אור החמה על ספר הזהר א:שסד

וכדין כל אינון נשמתין וגו' אהדר לתחלת דבריו הנולדים בחסרון הלבנה דקאמר לעיל. וענין זה יתיישב במה שהוקדם לנו שהנשמות שכליות והם מאירות מהספירות השכליות כעין הארת הככבים הגשמיים מן השמש ואם המלכות לבנה מאירה באור החמה כולם מאירות מאותו האור ונמשכות לעולם בהארה ההיא ואם הלבנה אמם שהם נכללים בבטנה וסתריה אינה מאיר' מאור השמש גם הם אינם מאירים. וכל זה בהקדמה שהם גופים מוכנים לקבל האור כהכנת הככבים מן החמה וזהו תועלת הנשמות בייחוד העליון שאור הת"ת יאירם כאשר תאיר השכינה וזה משל אל השכלים העליונים כדפי'.

והוא נער. עיקר שם נער למטטרון והמלכות נערה מפני היותה מתלבשת בו בסוד שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך.

ובגין דלא מתפרשן צדיק וצדק כמו שצדק נקרא נערה צדיק יקרא נער.

בני בלהה וגו' הענין שהשבטים הם י"ב כנגד י"ב אבנים למלכות וח' מהם באברים הפנימיים וד' בני השפחות הם בסוד וכל אחוריהם ביתה כנז' פ' ויצא ולזה אמר והוא נער בזווג ומאיר אצ"ל שאר אברים הפנימיים אלא אפי' עם בני בלהה ובני זלפה נשי אביו והם ד' בחינות במלכות שהת"ת מתייחד בהם כנז' פ' ויחי ולכך מהייחוד משתעשען בחדוה שכולם נכללים בסוד הייחוד העליון ותחלה חדשם ויתקנם בסוד סלוקם וכללותם למעלה היכל אל היכל עד העלותם אל קדש הקדשים כדפי' בפ' פקודי ואח"כ ישעשעם בזווג וז"ש לחדתא ולאשתעשעא לון בחדוה דיליה מצד הבינה שמשם סוד התעוררות היחוד כענין אומ' לצדיקים לעתיד לבא עיקר שמחת הצדיק בעולם הבא ודאי.

דכל דיוקנא דיעקב וגו' בערך בחינת הספירה בעצמה וכל מה דאיערע וגו' היינו מה שנוסף תיקון בספירה ומתיילד בה.

ותרוייהו כחדא אזלי לעולם שתי מדות אלו יחד ואינם מתפרדות גוף וברית חשבינן חד כמו וא"ו שאי אפשר לזכור זאת בלא זאת והיינו כחדא אזלי.

בגין דאינון רזא חדא בסוד תיקונם וקישוטם הנוסף תמיד על מציאותם.

ודיוקנא חדא עצמותם והכל יוכרח מסוד וא"ו ראשונה כשניה ודומות הכל יחד.

דיהבי עינייהו פי' עיניהם מקורי השגחתם בבנות הארץ משפיעים האברים אשר תחת המלכות שהם ההיכלות לכחות המשפיעים לחצונים כדפי' בפ' פקודי והיינו דבתם רעה והתעוררות המעלה היסוד מן התחתונים אל הת"ת והיסוד אין רצונו להשפיע והמדרגות התחתונות מצד דינם צריכים לקיימן ולהשפיעם לקיום ההנהגה והת"ת מצד הגבורה אינו חישש ומשפיעם והיסוד מצד דקות הפנימיות העליון אינו רוצה בהם והכל מתיישב במקומו.

ת"ח כמה קב"ה רחים וגו' ובעי לנטרא וגו' שהכל חביב לפני הב"ה ושומרם ושומר כל קניינם ומזהירם להשמר מן הדין.

כד סליק צפרא וגו' היינו שאברהם מתעורר מצד דאחיד ליה לדינא לכוללו עמו קצת. והזמן הב' בשירותא דתלת שעי וגו' שהוא שליטת הת"ת ג"כ ימתקנו עד המנחה והרי שני זמנים אלו אין הדין פועל כל כך אמנם משש שעות ומחצה יתחיל הגבור' לבדה להתעורר בלא מיתוק ויתחבר עם המלכות דהיינו או' ואתער דינא דלתתא מלכות לאתקשרא בדינא דלעילא גבורה וצריך האדם להזהיר והזהירות הוא שבשני זמנים הראשונים יתעורר קצת דין ויזהר שלא יעשה צרכיו ולא יאכל עד שיתפלל ובשלשה שעות שלא יקלל שמא יפגע באותו רגע שהדין שולט בו ובערב ובלילה שלא יצא יחידי וגו'. כל שכן וגו' ואע"ג דאינהו לא חזו מזלא דידהו חזי והעיקר נמשך מהשר העליון היודע במעלתן של ישראל וקובע בלבם השנאה. הרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' וכדין כל אינון נשמתין כלומר אז מזמן החרבן דלא אשתכחו דכר ונוקבא ביחודא חד למעלה כל אותם הנשמות שיוצאות עד היום הוי להו שינוייא מאותם שיצאו בזמנא דשמשא אתחבר בסיהר' דהיינו בפני הבית והכונה להכריח קצת דרושו שהתחיל בו שהצדיקים המדוכים ביסורין הם לפי שיצאו בזמן ששולט הדין שאז לא אשתכחו דכר ונוקבא כנזכר וז"ש כמה דאתמ' דהיינו בדרוש הקודם. ואדל"ג מלת דנפקי ופי' כל הנשמות שבזמן החרבן כלהו הוי להו שנויא וכו' מפני דלא אשתכח דכר ונוקבא א"כ מכאן שכל הנשמות היוצאות בזמנ' דלא אשתכחו דכר ונוקבא הם מדוכאים ביסורין וז"ש כמה דאתמר.

וע"ד אלה תולדות יעקב יוסף וגו' ואתמר פי' אלה התולדות של יעקב כשמתחבר בסיהרא מי המוציא אותם יוסף וז"ש ואתמר לעיל דף ק"פ. והוא נער פי' יוסף דהיינו היסוד נקרא נער על שם המלכות הנקרא נערה ולמה נקרא על שמה בגין דלא מתפרשין לעלמין צדיק וצדק כדמפרש ואזיל כמה דאיהי אתקרי בשמא דדכורא שהרי נקרא צדק על שמו הנקרא צדיק וכיוצא בזה כנזכר בפ' פנחס דף ר"ל. הכי נמי אתקרי איהו בשמא דילה שהיא נקרא נערה והוא נקרא נער על שמה והו' ע"ש תתחדש כנשר נעורייכי שכשהי' מתחדש בסוד נערה מתחדש הוא ג"כ ונקרא נער והוא מחדש כל המדות ואפי' בני בלהה ובני זלפה שהם סוד הקשרין הוא מחדש אותם וז"ש והוא נער את בני בלהה וכו' וז"ש בכלהו קיימא לחדתא כלומר אפי' אלו וז"ש ג"כ דכלהו ענפין היינו המדות הנקרא' ענפין דאילנא ת"ת שהו' גופא ועלין היינו ד' קשרין שהם בני בלהה וכו' לפי שהם נכללים במדות כמו העלין הנכללין בענפי' כנזכר בפ' ויצא דף קנ"ה:

אלה תולדות יעקב יוסף כמה דאתמר הוא פי' אחר שנאמר וחוזר ואומר כדי לחדש ודא הוא רזא דאת ו"ו כדלקמי'. ודא הוא רזא דאת ו"ו וכו' ירצה כי כשמזכיר אדם ו' אפיק ו' אחרת ורומז אל היסוד שהיא ו' זעירא המקושרת עם ו' רברב' ת"ת וז"ש דאזלי תרוויהו שא"א להזכיר ו' בלתי שיזכיר ו' אחרת עמו והטעם בגין דאינון רזא חדא וכו'. ר"ל כמו שהת"ת מכריע בין החסד והגבורה כן היסוד מכריע בין הנצח וההוד וז"ש דאינון רזא חדא ודיוקנא חדא כלו' כמו שבדיוקן הם דומים זה לזה כמו שארז"ל וכנזכר לעיל בדף ק"פ כן תקיש בפעולותיהם שהם דומים זה לזה כנזכר ויבא יוסף וכו' לאבוי עלייהו גרסי'. וכי הא במניינ' קצר לשון הקושיא וכאלו אמר וכי האחים עושים לאחיהם דבר זה מה תאמר שלא נכנסו במנין שאלו בני הגבורות ואלו בני השפחות הא במניינא הוו. אלא יוסף הוה קאמר כלומר יוסף הוא דקאמר ובודה מלבו וזהו דבתם רעה שהוציא להם דבה שלא הי' בהם. ועל דא אתענש דאי הוה כדבריו לא הי' ראוי ליענש שראוי הוא להוכיח לאחיו אלא ודאי שקר היה דובר על אחיו ולהכי אתענש. ויהבי עינייהו בבנת ארעא היינו כחות החיצונים היושבים מחוץ למחנה והם אחוזות במלכות הנקרא ארץ והם נקרא' בנות הארץ וע"י שהם היו מביטים ומסתכלים בבנות הארץ ממש היו נותנים מזון וכח יניקה לדרגין אלין דלא קדישין ולא היו חוששי' שעל ידי ראייתם היו נזונים סטרא דמסאבא ומפשר דנפקא לי' מדקאמר קרא רעה שהקליפה נקרא רעה דהיל"ל את דבתם וסתם דבה הי' רעה כאומר ומוציא דבה.

ר' אלעזר פתח ואמר לך עמי וגו' זמנין אית ביומא דדינ' שריא וכו' מכי ינטו צללי ערב הוא עת שליטת הדינין כנזכר בפ' חיי שרה דף קל"ב וכדלקמן וז"ש לקמיה ואינון זמנין ידיען. דלא יפגע ביה ההוא דינא ה"ג. אברהם אתער בעלמא ואחיד ליה לדינא ע"ד התקיעות של תשר"ת אברהם מהאי סטרא ויעקב מהאי סטרא ויצחק אחיד בינייהו הרי שבפנות בקר יצחק מקושר באברהם ואח"כ הולך ומתקשר ביעקב וז"ש נטיל דינא ר"ל נוסע כתרגומו ויסעו ונטלו: דאתער דינא לאתרי' דהיינו מדת הגבורה חוזרת אל מקומה בלתי התקשרות החסד והת"ת ואז מתקשר במדת המלכות שהיא מידת הדין ומצא מין את מינו וז"ש ואתער דינא דלתתא דהיינו המלכות לאתקשר' בדינא דלעילא. דבתר דאעב' דינא לית לי' רשו שבאות' העת הית' מדת הדין מתוח כנגדו ויכול לו וכשעבר' העת ההיא בת דינא בטצ דינא. בגין רחימותא דאיהו רחים לון לישר' שכן אמר להם לך עמי בא בחדרך חבי כמעט רגע וגו' והזהרות אחרות כיוצא בהם. שנאין אומות העולם לישראל שאו' אנן רחיקין ואינון קריבין ומטעם זה ממש נמשכה שנאתן של שבטים ליוסף וזהו ת"ח בגין רחימותא דרחים יעקב. עכ"ל הרא"ג ז"ל: