אור החמה על ספר הזהר א:שסא

וע"ד חייס עלייהו קב"ה לעלמא דאתי היינו סוד שישו אתה משוש כל המתאבלים עלי' דהיינו אלו שמתאבלים באבילות השכינה ישישו במשושה לעתיד כשיתוקנו כל חסרונותיה היא תתעלה לראש פנה ואלו יתעלו עמה וכל יש' עתה בעת הגלות דינם כך ממש.

ור' אלעזר פליג והוסיף ענין מוכרח בעצמו על דברי ספרי קדמאי וזה שאין ספק שבעת שליטת הירח בההוא נהר החיצונים מתבטלים ונכנעים והנשמה היא נטהרת מאותה הזוהמא והוא סיוע גדול לענין העבודה בעולם הזה. וכאשר הוא שליטת החיצונים בחסרון הלבנה בצאת הנשמה יתדבק אליה זוהמא מאותו חטאת הרובץ לפתח לידת הנשמות לחוץ ולזה צריכה הנשמה היוצאת בגריעות נקיון וטהרה מהזוהמא ההיא וז"ש בגין לדכאה וגו' לאייתאה לה לעלמא דאתי שהרי בעלייתה תעלה עם הזוהמא ההיא שנדבקה אליה בעת צאתה וז"ש ובגין לאעברא מינה ההיא זוהמא דקבילת בהאי עלמא ואין לפרש שעל הרשעים קאמר שא"כ מאי פליג אר' חייא שהרי ר' חייא לא אמר אלא באותם שהם צדיקים בני צדיקים ואי סבירא ליה דליתנהו א"כ לפלוג עליה בהכי אלא ודאי כדפירשנו הוא העיקר:

ור"ש מפרש ענין ר' אלעזר וענין ספרי קדמאי ומתרץ הכל וראשונה פתח בפסוק זה להראות שבפנימיות הקדש לא יכנס בעל מום וכ"ש החיצוני שלא יגע שם אמנם המלכות יש בה בחינות ובעצם הוא בחינת תוכיותה ופנימיותה דהיינו נקודת מרכזה נקודת בית קדש הקדשים ששם היא מקבלת אותם הנשמות בעת הייחוד וזהו אומרו ת"ח בההיא שעתא דההוא נהר דנגיד ונפיק אפיק כל אינון נשמתין ואתעברת נוקב' בסוד אותה נקודה ולכך כולהו קיימין לגו בתוכיות השכינה נקודת מרכזה.

בקורטא דלגו. מלת קורטא יש בה שני פירושים או לשון קורט דם והוא לשון טיפה וירצה בטיפה הפנימית מקום ההזרעה. או מלשון אוצר כדפי' בערוך דהיינו אוצר התיכון והמשמעות כולו ענין אחד כדפי'.

בסיטו קורטא יר' בתוכיות האוצר ויהי' סיטו לשון סטיו לפנים מסטיו דהיינו חלק המיוחד פנימי שבאוצר כדפי' ואם נפרש בסיטו לשון הסיט דהיינו נענוע הטיפה מקום עקירתה ותוכיותה ויש הסיט לשון הסתר שמסתתרים שם הספינות סטיו סמוך לנמל שמתכנסים שם הספינות והכל עולה דרך א' והנה שם בהעלמן נאמר אך אל הפרוכת לא יבא שאין פגם הנחש שולט שם. אמנם כד סיהרא אתפגים בסטרא דההוא חויא בישא דהיינו בגבולים המתפשטים כדפי' ברעיא מהימנא ובתיקונים שאין הנקודה האמצעים נפגמת לעולם אלא העגולה המתפשטת כזה #(.) (.:

כדין כל אינון נשמתין דנפקין מן הנקודה הפנימית אל המדרגות שבהם הפגם ושליטת החסרון מפני תגבורת הדינים וההתעוררות הנחש אע"ג דכולהו קדישין והם מהתוכיות הואיל ונפקו בפגימו בכל אינון אתרי דמטו מדרגה אחר מדרגה נדבק אליהם החשך והפגם מעין אותה מדרגה שהפגם בה ויצטערו לנקיון אותו הדין ואותו הפגם בכמה צערין ממש מה שמצטער הגוף הכל מעין הנאות אל הפגם ההוא והבחינה ההיא ועתה לא יקשה מה שהקשה לעיל ר' חייא אן הוא חדוא דילהון וגו' שכך הם ממש בעציבו מעין אותם הבחינות העצבות למעלה ויש להם סמך על השכינה הרוכבת עליהם העצבה כהם וז"ש רזא דמלה שריין כגוונא דלעילא כדפי' ולכך אינם רחוקים מן השכינה שאדרבה יש בחינה אל השכינה שאינה שורה אלא באלו והם דבקים לה כדפי' והיינו דמסיק בחדושה הם מתחדשים בגרעונה הם גרועים נמצאת שכינה תדיר עמהם ואינם נבדלים ממנה וז"ש אלין אינון דבעיין וגו' ואלין אינון בשותפותא חדא בסיהרא לעולם אינם חסרים מהשכינה וז"ש ובג"כ איהי שריא בגוויהו תדיר דלא שבקא לון.

נשברי לב שכינה נקראת לב ונק' ה' ואמר קרוב ה' אפי' שהיא יהו"ד דהיינו שבחה עכ"ז קרוב אליהם כיון שנשברו עמה וזהו מה שאמר קריבין לה תדיר כעין שהיו בשבירתה והיינו דמסיק וע"ד להחיות לב נדכאים וגו' דהיינו באינון חיים דאתיין לה ממש שמחיה אותה מחיה אותם.

יסורין של אהבה הוא המלכות הנקראת אהבה זוטא והחסד העליון אהבה רבה ולאו דוקא בעלי יסורין אלא אלו הגולים תמיד בגלותה כגון ר' שמעון וחבריו שהיו גולים ומכתתין רגליהן מדוך לדוך ומאתר לאתר והיו הולכים בגלות וישנים פעם כאן פעם כאן בגלות שכינה כיוצא בהם ועליהם נאמר שברו על ה' אלהיו. ועליהם אמר ובג"כ אינון חברים שהם גולים בגלותא אינון חברים משותפים בהדה זכחה וגו' שהם ממש רוצים להשתבר בשברה.

זכאה חולקהון דצדיקייא וגו' כי עיקר למידת החכמה הוא לדעת דרך העבודה וחברי ר' שמעון היודעים בסוד היו יודעים דרכי התורה להעמיס עליהם עול השכינה בטרדתה וגלותה.

כד ברא קב"ה בינה ברא עלמא בסוד ל"ב נתיבות ל"ב אלדי"ם דבראשית.

עבד לה לסיהרא האציל המלכות להנהיג לתחתונים ואילו היתה המלכות נקשרת עם הת"ת תמיד בסוד ב' המלכים הגדולים הי' העולם מתנהג ברחמים ואין היצה"ר והיו בני אדם כמלאכים ולא הי' שכר ועונש. ועיקר הבריאה שבני אדם יזכו על צד הדין וזה בהתגברם על יצה"ר ויהיו ראויים לשכר ולזה עבד לה לסיהרא שתהי' מתמעטת ומתמלאת ע"י מעשה בני אדם וזה שהרחיקה המאציל למטה ואזעיר לה והדין גובר ויצר הרע מתגדל ובני אדם לוחמים ומעלים הלבנה ומרבים אורה וזה חלף משכורתם. והנה הזמנים שנו סדר העבודה כי בזמן שהי' בית המקדש קיים היו יש' משתדלים בקורבנין וגו' והיה הייחוד ע"י הכהנים לויים ויש' סוד ג' קוים וע"י עבודה זו היו מאירים בעבודה ג' ראשונות עליונות וג' אחרונות למלכות וז"ש בגין לקשרא קשרין ולאנהרא נהורין. אמנם נשתנה העת ונשתנה העבוד' דהיינו לבתר דאתחרב וגו' אתחשך נהורא דהיינו האור העליון הנמשך מן העליונות וסיהרא לא אתנהירת מן שמשא אפי' האור המעט שבו בעצמו ולא זו לבד אלא נוסף שאינם מאירים ונפרדו זה מזה והיינו או' וסיהרא לא אתנהירת מן שמשא ושמשא אסתלק מינה. מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ההוא מזלא יסוד שמזיל ומטיף ממנו אינון טיפין קדישין. ואתחב' בההו' דרג' דהיינו ת"ת שבו מדת המ' משתלמת ומתברכת. וע"ד כלא במזלא תליא מלתא כלומר זהו מה ששגור בפי הכל הכל תלוי במזל והכונה כל האושר של בני אדם והעושר והטוב וההפך הכל תלוי באותו מזל העליון כנזכר שבזמן שהו' נגד ונפק ואשתמש ביה במדת המלכות נשמה שיוצא' אז תהיה שלמה בתכלית השלימות ובזמן שאין הנהר הזה לא אנגיד אז הוא להפך הוי הכל תלוי במזל. בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אצא במזלא אזיל לשטתי' שאמר למעל' שהנשמ' היוצאה בזמנא דאיהי בפגימו ההוא בר נש אתבר בדינ' כל יומוי בין חייבא בין זכאה הרי שהזכיות של צדיק זה אינן מועילים לו כלל הוי לא בזכותא תליא מלתא כלו' אין הדבר תלוי בזכיות אלא במזלא דהיינו היסוד בזמנ' דנגיד ונפיק או לאו כנזכר וז"ש דהא בזכותא לאו איהו כלומר אינו תלוי בו אלא עד דאתמליא ואתנהיר ממזלא. מ"ט בגין דההוא נפשא גרמא להו אפשר לפרש שהנפש הזאת היא במלכות הנקרא נפש דוד והענין כנזכר שלהיות הנפש הזאת שהיא המלכות פגומ' והנשמ' הזאת יוצא' בעת ההיא לכך היא נפגמת ומדוכא ביסורין נמצא שיסורין של הצדיק הזה ההי' נפש' דהיינו המלכות גרמא ליה: וע"ד חייס קב"ה עלייהו לפי שסבלו יסורין שאינן נאותי' להם מצד מעשיה' לכן הוא ית' חייס עליהו ומביאם לעלמא דאתי. א"נ מ"ט בגין דההיא נפשא גרמא להו כלומר הגם שאמרתי שכל אודות הרעה הזאת נמשך לנשמ' הוא מצד שיצאה בשעתא דסיהרא בפגימו עכ"ז אין נשמה יוצאה במקרה אלא אותה הנשמה המתגלגלת לפרוע חובותיה שעשתה מגלגולה הראשון וז"ש בגין דההיא נפש' גרמ' להו כלומר הנפש ההיא החוטאת היא גרמה להו לשיצאו בשעתא דסיהרא בפגימו. וע"ד חייס עלייהו קב"ה לעלמא דאתי כלומר כל זה רחמיו ית' המה לגלגלו בפעם הזאת בעונה הזאת כדי שיזכו לעלמא דאתי. וכפי זה יאמר הכתוב כי פועל אדם מימי קדם בגלגול האחד ישלם לו או שכר או עונש וכפי האורח והדרך שדרכה הנשמה בגלגול ראשון או טוב או רע כן ימציאנו הב"ה לבוא בעת הראוי לקבל תגמולו אם טוב ואם רע. ור' אלעזר פליג ואמר שאינו תלוי בפגימו דסיהר' או בשלימו דילה אלא כל אחד מקבל עונש לפי העונות בין דסיהרא בפגימו או בשלימו ואע"ג שיצא בשעת דסיהרא בשלימו אם חטא יעונה ביסורין בגלגול ההוא בעצמו כמו אותו שיצא בשעתא דאיהי בפגימו כיון שהוא חייב למלך יפרע חובו ויפטר. וע"ד כתיב ה' צדיק יבחן ר"ל מלשון אבן בוחן שר"ל חזק ותקיף שבאותם היסורין מנכה לו עבירותיו וימצא תקיף וחזק הכח בעלמא דאתי:

רבי שמעון פתח אך אל הפרוכת וכו' נר' דסברת ר"ש כר' חייא ובספרי קדמאי שר' חייא אמר שהיסורין לצדיקי' הם יסורין של אהבה ומתוך קושיא דהכ' אית לאסתכל' וכו' הדר ביה מההיא ותפס סברת ספרי קדמאי שהיא מפני שיצאו בפגימו דסיהרא ובא ר"ש עליו השלום והרכיב שני הטעמים ביחד ואמר דהא והא איתנהו וזה וזה גורמין היסורין האהב' שאוהב אותם הב"ה ואף לפי שיצאו בשעתא דאיהי בפגימו כמו שמתבא' מדברי המאמר: דההוא נהר דנגיד כבר פי' לעיל שהוא היסוד שהוא המוציא נשמות ליתנם למלכות. ואתעבר' שהמלכות כשלוקחת הנשמות הם שוהים בה עד שיתבסמו. בקורטא דלגו פי' הערוך בערך קרט הממלאים בתיהם כסף די מליין קורטיהון סימא הבאת אל אוצרות שלג עאלת לקורתרי תלגא והכונ' שכל הנשמות נכנסים בתוך אוצר אחד שהוא לגו לפי שיש כמה חדרין אית לה כנזכר בפ' בראשית דף י"ג. בסיטו קורטא כפי פי' הערוך בערך סטיו נר' שהו' מקום צר מיוחד לאותו דבר ולנדון דידן אמר שאפי' שהנשמו' נכנסו בקורט' דלגו עכ"ז אינ' מפוזרי' בנל האוצר ההו' אלא במקום מיוחד בתוכו וז"ש בסיטו קורטא כלומר באותו מקום שבאותו קורטא. כד סיהרא אתפגים בההוא סטרא דחויא בישא שעומד על הפתח שאז בזמן ההוא מתגברת הקליפ' יותר ומתקרב' יותר מן הראוי ואסתאב ההוא נהר ולאו איהו נשמתא דאתדכיא כי כשיוצאה משבר אותה ופוגם אותה כי לפתח חטאת רובץ: בכל אינון אתרי דמטו היינו הגופות שבהם נכנסים: נשמתין אתרין הם שני גירסאות חד הי' בפנים וחד מבחוץ והכניסוה המדפיסים לפנים וכתבו שניהם והמשמעות א' או נשמתין או אתרין קב"ה אתרעי בהו: ואע"ג דנשמתין בעציבו הכא תריץ קושי' קמיית' דהכא אית לאסתכלא וכו' דקאמר לעיל. רזא דמלה שריין כלומר אלו הנשמות שריין כגוונ' דלעיל' גופא אתפגים דהיינו סיהר' דאתפגימת ונשמת' לגו משומרת כנזכר שהנשמות קיימין לגו בסיטו קורטא ואין לקליפה שום מגע שם כמו כן יקרה לצדיק זה בעה"ז כי גופו אתפגי' ונשבר ונדכה ביסורין ונשמתו משתמרת בתוכו. ובג"כ אלין אינון דבעיין לחדתותי כי כיון שסבלו יסורין עמה והם נשברים ונפגמים כגונא דאיהי נפגמת א"כ בזמן שהיא מתחדשת לעתיד לבא ראוי והגון הוא שיתחדשו עמה כדמפרש ואזיל לקמי'. כל בשר ודאי דאלין יתחדתון בכלא כלומר כשיתחדשון בע"ה בזמן העתיד יתחדשון הנפש עם הבשר אותו בשר שנענה ונדכה בעה"ז וסבל יסורין כגונ' דלעיל'. כשתתחדש סיהר' אפי' אותו בשר תתחדש וז"ש יתחדתון בכלא אפי' הבשר ופי' הכתוב והיה מדי חדש דהיינו השכינה הנקר' חדש כמ"ש במדבר סיני בחדשו ר"ל כשהחדש הזה תתחדש יבא כל בשר אפי' הבשר להשתחוות לפני אמר ה': ובג"כ איהי שרייא בגוייהו תדיר מסקנא דשנויי' דקושיא דאקשי לעיל בהכא אית לאסתכל' וכו' אתי לתרוצי אליב' דידי'. לנשברי לב לאינון דסבלו עם סיהרא פי' לב היא המלכות אלו נשברים בשביל' מפגימו דילה. להחיות לב נדכאים באינון חיים וכו' וה"פ דקרא דכיון שסבלו יסורין והיו מדוכאים ושפלי רוח ונתחברו עמי בההו' פגימו דילי כשאתחדש אני אחדשם ואחי' לב נדכאים באות' החיים עליונים המתחדשים אותי אתן להם חלק בהם ואחיה אפי' לבם ובשר': דאתיין לה גרסי'. של אהבה אינון ולאו מיני' מההו' בר נש כאן רמז פלוגתי' דפליג אדר' אלעזר דאמר שיסורי הצדיקים הם בשביל עונותיהם ואמר שזה אינו אלא יסורין של אהב' ר"ל של מדת המלכות שנקרא אהבה זוטא: דאתדחי' מאהבה רבה דהיינו הת"ת א"נ החסד שנדחית ולא נתקשר' בימין אלא בשמאל ומשם נמשכו לה דינים וגרם פגמים: ומכלל השמוע' הזאת נתבאר סבת יסורי יעקב אע"ה כ"א מהתנאי' הנזכר' כפי סברתו שה' חפץ דכאו ליעקב למען צדקו ולהרבו' שכרו בע"ה ולכך המציאו ית' שיצ' בזמן דסיהרא בפגימו כדי שתגרום לו יסורין של אהבה כנזכר:

פתח ואמר הנה ישכיל עבדי וגו' ואוקמוה שמדבר במשיח כדאיתא במדרש: כד קב"ה בינה ברא עלמא היינו עולם האצילות. עבד לה לסיהרא ה"ג. פי' עבד לה קודם שוה לת"ת ולבתר אזער לה נהור' כלו' אחר שקטרג' ואמר' א"א לשני מלכים וכו' נטרד' ממקומ' ונתמעט אורה: דהא לית לה מגרמ' כלו' הגם כי קראתי בה ואזער לה נהור' אין הכונ' ח"ו שהיא חשוכ' משאר המדות שהרי היא בכלל האצילו' ר"ל דלית לה מגרמ' כלומ' היא מאיר' בעצם כשאר המדות אבל בבחינ' זו שאין לה מעצמ' כשאר המדות קרינן בה מלת מיעוט וכיוצ': ובגין דאזעירת גרמה כלומר לפי שלא ענתה ולא קטרג' על מיעוטה אלא קבלה עלי' גזירת יוצרה דהיינו בינ' לכך אתנהירת בגין שמש'. א"נ כדי שלא ישאר בההו' מיעוט לעול' איהי אתנהרת משמש': ובתוקפ' דנהורין עילאין כלו' כשהשמש הזה מאיר בה אין הכונ' שהוא לבדו הוא המאיר אלא בשתוף שאר המדות. א"נ כשהת"ת מתייחד עמה מתעטר קודם בתרין עטרין דאבא ואימא וז"ש ובתוקפ' דנהורין עילאין ר"ל בתוקף אור ג' ראשונות וזהו עילאין: משתדלין בקורבנין כי לכך נקר' קרבן שהיו מתקרבי' המדות זו עם זו ומתייחדים ת"ת ומ': כהני וליואי וישראלי כהני בסוד החסד קו ימין לואי בסוד הגבור' קו שמאל ישראל בסוד הת"ת קו האמצעי הרי התקשרות המדות וז"ש בגין לקשרא קשרין כי קו וקו הוא קשר א' ובהתקשר ג' הקוים יחד זהו אומר לקשר' קשרין מי שהם כבר מקושרים והם קוים כנזכר יתקשרו כל ג' הקוים יחד. ולאנהר' נהורין כי כל מדה ומד' היא מאיר' בפני עצמ' אבל התחברותם יחד הם מאירים יותר שיאורו אור על אורם. אתחשך נהורא היינו אור המדות העליונו' ובזה סיהרא לא אתנהירת מן שמש' לפי שמסך העון הי' מבדיל בינו לבינ' אח"כ האחרון הכביד דשמשא אסתלק מינה נתעל' למעל' בג' ראשונות ובזה לא אתנהר' מדת המלכות כלל ובזה היא הולכת ונופלת בעונות כמ"ש סוכת דוד הנופלת ולכך אין לך יום דלא שלטא בי' לווטין עכ"ל הרא"ג ז"ל: