אור החמה על ספר הזהר א:שעג

תא חזי מה כתיב ויוסף אברהם וגו' זה יובן מפ' חיי שרה דף ק"ל מדרש הנעלם כי אברהם היא הנשמה. ואו' ויוסף ויקח אשה הוא סוד הגלגול שלוקח גוף א' הינקרא קטורה כי גוף הראשון כבר נקבר בארץ.

ת"ח ההוא גופא וגו' פירש או' וה' חפץ דכאו שר"ל שה' חפץ לטהרו כי תרגום טהור דכיא והוא כי עד עתה נפשו לא טהורה במה שלא עסק בפריה ורביה והחיצונים אוחזים בו על שהוא ממינם מסורס שאינם פרים ורבים כמ"ש פ' משפטים סוף דף ק"ח וריש ק"ט. ועתה בעי וחפץ לדכאו ר"ל לטהרו. ואו' אם תשים חוזר לנקבה והתיו חוזר לנקבה נסתרת כנודע בדקדוק. ואמר כי אם הנשמה תרצה לשים אשם על נפשו ר"ל כמו מי שמביא אשם על חטאתו לתקן עצמו מחטאתו כן אם נשמה זו תרצה להתקן אז ירא' זרע ר"ל הב"ה יזמין לה טיפת זרע שתחול ותכנס בו פעם אחרת בגלגול לתקן אשר עוות פעם ראשונה ועתה בפעם זו השניה יאריך ימים מה שלא האריך פעם ראשונה כי נתקצרו ימיו על שלא השתדל מאד בפריה ורביה. ועוד יהי' לה לדבר אחר כי גם התורה שהיה יודע פעם ראשונה גם עתה יצליח בה ויזכור כל אותה התורה הנק' חפץ אשר בתחלה נתעסק בה דוגמת מ"ש לעיל דף קפ"ה כי אחרי מות האדם אז לעתיד לבא יזכור האדם ויזכה להשיג כל התורה שנתעסק בה בימי חייו. והנה אומ' אי ההיא נשמתא בעיא לאתתקנא. זה יובן מזוהר שיר השירים כי הרשעים קודם בואם לעה"ז גם שם היו במורדי אור מכעיסים את ה' והוא דרוש נעלם ולכן תלה כאן תיקון הנשמה ברשותה אם היא בעיא לאתתקנא כי אי לא בעיא תצטרף עם החיצונים ותכרת לעד. ואמר כי גם שיתעסק בתורה כל ימיו ולא אשתדל בפריה ורביה אינו זוכה ליכנס לפרגוד והיא המלכות והטעם כי מלכות נק' בור וכשיסוד משפיע בה נק' באר כי אז נובע מים חיים ואם האיש הזה עסק בפריה ורביה הנה גם למעלה גרם שיהי' המ' באר ולא בור ואז זוכה ליכנס בה בצרור החיים. אמנם אם לא גרם להיותה באר רק הניחה בור אז אינו זוכה ליכנס בתוכה כי מי שהוא צדיק אשר משפיע כמו יסוד עולם הנק' צדיק אז ירש ארץ היא מלכות כמ"ש פ' ויחי דף רי"ו ע"א על פסוק ועמך כולם צדיקים וגו'.

ת"ח שוא לכם וגו' פסוק זה ביאורו כמו מ"ש שלמה יש אחד ואין שני וגו' וביאר על מי שאין לו זווג רק הוא יחידי בלתי אשה והם משכימי לקום ולעמול ולהתעסק לקנות ממון והם מאחרי שבת ר"ל מאחרים לישא אשה ואומר עדיין יש זמן לקחת אשה המאחרים ליקח אותה כי האשה נק' שבת מלשון שבת הנרמזת בנקבה וגם כי היא שבות ונייחא לאיש כמשז"ל אדם מביא חטים חטים כוסס וגו' כי לא יש לאיש יותר מנוחה מן האשה והנה אותו לחם שאוכל הוא בעצבון כי מי שיש לו בנים שמח במה שבניו יאכלו עמו אמנם מי שאין לו בנים תמיד עצב וכל ימיו מכאובים בעה"ז ומכ"ש בעה"ב. ואו' כן יתן לידידו חוזר אל האמור כי הוא אמר כי איש הזה אוכל לחם העצבים אמנם מי שיש לו בנים אוכל לחמו בשמחה בעה"ז ואמר כי לא די זה בלבד אלא ג"כ כן יתן וגו' כלו' כמו שבעה"ז שמח בלתי עצבון עם בניו כך בעה"ב יתן לו ה' שנה טובה והוא סוד הנאת העה"ב כד"א ושכבת וערבה שנתך. והנה נקרא האיש העוסק בפריה ורביה ידידו של השי"ת והסוד כי מצינו כי סוד היסוד נק' ידיד ודוד לגבי מלכות ושניהם נק' דודים בעת הייחוד כמ"ש פ' ויקרא דף ד' ע"א. ועתה פי' פסוק יש אחד וגו' שהוא ע"ד פסוק שוא לכם וגו' הנ"ל ואמר כי זה הוא אחד ר"ל שאין לו אשה רק הוא יחידי בלא בת זוגו. אמנם אין פירושו כשאר מקומות כמו אחד היה אברהם וכמו כמעט שכב אחד העם שר"ל המיוחד שבעם אמנם כאן הוא לשון גנאי ולא לשבחא וז"א לאו יחידאי כדקא יאות וגו' ואין שני ר"ל שאין לו אשה הנק' סמך כמ"ש דורשי רשומות שלא נכתב אות סמ"ך מבראשית עד ויסגור בשר תחתנה לרמוז שהאשה סמך לאדם והשאר מבואר. וביאר או' ומחסר את נפשו מטובה כי האכילה אשר אוכל היא הנאת הגוף לא הנאת הנפש אמנם נפשו אדרב' חסירה מטובת הנאת העה"ב כנודע למי שלא עסק בפריה ורביה עכ"ל הרח"ו נר"ו:

והרמ"ק זלה"ה כתב. ואכיל ושתי ואזדווג וגו' פי' שעוסק במצוה דהיינו אכילה ובתורה דהיינו שתיה.

ת"ח כמה חביבין אינון מילי דאורייתא וגו' הכוונה שאפי' שנראה שסוד הגלגול אינו גופי תורה ומה לנו בסוד זה עכ"ז הב"ה כלל בתורה כל פרטי הנמצאות כולם עליונות ותחתונות ולכך כל גניזין עילאין ותתאין יהב בה ומתוך התורה יתחכם האדם בכל המציאות שהכל נתן הב"ה ליש' וז"ש וכלהו אתייהבו ליש' בשעתא דקבילו וגו' ולכך יש לנו לדרוש בתורה וסודותיה כל הפרטים כולם ונאות לנו לדעת סודותיהם עם היות שנראה לכאורה שאינם צורך לתורה.

ת"ח שוא לכם וגו' ואמרו לעבידתייהו שהי' ראוי לפרש משכימי קום בת"ח שקם בחצות הלילה לעסוק בתורה וזה אינו לפי שמלת שוא הוא בחיצונים והתורה ח"ו אינה שוא לזה פי' לעבידתייהו והטעם שהעוסק בתורה תורתו יהנה לו לענין נפש ורוח אמנם לענין הנשמה ליכנס נשמתו לפנים מהפרגוד דהיינו עולם הנשמות לא יכנס מפני שאין הנשמה נכללת בפרגוד אלא בסוד הזווג העליון לקשר קב"ה ושכינתיה וכיון שלא נכנס בעולם הזה בייחוד העליון לא יכנס לעולם הבא בפרגוד עולם הנשמות אמנם חוץ מהפרגוד ינוח בג"ע תחתון למטה מהיצירה שאין שם זווג וזה נ"ל בפי' דבריו באו' לא עאל בפרגודא ולא אמר ונכרתה הנפש ההיא מלפני כדקאמר לעיל במי שלא זכה לבנים שאלו הם שוא משכימין לעבידתייהו צורכי העולם.

ואין שני דהיינו סמך שהיא האשה וקרא מפרש ולפעמים האדם הוליד בנים ומתה אשתו ואינה עמו והוא בלא סמך אמנם יש לו בנים ואלו אינם בכלל זה.

דיוקים שמיה שהוא תמורתו.

לאיתאה ליה לתקונא פי' לפדותו. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' מאן דלא זכי בהאי אתר וכו' משל הוא מי שאינו מצליח במקום א' ישנה מקומו וילך למקום אחר ויצליח וכן בנמשל האיש הזה לא הצליח בגוף זה יתגלגל בגוף אחר ויזכה. כגוונא דא אעא דדליק וכו' ענין זה עקרו בפרשת שלח לך דף קס"ח ושם הביא משל זה על ענין צדיק ורע לו וכבר זכרנו שאין זה מן הזוהר והראי' אומר ר"ל בר נש וכו' ופירש דבריו ולא השלים לפרשם והוא מה שאמר יבטשון לי' ופי' הוא ימיתוהו מן השמים ויחזור ויתגלגל ויתתקן ע"י היבם וזהו ויסלק נהורא ביה וינהיר. ת"ח כתיב לא תהו בראה לשבת יצרה כלומר א"ת למה תחזור הנשמה הזאת להתגלגל מאחר שנפשו אותה ויעש ואיהו דאפסיד אנפשי' דלא עסק בפריה ורבי' ימחה שמו כענן כיון שהוא לא הניח בן שיזכיר שמו לז"א ת"ח לא תהו בראה לארץ הלזו אלא לשבת יצרה ובגין דא דלשבת יצרה עביד ליה לבר נש כדקא יאות כלומר עשאו מתוקן כדי שיפרה וישגה ויקיים לשבת יצרה כמ"ש ז"ל אשר ברא אלהי"ם לעשות כלומר עד כאן בראן הב"ה מכאן ולהלאה הם יעשו מעצמם וזה האיש היה לו לפרות ולרבו' ונמנע ממנו ועכ"ז להיו' שהב"ה טוב ומטיב לבריות חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח ומגלגלו כדי שיתוקן וז"ש וקב"ה עביד טיבו עם עלמא לתקנם. וי"ג כדקא אמרן במקום כדקא יאות והוא קרוב לפי' הנז'. ת"ח מה כתיב ויוסף אברהם וגומר הכריח צורך הגלגול מהפסוק ויוסף אברהם דהיינו הנשמ' כנזכר בסתרי תורה בריש פ' לך לך שהנשמ' נק' אברהם כנז' שם ויקח אשה היינו גוף אחר שנתגלגלה נשמה זו בו. ושמה קטורה שמתקנת הנשמה הזאת מעשי' בהיותה בגוף הזה האחר כקטורת וזהו קטורה וז"ש אתת לאתתקנא כמלקדמין היינו כשבא' בפעם ראשונה לעולם שבאה מתוקנת ומלובנת בלי שום לכלוך אלא שהוא במעשיו טנפה. ת"ח ההוא גופא וכו' בא להכריח עוד צורך הגלגול והו' באו' וה' חפץ לפי שחפץ בו ה' לדכאו ולכך החלו כדמסיק. ואמר ההוא גופא פי' שלא זכה לבנים הנז' לעיל כתיב ביה וכו'. האי קרא אית לאסתכל בי' פי' שהוקש' לו בקרא וכי בשביל שחפץ בו מדכאו ומייסרו אתמהה ותירץ ואמ' שמלת דכאו היא מלה מתורגמת והיא מלשון דכיו שהוא תרגום של טהרה וז"ש אמאי חפץ כלומר אמאי חפץ בו לגלגלו פעם אחרת ע"י דפריקיה כנזכר לעיל ותירץ בגין דיתדכי ר"ל לטהרו מעונותיו ולתקנו ושיעור הכתוב וה' חפץ לטהרו ולכך החלו כלומר החליאו לגלגלו פעם אחרת. אם ישים אשם נפשו מבעי ליה שכן התחיל ע"ד נסתר ואם ישים הב"ה ויהיה פי' שיאשים נפשו על שנכנס לההו' עלמא בלא בר שבגפו יבא תיקונו הוא יראה זרע וגומר כדלקמיה א"כ מאי אם תשים. אלא לנשמתא אהדר מלה ואתי שפיר אומ' אם תשים בתי"ו שהוא כינוי לנקב' נסתרת ופירושו כך אם תרא' הנשמ' בעצמ' שחטאה לפני קונה שלא נתעסקה בפריה ורביה בעה"ז ורוא' בעצמ' אשמה מה יעשה ויתתקן יראה זרע וגומר. בעיא לאתתקנ' וכו' הוא פי' למלת אשם שכן כתיב איש כי יחטא ואשם ובא ליתקן יביא את קרבנו וגומר וכן זה שראה את עצמו אשם ורוצה לאתתקנא כדקא יאות יראה זרע וגומר. ואיהי זמינא לאעלא בההוא זרע וכו' היא משוטטת ורואה באיזה צד יתתקן אמר שתיקונה הוא שכשהיא משוטטת ורואה זרע ר"ל שרואה זווג אחיו עם אשתו שמיבמה א"נ זווג שבין איש לאשתו אז תכניס עצמה בההוא זרע כדי שתשוב ותתגלגל ותבנה ואז בעשות' את כל אלה כדין מובטח הוא שיאריך ימים וחפץ ה' בידו יצלח כדמפרש ואזיל. ת"ח אע"ג. דבר נש וכו' נפקותא דקא נקט מקרא דכתיב וחפץ ה' בידו יצלח דכיון דחפץ ה' בידו יצלח דהיינו אורייתא בא אחר שירא' זרע ויתתקן נראה דוקא אחר שיראה זרע חפץ ה' בידו יצלח אבל לא קודם. א"כ נקטינן מהכא דאע"ג דבר נש אשתדל וכו' ומקוריה ומבועיה וכו' לית ליה אתר לאעלא בפרגוד' אחר שלא רצה לישא אשה כלל ולא אשתדל בפריה ורביה כלל אמנם אם כבר נשא ולא הוליד בנים כמו רבי יוחנן אית להו חולקא לעלמא דאתי כדבסמוך. דבירא ומקורא כחדא אינון וכו' פי' בירא מלכות ומקורא דנביע בגוויה הוא היסוד ואין ראוי להיות' זה בלא זה. ואוקימנ' בפ' ויצא דף ק"נ. דכל מלה ומלה דאורייתא אית בה רזין עילאין וכו' הקדים הצעה זו להיות דפשטי' דקרא לא משמע דקא משתעי באינון יחידים דקאמ' עכ"ז רזא איהו ומסיני מתנה דבהאי משתעי קרא. אלין אינון יחידים בלא אשה כדמפרש ואזיל. איהי נייחא לגבי' כדרז"ל בב"ר במאי עוזרתו א"ל אדם מביא פשתן פשתן לובש חטים חטים אוכל א"נ שמונעתו מן החטא ושיעור הכתוב שוא לכם משכימי קום ומאחרים לישא אשה הנותנת להם שבת ומנוח כדי לעסוק במלאכתו ולהיות' עמלים בעסקיהם הם מאחרי שבת. דא הוא דמקוריה מברך כלומר מי שהוא נשוי אשה ומקורו נובע בנקבתו. יהב לי' שינה כמשז"ל נפשם שבעה והם ישנים. כד"א ושכבת וערב' שנתך כלומר שתשכב ר"ל כשתמות וערבה שנתך לפי שהבנים הם מגינים עליו ואינם טורדין אותו ממנוחתו וכמ"ש לקמן אשרי הגבר וגומר לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער בזמנ' דמאריהון דדינא ייתון לקטרגא עלוי וכו' וז"ש בגין דאית ליה חולקא וכו' ויתהני בההוא עלמא כדקא יאות. לאו יחידאי כדקא יאות כלומר אין פירושו שהוא יחידי שאין לו קרובים אלא דאיהו בלא זווגא. דלית עמיה סמך כלומר אותו העזר והסמך שאמרה תורה אעשה לו עזר אין לו וזהו ואין שני כלומר אין לו השני שלו עכ"ל הרא"ג ז"ל: