אור החמה על ספר הזהר א:שנט

ד"א כי מפני הרעה דא יצה"ר. פעמים שהצדיק קיים ומעמיד דורו בצדקות שלא יחטאו והשטן מקטרג על הדור ואומר דור פלוני אינו כשר אלא מפני שפלוני הצדיק עומד בפרץ ומוכיחם ואלמלא הצדיק ההוא היו חוטאים מיד הקב"ה מרשה השטן לסלקו ויבחן אם יצה"ר שולט בהם והם חוטאים וכך היה בדור מצרים לא היו צדיקים אלא ע"י צדקת השבטים וכיון שנסתלקו אחזו מעשה מצרים בידיהם ושלט יצה"ר בהם ושלט הגלות עליהם והיינו כי מפני הרעה מפני רעות מעשיהם ורעת הגזרה הקשה ולהכי מייתי ת"ח וגו' ראיה מיעקב ליצה"ר כדפי'.

דכל יומוי הוה דחיל וגו' היינו כעין דברי ר' שמעון בעת פטירתו כל יומאי אצטערנא דלא איערע עלמא בדינוי דצדק והיינו ג"כ יעקב כל יומוי נצטער מהמלכות שלא תתלהב בדיני הגבורה והיינו מגורי שהיה לו מגור ויראה ממדת אביו דהיינו הגבורה ודיניה.

ר' אלעזר אמר דאתקשר וגו' מפרש מגורי אביו במדות העליונות וישב יעקב בארץ המלכות הנקשרת בגבורה דהיינו דיני הגבורה מגורי אביו והיכן נקשר יעקב בארץ כנען שהיא המלכות להתקשר בגבורה מקומה ארץ כנען דהיינו ארץ ישראל הנכנעת בדינים הנזכרים והיינו אומ' אתקשר אתרא באתריה. והנה המדה מצד עצמה היא מגורי אביו כדפי' ונתיישב בה יעקב לתקנה ולמתק דינה והיינו וישב יעקב שנתיישב ונתקשר בה למתקה והנה יצחק קשרה בדינים והוא מתקה לייחוד ועשה בה תולדות ע"י שהיה לו יוסף בן נקשר ביסוד בענין שע"י שניהם הי' הת"ת במלכות עושה תולדות ע"י היסוד דהיינו נהר דנגיד ונפיק ונקרא יוסף לשון תוספת כאו' מפזר ונוסף עוד וז"ש נהר דנגיד ונפיק דהיינו יסוד והנה המשכתו מן המוח סוד החכמה אל הבינה דרך הת"ת שהוא חוט השדרה והיינו בחינת היסוד הדקה דרך נעלם תוך הספירות ע"י התעוררות היסוד הזה והשתא ניחא אומרו דלא פסיק מימוי לעלמין שזהו מעלת הבינה אלא מפני בחינתו זו נקרא יוסף ועביד תולדות שהתולדות הם טיפי מוחא ודאי וז"ש איהו עביד תולדות בגין דלא פסקין וגו' ועם היות למעלה גילויו הוא למטה בין הת"ת והמלכות והיינו אומ' ואיהו עביד תולדות בהאי ארץ. עם היות שהזרע מכח כל האברים עכ"ז ישובח האבר הזה שיוצאים ממנו וז"ש ומנייהו נפקין ואף בגשמי כל השבטים עזר לייחוד ודאי שהם תיקוני ביתא ועכ"ז ישובח יוסף מפני שהוא ביסוד כנז' דהא שמשא ת"ת אע"ג דאתדבק בסיהרא מ' והיא מאירה כולה רמ"ח אברים מרמ"ח אברים בסוד חיבוק ונישוק עכ"ז לענין התולדות שהוא ענין נוסף אינו אלא ע"י המדה הזאת ולכך אמר אלה תולדות יעקב יוסף זהו בספי' וברמז יעקב ובניו הוא יוסף וז"ש כל מאן דהוה מסתכל וגו' דהיינו כעין הספירות היסוד דוקא דומה לת"ת בכל הנהגתו.

א"ר אבא רמי ליה וגו' קשיא ליה בפרשה ענין אומרו יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה ולא היה רועה בהיותו בן ט"ו ובן י"ו א"כ זמן אינו אלא זמן המכירה א"כ לא היה לו לומר יוסף בן שבע עשרה שנה בעת המעשה הזה אלא לבסוף כשנמכר היה לו לומר ויוסף בן שבע עשרה וגו'. ואם נקשר עם דברי ר' אלעזר קשה יותר וכי לא עשה תולדות אלא בן שבע עשרה והרי עיקרו היה אח"כ כשמלך ולזה פירש שהכתוב אמר כל ענין יוסף היו שבע עשרה אם בתחילה עמד ועשה תולדות בן שבע עשרה שנה אם נאבד מאביו בכה על שבע עשרה אם כשראהו דאהו שבע עשרה נמצא כל ענייניו בשבע עשרה היה ולזה רמז באומרו ויוסף בן שבע עשרה. הרמ"ק זלה"ה:

והרח"ו נר"ו כתב. ד"א כי מפני הרעה נאסף עד לא ישלוט וגו' הוא פי' ב' ע"ד הנאמר בחנוך דיש צדיקים שנאספים קודם זמנם קוד' שיבאישו ריחם וישלוט בהם יצה"ר וז"א אח"כ כי מפני הרעה דא יצה"ר עכ"ל:

והרא"ג ז"ל כ' רבי יוסי פתח הצדיק אבד וגו' ואזדמן דינא וכו' לפי שכשיש תורה ומצות בישראל כל הקליפות נכנסים בנוקבא דתהומא רבא כנזכר בפ' ויחי בפסוק יששכר חמור גרם אבל כשאין בעולם תורה ומצות הקליפות יוצאות מבין אשפתותיהם ומזומנים לעשות דין שיודעים שיש מחוייבים דין ואין הדין נפעל אלא ע"י וז"ש אזמן ר"ל מזומן ומוכן לפורענות וממתין שיתן לו רשות וז"ש בסמוך בגין דישרי דינא על כלהו שלא נשאר עוד הכנה אלא שריית הדין והכרח מפסוק עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית שכבר יד המשחית הית' נטויה להשחית לולי משה בחירו סיפי' דקרא מוכח ה"ג והדר למאי דאמר כדין נטיל קב"ה זכא' דאשתכח בינייהו בגין דישרי דינא וכו' שכן כתי' כי מפני הרעה וכו'. ד"א כי מפני הרעה וגו' בספרים ישנים לא גרסי' האי דבר אחר וגרסי הכי ד"א כי מפני הרעה דא יצר הרע. ולגירסת הספרים יאמר דלפירוש' קמא פירש מלת מפני כמו קודם שר"ל קודם שיבא הרעה נאסף הצדיק ולפי' תניינא פירש מלת מפני מלשון פנים והיינו פני המשחית הנק' רעה וז"ש עד לא ישלוט רעה ר"ל המשחית והרעה כבר בא להשחית אבל אינו שולח יד עד שנאסף הצדיק. ד"א כי מפני הרעה נאסף הצדיק דא יצר הרע כמ"ש ז"ל בפסוק ושם ינוחו יגיעי כח אמרו מפני מה נגזרה מיתה על הצדיקים אלא כל זמן שהצדיקים חיים נלחמים עם יצרם וכיון שהם מתים הם נוחים שנא' ושם ינוחו וכו' וז"ש מפני היצה"ר נאסף הצדיק כדי שינוח מיגיעו א"נ כדי שלא יחמיץ קודם מסלקו מן העולם וז"ש מפני יצה"ר שלא יטהו לדרך רעה נאסף הצדיק.

ת"ח יעקב שלימו דאבהן וכו' לעיל קאי דקאמר כל זמנא דזכאה שארי בעלמא דינא לא יכיל לשלטאה והפסיק הענין ואח"כ חזר להכריח הענין ג"כ מיעקב ת"ח יעקב שלימו. שלימו דאבהן בחיר האבות שמטתו שלימה. ואיהו קאים לקיימא בגלותא כלו' הי' ראוי שישב בגלות מצרים לפי שמלידת יצחק חלה גזרת ועבדום וענו אותם וכו' אלא מגו דאיהו צדיק וכו' וכן יוסף להיותו בדיוקנ' דאבוי לא שריא גלותא אע"ג שכבר חלה חובת הגלות בימיו א"כ בימיו לא חל הגלות כדמפרש ואזיל: ה"ג בס"י אוף הכי ביומוי דיוסף דאיהו דיוקנ' דאבוי בגין דאיהו אגין עלייהו כל יומוי וכו' ופשוט הוא. ה"ג כגוונא דא בכל אתר דשרא זכאה על עלמא דאיהו קיים דינא לא שרי' עלייהו וכו' והענין לאפוקי אחר מיתתן שאפי' שהם מגינים על החיים בתפלת' שהם מתפללים כנז' בפ' שמות דף י"ו עכ"ז אינו דומה היותם בחיים חייתם כלאחר מיתתם וזהו שדקדק באומר דשרא זכאה על עלמא כלומר בהיותו בחיים על פני הארץ וזהו שפירש דאיהו קיים והוא כדרך תנא והדר מפרש. ואומר בכל אתר ר"ל אפי' במקום ההוא שהדין מעותד ומזומן לבא שם שלא נשאר עוד כי אם לשרות במקום ההוא בהיותו הצדיק שם אינו שורה והכריח כן מיעקב שישב בארץ מגורי אביו כמו שנפרש:

ת"ח וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגו' כלומר הי' לו ישוב והשקט שלא כדרך הגולים שהולכים נעים ונדים אלא יושב לבטח ושאנן אפי' שהי' בארץ מגורי אביו דהיינו המקום ההוא שהיו יושבים שהיא ארץ לא להם שכן נקרא ארץ כנען וכבר חל הגלות מלידת יצחק אביו שמזה הי' יצחק מפחד ובכל יום ויום הי' חושש ומפחד שמא יכנס בגלות וז"ש דכל יומוי הוה דחיל והוה בדחילו ירצה לתרץ הכפל כי אפי' שיהיו ימים לאדם שיש לו פחד בהם ונקרא ימי מגורים כמש"ה בימי מגוריהם עכ"ז לאו כל שעת' ושעת' מפחד לז"א כאן ביצחק היו שניהם דאפי' בימי המגורים הי' יושב בפחד כל שעה ושעה וחושש עתה יחול הגלות וז"ש הוה דחיל והוה בדחילו לעולם הי' בפחד בכל שעה ובכל רגע:

וישב יעקב וגו' בההוא אתר מלכות: דאתאחיד בחשך פי' מדת הגבורה הנקרא כן מפני שנמשך משם שהרשעים בחשך ידמו. ארץ מגורי אביו דייק' כלומר הפסוק מדקדק כן באומרו בארץ מגורי אביו דהיינו מדת המלכות המקושר' בדיני ופחד אביו דהיינו יצחק והכונ' שנתייחד הת"ת עם המלכות דהיינו יעקב בארץ המקושרת במגורי אביו גבורה באיזה מקום הי' היחוד הזה בארץ כנען שהוא ארץ ישראל שהיא כנגד הארץ העליונ' וז"ש אתקשר אתרא באתרי': וההי' ארץ איהי אספקלרי' דלא נהרא לא גרסי' לי' בספרים ישנים ואי גרסי לי' ה"פ נזהר שלא נפרש כי אומר בארץ מגורי אביו דהיינו רמז אל הבינה הנקרא ג"כ ארץ החיים ויהי' מגורי אביו ר"ל מארץ שממנו נמשכים המגורים והפחדים לאביו יצחק שמהבינה דינין מתערין ומשם נמשכים אל הגבורה בארץ כנען שממנה נמשך הכנע' הקליפות שכן כשמתגלה הבינה מכניע כל הקליפות לזה בא והזהירנו שארץ זו היא המלכות דהיינו אספקלרי' דלא נהרא דהיינו ייחוד התחתון דהיינו ת"ת במלכות:

אלה תולדות יעקב יוסף וגו' בתר דאתייש' וכו' כלומר אחר שישב יעקב ת"ת בארץ מגורי אביו מלכות כנזכר כדין יצאו תולדות לעולם ע"י יוסף הוא היסוד כדמפרש ואזיל. בגין דלא פסקין מימוי לעלמין מדכתיב נגד ונפק לשון הווה משמע שלעולם נמשך: ויוסף איהו דרגא דיעקב דגוף וברית חשבינן חד א"כ צודק בעצם אומרו אלה תולדות יעקב יוסף שיעקב היא יוסף ויוסף הוא יעקב וז"ש ובג"כ כתיב אלה תולדות יעקב יוסף ר"ל מהטעם שאמרנו כתיב תולדות יעקב יוסף:

אלה תולדות יעקב יוסף כל מאן וכו' מלתא באפי נפשה היא והוי כאלו אמר ד"א וי"ס דלא גרסי לי' אלא הכי ובג"כ כתיב אלה תולדות יעקב יוסף כל מאן דהוה מסתכל וכו' ולגירס' זו הוא הכרח למה שפירש והוא לומר ראי' שהכל א' למעלה וגוף וברית חשבינן חד כי אפי' הם בעצמם ובצורתם ובדיוקנם למטה היו דומים זה לזה א"כ ודאי שכן הוא ג"כ למעלה כי כל מה שיש למטה הוא חותם הנחתם מלמעלה:

אמר ר' אבא רמז לי' קב"ה וכו' הוקשה לו דמניינ' למה לי מאחר שכתב והיא נער לזה תירץ ואמר רמז לי' קב"ה וכו' ואגב אורחי' תירץ ג"כ אומר פעם שנית ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה לימא ויהי כל ימי יעקב כך וגו' והוא שלהיות שהי' בן י"ז שנה יוסף ושמח עמו בהיותו בחיקו כל הזמן ההוא אחר שנאבד הי' בוכה ומצטער ואומר מי יתנני אותם הי"ז שנה שהי' חי ולכן בא הב"ה ושמחו במצרים י"ז שנה אחרי' כימות ענותו א"נ לפי שהוצרך בסיפי' להודיע חסדו ית' שחי במצרים י"ז שנה הוצרך לומר שהי' בן י"ז שנה כשנאבד וז"ש ובג"כ בן שבע עשרה שנה הוה כד אתאביד מיני' כלומר לכך הוצרך לומר שהי' בן י"ז שנה כשנאבד. עכ"ל הרא"ג ז"ל: