאו' טובים השנים מן הא'.

בא אל אשת אחיך וגו' אמר כי ודאי שכל השבטים יודעים כל התורה היו ואו' בא אל אשת וגו' הוא מצות היבום וזה נר' מדבריו באו' והקם זרע כלו' עיקר ביאתך אל אשתו אינה משום עצמך רק להקם זרע לאחיך המת והוא סוד היבום וז"א ועיקרא דמלתא והקם זרע וגו'. וביאר והקם זרע הוא כי הנה האדם עץ השדה הוא ובהיות ענף א' מהאילן נושא פרי תמיד בהמשך זה יורה חיבורו אל האילן כי יונק ממנו ועושה פרי אמנם כשיבש ויפרד מגזעו אז לא יעשה עוד פרי וכן האדם שאינו עושה פרי זה יורה כי נפרד מגזעו ולכן צריך להקם אותו הזרע שנתייבש ונראה שנפרד משורשו צריך להחזירו כדי שיעשה פרי ויתחבר אל שורשו ויינק משם הלחות לעשות פרי. (חסר כאן כי מצאתי מחוק).

ובגין כך כתיב ושבח אני את המתים וגו' פי' הענין נלע"ד כי ג' זמנים ומציאיות הם א' מי שמת עתה פעם א' וכבר מת פעם אחרת נמצא כי תחלה בא נפשו פעם ראשונה ומת וחזר לבא פעם שניה ותיקן נפשו וחזר ומת ואלו הם דברי ושבח אני את המתים כלו' את המתים עתה ושכבר ג"כ מתו פעם אחרת. ויש חלוק' שניה והיא כי באו פעם ראשונה ומתו וחזרו עתה פעם שניה אמנם עדיין הם חיים באופן שלא מתו כי אם פעם ובאו ב' פעמים וז"א מן החיים כלו' שהם חיים עתה בעולם אמנם אינ' חיים מפעם ראשונה רק עדנה כלו' לשון עדנה שחזרו לבחרותם כפעם הראשונה כי באו בגלגול והנה למה שחלוקה ראשונה כבר מתו גם פעם שניה אחר תיקון נפשם יותר משובחים הם מן אותם שעדיין הם חיים מפעם השניה שבאו בגלגול כי אפשר יעוותו דרכם ויצטרכו להתגלגל עוד פעם שלישית מש"כ באותם שמתו צדיקים כבר מפעם שניה. אמנם יש מדרגה שלישית והיא יותר גדולה מכולן והיא אשר עדן לא הי' כלו' שכלל ועיקר לא הוצרך לבא בגלגול רק מפעם ראשונה בלבד שבא כבר נתקן והלך לו לבית עולמו כדיק וישר ולא הוצרך לבא כלל לידי עדן וגלגול וזה גדול מכולם. באופן כי הגדול מכולם הוא הבא פעם ראשונה ונשלם ומת ואין צורך לבא עוד כלל. ויש למטה ממנו והוא מי שלא נשלם בפעם ראשונה ובא פעם שניה ונשלם ומת ואין צורך לבא עוד. ויש למטה מכולם והוא מי שבא בפעם ראשונה ולא הושלם והוצרך לבא פעם שניה ועדיין הוא חי כי זה אין אנו יודעים אם יצטרך לחזור בגלגול פעם שלישית עכ"ל:

והרא"ג זלה"ה כ' ואי תימא דבגין דייכול וישתי יתיר ויעבד משתיא בכל יומא תדיר הוא אומר דלית לי' ליבא לאשגחא ולומר ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה כלומר מתוספת טובה ומרדף אחר התענוגים אלא שיאכל וישתה ויתעדן כרצונו אינו דהא נפשא לא אתהני וכו' ואיך יאמר ומחסר את נפשו מאות' הטובה ודאי אין הנפש מתהני' מטוב האכילה והשתיה והתענוגים. אלא ודאי איהו מחסר לנפשי' מטובה דההוא עלמא ולזכות באורה דההוא עלמא. ת"ח כמה חס קב"ה על עובדוי וכו' שאפי' רשע כזה אין הב"ה רוצה שיאבד לנצח זכרו אלא שיחזור ויתגלגל ויתתקן. רבי חייא בעא וכו' א"ר יצחק עלייהו וכו' רבי יצחק אתא לאוסופי על ר' יוסי דר' יוסי לא קאמר אלא הרחקת הנזק שכן אמר אורייתא ועובדוי קא מגינן עליה לההוא עלמא והוסיף עליו ואמר שלא זו בלבד אלא הקרבת התועלת דאית לון חולקא לעלמא דאתי כגון ר' יוחנן וכו' אינם דברי ר' יצחק דר' יצחק הוא תנא קדם אליהם שנים הרבה לר' יוחנן ור' חזקיה שהיו אמוראים אלא שהאחרונים מעתיקי השמועות כשהיו רואים ענין השייך אל הדרוש ההוא היו מזכירים אותו בכלל כגון זו וכיוצא בו הרבה. ובס"י גרסי עלייהו דאינון זכאי קשוט וכו'. אי הוה שלים גרסי'. ובין כך ובין כך אתר זמין לה בעלמא ה"ג ופי' אותם הימים שיש משעה שנפטר האיש הזה שמת בלא בנים ולית ליה פרוקא עד שימות האי זכאה באיזה מקום הוא עומד אמר אתר זמין ליה וכו' שהוא נקרא עיר מקלטו שנקלט שם ממארי דדינין הרודפים אחריו וז"ש כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול דהיינו הצדיק הזה שאינו צריך שתתייבם אשתו. בנין זמינין אינון לצדיקייא היינו התורה והמעשים כמו שאמרו לו לר' יוחנן כנז' במדרש רות מהזוהר. א"נ כיון שאשתו של צדיק זה מתייבמת שלא לצרכו אלא לצורך אחרים לתקן נפש האיש ההוא נחשב האיש ההוא לצדיק הזה לבן מאחר שאשתו ילדתו וכ"ש אם נשאר חלק מנפשו של צדיק בקרבה כנזכר בסבא שנמצא שהאיש הזה שנתקן נתקן על ידו ג"כ והוי לו לבן הרי שבחייהון לא זכו ובמיתתהון זכו: אלין אינון דמתעסקין בהאי עלמא לאולד' בנין הוא פי' למלת בעמלם שכן הבנים נקראים עמל ע"ד אומרו ואת עמלינו אלו הבנים וכו':

הוו ידעין דא כלומר דין היבום ועקרא דמלתא כלומר וג"כ היו יודעים סוד הדבר. א"נ ועקרא דמלתא והקם זרע בגין וכו' כלומר וסוד היבום הוא בגין דההוא זרע וכו': לאתתקנא מלה וכו' כי הנשמה הזאת היא הולכת ערטילאי ומשוטטת בעולם ואין לה תיקון אלא שכשרוא' הזרע שנזרע מאחיו בבטן יבמתו יכנס שמה ובזה מתתקן כנזכר לעיל יראה זרע יאריך ימים. ולמגלם גולמה מלת והקם קא פריש דהיינו התגלמות הגוף הנעש' מהזרע ההוא וז"ש והקם זרע כלומר הקם שיהי' לזרע ההו' התקוממות והתגלמות לתיקונ' וכו'. דלא יתפרש גזעא משרשי' כלומר למה אני מצוה לך שתקים אתה הזרע לאחיך לפי שאתה מינו ושורשו ואין ראוי שיתתקן אלא ע"י שרשו. ואפשר דמלת לאחיך קא דייק דהוא כפל שהיל"ל והקם לו זרע. אלא ה"ק בא אל אשת אחיך ויבם אותה והקם זרע ולמה אתה ולא ע"י אחרים הטעם הוא בשביל שהוא אחיך וז"ש דלא יתפרש גזעא משרשי' וכו': הה"ד ואדם על עפר ישוב בס"י לא גרסינן ליה ולגירסת הספרים הכריח הדבר ואמר שכן כתיב ואדם דהיינו אותה הנשמ' שהולכת ערטילאי כשרואה אותו עפר ואותו החומר דהיינו אותו זרע אחי' באשתו ישוב אליו להתתקן ולהכנס בו וזהו על עפר ישוב. א"נ האי דקאמר דלא יתפרש גזעא משורשי' הדר כלפי השכינה שהנשמ' הזאת היא חלק אלוה ממעל והיא גזע א' המסתעף מהשורש דהיינו השכינה ובהיות' בלא בנים נעתקת הנשמה הזאת ממנה ונמצא הגזע מופרש ומובדל מהשורש וביבום הזה נתקן שתחזור הנשמ" הזאת להדבק ולהשתרש בשרש' העליון וז"ש ולמגלם גולמ' לתיקונ' דלא יתפרש גזעא משרשי' והכריח הדבר מקרא דכתיב ואדם על עפר ישוב שהיא השכינה כנזכר בפ' בלק דף ר"י ובתיקונים דף קי"ד כלומר ישוב להתאחז ולהתקשר בההוא עפר עליון כי עד עתה לא הי' אחוז בה: וכד מתתקנן וכו' אלו המגולגלי' אחר שנתגלגלו ונשאו נשים והולידו בנים אלין משתבחין וכו'. בגין דקב"ה אתרעי בהו כי ע"י הגלגולים הללו מצטרפים ומתטהרים מעונותיהם. שכבר מתו. שכבר מתו דייקא מן החיים אשר הם חיים עדנה מאי עדנה ה"ג. וה"פ שכבר מתו דייקא פי' שכבר מתו ונתגלגלו בעולם ונתתקנו כגון זה הערטילאי שנתקן ע"י אחיו ועתה אפי' שהוא בחיים חיתו כבר מתו ואלו הם שמשתבחין בההו' עלמ'. מאי עדנה כד"א אחרי בלותי הית' לי עדנה ר"ל מן החיים אשר הם חיים עתה ועתה הם בלויים וזקנים שעתידים לחזור ולהתגלגל ולחזור לימי עלומיה' ויתעדן בשרם כבשר נער קטן ושיעור הכתוב ושבח אני את המתים דהיינו המגולגלים שכבר מתו ועתה נתגלגלו ונתתקנו מן החיים אשר הם חיים עתה שעדיין לא נתתקנו ולא נתגלגלו ועתידים הם להתגלגל ולהיותם עדנה כלומר היותם ילדים בבשר מעודן וז"ש ישוב לימי עלומיו והטעם שאלו כבר נתקנו ואלו עדיין לא נתקנו וכן פי' בפ' חוקת דף קפ"ב: דלא שב לימי עלומיו ראשון ל"ג בספרים ישנים: וטוב משניהם את אשר עדן לא הי'. שניהם היינו הב' הנז' ההוא דלא שב לימי עלומיו וכו' אלא שבפעם ראשונה שבא לעולם תכף קנה עולמו והשלים נפשו ולא הוצרך להתגלגל ולא סביל חובין קדמא דכיון דלא עשאן או אם עשאן קבל יסורין בעה"ז באופן שכשנפטר נח נפשי' כמ"ש לדניאל ואתה לך לקץ ותנוח שלא תצטרך להתגלגל. וזה בגין דקב"ה יהב לי' אתר מתתקנא וכו' כי כמו שהוא נתקן נתנו לו מקום מתוקן: עכ"ל הרא"ג ז"ל: