אור החמה על ספר הזהר א:שעא

ויהי בעת ההיא וירד יהודה וגו' לפי שרצה לפ' אח"כ כי וירד יהודה היא השכינה כי לפי שירד יוסף הוא סוד היסוד לכן גם השכינה ירדה עמו כי שניהם חיבור א' תמיד וא"א להיות הא' נפרד מחבירו. והנה הם יהודה ויוסף נק' ציון וירושלם ולכן הקדים הקדמה זו לבאר לנו ענין קשר אמיץ אשר לציון עם ירושלם ונזכר זה בפסוק וירעם וגו' בסוד ברד וגחלי אש כאשר נבאר: וגם לזה הקדים דרוש א' אשר מתוכו יתבאר איך אין קיום המלכות כי אם ביסוד ואמר כי כד ברא קב"ה עלמא הוא סוד הכתר אשר הוא ברא את האדם דכר ונוקבא והזכר כולל מחכמה עד יסוד והנוקבא היא המלכות. או אפשר כי קב"ה הוא החכמה כי הוא אבא דכולא אפיק וא"ו ה"א: והנה כד ברא את העולם היא סוד עולם התחתון שהיא המלכות בסוד מן העולם ועד העולם וידעת הטעם למה נק' עולם כי להיות כי הזכר משפיע בנקבה ושם מתעלם השפע ונסתר שם עד שישתכלל שם לכן נק' עולם גם נק' עולם לפי שהזכר עצמו מתעלם בתוכו ואז הנקבה נעשית כמו בית והיכל אל הזכר בסוד שם אידהנוי"ה כי היוד מתעלם בתוך האלף וכן שאר האותיות: והנה האי עלמא תתא' היא המלכות היא נשענת על ז' עמודים שהם מן הבינה עד היסוד כי לכן נק' המלכות בת שבע שהיא בה מאינון שבע מן הבינה עד היסוד ואל תחשוב כי הכל דוגמת העה"ז שהעמודים הם תחת הבית כי שם למעל' הוא להפך כי השרשים הם למעלה והענפים למטה כי הא"ס הוא שורש לכל והוא עליון לכל והענפים הם תחתיו: והנה אלו הז' עמודין המקיימין את המ' ומשפיעים בה תמיד בסוד והכהו לז' נחלים וכולם הולכים אח"כ אל הים האחרון מלכות. ואמנם כל שפע אלו הז' עמודי' אשר הוא סוד הקיום כי מ"ש שמקיימין אותו ביאורו הוא ע"י השפע שמשפיעין בו ועל ידו העולם מתקיים. והנה כל הקיום שהוא השפע הנשפע בעולם הזה הכל נמשך אל העמוד השביעי הוא יסוד כי כל שביעיות מסטרא דצדיק וכל הגוף כולו משפיע דרך היסוד:

והא אוקמוה דכתיב חכמות נשים בנתה ביתה זה מורה על פי' השני שביארתי כי קב"ה הוא החכמה שברא את המלכות הנק' בתו. והנה נודע כי הרבה חכמות הם תחל' היא חכמ' סתימא שבכתר: וחכמ' עלאה שבחכמ' וחכמ' תתא' שבמלכות: ואמר כי אחת מן אלו החכמות נשים אשר היא חכמ' עילא' היא בנתה בית' היא סוד חכמת שלמה שבמלכות כי היא נק' בית החכמ' כאשר הודעתיך כי היא סוד חלק מעשרה מחכמ' עילא' אשר נק' מלכות שבחכמ' כי חכמ' עילא' נסתרת ונעלמת תוך חכמת שלמה בסוד ב' יודין דאות א' וב' יודין דיאהדונה"י המתחברים כחדא. ואמנם קראם נשים זה הוא סוד נעלם יובן מתיקונין בסוד ג' טיפין דפתר עליון הנקר' שלש נשים א' אופה וא' עורכת וא' מקטפת והנה הם ג' יודין שבשם יו"ד ה"י וא"ו ה"י כי כל יו"ד היא בחכמה והנה ידעת היות שם זה נק' נוקבא כנז' פ' משפטים וע"כ נקראים כלם בשם נקבות ודי למבין. והנה אחר שחכמהזו בנת' ביתה אח"כ חצבה ז' עמודיה הנמשכים ממנה כי כולם הם בניה ואפי' הבינה שהיא עמוד הראשון מאלו הז' גם היא נבראת * בכת"י השני כ' נאצלה. ע"י החכמה בסוד העה"ב נברא ביו"ד וכנז' לעיל פ' תולדות דף קמ"א ע"ב מכתיבת יד. ולזה קראם עמודיה וייחסם אליה וכולם קיימין בצדיק יסוד עולם כאשר ביארנו. והנה ידעת היות ת"ת ומ' נק' אחור וקדם כי הת"ת נק' קדם לפי שקדם אל בריאת המ' כנודע וכנז' באדרת נשא דף קמ"א ע"ב כי תחלה הי' מאציל אברי הת"ת ואח"כ הוה נקיב לאידך גיסא ותקין פרצופא דנוק' וכן הי' הולך ובורא וגו' ע"ש וז"ש ועלמא כד אתברי וגו' פי' במה שידעת כי הספי' כולם יצאו כסדר זה אחר זה ובזה המ' נבראת מן היסוד. או אפשר לבאר כי אין הכוונ' על הבריאה ממש רק על קיומה ואפקתה בלשון בריא' כי המקיים העולם נק' בראו. ועי"ל עם מה שזכרנו מאדרת נשא כי הלא כמו שציון הוא חד אבר מאברי הת"ת הנק' יסוד. עכ"מ מכתיבת ידי הרח"ו נר"ו וחסר התשלום:

עוד מצאתי להרח"ו נר"ו ונראה לי שהוא משם הרי"א זלה"ה וז"ל. וענין סמיכות פסוק וירעם הוא להודיענו כי הבינה הנק' עליון אפיקת ההוא קול דהוא ז"א וכלילת בי' נוקבי' ותרוייהו איקרו ברד וגחלי אש רחמי ודינא והנה אחר שנתפרש' ממנו כל מזונה נמשך לה מן היסוד הנק' ציון כמ"ש מציון מכלל יופי משם הופיע והאיר מלכות הנק' אלדי"ם ונמצא כי צדיק יסוד עולם תתא' אקרי ולכן כיון שיסוד שהוא יוסף הורד למצרים גם העולם שהוא יהודה מלך באחיו נתמוטט וירד. עכ"מ:

וירא שם יהודה בת איש כנעני וכי כנעני הוה, הק' כי לא יתכן שידבק יהודה בכנען הארור ובפרט בראותו צוואת אברהם לאליעזר על יצחק וגם כי עדולם אינה מכנען ואמר כי הא אוקמוה ר"ל כי פירשו בו לשון תגרא כלו' סוחר. או אפשר והוא דבוק עם שלפניו ושל אחריו והוא סוד גדול בענין ירידת השכינה בגלות אל החיצונים והיאך נשתלשלו הקליפות. והוא כי יוסף הוא סוד יסוד ויהודה סוד מלכות ולכן ברדת היסוד אל מצרים הוא נהר פישון ראש הקליפות כי גם שם יש ד' נהרות כמשז"ל שם הא' פישון זה בבל גיחון זה מדי וגו' כי גם בחיצונים יש ד' נהרות והנה אז ירד השכינה שהוא יהודה שם וירד אל הקליפות הארורים הנק' כנען כנז' ארור כנען. ואז ותהר ותלד וגו' כאן רמז סוד גדול והוא נתבאר מן אדרת נשא דף קמ"ג כי הנה השכינה היא סוד כל הדינים ונק' ארץ אדום ושם אתקיימו כל המלכים דדינא קשיא כנז' שם והנה נודע כי מסיגי הדין הקשה יצאה הקליפה מצד הנקב' השכינה ותחל' ילדה חוה היא המ' קין והבל וקין הוא היותר קליפה קשה שבכולן ודוגמתו ער שהפוכו רע הנולד ליהודה והבל כי גם הוא מן החיצונים כנז' שם ועיין פ' בראשית דף ל"ו ע"ב כי הבל הוא חמר טב בחמר ביש. וכנגדו אונן ואח"כ נתבסמה וילדה שת שהוא * שממנו. הושתת העולם ג"כ כנגדו שלה המורה שמו לשון שלוה ושלום וז"א תלת בנין וגו' ודא הוא שלה כלו' משמו הנק' שלה תבין טעם התבסמותו יותר מן האחרים ולזה לא הזכיר רק אלו הג' של בת כנעני אמנם פרץ וזרח הם קדושים בני תמר היא צדיק כתמר יפרח. ולא אאריך בזה יותר. והנה לגלות ביאור זה שאמרנו סמך לזה ענין ר' אלעזר ור' יוסי וגו' כי מדברם יוכר ג"כ ענין זה כי הוא מדבר פסוק וירד יהודה בסוד ירידת השכינה אל החיצונים והק' כי בראשון אמר ויקרא המור' ליהודה ובשני האחרים אמר ותקרא המורה כי אמו קראה שמו ולא יהוד'. ותירץ וגו' והוא מבואר. והנה נקרא חירה לשון חרון אף שהם הקליפות והנחש. וידעת היות הקליפות נק' ר"ע בהפוכו ע"ר. והנה לקושיא שהקשו נר' שלא נתרצה וצ"ע. אמנם ביעקב שלא הי' שום טומאה רק הב"ה לבדו קרא שמו לא נז' את רק ויקרא שמו כי כל מקום הנזכר ויקרא סתם הוא קב"ה כמו ואל משה אמר. גם אפשר לומר כי לעיל הקשה כי למה נאמר בער ויקרא ובאונן ושלה כתיב ותקרא ואפשר שתירץ במה שפירשנו לעיל כי אלו הג' רומזים למעלה בסוד קין והבל ושת האמנם קין הוא קינא דזוהמא ותכליתה והבל ממוצע ושת שלם בקדושה כנז' פ' ראשית דף נ"ד ופ' תרומה דף קס"ז ע"ב וריש קס"ח ע"ש והנה אמר כאן כי או' ויקרא עם מלת את חוזר לסטרא אחרא הנק' רע שהוא הפך ע"ר אמנם ביעקב נאמר ויקרא בלתי מלת את לכן חוזר בקדושה עילאה. אמנם אונן ושלה נאמר בהם ותקרא החוזר לשכינה ולא לרע הנז'. ומלת את שבאונן ושלה ירבה גם לבעלה והכל בקדושה. או אפשר כי אונן הממוצע נאמר ותקרא כנגד השכינה ואת כנגד סטרא אחרא. אך בשלה שניהם בקדושה חתן וכלה. עכ"ל הרח"ו נר"ו:

והרמ"ק זלה"ה כתב. אתקין ליה שבעה סמכין חג"ת נהי"ם קיימי בחד סמכא יסוד.

בנתה ביתה בינה.

יסוד עולם. עולם מלכות.

ועלמא כד אתברי מלכות. דכתיב מזמור לאסף אל חסד אלהים דין ה' רחמים דבר מ'.

ממזרח חכמה.

עד מבואו מלכות.

הופיע מההוא אתר וגו' נקודת ציון.

והשתא. ישראל אתתקפו בה ונאחזים בנקודה ההיא הפנימית.

ברזי דפקודי אורייתא שהמצות הם באבריה רמ"ח שס"ה ישראל אתתקפו בה ונאחזים בנקודה ההיא הפנימית ברזי פקודי אורייתא להיותם שם מ"ן כנודע וזכר ציצית הכולל כל המצות כעין אותה נקודה. ואו' ומגויה כל עלמא אתזן יר' שהשפע יושפע לאותה נקודה וממנה לכל העולם.

וירעם משמים ת"ת.

ועליון כתר.

יסודא רביעאה מלכות.

וירד יהודה מאת אחיו דהא אתכסיא סיהרא וגו' מפני יוסף כאשר היא מתוקנת היא על השבטים כדפי' בפ' ויצא ועתה וירד יהודה מתיקונה למטה שירד הים מעל י"ב הבקר והיינו מאת אחיו וז"ש מדרגא דתקונא וגו' עד החיצונים דהיינו איש עדולמי בחינת המלכות המנהגת עם החיצונים וז"ש לגו דרגא דאתחבר ביה חויא. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג זלה"ה כ' א"ר אבא כיון דחמו וכו' ה"ג בס"י והדין עמהם דלא אתא לפלוגי אלא אתא לומר ענין א'. דיפדון ליה בדלת גרסי'. וכיון דאעברוהו מעלייהו וכו' ה"ג.

ויהי בעת ההיא וירד יהודה וגומר רבי יהודה פתח וכו' כד ברא קב"ה בינ'. עלמא מלכות כדלקמן. שבע' סמכין על מה דקיימא הכונה שתהי' מושפע' מהם ותהיה סומכת על ההשפע' היורדת מהם. בחד סמכא יחידאי פי' צדיק יסוד עולם שכלם נצבים עליו לארקא ברכאן עליה. ואלין כלהו קיימי וכו' ה"ג ול"ג מלת אינון. בחד דרגא מנייהו רוצה לומר במדה שהיא א' ממנין השבע'. אתתקפו ביה רוצה לומר ביסוד זה ברזי תורה כי כל סודות התורה הם בו שכן הוא נקרא סוד ה' ליריאיו. בציצית לפי שנקרא אות כמ"ש וראית' אותו וכן היסוד הוא נקרא אות ואפשר דנקט ציצית ולא שבת וי"ט ומיל' הנקרא אות לפי שהציצית מור' ציון וירושלם הנזכרים מיוחדים כאחד שכן הציצי' יש חוטי לבן דהיינו ציון יסוד וחוט תכלת שהוא ירושלם מלכות. א"נ כי כן הציצית מורה תרי"ג מצות וכן היסוד כולל כל המדות ובהתעטפו בהם אתתקף ברזי דפקודי אורייתא. ומגויה רוצה לומר מהיוצא מתוכיות פנימיותו דהיינו טפת השפע היוצא מתוך התוך. כל עלמא אתין דהיינו כל בחינות המלכות. כיון דאמר וירעם וגומר כי באומרו וירעם היינו יתן קולו שהוא קול רעמך ובאומרו משמים ה' הרי עליון אמור אי מפאת ה' שהוא ת"ת שהוא עליון אם מפאת שמים שהם שמים עליונים אם כן למה כפל הענין במלו' שונו'. אלא הכא רזא דמהימנותא עלמא דאמינא ה"ג.

ת"ח בשעתא דאתייליד יהודה וכו' מסקנא דמלת' היא להכריח איך אין ראוי דאלין תרין דרגין לא יתפרשון מהדדי שכן יהוד' כשנולד מה כתיב ותעמו' מלדת לרמוז שכבר נשלם הכסא ועמדה על קיומה כי ראובן היה בחסד ושמעון בגבורה ולוי בת"ת ויהודה במלכות הרי הכסא שלם כנזכר בפ' ויצא דף קנ"ה וכשירד יוסף מצרימ' תכף הורד יהודה כמ"ש וירד יהודה לרמוז כי כמו שאלו שהם רמוזים בשתי מדות אלו יסוד ומלכות כשהורד זה הורד זה שכן הם המדות בעצמם כנזכר היותם סמוכות זו על זו ציון על ירושלם הם שכלולא ותיקונוי דעלמא ולהפך בהפך וז"ש מה כתיב ביה ויהי בעת ההיא וירד יהודה בגין ויוסף הורד מצרימה.

וירא שם יהודה בת איש כנעני וכי כנעני הוה אלא הא אוקמו' בבראשית רבה וזה לשונו אפשר בא אברהם והזהיר ליצחק וכו' אלא בת גבר תגרא כדכתיב כנען בידו וגומ' ותהר ותלד בן וגו' תלת בנין הוו ליה ליהודה וכו' אפשר לומר דאלעיל קאי דקאמר מה כתיב ביה ויהי בעת ההיא וירד יהודה וגומר מ"ט בגין דיוסף נחתו ליה וכו' והכריח עוד איך ירד מכמ' פני' שמלבד שירד דהוה מלכ' עלייהו והורידוהו מגדולתו עוד ירד שג' בני' היו לו ולא נשא' מהם אלא א' ואומרו ודא הוא שלה הוסיף עוד יריד' אחר' שפסק' אשתו מלד' כדפי' רש"י ז"ל וכן אמ' בב"ר וז"ל ותקר' שמו שלה פסקת עכ"ל הרי בפי' כי מלת שלה ר"ל פסקת וז"ש כאן ודא הוא שלה כלומר אותו שנשאר היה לו לסימן שראת' בעצמה שפסקה מלדת וקראה אותו על שם המאורע. בקדמא' ויקרא דהיינו ביו"ד ובתרין אחרנין ותקרא בתי"ו. דהא אתכסיא סיהרא ירצה שכמו שכשיש מעשים טובים בעולם אנהירת אנפהא ומראה פניה כלפי מעלה שלכך נקראו הצדיקים אנפי שכינתא לפי שהיא מתקשטת בהם כך בעונות כד אסגיאו חייבין תעדר ההארה ההיא לפי שאין לה קשוטי' שתתקשט בה' ואז אין ייחוד למעל' ובהעדר הייחוד הדין הווה ולכך וירד יהודה מאת אחיו ר"ל ירדה המלכות מהתייחד עם המדות העליונות שהם מתייחדים יחד בעת הייחוד ואמ' שבהעדר הייחוד גורם שתרד המלכות ממקומה המתוקנת אליה לעלות להתייחד ויורדת אל מקום הקליפות וז"ש ונחתת מדרגא דתקנא לגו דרגא אוחרא וכו'. כד"א ויט עד איש עדולמי ושמו חירה מלשון חרון אף א"נ מלשון שריפה כמו ועצמי חרה וכו'. דהיינו חויא הנז' השורפת בארס שבשיניה.

ותהר ותלד בן וגומר דע שבהעדר הייחוד העליון אז הדין הווה ועולה הקיטרוג של הקליפות דרך המדורים עד החסד והגבורה ואז יוצאים ב' מיני השפעות הדין א' השפעת הדין מצד החסד ונותנת כח ושפע לשר של ישמעאל ב' השפעה וכח דין אחר מצד הגבורה ונותנת כח לשרו של עשו ונ"ל שהם ממש סוד ער ואונן הכתובים בפסוק דקאמר הכא כי ער כנגד קליפת החסד הנק' טוב והוא הבן הראשון בקדושה וזה הפכו ער רע בכור יהודה וז"ש ויקרא את שמו ער ואיהו רע וכלא חד דאתיא מסטרא דיצה"ר לרמוז שהתולדה הזאת מסטרא דיצה"ר. וכנגד התולדה הב' שהיא ההשפעה וכח הדין הנמשך מצד הגבורה הוא אונן כי כבר ידעת כי בגבורה הוא סוד יין המשמח ולזה התולדה הזאת שכנגדה נק' אונן לשון אנינות הפך השמחה של הקדוש'. אמנם כנגד הת"ת שהוא סוד יעקב שמטתו שלימה לא נמשך ממנו שום תולדה רעה כי כלו רחמים ולזה התולדה שלו היא שלה שהוא סוד הרחמים היוצאים מן הת"ת לשבר כח ב' תולדות הנז' היוצאים לפעול הדין להחריב העולם ואלו הרחמים משבר כחם ומשיל ממשלתם ולזה נק' שמו שלה כמו ונשל הברזל כי ישל זתיך כי מסיר כחם ומבטלם וזהו סוד וימיתהו ה' שהוא הת"ת הו' המבטלו שער הוא יותר רע מאונן לזה נתגלגל בכליון ע"ש שכלה ואבד מן העולם ולא נתקן אמנם אונן נתגלגל במחלון ע"ש שנתקן ונמחל לו אותו עון ולזה בער כתב ויקרא את שמו ובאונן ושלה ותקרא את כי להיות אונן חטאתו לא כבדה מאד נאמר בו ותקרא את כמו שלה שהיה צדיק לרמוז לתי"ו כינוי הנקבה דהיינו השכינה אבל בער להיותו רע כ"כ נכתב בו ויקרא את לרמוז שלא קרא שמו השכינה אלא הקליפה מדשני קרא וקאמר ויקרא ביו"ד ודאי שמלת את הכתובה אצלו היא לרבות הקליפה וזה שאמר ובג"כ כתיב ויקרא את שמו וביעקב כתיב ויקרא שמו כלומר התפארת קראו ליעקב ולכך כתיב ביה ויקרא וז"ש דקב"ה קרא לי' יעקב דהיינו ת"ת אבל הכא דכתיב ביה את רמז דמלת ויקרא אינה כמו ויקרא הנאמר ביעקב שאינו עולה על הדעת שהתפארת יקרא שם למי שהי' רשע גמור לזה שינה בו מכלהו דוכתי וכתב מלת את לאסגאה סטרא אחרא הוא דקרא לו הכי עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גליון ת"ח כד ברא קב"ה עלמא וגו'. אחרי מות ס"ט. עכ"ל: