אור החמה על ספר הזהר א:שסב

ולית לך יומא וגו' יר' נוסף על זה הדינים שנשפעים מלמעל' ושליטת החיצונים ויניקתם הדינים משם וזה יכונ' בשם טומאת המקדש וזה יכונ' בשם צער ועוני וחלאים וכאבים לשכינה וז"ש ולית לך יומא דלא שלטין בי' לווטין וצערין וכאבין כמה דאתמר ולכך ראוי לכל ירא ועובד להיות עבדתו וחברתו עמה ולהצטער בצערה והיינו שברו על ה' אלדי"ו וגו' כדלעיל.

ובההוא זמנא דימטי או מצד זכו אחישנה או מצד לא זכו בעתה ימטא זמנא ודאי.

הנה ישכיל דאתער אתערותא דלעילא ומלת ישכיל לשון שכל שהוא מן החכמה ונודע כי סוד ריח היא במלכות המעלה ההתעוררות' מן המלכות למעלה עד החכמה בסוד אשה ריח נחוח לה' ולזה אמר כמאן דארח ריחא ואתי לאתערא ולאסתכלא והיינו סוד התעוררותה ממטה למעלה ומעורר החכמה והיינו ישכיל עבדי כדפי'.

ירום מסטרא דנהורא וגו' הכוונה על ג' ראשונות קשורות ברחמים עליונים וז"א ירום לרחמכם.

ונשא מעלת המלכות מצד החסד שהחסד נושא אותה למעלה ותחלת גבהותה הוא מיצחק דהיינו שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני לכך מצדם נשא וגבה אמנם מצד הת"ת המאיר בה אחר החיבוק לז"א מאד מסטרא דיעקב. ואע"ג דאוקמוה בעלי המדרש כפשטם יסכים עם הסוד וז"ש וכולא חד וגו'.

ובההוא זמנא יתער קב"ה בינה. אתערותא עילאה מהכתר והחכמה.

לאנהרא לה לסיהרא מלכות אורה יתגדל ויתרבה מתוכיות הבינה בסוד ג' ראשונות ומשם אור הלבנה כאור החכמה והיינו כמעט אצילות חדש. והנה כשתתחדש המלכות יתחדשו כל אותם המושרשים בה וז"ש יתוסף בה רוח עילאה הוא סוד תוכיות רוח חיוני בספירה.

ובג"כ יתערון דרין שהשורש אשר לנשמות היו במלכות במקום המיתה כעין מעוטה אמנם עתה שהחיה אותה ונתוסף אורה ג"כ יתוספו כל הנשמות ויתפשטו חייהם ויחיו גופם ולזה תחלה ישכיל ויחיה עבדי מדת המלכות וסוד היותה נקראת עבד היינו בחינת התלבשותה והנהגתה אל התחתונים ע"י העבד מטטרון והיינו סוד ויאמר אברהם התפשטות החסד אל עבדו מטטרון שהשכינה מתלבשת בו והיינו זקן ביתו כדפי' ששולט בזקנה עליונה דהיינו ביתו המלכות בענין שהמלכות נק' עבד והמלאך נק' זקן ביתו התלבשות השכינה בתוכו שאז ההנהג' בח"ל על ידו והיינו המושל בכל אשר לו דהיינו נער כאשר מתחדש או חסר. גם זקנתי כאשר הייחוד בתוכו והוא מושל בכל ג' בחינות ההנהג' חסד דין ורחמים והוא מושל בכל ג' בחינות אשר לו חוור סומק ירוק והם כ"ל אשר לו יסוד ג' גוונין דקשת ולכך אמר שום נא ידך ירצה מקום שליטתך דהיינו ידך תחת ירכי הירך נצח או הוד תחת ירכי יסוד וז"ש דא הוא צדיק דהיינו להיות לו כח מהאצילות דהיינו קיום העולם ושבועה מן שבעה העליונות שהמלכות אז מתחזקת בהנהגה אשר בו וז"ש רזא דמלה קיומא דעלמא.

דהא כדין האי עבד ממנא ברזא עלא' כי סוד תחית המתים עיקרו מן הכתר שמשם ט"ל להחיות בו מתים ויורד למטה וכאשר העבד מטטרון בסוד היסוד כדפי' אז הוא ברזא דלעילא לאחייא לון לדיירי ארעא שאפי' שהיא פעולה חשובה סוף סוף היא בתחתונים שוכני ארץ ואינם נפעלים אלא ע"י העבד שר העול'.

ויתעביד שלימא ברוחא. יתעבד העבד שלימ' ברוחא דלעילא שיתלבש רוח הרוחני עליון מהספירות בתוכו שיהי' כח פעולתו תחית המתים דהיינו לאתבא רוחין וגו' שהם מהיצירה והכסא אל מקומם שאין הפעול' בנשמות אלא בגופים דבלו כי הנשמות מקומם הם הגופים.

ברזא דשבע נהורין עלאין שבע ספירות שהם שש קצוות. בה' אלהי השמים ת"ת ומ' אלהי הארץ דאינון רזא דשלימו עלאה כל מקום שאלו שם ג' ספירות עליונות שם דהיינו ה' כתר אלהי חכמה בשמים ואלהי בינה בארץ והיינו רזא דשלימו עילא'.

דא הוא גופא היינו פי' מלת אשה לחוד ואמר שהגוף בעצמו יקרא אשה. והענין שאין הנשמ' מקיי' הגוף אלא מצד עצמו אית ליה קיומא שאם הנשמ' היתה מחיה את הגוף לא שייך למימר לא תקח אשה ודאי כל נשמה יחיה גוף אשר לה אמנם עתה שהגוף בעצמו אית ביה קיומא וגו' ניחא שאמר לא תקח גוף אחר וגו' כדמסיק. ולפרש ענין לא תקח צריך לפרש מאי כי אם אל ארצי ולהכי קאמר דכל אינון דזכו לאתקברא בארעא דישראל דהיינו אל ארצי וכדמסיק וע"ד לאינון גופיהון דישראל דאתקברו וגומר ולא לגופי וגומר והיינו אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני וגומר:

אינון בנין וגומר דאינון מייחודא דקב"ה ושכינתיה כנודע: וע"ד ירצה מטעם זה ממש יתייחס הגוף בשם אשה שהוא תחתון נקבה אל הנשמה שהיא מעלמא עילאה: ואל מולדתי אינון ישראל וצריכים שני תנאים הא' ארץ ישראל הב' יש':

עשרה דרגין דהאי עבד היינו עשר ספירות דיצירה י' מדרגות שהם גומלים השפע מלמעלה אל התחתונים וכולהו כלילן במטטרו"ן שר היציר': מגמלי אדוניו שנצוצות עליונות מתלבשות בהם לפעול ולכך הם כההוא גוונא ממש:

והאי עבד שלטא וגו' מטטרון הוא כרוב א' משני הכרובים העומדים בהיכל קדש הקדשים וכחו מתפשט בכל עשר כתות המלאכים שהם ז' היכלות עד שהכל יתייחס בשם מטטרון עולם דמטטרון עולם היצירה:

כל ההוא טיבו וגו' היינו כל המושפע מהספירות דהיינו נצוצות הקדוש' המתלבש ביצירה להשגיח בתחתונים דהיינו עשר נצוצות מעשר ספירות ואין אותם הצורות אור הת"ת לבדו או אור השכינה לבדו שלא יקרא בשם טוב כי מלת טוב הוא סוד טוב ירושלם דהיינו הייחוד לכך יהיו אותם הנצוצות אור הספירות בהיות הספירות מיוחדות דהיינו אור מתלבש באור והיינו דקאמר לעיל נהורין ובוצינין דהיינו נהורין מצד הזכר ובוצינין מצד הנקבה דהיינו נר מצוה ותורה אור והמתאחד מהם יחד הוא סוד שמשא דאשתמש בסיהרא דהיינו טוב אדוניו: ארם נהרים מקום שהרימו שתי נהרות דמעות: ויברך הגמלים לשון הברכה והשפעה. מחוץ לעיר קודם בואם לא"י ולהיכן השפיעם אל באר המים דהיינו לאתקפא חילהא ותוקפהא דהיינו בחינת באר הנקבה שבו מדרגה עשירית שהיא פועלת בה ולהכי נקט לשון נקבה חילהא ותוקפהא. מהרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. עשרה גמלים אלין אינון עשרה דרגין וגו' כמו דלעילא אית י' מדרגות הם י' ספירות כך מטטרון מושל על י' כתות מלאכי השרת והזכירן הרמב"ם ז"ל בס' המדע הקטן שבכולם אישים. עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' מה כתיב הנה ישכיל עבדי עלה דסיהר' אתמר ודא הוא רזא דמהימנות' ה"ג והכל דבר אחד: דאתער אתערות' לעיל' כמאן דארח ריחא היינו התעוררות מעשה התחתונים. שהם סוד מיין נוקבין והוא כדרך המריח ריח א' שעולה באפו שמתעורר ומקבל נחת רוח כמו כן מדת המלכות אין לה נחת רוח יותר גדול ממעש' התחתונים והיא נבואה לעתיד שבזמן העתיד יהי' התעוררות וריח מעשה התחתונים כ"כ שיעלה לפני מדת המלכות שהיא ישנה בסוד הגלות ובסערת הזמן ופתאום יבא לה התעוררות הטוב ההוא הנה אז מסתכלת בכל צד מאין בא לה וזהו הנה ישכיל עבדי ולפי זה מלת דאתער אתערותא הדר כלפי העבד דקאמר קרא דהיינו המלכות. א"נ אהדר כלפי עילא דהיינו התעוררות המדות העליונות שישפיעו לה מהריח ההוא הטוב שבהם ובהגיעו אליה אז היא אתי לאתערא ולאסתכלא מאין באו לה השפע הרב ההוא כמתמי' על הדבר ושיעור הלשון הנה ישכיל דאתער אתערות' לעיל' כלומר למה ישכיל לפי שנתעורר למעל' התעוררות הרחמים והשפע הטוב ויארע לה כדרך מאן ארח ריחא וכו' כדמפרש ואזיל. ירום מסטרא דנהורא עילא' דהיינו כתר עליון והענין שיבא לה התרוממות והתקוממות מצדו והכריא איך היא הכתר מקרא דכתיב ולכן ירום לרחמכם שהוא ראש ומקור ושורש כל הרחמים פשוטים כלם ואמר כלפי השכינה שתתרומם מצד אותם הרחמים הגמורים כנזכר. ונשא מסטרא דאברהם דהיינו קו החסד וגבה מסטרא דיצחק דהיינו מצד קו הדין: מאד מצד הרחמים הרי יש לה התרוממות והתנשאות וגבהות מצד כל המדות העליונות. ואע"ג דאוקמו' במדרש במלך המשיח וכלא חד שאינו חולק עם זה כי מלך המשיח היינו מדת המלכות כנזכר בפ' ויחי: לאנהר' לה לסיהר' כדקא יאות שלא יהי' כמו עד עתה שהית' מאיר' וחוזרת ונחשכת אלא יהא לה נהור' כדקא יאות שאין אחריו חשך כלל. ובג"ד יתוסף בה רוח עילא' ה"ג והכוונה כי להיות הת"ת יתגדל אורו כאור כל שבעת הימים שהם כל המדות א"נ כאור הבינה הנק' שבעת ימים בג"ד יתוסף במלכות רוח עילא' כי כל מה שנוטל הת"ת הוא מביאו אליה. ודא הוא עבדי כלומר ודא הוא דקאמר קרא הנה ישכיל עבדי דהיינו הלבנ'. רזא דמפתחן דמארי' בידיה כנזכר בפ' בשלח למלכ' דאפקיד בידה' דמטרונית' כל אבני בליסטראין וכו' וכן המלכות ע"י נעשית מלאכ' כל העולמות כלם הן להעניש הן להשכיר וז"ש מפתחן מפתחות השכר והעונש. וכד"א ויאמר אברהם אל עבדו רהיינו הת"ת הנק' אברהם ע"ש שהוא אב הנשמות של כל יש' אמ' אל עבדו דא סיהרא מלכו'. מטטרון דאיהו עבד נראה שהוא כמו ד"א שהפסוק שייך ג"כ לדורשו במטטרון. א"נ האמירה הזאת דויאמ' אברהם ת"ת אל עבדו הית' לשניה' כא' למדת המלכות ולמטטרון ששניהם שווים בשמם ששמו כשם רבו שאין מטטרון עושה דבר זה לבדו אלא ע"י מדת המלכות והמלכות אינה עושה דבר אלא בהתלבשות' במטטרון לזה שניה' נק' עבדו להיות שדבר התחיה אינה נעש' אלא ע"י שניה' כדמפרש ואזיל. וי"ס דלא גרסי' דא מטטרון אלא הכל נדרש על המלכות וכן עיקר כי מפתח התחי' לא נמסר ביד שליח. המושל בכל אשר לו בגין דכל גוונין וכו' אם על המלכות נאמ' הכוונה הוא לפי שהמלכות כולל ג' גוונין הללו שהם חג"ת והיא רגל ד' ואומר אשר לו ר"ל אשר לו לת"ת ע"ד לי הכסף ולי הזהב שהם חסד וגבורה ושניהם של ת"ת וז"ש המושל בכל אשר לו דהיינו השכינה המושלת בחסד וגבורה של הת"ת ואם על מט"ט נאמר שפיר דמי שייך לומר בגין דכל גוונין אתחזיין שהם סוד ארגמ"ן והם מרכבה אל גוונין עליוני' דהיינו המדו' ומתגלים ומתראים בו וזהו בגין דאתחזיין ביה כל גוונין ונמצא שמטטרון מושל בכל אשר לו: דא הוא צדיק כדי ליקח ממנו כח וחיל להחיו' המתים וכדקאמר בסמוך ויתעביד שליחא ברוחא דלעילא וקראו ליסוד קיומא דעלמא שכן היסוד הזה הוא קיום המלכות הנקר' עולם. כדין האי עבד מלכו' או מטטרון או שניה' כנזכר. ברוחא דלעיל' דהיינו מה שנוטל ממדת היסוד. דאתבליאו ואתרקבו ה"ג. לאתלבשא ברזא דשבע נהורין פי' הכתוב ואשביעך אתן לך כח השבע ספירות והשפעתם. דאינון רזא דשלימו עילא' הוא פי' של בה' אלהי השמים דהיינו בה' חכמה אלהי השמים בינ' אלהי של ת"ת הנקר' שמים ע"ד מ"ש בתיקונין אלהי אברהם אלהי יצחק וגומר דהיינו חכמה ובינ' שהם אלהי אברהם. ויצחק שהם חסד גבורה וז"ש דאינון רזא דשלימו עילא' כי שלימות' של השבע ספי' בא להם מאת חכמה ובינה ושיעור הכתוב ואשביעך אתן לך כח השבע עם כח והשפע' של ה' אלהי השמים ובי"ת דבה' הוא במקו' עם. דאית ליה קיומ' הוקש' לו מלת אשה דאינו אלא מלא תרווד רקב לז"א דאית ליה קיומא כלומר כבר יש לכל אחד וא' אותו העצם הנקרא לוז שממנו יתקיים ויתגלם שהעצם ההוא קיים ולכן יצדק לומר אשה ואפשר דמפרש אשה לשון ישות ופי' אותו היש המעט הנשאר שהוא העצם הנקרא לוז כנזכר. דכל אינון דאתקברו הכונה לדקדק מ"ש הכתוב ואלהי הארץ כלומר הארץ הידוע' דהיינו ארץ ישראל ופי' ואלהי הארץ אשר אתה הולך עלי' להחיות מתיה ולכך הוקש' לו וכי מתי א"י חיים ולא של ח"ל לז"א דכל אינון דאתקברו וכו' כלומר להיות שמתי א"י עתידים לחיות קודם מתי ח"ל לכך הזכיר ואלהי הארץ לרמוז אל הארץ הלזו הקדוש' וה"ה למתי ח"ל. נהר דנגיד ונפיק פי' הישוד שממנו יוצאים התולדות כנודע. דאיהי קדמא' לשאר ארעין שהיא קודמת לתחיית מתיה משאר ארעין. אלא אל ארצי כמה דאתמר ואל מולדתי אלין אינון ישראל ה"ג ופי' אל ארצי כמה דאתמר שהם מתי א"י ואל מולדתי אינון ישראל ר"ל ישראל שמתו בח"ל. ת"ח מה כתיב ויקח העבד וכו' כיון באו' ת"ח ר"ל אל יעלה על דעתך שא"א לפרש כל הפרש' ע"ד הנז' ע"ד שפי' הסבא בפסוק ואתם ידעתם את נפש הגר וכו' לז"א ת"ח כלומר בא וראה כי הפרשה תפורש על הדרך הנז' ולכך חזר לפרש מי הוא העבד הזה הלוקח ואמ' שהוא האמור לרמוז שעל הדרך האמור יפורש ג"כ מכאן ולהלא'. עשרה דרגין דהאי עבד היינו עשר דיציר' דהיינו עשרה היכלות שבהיכל קודש הקדשים כולל ג' היכלות. שלטא עלייהו שכן הוא ראש ושר שלהם והוא הכולל' יחד שכן הוא במדרגת הת"ת שכולל ואוחז כל הקצוות וז"ש כגוונא דלעילא באצילות כנזכר. א"נ כגוונא דלעיל' הדר למלת עשרה גמלים ואמ' שההיכלות הללו הם כגוונא דלעילא כלו' שהם נגדיים ולבושי' למדות העליונו' שכן היכל קדש הקדשים כנגד ג' ראשונות כנזכר וכו' וז"ש עשרה גמלים וכו' כגוונא דלעילא וכו' כההוא גוונא ממש. מגמלי אדוניו דאינון כההוא גוונא והכי פירושו אלו העשר מדרגו' הם כאותם העשר גמולי' שהם המדו' העליונו' הגומלי' חסד לאדוניו שהוא המלכות ומשפיעי' בה רוב ברכות א"נ אדוניו ת"ת ע"ש שמדות הוא כוללם כולם ונק' על שמו והכוונה שההיכלות דומי' למדות כנזכר. כל ההוא טיבו רוחין עילאין ר"ל כל טוב אדוניו הוא סוד הנשמו' שנתמצאו מאינון נהורין ובוצינין ומביאי' עמו כדי להחזירם לפגרים מתים ולהחיותם וכנה אותם טוב לפי שאין למלכות יותר טוב כי אם קבוץ נשמות ישראל שעל ידם היא מתייחדת עם הת"ת כנודע ושיעור הלשון וכל טוב הבא אל אדוניו מלכות מאינון נהורין עילאין. וכל טוב אדוניו ההוא שמוש' דשמשא היינו כמו ד"א והוא לרמוז למציאו' המשכ' ההשפע' נק' טוב ומלת אדוניו חוזר לת"ת וז"ש היינו שמשא דלפי' קמא אדונתו מל'. דבכת תמן מדקאמ' ארם נהרים שהיל"ל ארם לבד ואמר נהרים ע"ש הבכיה ע"ד הורידי כנחל דמעה. א"נ מסיפי' דקרא מוכח דקאמר אל עיר נחור מלשון חרונים שבו היה החרון שהוא חרבן בי מקדשא. ויברך הגמלים וכו' לאתתקפא ידוע כי כל הברכה או השתחויה מורה היותו מתברך שמשפיל ראשו וכורע ומקבל עליו הברכות וכמו כן העבד הזה הבריך העשר היכלות כלומר תקנם וקשטם כדי שיקבלו הברכות ממדת המלכות הנק' באר המים ושיעור הכתוב ויברך הגמלים אשר הם חוץ לעיר אל באר המים דהיינו המלכות ולמה בגין לאתתקפא וכו' והכוונה שעם היות שכל טוב אדוניו בידו כנזכר חוזר ומתקשר פע' אחרת עם הבאר הזה כדי לאתתקפא חילהא ר"ל כוחותיה א"נ כמו חיילהא דהיינו ההיכלו' חיילותיה שיתחזקו ויתתקפו מכחה עד לא תיעול לאקמא לאינון גופין עכ"ל הרא"ג ז"ל: