אור החמה על ספר הזהר א:שע

ת"ח כמה חשידותיה דראובן וגו' ששם נפשו בכפו אפי' על הצלה מועטת כזאת ואמר לפחות ינצל גופו אחרי מותו ויתנחם אביו שירא' קבורתו שאם הם יהרגוהו בידם יכלו גופו בשריפ' וכיוצא או יאכילוהו לכלבים כדפי' רז"ל ששסו בו הכלבים ולא ישאר אפילו הבשר ליקבר להראות אפם הקשה והביא ראי' מענין שכם שלא נתרצו במיתתם ויותר ממית' כדמפרש ואזיל:

דבההוא יומא דהוה שמושא דילי' וגו' ירצ' בכלל שימוש אביו יכנס כל צרכיו ובכלל צרכיו הוא להשיב את בנו אליו ואם יאבד יוסף נמצא שאין שמוש יומו שלם לכך רצה שביומו לא יחסר אביו כל אפילו ענין יוסף ולזה רצה להקריב הצלתו בכל מציאות שאפשר שיעלה בידו בג"ד ובגין דעבד תשובה וגו' הרי הבכורה נטלה ממנו על עון זה ונתנה ליוסף והוא קיבל עונשו בלבב שלם והודה על הבכורה ליוסף ולא נטר איבה ואמר צדיק ה' על כל הבא עלי מה אתרעם מיוסף ואני גרמתי וזה בכלל התשובה ודאי. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כ'. ת"ח מאי עבד וגו' יר' כי אם יאמר לא תכוהו הי' נר' שהוא אינו בהסכמה עמם כי הם המכים ולא הוא ולז"א לא נכנו שתף עצמו בהסכמתם לומר כי גם הוא כוונתו להכותו רק לא מכת נפש ע"י עצמם רק מאליו ע"י נחשים ועקרבים. והוקשה לו דמאי כוונת ראובן בעצה זו ויאמר להם שלא יכוהו כלל רק ישיבוהו אל אביו כי ודאי ישמעו לו להיותו בכור או לסבת שיראו ממנו בל יודיע הדבר לאביו לז"א דע כי ראובן לא הי' שם בעת המכירה והראיה מפסוק וישב ראובן וגו' והענין כי כל א' מהם הי' משמש לאביו יום א' ואותו היום הי' יום ראובן והי' מוכרח לילך אל אביו לשמשו ולכן לולי עשה אותה חכמה לשתף עצמו ביניהם כאו' לא נכנו בודאי כי בשובו לשמש אל אביו יכוהו נפש וכשיבא יאמרו לו כי גם יוסף חזר אל ביתו ואולי כי בשובו אל ביתו חיה רעה פגעה בו וטרפתהו ואין ידם במעל ובפרט כי אחרי שיצא מפיהם ענין הריגת יוסף א"כ הי' מוכרת להם בכל אפשרותו להורגו כי אם ישוב יוסף אל ביתו בודאי יודיע הדבר אל אביו איך היו רוצים להורגו לולי ראובן עמד בפרץ לפניו ולכן היו הורגים אותו עכ"פ ולכן פחד ראובן מזה כי אמר בלבבו אין ספק כי יהרגוהו ובפרט כי אני מוכרח לשוב אל ביתי לשמש את אבי לכן התחכם להכניס עצמו בהסכמתם באו' לא נכנו כדי שישמעו עצתו באומ' הלא גם הוא שונא ליוסף וא"כ לא יאמר עצה בלתי הגונה לו כי אם יתגלה הענין גם מגיע לו חלקו מן הבושה והנזיפה מאבינו וא"כ נעשה עצתו אחר היותו בכור וגדול מכולנו ונתן להם עצה להשליכו אל הבור כי בזה יתקיים הכל כי יהרג ולא יהי' על ידם מש"כ אם לא הי' מכני' עצמו בעצתם כי אז ייראו לנפשם ויאמרו בלבבם אין עצתו רק לביישנו בפני אבינו ולא יקבלו דבריו והנה בשובו מאת אביו אמר והנה אין יוסף בבור ר"ל אפי' מת ולזה לא אמר אין יוסף חי אז אמר הילד איננו כלומר אפילו מת. וכשמכרוהו ועברו על עצתו יראו לנפשם פן יגלה הענין אל אביו והעלימו הדבר מאת ראובן כאומ' אולי אכלוהו הנחשים שבתוכו וגם השכינה לא גלה הדבר לראובן כי היא היתה בהסכמתם כי החרימו ביניהם על סתום הענין: ואו' ובגין דעבד תשובה ר"ל ממעשה בלהה שבלבל יצועי אביו. ואו' אע"ג דמלה אתיא כדקא חזי וגו' הכוונה כי הנה ענין זה בא כפי מה שהי' ראוי בהכרח לעשות כך כמ"ש לעיל כי הכל סבה מאת השי"ת שיגלו למצרים ואם נר' כי אין כאן מקום עונש ליעקב לז"א כי אין הדבר כן כי בודאי אעפ"י שהשי"ת עושה כוונתו עכ"ז אין מגלגל הב"ה שום סבה רק בסבת איזה עון כי הנה גם שנר' דבר זה מגולגל מאת השי"ת והוא הסכים בזה לטענה הנז' עכ"ז בזה היתה סבה אל איזה ענין חטא מועט הבא ע"י יעקב. או אפשר יחזור או' אע"ג דמלה אתיא כדקא חזי הכוונה על מה שעשה יעקב לאביו ואמר כי גם כי כל מעשה יעקב בעת לקיחת הברכה הי' ענין ראוי ונכון מאתו ית' עכ"ז מדקדק הב"ה עם הצדיקים כחוט השערה כי הנה הביא יעקב שעיר לגבי אביו והי' בו איז' חטא והוא כי הנה השעיר הוא סוד דינא קשיא ויעקב הכחיש ושיקר לאביו במה שהביא שעיר כדי שיחשוב שהוא מצד השעיר שהוא עשו ואינו כן כי לאו סטרא דילי' דיעקב הוא רק דעשו ונלע"ד כי כך צ"ל ובג"ד דאיהו אקריב ואכחיש ליה לאבוה בההוא סטרא דיליה ר"ל כי להיות שהקריב השעיר ובהקרבתו השעיר הטעה את יצחק והכחישו כדי שיכיר היותו יעקב מסטרא דיליה דההוא שעיר לכן גם הוא בניו הכחישוהו וכזבו לו ע"י השעיר. והשאר מבואר. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' ואי ימות בגובא ימות וכו' הוקש' לו הניחא קרא דלמען הציל אותו מידם אלא קרא דלהשיבו אל אביו איך יתקיים אי ימות ותירץ כמו שתירץ רש"י ז"ל להשיבו אל אביו אפי' מת שאם יפול בידם לא ישאירו אומצא אבל אם ימות בנשיכת נחשים ועקרבים יוליכהו אל אביו ויהי' לו מעט נחמה כראותו שלם וז"ש ת"ח חסידותי' דראובן וכו'. והא דקטלו כל דכור' ל"ג ליה בס"י. וכל מה דאשתכח. דאפי' כל מה דבחקל' ה"ג. וע"ד אמר טב לאשתזב' מנייהו דלא ישתארון מיני' אשתארות' בעלמא ל"ג ליה בס"י ואותיב ליה לאבא שלים וכו' ה"ג. אפי' מת מיד וישב וכו' ה"ג: יעקב עבד עובדא כדקא יאות בגין דאקריב וכו' כי השעיר הוא בקליפ' ולהיותו נשחט ומנותח נתחי' לנתחי' ומבושל לפני יצחק אביו הי' גורם שמדתו של יצחק דהיינו הגבורה יהיה שולט על כח הקליפ' להכניע' ולבטל' וז"ש עבד כדקא יאות כי כן ראוי לעשו' לכל צדיק וחסיד להכניע הקליפ' תחת הקדוש' דהיינו תחת הגבורה העליונ' לאכפיי' דיני' ועכ"ז להיותו שעשאו בהכחש' ובערמה פרע לו הב"ה מדה כנגד מדה וצערוהו והכחישו לו בדם השעיר דאיהו סטרא דדינא קשיא פי' האי שעיר איהו סטרא דדינא קשיא כי כן הגבורה העליונ' פועלת דינה ע"י השעירים הללו שהם התכת סיגי הזהב עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גיליון אתענש בהאי שעיר וגו' קמ"ד. עכ"ל: