אור החמה על ספר הזהר א:שסז

וימצאהו איש וגו' בא לפ' איך יעקב ויוסף היו תועים בסברא זו כי יעקב אמ' וראה את שלום אחיך ויסף אמר את אחי אנכי מבקש. והם לא נהגו בו אחוה כלל ולזה ביאר כי איך יעקב בהיותו יודע כי אחיו שונאין אותו איך שלחו. והשיב כי להיותם צדיקים גמורים לא חשדן בעון הזה והוק' לו כי איך אמר שלהיותן זכאין לא חשדן והן נראה שאינן זכאין כי הנה מכרוהו ותירץ דודאי זכאין הוו וענין המכירה הקב"ה היה הגורם וז"א אלא קב"ה גרים כל דא וגו' נמצא כי מוכרחין היו במעשיהן ולא עשו הדבר ברשע וביאר עתה מה היא צורך סבה זו שיהיה על ידם ויוכל להיות באופן אחר שיגנבו ישמעאלים ליוסף ויד אחיו אל תהי בו אחרי שצדיקים גמורים הם ותירץ כי מוכרח היה להיות על ידם וא"כ היות עון זה על ידם אינו ראיה להיותם רשעים ח"ו כמ"ש מחייבין חייב ע"י חייב. וביאר הענין כי נודע גודל כשוף מצרים עד קצה האחרון כי ט' קבין נטלו מכשפי' [נצ"ל מצרי'] וא' בכל העול' והכשפי' מכחישין פמליא של מעלה כביכול ונודע כי כל עבד הנכנס למצרים אין לו תקנה לצאת ואם נכנסו ישראל לעבדים תחת יד מצרים הנה אין תקומה לשונאיהם של ישראל ולכן השבטים הנק' בני ישראל שלטו על יוסף כאלו היה עבד להם ומכרוהו כאדון המוכר את עבדו ואעפ"י שאח"כ היה מלך עכ"ז כבר נשתעבד על ידם ואח"כ המצרים נשתעבדו תחת יוסף בהיותו מלך נמצא כי המצרים עבדי עבדים כי הם עבדי יוסף ויוסף עבד בני ישראל נמצא כי אעפ"י שאח"כ שעבדו המצריים ביש' אינו כלום כי הנה הם מתחלה עבדי עבדיהם היו כי הם עבדי יוסף ויוסף עבד בני ישראל. ולהיות שיש לשאול למה נעשה זה ע"י יוסף לזה ביאר כי להיותו ברית כי הוא רומז ליסוד ולכן הוצרך כדי שיהיה מלך לזון את אחיו כי יסוד הוא הנותן שפע לשכינתא וי"ב שבטים והראיה כי אחר מיתתו נכנסה השכינה ושבטים בגלות כד"א אנכי ארד עמך מצרימה וגו' ועתה חזר אל כוונתו ואמר כי הנה איש הוא גבריאל בג"ש איש איש והוא שמצאו והכיר בו היותו תועה להיותו מלאך המרכבה היודע הדברים ההווים בעול' והעתידין וידע היותו תועה בכולא ר"ל לא די שתעה בדרך במה שלא מצאם אמנם עוד תעה במחשבתו כי לא ידע כי אחיו לא היו נוהגין בו אחוה ובלבם הוו להו וגו' שאל"כ לא היה הולך אצלם וז"א תועה דאבטח על אחוי וגו' ר"ל בטח על אחיו כי הוא הוה מתבע ומבקש אחוה שביניהם ולא מצאה כי כן הוא אמר את אחי אנכי מבקש ולא מצאן אחים רק זרים ונכרים עמו. וזהו התעיה הגדולה מלבד מה שתעה ממש בשדה שהיה מבקש מקום חניית אחיו ולא מצאם וז"א ותבע להו ולא אשכח. וזהו וישאלהו האיש וגו' כי גבריאל שאל מה עניינו והוא השיב את אחי וגו' והשיב לו נסעו מזה כלומר הסיעו מן האחוה כדרשת רז"ל וז"א וע"ד וישאלהו וגו' ויאמר וגו':

ר' יהודה פתח מי יתנך וגו'. אחר אומ' איך הוא קראם אחים והם לא נהגו עמו כאחוה לכן הביא פסוק זה המורה על יושר לבו ואמר מי יתנך כאח לי ר"ל כי נודע כי שיר השירים הוא סוד המלכות המשתוקקת לבעלה ואמרה מי יתנך כאח לי וגו' ואמר בזה ב' פירושים א' הוא מי יתנך לי כאח ר"ל מי יתנך אתה הת"ת שתהיה לי ר"ל עמי כמו אותו הנק' אח שנהג עם אחיו באחוה גמורה כמ"ש אל תיראו וגו' עם היות שהם לא נהגו עמו כאחים.

ד"א מי יתנך וגו' ובפי' הזה אין צריך לסרס המקרא ולו' מי יתנך לי כאח רק מי יתנך שתהיה אתה כמו שהאח הוא לי פי' מי יתן אתה הת"ת הנק' מלך שהשלום שלו שהוא יסוד הנק' שלום ולכך נק' ת"ת מלך שהשלום שלו. ואמר מי יתן שאתה ת"ת תהיה כמו שהאח עוש' לי שהוא יסוד הרמוז ביוסף כנז' פ' פנחס דף רל"ו ע"ב. ובתיקונין דף מ"ח וריש דף נ' ודף פ"ד כי אח"ד פי' א"ח ד' ר"ל כי אנו צריכין לייחד את המלכות עם היסוד הנק' אח העול' במספר ט' לרמוז כי בו כלולים ט' ספירות זכרים ולשלא תהיה המלכות בפרוד ח"ו מת"ת לכך היסוד שהוא האח הוא תמיד עמה בגלות ובקשה מן הת"ת שמי יתן שכמו שהיסוד לעולם בייחוד עמה אפי' בגלות הנק' חוץ על שהגלות הוא בעת יוצאה לח"ל מקום החיצונים ושיהי' יונק שדי אמי שהיא הבינה אם ת"ת ומ' כי אז יוכל להשפיע במלכות. ואמר אשקך בסוד נשיקין שהם התדבקות רוחא ברוחא כנזכר בזוהר שיר השירים על פסוק ישקני ושם ביארנו סוד הנשיקה בסוד כי הספי' הם כתר וגו' עד המלכות כולם הם כמו גופים לקבל הרוח שבהם משם יהו"ה הנמשך מא"ס ית' ובסוד הנשיקה מתדבק רוח יהו"ד הזכר עם אדנ"י רוח הנוקבא ודי בזה: ואם כי לא יפחד מבזיו' לומר כדרך העולם שהמתייחד האדם עם אשתו בביתו ולא בשוק מנהג הפקר אמר כי לא יבוזו לו על דבר זה: והנה חזר אל כוונתו להורות איך יוסף הוא אח שלם נוהג באחוה גמור' אמנם הם ויאמרו איש אל אחיו וגו' והענין כי נודע כי שמעון הוא פני שור שבגבורה וכן לויים הם בגבורה ולכן נק' איש ואחיו כי שניהם מצד הגבורה הקשה והביא ראיה מפסוק שמעון ולוי אחים וגו': ארור אפם וגו' ולהיות כי כל ארור הוא בקליפות ושמעון ולוי בקדושה לכן ביאר הענין לבל נחשוב היותם ח"ו בקליפות. ואמר כי הנה ידענו כי כל הקליפות הנק' ארור ונק' רוגז כולם יצאו מתוקף הדין הקשה שבגבורה כנזכר פ' ויצא דף קכ"ג ע"א נמצא כי הקליפות נק' אפם ורוגזם ועברתם של הגבו' ולכך קלל את אפם שהם הקליפות הנק' ארור ולא קלל אותם עצמם כי עם היותם דין. קשה הם בקדושה גמורה ולהיות כי מצינו ג"כ רוגז בקדושה כמו ויחר אף ה' וזולתו לכן ביאר כי יש רוגזא מברכא ר"ל מצד הקדושה הנק' ברוך והיא מלכות מ"ה הרפה ומגבורה שהיא מ"ה הקשה יצאו ב' רוגזי אלין א' ברוך וא' ארור ונק' המלכות מברכא מעילא ומתתא בסוד תנו עוז לאלדי"ם כי תחלה אנו מברכין אותה מתתא וע"י ברכותינו תקבל ברכות עליונות והביא ראיה מברוך אברם והענין הוא כמ"ש פ' לך לך דף פ"ז ע"א כי פסוק זה הוא מתתא לעילא ופסוק האחר הוא מעילא לתתא וכל זה כמה שאמרנו היותה מבורכת מתתא ומאצלנו וע"י תעלה לעילא ואח"כ תקבל ברכות עילאין ותרד מעילא לתתא אל מקומה ואמר כי ברוך אברם הוא תקונא דברכאן איהו ר"ל כסדר הברכות והוא כמ"ש רעיא מהימנא פ' עקב דף רע"א ע"א וע"ב כי ברכת הנהנין שהם מתתא לעילא הם ברוך במלכות אתה בחסד כמ"ש אתה כהן לעולם אמנם בברכות י"ח שהם מעילא לתתא הם ברוך בחכמה אתה בחסד. אך כל הברכות שהם מתתא לעילא הם ברוך במלכות אתה בחסד ופסוק ברוך אברם הוא מתתא לעילא כנזכר דף פ"ז וא"כ יהיה ברוך במלכות אברם בחסד כי היא מדתו נמצא כי המלכות נק' ברוך וז"א כאן כמה דאתמר ברוך אברם וגו' והא אוקמוה: וכנגד המלכות העשירית שבקדושה הנק' ברוך כנגדה נחש הוא העשירית הנקבה שבקליפות כאש' ביארנו פעמים הרבה ונק' ארור כד"א ארור אתה וגו' ופסוק זה נאמר על הנחש. והנה לאותה הקליפה הנק' ארור קלל כאן באומרו ארור אפם כלו' אותה הקליפה הנק' אף היוצא ממדת הדין הקשה. וכנגדם ב' הרי גריזים ועיבל א' ברוך וא' ארור ושמעון היה בהר עיבל כי שם ממנו נמשכה רוגזא לטיא הארורה וכנגדם ב' בני יצחק כי יצחק הוא מ"ה הקשה וממנו יצאו יעקב ועשו. עכ"ל. מהרח"ו נר"ו:

והרמ"ק זלה"ה כתב ת"ח דיוסף דאיהו ברית וגו' להראות שהכל תלוי ביוסף שיוסף משליט יש' על מצרים כדמפרש ואזיל ולזה בהיותם שולטים עליו מתקנים שעבוד הגלות כדפי':

ת"ח וימצאהו וגו' והיה ראוי שידריכהו לבית אביו ובשליחותו של הב"ה הדריכו לאחיו כדי שימכרוהו ויתקיים גזרה עליונה: מי יתנך כאח לי כיוסף וגו' ירצה כאח לאחיו כך תהיה לי אתה כאותה אחוה תתנהג עמי:

ת"ח דיוסף אע"ג וגו' ירצה שתלה השכינה אחוותה עם הת"ת באחות יוסף מפני שכמו שיוסף עשה עם אחיו אפי' שהם עשו בהפך כך רצון השכינה שעם היות שהיא פגומה מעונות יש' ודומ' למשלם רעה לאחיו העליון בפגם המעשים עכ"ז הת"ת ישלם לה טובה בגלות כמו יוסף לאחיו:

ת"ח רזא דמלה אית רוגזא וגו' אית רוגזא דאתלטיא שהיא עושה רע ביש' כגון היוצאת מצד הגבורה והדין המגברת החיצונים. ואית רוגזא וגו'. אית תרין טורין הא' לצד אברהם והא' לצד יצחק ולכך לזה אומרים ברוך ולזה ארור.

שמעון ולוי קדושים הם מסטרא דדינא קשיא וגו' * ולכך מדתם גורמת להם שעברתם מבחוץ וקשה וקיימא בארור ולאו לטותא הוא ארור אפם אלא הודעת דבר. וא"ת א"כ אין עליהם אשם שהרי המדה גורמת להם לז"א ות"ח מסטרא דדינא קשיו וגו' כו' כ"כ בכת"י הב': וכמו שאברהם כשנשתמש בגבורה נשתמש באף הברוך כן הי' להם להשתמש בברוך לזה אמר שבגבורה עצמה יש צד ברוך ללוי דהיינו כעין יעקב בקו האמצעי כדמפרש ואזיל. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' מה כתיב לעילא ויאמר ישראל אל יוסף וגומר הקדים לפרש פסוק זה שעשאו ליעקב תועה גם הוא בשלחו את יוסף שהב"ה הטעהו לסבה האמור' וכמו שיתבאר לקמן. וכי יעקב שלימא ר"ל שלם בדעתו שלם במדותיו וא"כ מה הי' לו לשלחו שמה מאחר דהוה ידע דכל אחוי הוו שנאין לי' וכו'. דכלהו הוו זכאין וכו' ואפי' שהי' להם שנאה עמו צדקתם וחסידותם יעכב על ידם לבלתי עשות עמו נבלה וז"ש לקמן ולא חשיד לו' אלא קב"ה גרים כל דא כלומר כי הוא מסיבות סבב שהשנא' תקלקל שורת החסידות ויעשו עמו דבר זה כדי לקיים גזרת בין הבתרים. אשכחנ' וכו' הכריח הדבר עוד ואמ' שמלבד שהיה הדבר לקיים גזרת בין הבתרים כנזכר עוד הוצרכו והוכרחו במעשיה' כדי שישלטו עליו קודם שאם לא שלטו הם עליו קודם לא היו יכולים לצאת ממצרים לעולם. בספרי קדמאי הם ספרים שקדמו ליעקב ע"ה זמן רב כספרא דחנוך וכיוצא וכלם היו מדברים מה שעתיד להיות וז"ש כאן בלשון עתיד דבעיין אלין בני יעקב כלומר צריכי' הם לעשות הדבר הזה דהיינו לשלטא' וכו' דאילו הוא יחות למצרים וכו' יכלי מצראי לשלטא וכו'. ואתקיימ' בי' ביוסף וכו' כלומר אבל עתה שהם שלטו עליו ונתקיים עלי' דיוסף לעבד נמכר יוסף ואינון שליטו עלוי פי' אחיו ששלטו עליו ובזה אע"ג דיוסף הוה מלכא לבתר ומצראי הוו עבדין ליה ונשתעבדו תחתיו לעבדים אשתכחו דישראל שלטו על כלהו ודקנה עבד קנה רבו שיוסף הי' לאחיו לעבד ומצרים עבדים ליוסף נמצאו שהם עבדים לעבד ולכך מי שהי' אדון ושר למי שהי' עבד הגם כי נפל ממעלתו ונעשה עבד לעבדיו סוף סוף הדברים יחזרו ליושנן כי לא לנצח העבד ימלוך ויחזור השר לשרתו והעבד לעבדותו כבראשונ':

ת"ח וכו' הביא ראיה איך כלא מעם קב"ה שכן ת"ח וכו' וימצאהו איש וכי כדי שיפול ביד אויביו שלח הב"ה מלאך להביאו לידם אלא ודאי מעם קב"ה הוא כלא. כדין ברית שכינת' וכו' שכיון שנסתלק היסוד נשאר' המלכות למטה בסוד הגלות והכריח הדבר מקרא דכתיב ויקם מלך חדש על מצרי' וגומר פי' הטעם שקם מלך חדש על מצרים לפי שלא ידע יוסף לא"ת שהיא המלכות דהיינו ייחוד היסוד עם המ' כמו והאדם ידע על שם השפע היוצא ממוח הדעת. וכלא הוה מעם קב"ה כדקא יאות כלומר ראוים הדברים לעשותם לכמה סבות הידועו' כדקא יאות כי הוא ית' חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח.

ת"ח וימצאהו איש וגומר השתא קא פריש קרא דפתח ביה כלומר השתא דאמינ' דבכל מה שהי' עושה יעקב והשבטים הכל הי' בטעות שהב"ה הי' מטעה אותם להוצי' לאור גזרתו בזה תבין פי' וימצאהו איש והנה תועה בכולא וכו' והוצרך לפרש וימצאהו איש זה גבריאל להציע הצעה לוהנה תועה שכפי הראוי היל"ל וימצא איש כי ההולך הוא המוציא האחר הבא כנגדו אלא ודאי רמז למ"ש כי להיות שהוא הי' תועה זה הבא לקראתו הוא המוצא המציא' ואת האביד' וזהו ג"כ הכרח שפי' שהוא גבריאל מלבד הכרח ג"ש שמצאו שהי' תועה בשכלו שהי' חושב שהי' הולך אל אחיו שהיו אוהבים אותו והי' תועה מדרך השכל שלאויבים היו לו:

וע"ד וישאלהו האיש לאמר מה תבקש כלומר מה אתה מבקש התחשוב שאתה מבקש אוהבי' אינך מבקש אלא אויבי' והשיב את אחי אנכי מבקש כלומר מאחר שהם לי לאחים ודאי אוהבי' אותי כי האחוה גוברה על השנא' וחזר גבריאל ואמר לו נסעו מזה האחוה שאתה או' א"נ נסעו מהיות י"ב אחים כמנין ז"ה שלא הכניסוך בכללם אלא כמו זר נחשבת להם:

ר' יהודה פתח מי יתנך וגומר מי יתנך כאח לי כיוסף על אחוי והכונה ששואלת מדת המלכות מהת"ת שיתנהג עמה כאח שהוא יוסף עם אחיו שהי' זן ומפרנס אותם כן התפארת ישפיע לה שפע רב: ויהיב לון מזונא קודם שיבאו מארץ כנען כמו שאמר ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר: וזן להו בכפנ' לאחר שבאו למצרים כמו שאמר הכתוב וכלכלתי אותך שם כי עוד חמש שנים רעב וגומר. ד"א מי יתנך כאח לי דא יוסף לגבה דשכינת' והכי פי' כאח לי מי הוא האח יסוד שלעולם הוא דבוק ואחוז במלכות וז"ש דאתאחד עמה ואתדבק בהדה והאומר מי יתנך לעולם הוא המלכות כנז' שהיא שואלת מהת"ת שיהי' דבוק עמה כיסוד הזה שהוא דבוק וקשור עמי. יונק שדי אמי אהדר לאח הנז' א"נ הדר לת"ת כלומר כשאת' תהי' עמי דבוק וקשור כאח הזה שהוא היסוד כנזכר אז תהי' יונק שדי אמי שמאחר שתשפיע לי ישפיעו לך למעל' מהבינה וזהו יונק שדי אמי: בגין לאתדבק' רוחא ברוחא כי הנשוק הוא פא"פ ובדבוקם פא"פ מתדבקין רוח דידה ברוחא דילי' וכמ"ש ישקני מנשיקות פיהו וגומר ת"ח דיוסף אע"ג דאחוי וכו' כי בצדקתו החזיק בראש כנזכר לעיל ובסוף שמן הדין הי' שמאחר שמצאם לאויבי' היו לו הי' ראוי שיהפך לבו בקרבו עליהם לעשות להם כדת מה לעשות ועכ"ז לא הסיר תומתו ממנו דאדרב'. כשנפלו בידו וינחם אותם וידבר על לבם כדמסיק בכלא דבר על לבייהו כלומר בכל הצדדים דבר על לבייהו כדי לתקוע בלבם אמונתו עמהם כמ"ש ז"ל בפ' א' דמגלה ע"ש:

ות"ח מה כתיב ויאמרו איש אל אחיו דא שמעון ולוי דאינון הוו אחין ודאי בכל' אפשר לקשרו במאי דאמרן לעיל בצדקתו החזיק בתחלה ובסוף כנזכר ועתה הכריח שבאמור יוסף את אחי הורה שהיה בלבו אחוה גמור' אף כי הי' יודע שהיו שונאי' אותו והכריח כן כמו מכח ג"ש כתיב הכא את אחי אנכי מבקש וכתיב התם ויאמרו איש אל אחיו מה התם הי' ביניהם אחוה גמור' כמו כן הכא כשאמר יוסף את אחי אנכי מבקש לא הי' בלבו שום שנאה כמו שהי' להם עמו אלא בטוהר לבו אמר את אחי אנכי מבקש וזהו שדקדק באמ' דאינון הוו אחין ודאי בכלא כלומר אחוה גמור' וכן הי' ליוסף עמהם. ואגב דנקטי' להכריח פירש בי' מילתי' באו' ת"ח רזא דמלה וכו' בגין דקא אתו מסטרא וכו' כי כן שמעון בגבורה שם עון כנזכר בסבא דף ק"ד ולוי בסוד הלויי' התלויים בגבור'. ובג"כ רוגז' דילהון איהו רוגזא לקטל' כי להיותם אחוזים במדה זו הם כיוצא בה שכמו שגבורותי' הולכות ומתגברות עד לכלה כמו כן המה עושים כנזכר בפ' נח דף ע' והכריח כן מקרא דכתיב ארור אפם כי עז וכו' כלומר עברת' מהכח הדין הקש' והעזה שהי' הגבורה כדלקמן בסמוך ת"ח רזא דמלה לפרש קרא הוא דקא אתא דמדקאמר קרא אפם כי עז ועברתם כי קשת' נר' שיש אף שאינו עז ויש עברה שאינו קשה והא כיצד ת"ח וכו': ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ דעבד דינא ברשיעי'. ה"ג: והיינו הכעס והרוגז שנטל אברהם ללחום נגד אותם המלכים: דכתיב ארור אתה הנאמר על הנחש דהיינו כעס הכסיל שהיא הקליפ' רצוע' הדיינים וכן עליו נאמר ארור אפם דהיינו אפם של שמעון ולוי האחוזים בגבור' אפם הוא הקליפ' דמתמן נפק' רוגז' דאתלטיי' כדבסמוך ושמעון ולוי אינון מסטר' דדינ' קשי' וכו' כלומר מה שנאמר ארור אינו בהם ח"ו אלא באפם היוצא מהם דהיינו הקליפ' הנאחזת ויוצאת מהגבור' עליונ' שהם אחוזים בה: וי"ס דגרסי ומן סוספיתא דדינא קשיא והכונה כי מהתכת הגבור' העליונ' והשתלשלות' נעשו סיגים הללו שמרי היין העכורים: נפקא רוגז' לתרין סטרין נ"א תרין רוגזין לתרין סטרין פי' הם שני בחינות שיש לו לכעס חד דאתברך דהיינו רוגזא דרבנן באוריית' וכיוצא כנזכר בזוהר תצוה שאותו הכעס גורם ברכות לעולם בגין דאיהו פולחנ' דקב"ה וחד דאתלטיי' דהיינו כעס הכסיל שהם הקליפות הפועלות הדינין המרים והקשים בעולם עכ"ל הרא"ג ז"ל: