אור החמה על ספר הזהר א:שסט

אורייתא אזלא קמיה וגומר ואגינת עליה וגומר אפשר אפי' שלא יהיה כראוי כענין אלישע אחר ואפשר שיש ענין שהמקטרגים מצערין האדם עם היות שאין להם דין בעוד שלא עמדו לדין ונראה שיש להם דין אוחזים ומצערים האדם והעוסק בתורה נצול מזה עד בואם בדין כד שכיב גופא וגומר שלא יגעו זרים קברו ולא יבלעו מקומו כאשר ראינו בעינינו בקברי הצדיקים החסידים כד נשמתא אזלא היינו בעלותה מג"ע של מטה דרך ההיכלות לג"ע של מעל':

וכד נפיק מהאי עלמא היינו בלכתה מן הבית לקבר עד עלייתה לג"ע של מטה:

וכמה תרעין שהיא נדונית בהיכלות ובכמה מדרגות ושם הוא דין נהר דינור:

עד דעאלת לדוכת' לג"ע עליון תחת כסא הכבוד וכיון שהיא שם במנוחות קיימא עליה דבר נש למטה בקבר עד דיתער לתחיה לזכות ראשונה לתחיה כדפי' לעיל.

דהא כדין ינדעון וגו' לא יהי' כעין הנשמות הבאות לגוף בעת מולד האדם ששוכח ע"י הגוף כל תורתו אלא תכנס הנשמה בגוף וידע הגוף כל אותה התורה שהי' יודע בעת היותו בעול' וביתרון שידע כל ספקותיו כדמסיק ור' יהודה אמר שאין צריך לזה מפני שהענין הוא שממש עוסק בתורה בעולם הנשמות ומוסיף ואותו תוספת יהי' כולו בגוף אחר התחיה וז"ש כגוונא דא יהי' זה לאדם אחר התחיה מפני השתדלותו שם בה כדמסיק:

ת"ח ההוא בר נש וגו' ואיהו אזיל בחשוכא שעושה מעשים מגונים אבל אם זכה בתורה התורה מצילתו מהם ולפחות לא יהי' דינו תמידי ויעלהו מבור שאון:

לא אתגלו יש' וגו' הנה ארץ יש' הוא המלכות ודבקות' בת"ת וכל זמן שיש' עוסקים בתורה הם דבקים בת"ת והיאך יגלו מא"י א"א שהרי ענין היחוד הזה הפך הגלות אמנם אם הם עוזבים את התורה נטרדה השכינה מחיק בעלה והם אינם ראוים לארץ כיון שאינם דבקים בת"ת תורה:

ר' יוסי אמר מהכא מפני שפסוק על עזבם את תורתי לא מוכח דדילמא קיום תורת במעשה קאמר אמנם אומ' מבלי דעת ודאי דעל דעת התורה קאמר. ועוד הוסיף שהעיקר הוא סברא באורייתא כדאמרינן אגרא דשמעתתא סברא וז"ש בלא קיימא על קיומא דאורייתא ועלמא לא אתקיים אלא באורייתא א"כ צריך מקרא לעול' העשיה ומשנה לעולם היציר' ותלמוד לעולם הבריאה וסוד לעולם האצילות כדי שיתקיים המציאות כולו דאיהו קיומא דכל עלמין וגו' כדפי':

דנזקא אשתכח בידייהו בהיותם בני אדם וכ"ש ישר' וכ"ש בהסכמת השכינה כנז' לעיל ודאי לא תתבטל בחירתם ושכיח הזיקייהו מה שאין כן בב"ח שינצל בקלות מידם במעט זכות. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. הה"ד בהתהלכך תנחה אותך וגו' הנה ביאר פסוק בהתהלכך תנחה אותך וגו' כי הם כנגד ג' זמנים בהתהלכך היא בעת הילוך הנשמה אל מקומה אחרי פטירתה. בשכבך הוא בעת שנקבר בעת דין הגוף בקבר:

והקיצות היא בעת תחיית המתים כאשר יקיץ משנתו: וביאר מלת תשיחך מלשון שיחה ודבור ר"ל כי תדבר בעדך ותהיה מתורגמן שלך ללמד עליך סניגוריא:

ור' אלעזר פי' כי אחר התחיה תזכיר התורה בעצמה לאדם כל התורה שלמד בחייו וישיח עמו ללמדו ולזוכרו כל מה שהי' יודע קודם שמת ויותר מזה כי כל מה שהי' קורא בלתי ידיעה כמ"ש באהבתה תשגה תמיד לשם שמים אחרי התחיה ידענה על בוריו והכל לפי מה שעסק ומה נתעסק אם במקרא או במשנה או בתלמוד או בקבלה כפי העסק והטורח כך יזכה לה אחר התחי' לידענה על בוריה.

ור' יהודה הוסיף עוד ואמר כי גם לעה"ב הוא אלף השביעי שאחר התחיה ג"כ ישיג אז כפי מה שטרח בעה"ז. או אפשר והוא יותר נכון והוא כי ר' אלעזר דיבר אחרי התחיה ור' יהודה הוסיף כי אפי' אחרי צאת הנשמה ותלך בעולם הנשמות הוא ג"ע העליון גם אז יזכה להשיג בכל מה שעסק וטרח בעה"ז ומכ"ש אחר התחי'. ועתה ביאר הפכו והוא כד לא אשתדל באורייתא וביאר עונשו באורך. והביא כל זה בכאן לדרוש פי' א' בפ' ויקחוהו ע"ד הנעלם דאיירי במי שלא נתעסק בתורה כי משליכין אותו אל הבור הוא א' מז' מדורין הנק' בור שאון ואמר כי והבור רק ר"ל סוד נעלם והוא כי הנה כשזוכה והולך בג"ע הנה אז מלמדין לו התור' מה שלא זכה בחייו לידע אמר כי מי שלא עסק מוליכין אותו לגיהנם ששם נמי הוא מדה כ"מ והבור רק כמה דאיהו הוה רק כך הבור רק כי אינן מלמדין לו תורה אי לא אשתדל בה בחייו וז"א והבור רק והטעם על כי אין בו באיש הנז' מים היא התורה דאם הי' בו מים לא היו משליכין אותו לבור רק אמנם בג"ע מלא ברכת ה' ושם יעסוק בתורה: ואו' לכן גלה עמי מבלי דעת הכוונ' מבלי ידיעת התו' או אפשר כי התורה שבכתב היא בת"ת ושרשו הוא הדעת כי התורה נפקת מחכמה כמ"ש פ' קדושים דף פ' ע"ב והדעת הוא ראש משך הוא"ו אשר הוא הדבק בחכמה ושם עיקר התורה כנודע. והנה ביאר ע"ד זה פסוק ויקחוהו על יוסף מעין הקודם והוא כי יש לשאול מה היתה כוונתו ית' לתת בכוונתם להשליכוהבורה אחר שאמרנו לעיל כי כל מכירת יוסף היתה בסיוע השכינה לז"א כי השלכתו לשם רמז מה שעתיד לאירע לו שיביאוהו מצרים הנק' בור רק כי נודע כי מצרים עמוקה מאד תחת א"י ונמשלת לבור וגם היא רק בסוד י' קבין טומאת כשוף שהט' נטלו מצרים ובסוד ערות הארץ כי העולם נחלק לאברי האדם ומצרים היא נמשלת לערות הארץ שהוא היותר מאוס מכל האדם וגם יובן זה בסוד היות מצרים בן חם הארור דלית ביה ברכה כלל שהיא רזא דמהימנותא:

ר' יצחק אמר אי נחשים ועקרבים וגו' הודיע לנו ענין נפלא והוא כי אין הב"ה מסיר הבחירה מיד האדם ולכן אי יוסף אשתאר בידא דאחוי דהוו שנאין ליה והוו בעלי בחירה וגם שיהי' יוסף צדיק אין יכולת להכחיש בחירת אחיו אמנם נחשין ועקרבין דלית בהו בחירה יכול להנצל מידם ע"י איזה זכות ולכן נתן עצה להשליכו בבור כי אם יהי' זכאי ינצל מהם אמנם מיד אחיו אין מציאות כלל להנצל וז"א למען הציל אותו מידם ר"ל להיות מידן בעלי בחירה וז"א ויצילהו מידם כלומר להיותו בידם בעלי בחירה ועוד היתה כוונת ראובן כי לא די אם יחיה ולא ימות שם בבור כי זאת כוונתו הגמור' אמנם גם אם ימות ג"כ בבור יותר יחפוץ במיתתו בבור משימות בידם והטעם כי אם הם ימיתוהו יטמנוהו במטמונים שלא יראנו אביו וז"א בע"ב דלא ישארון מיניה אומצא וז"א דלא ישארון מיניה אשתארותא בעלמא ולא יחמיני' אמנם בבור ימות וישאר כל גופו קיים והטעם כי הנחש טורף ואינו אוכל כמשז"ל על אם ישוך הנחש כי אומרין לנחש החיות טורפין ואוכלין וגו': או אפשר פי' ולא ישארון מיני' אומצא באופן אחר והוא יותר נכון והוא נמשך עם הקודם כי שמעון ולוי מ"ה הקשה והראי' ממה שעשו לשכם עיר גדול' ולקחו צאנם ובקרם וכל אשר בעיר וכל אשר בשדה וגו' והנה אם יקחו את יוסף בידם יעשו בו שפטים ויחתכוהו לחתיכות וינתחוהו לאבריו וז"א לא ישארון מיני' אומצא ר"ל אבר כדי להשליך עליו כל כעסם ובזה לא יכירהו אביו ומעולם לא יתנחם וכאשר הי' אח"כ אמנם אם יראהו חי או שלם מת יתנחם באורך הימים כי חדל ממנו תקו' וז"א להשיבו אל אביו ולא אמר להשיבו חי אל אביו רק להשיבו ר"ל אפי' שימות שם לפחות ישיבנו אל אביו כאשר הוא בין חי בין מת: או אפשר או' וע"ד להציל וגו' כי תירץ קושיא אחת הנופלת בפסוק דהל"ל למען הציל אותו מידם ותו לא כי ודאי שהוא להשיבו אל אביו ולזה ביאר כי יתורץ עם הקודם כי כוונתו להשיבו אל אביו בין חי בין מת. ולז"א כשלא מצאו הילד איננו ולא אמר איננו חי רק איננו כלו' אפי' מת. עכ"ל הרח"ו נר"ו:

והרא"ג ז"ל כ' בשמאלה עושר וכבוד אגר טב וכו' נראה מדבריו שרוצה לפרש בימינ' רוצה לומר העה"ב שהוא ימין ימינ' דאוריית' ובשמאל' העה"ז שהוא שמאלי אגר טב ושלוה דהיינו עושר וכבוד. וכל מאן דאשתדל באורייתא לשמה לשם ה' דהיינו לחבר' בת"ת דהיינו לגרום ייחוד עליון שאז כל מאריהון דדינין נכנעים לזה ראוי דלא יקרבון בהדי' מאריהון דדינא כד שכיב גופ' בקבר' היא נטרת לי' מדין חיבוט הקבר כדלקמן: בהתהלכך תנחה אותך כמא דאתמר לעיל דקאמר כד נפיק מהאי עמלא אורייתא אזלא קמי' ואכרזת קמי' וזהו בהתהלכך דהיינו בהילוכך מביתך לקברך תנחה אותך לשון הנהגה כמו לך נחה את העם דהיינו הנהגה בדברי' טובים דברי ניחומי' והיינו ההכרז' שמכריזין עליו א"נ הוא מלשון מנוחה והוא דלא יקרבון בהדה מאריהון דדינא. א"נ כמא דאתמר הדר לרישי' דמילתי' דקאמר כד נשמת' אזלא לאסתלק למיתב לאתרה איהי אזלא קמי' והיינו בהתהלכך מהעה"ז לקברך תנחה אותך שהיא תלך עמך להנהיגך בדרך זו תלך. למהוי סניגוריי' עלך והוי תשיחך כמו תשיח בשבילך. יתיר מכמה דהוו ?לי הגשם והגוף חלף הלך לו שאותו גוף שיהי' אז יהיה ספיריי ורוחני ולכך יתנוצץ התורה יותר מכמו שהיה ולכך מה שלא היו יכולי' לאדבק' ולהשיג מצד החומר עתה שהלך לו יוכלו לאתדבק' א"נ שהמונע ההשגה לאדם בעה"ז הוא כח הקליפה המסמא עיני השכל. אבל אחר התחי' שאין קליפ' יוכלו לאדבק' ולהשיג כל מה שירצו בלי צער ועמל ויגיע' וזהו היא תשיחך היא ממש תשיח עמך ותורך כל מה שתרצ'.

ויקחהו וישליכו אותו הבורה רמז על דארמייהו וכו' מלת הבורה קא דריש דהיל"ל וישליכו אותו שמה שכבר זכר לעיל השליכו אותו אל הבור הזה וגומר א"נ מדכתב רחמנ' הבורה בתוספת ה' קא רמיז דארמייהו ליה לגו מצראי למקום היותר טמא רק מן הקדוש' שאין בו מים שאין בו קדוש' כלל והיינו מצרים שהי' ערות הארץ כנודע ולזה כתב הבורה לאשמועינן שהשליכוהו למקום היותר טמא שבכלם כנזכר. דלא אשתכח רזא דמהימנות' הוא פי' לאין בו מים ר"ל אין בו קדוש' הנמשל' למים: וכתיב למען הציל אותו. בספרים ישנים לא גרסי ליה והדין עמהם דלמען הציל אותו מידם הוא תירוץ הקושי' כדמפרש ואזיל. דזעירין אינון דיכלין לאשתזב' ובג"כ אמר למען הציל אותו מידם כל זה תוספת ולקמי' נקט ליה והתם שייך: עכ"ל הרא"ג ז"ל:

גיליון בהתהלכך תנחה אותך וגו' עיין לעיל דף קע"ה ע"ב: