אור החמה על ספר הזהר א:שס

ת"ח כד ברא קב"ה עלמא וגו' הנה ר' חייא בא לפרש ענין יעקב ויסוריו שהתנאים הקודמים לא קשיא להו מידי מפני שנראה שענין יסוריו היה מצד המדה דהיינו ארץ מגורי אביו ודיני המלכות גרמו ליה לכך פירש הענין ואמר כד ברא קב"ה עלמא תחלת בריאתו היה במדת הגבורה דהיינו שם אלדי"ם במעשהו. ועל דינ' אתקיים דהיינו ההנהגה אחר הבריאה היה בדין ואם לא יזכה בדין יבטלהו. ואצ"ל כלל המציאות אלא אפי' פרטי ענייניו וזה שאמר וכל עובדין דעלמא אינון קיימין בדינא.

פריש עליה רחמי אחר שבראו בדין פרש על מציאותו הרחמים העליונים כאומרו ביום עשות ה' אלדי"ם ארץ ושמים מפני שהדין יחריב ההויות והיינו שהוא נברא מן המלכות בגבורה ודיניה ופירש אור הת"ת עליה והאירה. ושרשי ההויות כולם אדומים מן הדין ומאירים באור לובן הרחמים ובזה יעמיד הוויתו שלא יתבטל בדין וז"ש בר דקב"ה בגין לקיימא עלמא וגו' וכמו שהיו ג' בחינות אל הדין בעולם בריאתו והנהגתו כלל ופרט כך נמתק הכל מצד פרישת הרחמים וז"ש ואינון רחמי מעכבי לדינא ולא ישתלי עלמא ועל רחמי יתנהיג עלמא ואתקיים וגו'.

ואי תימא דקב"ה וגו' ירצה אי ס"ד לומר שבענין הנהגת האדם אתה רואה הפך מזה שאפי' בדין אינו כ"ש ע"י הרחמים וזה כשיש צדיקים ביסורים אל יטעך זה המקרה שזהג"כ הנהגת רחמים דהיינו מאהבת ה' כדמפרש ואזיל.

מתבר גופיה לשלטאה הצדיק המשתבר ביסורים והוא לזכותו שכל מה שישתבר הגוף שהוא מצד הנחש החיצוני יתעלה הנפש שהיא מצד הקדושה. והני מילי שהם יסורין של אהבה דהיינו לשבר הגוף לשבח הנשמות כשפשפש ולא מצא עון לתלות יסוריו כדפי' בגמ'.

הכא אית לאסתכלא וגו' שאחר שיש להם הפסד בעבודה שאין שכינה שורה עליהם אין אלו יסורין של אהבה. ועוד קושיא שנית אם כדבריו שהם אהבה למה אין אהבתו ג"כ בכל צדיקי עולם וז"ש דהא חמינן כמה רחימין וגו' ולתת חלוק בין הצדיקים כענין צדיק בן צדיק או צדיק בן רשע וזה יהיה בשני פירושים או צדיק שאביו שהולידו צדיק או נפרש על סוד הגל' צדיק שהיה ג"כ צדיק בגל' הקודם וזהו בן צדיק יקשה ממה שהיו הם בקיאים בסוד הגל' וכמה צדיקים בני צדיקים בגל' וסבלו יסורין ולזה כפל לשונו ואמר והא חמינן דהא אבוי וגו' אפי' בג' דורות אביו ואבי אביו והוא צדיק וזה כמשמעו ואם בסוד הגל' אמר והא חזינן צדיקים בני צדיקים וגו' ואתבר גופיה וגו' ותירץ אלא הכא רזא וגו' הנה לא יכחיש שהטענות הנזכרות אינם טענות שכול' טענות אמתיות אמנם יש חלוקה שאינה מתיישבת בתשובות אלו ועל אותה בחינה בא לתרץ ואמר אשכחנא בספרי קדמאי וגו' הנה לא באנו אל הענין הזה מתוך שאלת צדיק וטוב לו אלא מתוך שאלת צדיק ורע לו ובספרי קדמאי פירשו רזא חדא דהיינו טעם צדיק ורע לו ואגביה רזא אחרא צדיק וטוב לו עם היות שאינו קשה מעיקר הדין. והנה המלכות היא סיהרא מנהגת העולם ואינה מקבלת הנשמות מלמעלה אלא בעת הרחמים והייחוד העליון והנה להשפיעם בעולם לעולם היא משפעת בין בעת הרחמים עליונים ומילוי בין בהיותה בחסרון והדין מפני שאין בני אדם מונעים עונתם ולזה אית זמנין שהיא וגו' ובכל שעתא אית לה לאפקא נשמתין דבני נשא עם היות שלא קבלתם עתה בעת חסרון ופרוד תתן מאותם שקבלה בקדמיתא בעת הייחוד והשלום והם באוצרותיה וז"ש כמה דלקטא בקדמיתא בעת ייחודה ואפיקת לון מאוצרותיה בזמנא דאיהי קיימא בדינא.

בר דצלותא וגו' שהרי ע"י התפלה מייחד המלכות ומאיר שורש נשמתו ומעשר המלכות ומהפכה מעוני לעושר עליו וז"ש ויכיל לסלקא בצלותא.

ובההוא זמנא וגו' דההוא נהר וגו' דהיינו מתייחדת לקבל נשמות אחרות ומאירה ומוציאה אגב קבלתה אלו החדשות יולדת אותם שכבר קבלה פעם אחרת ונמצא שמוציאם בעת ייחוד ועושר ואין לפרש שתלוי בעת קבלתם מהיסוד ולתת חילוק בין עת לעת שכל עתות קבלתם מהיסוד הוא על ידי הייחוד והמילוי והשלום אלא הכל תלוי אחר כך בצאתם משליית הנקבה לחוץ כדפירשתי וכן עיקר ודוק ותשכח מהרמ"ק זלה"ה:

והרא"ג ז"ל כ' ת"ח כד ברא קב"ה עלמא וכו' עבד לי' על דינא כי כן כל מעשה בראשית נעשה בל"ב אלהים: ועל דא אתקיים שאלמלא מורא של מדת הדין ורצועות הדיינים איש כל הישר בעיניו יעשה: וכל עובדין דעלמא לא מבעי' בני אדם אלא אפי' שאר בריות שהרי במבול כיון שהשחית כל בשר את דרכו נגזר' גזיר' והנני משחיתם את הארץ אפי' ג' טפחים של מחריש' וכו' וכן אמרו בגמ' דעוקצין שאלו תלמידיו את ר' פלוני למה נתן העכבר למאכל החתול והשיב מפני שסורו רע ופרש"י ז"ל לפי שגורר ואוכל אפי' דברים שאינו טועם ואין לו הנאה מהם כגון בגדים וקרשים וכיוצא וכו' הרי שאפי' כל שאר הנבראים עומדים על הדין. בר דקב"ה בגין לקיימא וכו' פריש עלי' רחמים כמז"ל ראה שלא הי' יכול להתקיים שתף עמו מדת הרחמים כדי שהרחמים יעכבו פעולת הדין דלא ישתצי עלמא שלא יבא כלי' לעולם כמו במבול אלא ביסורין. ולפי"ז הוקשה לו ואי תימא וכו' כלומר שאם לא יהי' מייסר ביסורין אתמהה. ותירץ דקס"ד השתא שהיסורין הם יסורין של אהבה והני מילי כד בדק ולא אשכח כדמסיק ולקמן עקר להאי קס"ד מכח קושי':

הכא אית לאסתכל' וכו' כונתו להקשות לדבריו אלה דקאמר והוא אחר שאמרת שהיסורין הבאים על הצדיקים הם יסורין של אהבה כנז' א"כ למה צדיק זה ביסורין וצדיק זה בשמחות כמ"ש בבי רב חסדא שתין הלולי ובבי רבה שתין תכלי וכו' והי' ראוי לאהוב את כלם ויהיו כלם מדוכאים ביסורין כנזכר לעיל: בכמה סטרין מכמה צדדין יש קושיא חד דהא חמינן וכו' וחד וכו' מנ"ל מיעקב כלומר מ"ל זה גם כן מן התורה מיעקב. א"נ מנ"ל כלומר ענין זה של נביאים דאמרן היכא רמיז' בתורה כי כל דברי נביאים וכתובים רמוזים בתורה ואמר מיעקב. דהא חמינן כמה רחימין הוו צדיקים כלומר כמה צדיקים יש שמצד צדקתם הם נאהבים מהבורא ברוך הוא ואינם מדוכאים ואי כדאמרן מעיקרא הי' להם גם כן להיות' מדוכאים ביסורין כיון שהם אהוביו: ולא אתחלש כלומר לא מבעיא מרעין ומכאובין אלא אפילו מציאות חלשו' בעלמא ליכ' וז"ש גם כן דאלין אתברו כלומר נשברים במכאובו' ויסורין ואלין קיימי בגופייהו בבריאות חזק בלי שום חלשות ותשות כח כלל: אלא הכא רזא איהו כלומר מאי דקס"ד מעיקרא הוה שהיסורין שבאו על הצדיקי' היו יסורין של אהבה אבל מתוך קושיא הנזכר ליתא אלא ודאי וכו' כדמפרי' ואזיל: דהא כל עובדוי דקב"ה בקשוט איהו והכל הוא בדין שאם לא היה צדיק זה ראוי לטול לא היה נענש אלא מצד עונותיו נענש ונדכ' ביסורין וזהו כי פועל אדם ישלם לו פעולותיו של אדם הם נשלמים ביסורין הללו וכאורח איש ימציאנו לקמן נפרש ליה. חד דאיהו תרין הא' דהא אית זמנין דסיהרא איהו בפגימו וכו' והשני או' וההוא זמנא דקיימא ההוא דרגא בשלימו דהיינו סיהרא באשלמותא כדמסיק והם חד דבר והפכו אבל אינון תרין כלומר שתי בחינות בזמנים מחולפי' חד כד איהי בפגימו וחד כד איהי בשלימו וכו' דסיהר' איהי בפגימו היינו מדת המלכות שנפגמ' מצד מעשה הרע שבתחתוני' שמצדם מתקלקלים הצנורות המופיעו' מהשמש אל הירח ונשארת חשוכ' ופגומ' ח"ו והיא שמתמלאת מדין הגבורה וז"ש ושריא בדינא ר"ל מתקשרת בדין העליון דהיינו הגבורה ממש ובכל זמנא ובכל שעתא אפיקת נשמתין שבכל יום אמרו רז"ל אלף נולדים ואלף מתים. מה דלקטא בקדמית' ירצה שהנשמות מתעכבות בפנימיו' המלכות י"ב חדש כנזכר בזוהר וז"ש מה דלקטא בקדמיתא להוי תדיר בגריעותא שהזמן שנולד בו גרם בעת שהי' מדת הדין מתוחה בעולם. בין חייבא בין זכאה כאן תירץ הקושיא השנית כי מאחר שהנשמ' הזאת יצאה בשעה גרועה אפילו שאח"כ יהי' צדיק גמור מוכרח הוא להיו' מעונה ומדוכ' ביסורין אמנם מי שלא יצא בעת ההיא אלא בעת שלימו יהי' תקיף ובריא אולם ממולא בבני חיי ומזוני כדמסיק. בר דצלותא וכו' כלומר וא"ת והרי כמה צדיקים הם עניים מדולדלים כמה זמן כהלל הזקן וכר' עקיבא ואח"כ העשירו א"כ לא ימנע אם יצאו בעת פגימו יופגמו לעולם ואם בעת שלימו יושלמו לעול' לז"א לעולם האנשים האלה ראויים היו שיפגמו לעול' אבל ע"י תפלתם בטלו כל גזרי דינין ויכלין לסלקא. דקיימא ההוא דרגא בשלימו פי' בבחינה שלימה דהיינו מיוחדת בת"ת שהוא ג"כ נקרא שלימו דאבהן. וההוא נהר דנגיד ונפיק היינו היסוד. בעותרא בבנין ובחיין ה"ג. ובשלימו דגופא דהיינו הבריאות וחוזק הגוף עכ"ל הרא"ג ז"ל: