אור החמה על ספר הזהר א:שעב

ויאמר יהודה לאונן וגו' כל זה מבואר. ואמר כי להיות נשמתא עילאה ביה צריך הוא לפרות ולרבות והטעם כי עיקר הכל הוא לרבות כח הקדושה העליונה וא"כ כאשר תהי' בו נשמה עילאה א"כ כל ישע וכל חפץ הוא זה לרבות ולפרות כח הקדושה עילאה וע"י מה שהוא יפרה וירבה גם יסוד העליון יזדווג בשכינה ולא יפסיק לעלמין ואו' העירותי מצפון הוא בסוד שמאלו תחת לראשי כי צפון מעורר תחלת זווג עליון וז"א העירותי מצפון ואז יצאה ובאה הנשמה מלמעלה * בכת"י הב' כ' מלמעלה למטה וזהו אומר ויאת. והוא המוציא הנשמה מלמעלה ומשפיעה כו': ומשפיעה במלכות הוא היסוד הנק' מזרח שמש כי הת"ת נק' שמש והיסוד נק' מזרח שמש כי שם הוא זריחת הת"ת הנק' שמש כי הת"ת כל אור זריחתו מוריד ע"י היסוד. ואז בעת ייחוד העליון יוצאים כמה אלפים רבבות חיילין דנשמתין באותו התעוררות העליון כנז' פ' תזריע דף מ"ג ע"ב. ואו' ומקורא דכולא הוא ברוך הענין כי פי' בתיקונים ע' דף קי"ט ע"ב כי מלת ברוך כולל כל הי"ס ב' הם ב' שכינות בינה ומלכות ר' חכמה ו' שש קצוות כ' כתר והנה אין קשר באלו הי"ס כי אם בעת הייחוד ואז נק' ברוך. ואמר כי ב' הפכיים הן א' המשתדל ולא עלה בידו וא' מי שאינו רוצה להשתדל ואמר אי דימיש מלמעבד פירין ר"ל אם הוא חלוקה הראשונה שלא רצה להשתדל אז עונשו גדול ולית ליה תקנה. אמנם ההוא דאשתדל ולא יכיל אית ליה תקנה ע"י יבום ונתן טעם אל תקנה זו ואמר כי אם אין לו בנים נשמתי' לא עאלת וגו' ונכרת וגו' אם הי' במזיד ולכן מי שהשתדל ולא יכיל אזמין לי' האי תקנה כי היכי דלא לתאביד נשמתי'. ופי' ונכרתה וגו' יובן מפ' תרומה דף ק"ע ע"ב ושם נאמרו בו ב' פירושים. ואו' ההוא בר נש לא עאל בפרגודא וגו' נר' מכאן דאין כל הנשמה חוזרת בגלגול רק חלק ממנה וז"א לא עאל בפרגודא עד דפריק לי' אחוי נראה דכיון דפריק ליה אחוי תכף עייל בפרגודא. ואו' לעיל ויבא סגנים כמו חומר זה יובן מהקדמת הזוהר דף י"ב ע"ב פקודא שתיתא' וביאר אומ' כמו חומר שר"ל כי כמו האדם בחומרו ובגופו מזדווג למטה בעה"ז כן לעילא יש ייחוד העליון. עכ"ל הרח"ו נר"ו:

והרמ"ק זלה"ה כתב. מבעי ליה לבר נש לאסגאה דיוקנא דמלכא וגו' פי' להוליד בני' דהיינו התפשטות נשמות מפני שזווג למטה עושה ייחוד למעלה ומוסיף בשיעור קומה עליונה והנה פעמים יוליד אם יוליד האדם התחתון הרי מרבה בסוד הנשמות ואם לא יוליד הרי מרבה בסוד הרמז יסוד למלכות ולכך פי' שתי טעמים הא' לאסגאה דיוקנא דמלכא וגו' דהיינו הנשמות. הב' אפי' לא יוליד כגון זקן או מעוברת או זקנה או מניקה עכ"ז לא ימנע מפני שסודו חבור צדיק בצדק והיינו ע"י הזווג בקדושה שהוא מצוה המייחד למעלה כדפי'.

אתערותא מסטרא דצפון. יצה"ר שהוא תחלתו מן הגבורה וע"י יצה"ר אדם מתחבר בבת זוגו ומוליד ומושך נשמות מלמעלה והיינו ויאת כדמפרש ואזיל.

ממזרח שמש וגו' כבר פי' שהשמש ת"ת זורח מן החכמה ומשם משך הזרע ומשם נעשה היסוד נגיד ונפיק בסוד חוט השדרה הקשור במוח שמשם הבינה נהר דנגיד ונפיק וז"ש דמתמן נפקא נשמתא שהנשמות מבינה.

ויבא סגני' הם מלשון סגני כהונה דהיינו כחות ומלאכים ושרים ומתחדשים בחדושי הנשמות ע"י הזווג שאין לך נשמה שאינם מתיילדים כמה מלאכים עמה והיינו ויאת לנשמה ויבא סגנים למלאכים כמו חומר כמו שהאדם מזדווג למטה בסוד החומר כך פועל הסגנים הרוחניים כדפי' וז"ש כגיונא דאתער בר נש בגופא וגו' דהא בגין דא קב"ה עביד זווגין בספירות לצורך הזווג התחתון וז"ש ואטיל נשמתין בעלמא ומטעם זה חברותא אשתכח לעילא בספירות ולתתא בעולם בי"ע שאין לך תולדה לנשמה פחות מזה ולא עוד אלא שגורם שא"ס ישפיע אפי' בכתר שא"א מבלעדי זה וז"ש ומקורא דכולא יהא ברוך. ואמר שלא נברא האדם למציאות עצמו אלא להוליד בדומה וז"א ובג"כ עבד ליה וגו' הואיל ובר נש אתקם וגו'. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' לא אתבסם אתרא עד דאתא שלה כלומר אע"ג דאונן שהיא תולדתו של הגבורה לא היתה כ"כ גדולה ועצומ' כתולדתו של חסד כנזכר עכ"ז לא אתבסמת אתרא דהיינו מלכות לא נחה דעתה בתולד' זו עד דאתא שלה שהוא תולדת הת"ת כנזכר לעיל. מה כתיב ויהי ער וגומר רע כתיב הכא וכו' רמז בג"ש זו לגודל רשעו של ער מה שלא עשה ג"ש אחר' לאונן לרמוז שלא הית' רשעתו של אונן כרשעתו של ער. רע דאושיד דמין אושיד זרעא ה"ג כמרז"ל שהמשחית זרע נקרא שופך דמים. מה כתיב בתרי' כלומר מנא לך הא שהי' משחית זרעו על הארץ דלא גלי קרא מידי בשלמא גבי ער כתיב בהדי' והיכא דגלי גלי לז"א מה כתיב בתריה כלומר מדקא אזהר ליה אבוה ואמר בא אל אשת אחיך וגומר והקם זרע לאחיך למדת שהיה משחית זרעו על הארץ כלומר בא אל אשת אחיך ביאה גמורה כדי שתקים זרע לאחיך.

ר"ש פתח העירותי מצפון וגומר שינתא בחוריהון כלומר מדלא חמאן באותם העינים א"כ אינם אלא חורים בלבד וז"א שינתא בחוריהון שמאח' דכלהו ניימין עיניהון חוריהון קרינן להו. כגוונא דלעילא שהוא רמז לשיעור קומה העליונה כי בצלם אלהים עשה את האדם. דלית לך שייפא ושייפא וכו' כשאז"ל מלמד שנמלך הוא ובית דינו על כל אבר ואבר והושיבו על כנו. דהא כיון דאתתקן כלומר צורך כל התיקון הזה באדם הוא כדי שיהי' מרכבה כל אבר מאבריו לאבר עליון שכנגדו וז"ש כיון דאתתקן כל גופא בשייפוי קב"ה אשתתף בהדי' וכו'. ולמיטר פיקודוי בגין דיתתקן בר נש כדקא יאות כי הרמ"ח אברים ושס"ה עורקים שבאדם הם כנגד מצות התורה כנודע נמצא לכל אבר ואבר רוחניותו ונשמתו עליו והוא נעש' מרכב' אליו ושניהם יחד מרכב' לקב"ה והוא התיקון כדקא יאות. ואעיל בי' נשמתא קדיש' בגין למילף שכן המצות שהאדם עוש' ההתעוררו' ההוא בא מצד הנשמ' הקדוש' אשר בקרבו. בגין דיתתקן בר נש כדקא יאות ולא יוצרך להתגלגל כאבנ' בקוספיתא על צד העונש או לקיים איזו מצוה שעבר עליה ולא קיימה. ובגין דאית ביה נשמתא קדישא מבעי לי' לבר נש לאסגא' כי כל מה שהקדוש' מתפשט' הוא יותר טוב לעולם שמשרה שכינה על ישראל. וי"ס ישנים דגרסי ובעוד דאית בי' נשמתא קדישא וכו' והכונה שבכל עוד שנשמתו בקרבו יעבוד לקונו כי במתים חפשי מן המצות. א"נ רמז למשז"ל בבוקר זרע זרעך וגומר. דהא ההוא נהר היינו היסוד. לא פסקן מימוי לעלמין היינו כל זמן שבני אדם עוסקי' בפריה ורבי' וכשאין עוסקי' בפרי' ורבי' אז נאמ' ונהר יחרב ויבש וכדמסי' לקמן. נהר רמז וגומר עד דאתתקף ביה בההוא עלמא. ליתיה בס' ישני' וכן נר' שאינו כלשון הזוהר. וכל זמנא דבר נש לא יצלח כלומר שאינו זוכה לבני' הב"ה מעקרו מן העולם ונטע ליה בכמה זמנין ולכן מבעי ליה לבר נש וכו' כדקאמר לעיל מיני'. וי"ג דגרסי וע"ד מיבעי לי' לבר נש דלא יפסיק נהרא ומקורא דיליה בהאי עלמא ואי לא קב"ה עקר לי' ונטע ליה וכו'. והיא יותר נכונה ופי' ואי לא ר"ל ואם אינו עושה כן דלא יפסיק מבועא אלא דפסיק ליה קב"ה עקר ליה וכו'. ממזרח שמש דא אתר דההו' נהר פי' מזרח שמש הוא הת"ת והוא אתר דההו' נהר יסוד שממנו נוטל ומשפיע. דמתמן מן היסוד או מן הת"ת נפקת נשמתא. א"נ ממזרח שמש היינו היסוד שע"י מאיר וזורח השמש ת"ת ומה טוב ומה נעים ס"י דגריס דמתמן נפקת שמשא פי' ת"ת ואתנהירת פי' מלכות. אלין אינון חילין דעלמא אפשר שרמז לנו כאן מה שפי' בפ' בראשית דף י"ב בפקודא שתיתא' שכשהנשמ' יוצאה יוצאים עמה מלאכי' וחילין סגיאין וז"ש אינון חילין דעלמא דאתיין בגין ההוא אתערות' דנשמתין שבאים עם הנשמות לנטרא לון וז"ש בגין כלומר בשבילם וי"ס דגרסי בגו ההוא אתערותא ור"ל שבפעם א' נבראים נשמות ומלאכי' ובאים יחד כנזכר בפ' בראשי'. כגוונא דאתער בר נש בגופא הוא פי' לכמו חומר דאמר קרא והכוונה שאלו הסגנים דהיינו חילין דקאמ' באי' לעולם כמו אותם הטפות של האדם שהוא חומר כמו שבא זה כן בא זה וז"ש בגופא דהיינו חומר: דהא בגין דא קב"ה עבד זווגין. במה שכבר אמר נתן טעם לשבח למה אין הזווגי' נעשים אלא ע"י הקב"ה לפי שמאחר שהב"ה הוא המעורר אותם והמביא אותם לעולם ויודע הנשמו' שבאו בחיבור א' מלמעל' לכך לו לבדו נאה לזווג זווגין כנזכר בפ' לך לך דף פ"ה ודף צ"ה וז"ש דהא בגין דא קב"ה עביד וכו' כלומר בגין דא דהעירותי מצפון ויאת נשמתא קדישא מלעילא וקב"ה משדר לה מלעילא ועאלת בגו בני אנשא בג"כ קב"ה עביד זווגין כי הוא לבדו ראוי לדבר זה ושיעור הלשון כך הוא דהא בגין דא עביד קב"ה זווגין לפי שהוא אטיל נשמתין בעלמ' וז"ש. וחברותא אשתכח לעילא ותתא דהיינו אותו החיבור הראשון שהיו הנשמות מחוברות קודם שיפרדו לבא לעה"ז ואח"כ אם זוכה מתחברים ביחד פעם אחרת למט' בנשואין א"נ וחברות' אשתכח לעילא ותתא היינו חבור וייחוד יסוד ומלכות כי בחבור וייחוד של זה למט' גורם ייחוד למעל' וזהו דמסיק ומקורא דכלא יהא ברוך דהיינו היסוד. יהא ברוך גרסי'. וכל מאן דפסיק מקוריה וכו' עד ת"ח כתיב לא תהו ברא' וכו' לא איתיה בכל ספרים ישנים וכן נראה מתוך הלשון שאינו לשון הזוהר. אלא הכי גרסי' ולא יפסיק מקורא ומבועא דיליה לעלמין ואי הוא פסיק דא כד נפיק מהאי עלמא ההוא בר נש לא עאל בפרגודא ולא נטיל חולק בההו' עלמא ת"ח כתיב לא תהו בראה וגומר. ועכ"ז לא נשיב אחור ימיננו מלפר' בו מעט קט אשר ישים האלהי"ם בפינו. כביכו"ל גרים לאתפסקא לעילא כדין אזלו מים וגומר הכוונה הוא שאין החוטא פוגם למעל' ח"ו אלא כל א' וא' פוגם בשורש נשמתו המושרשת למעל' כנזכר בתיקונין דף א' ודף פ"ד ופ"ה. או דימיש מלמעבד פירין בס"י גרסי' ההוא דימיש והדין עמהם דתרתי קאמר דין דלא בעא למיסב וכו' או נסיב לה וכו' והשתא הדר לתרווייהו ואמר ההוא דימיש וכו' לית לי' תקנה. וההוא דאשתדל ונסב אתתא וכו' מתתקן בפירוקיה. לית ליה תקנה שאפי' שיחזור ויתגלגל אין מגלגלין עמו בת זוגו שירדה עמו בעת בואו לעולם אלא הוא לבדו. לא עאל בפרגודא הפרגוד הזה הוא בסוף עולם הבריא' שהוא כסא הכבוד והפרגוד הזה מתחלק לז' היכלות והם הם ההיכלות הנז' בפ' שלח לך שבהם עומדות יוכבד ומרים והאמהות כנזכר שם בדף קס"ז. ולא נטיל חולק בההוא עלמא כי חבירו זה דאשתדל בפריה ורביה נטל חלקו וחלק חברו זה נמצא שאין לזה חלק כלל. ונשמתא לא אתכלילת באתר דכל נשמתין אתכלילו אפשר שרמז למ"ש בפ' ויקהל דף ר' על סוד נפילת אפים שאז המלכות אתכלילת מכל נשמתין בין דההוא עלמא בין נשמתין דהאי עלמא ולזה זה ראוי שלא יהיה לו שם חלק ונחלה ולא אתכליל תמן כי פגום הוא כי מום בו שהוא פלגא דגופא והשכינה אינה נשלמת ונכללת אלא בנשמות תמימות לכן לא אתכליל באתר דכל נשמתין אתכלילו. א"נ היינו מקום הפרגוד האמור ופרושי קא מפרש שהפרגוד הזה הוא כולל כל הנשמות זולת זאת וז"ש ואתגזר דיוקני' מתמן כי כל הדיוקנאות של הנשמות הם חקוקי' ומצויירי' בפרגוד הזה זולת דיוקנו של זה עכ"ל הרא"ג ז"ל: